• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« למה צריך בכלל מתווך?
כל אדם הוא חצי אי »

להיות שם

30 ביולי 2017 על-ידי נעמה

השתיקות מאת יובל ירח. זמורה-ביתן 2016, 560 עמ'.

על הספר הזה צריך להגיד תודה. כי יכולתו של ישראלי צעיר לברוא עולם ספרותי המספר את סיפור חייה של ניצולת שואה באופן שבו הוא עושה זאת – היא לא פחות מפלא. שמולו אין אלא להשתאות.
אם אחת השאלות טורדות המנוחה בזמננו היא איך ישתמר זיכרון השואה אחרי שאחרוני שורדיה ילכו לעולמם, ולא נזכה עוד לעדויות מכלי ראשון – הספר הזה נותן לנו את אחת התשובות האפשריות. הנה, למשל כך.

יובל ירח כותב על חייה של סבתו – מניה פייגלין (גלזר) לבית וולפגנג. סיפור שהוא במידה רבה סיפורם של יהודי אירופה במאה ה-20. זה איננו רק סיפור שואה. הוא מתחיל בלידתה של סבתו בקרקוב שבפולין ב-1916 ומסתיים במותה בישראל ב-1998. אך סיפור השואה הוא מרכז הספר וכמובן המניע לכתיבתו. והפלא הוא יכולתו של ירח להעביר בפרטי פרטים כל רגע וכל נים בסיפור ההישרדות של סבתו. מגטו קרקוב למחנה העבודה פלשוב (שנהפך בהמשך למחנה ריכוז), אושוויץ, ומחנה העבודה ליפשטט בגרמניה (שרשמית היה תת-מחנה של בוכנוולד). ירח אמנם מסתמך על עבודת תיעוד מקיפה שביצע, אך כפי שהוא כותב בפתח הספר, "אף על פי שזהו רומן המתכתב עם אירועים שהיו ונסמך עליהם ככל יכולתי, זהו איננו מחקר היסטורי אלא ספרות". זוהי יצירת ספרות הממלאת את יומן הארועים ההיסטורי (ששזור בספר) בחיי היום יום במחנות, על כל הפכים הקטנים שלהם. כמעט כל הכתוב בספר אינם דברים ששמע המחבר מפי סבתו. שתיקתה של מניה נתנה לספר את שמו. השם ההולם שניתן לו באנגלית, אגב, הוא Subhistory.

בעיצומה של המלחמה יולדת מניה בת – את אמו של ירח – בגטו קרקוב. תינוקת שבכייה מאיים להסגיר את כל יושבי המחבוא שמסתתרים בו מפני אחת האקציות בגטו. בדרך לא דרך היא מצליחה להבריח את ללה התינוקת מהגטו אל משפחה פולנית בכפר, שגידלה אותה יחד עם שבעת ילדיה. עם סיום המלחמה היא חוזרת לאסוף את בתה, ילדה בת 4 שגדלה כנוצריה, ולמעשה נקרעת פעם שנייה בחייה הקטנים ממשפחתה. ללה לומדת להתרגל לאשה הזרה שלקחה אותה עימה ולבסוף אף לקרוא לה אמא. אבא כבר אין. מקס, בעלה הראשון של מניה ואביה של ללה, מת מטיפוס במאוטהאוזן יום לפני שחרור המחנה. במחנה העקורים בגרמניה תתחיל מניה לבנות את חייה מחדש. היא תינשא שם בשנית, תעלה לישראל ותקים משפחה חדשה.

איך שרדה? היא לא יודעת. "ובאותו יום מניה נשארת בחיים", כתוב. וכך קרה כל יום. היא נשארה בחיים. עד שנגמרה המלחמה ותמו הזוועות. ירח דבק בכתיבתו לא רק בשפתה השבורה של סבתו, אלא גם נצמד לתודעתה. ומצמיד אליה איתו את הקוראים. לרעב, לקור, לעינויים, לכינים, לפצעים, להיאחזותה של מניה בהישרדות יום אחר יום, מבלי שהיא תדע כמה זמן יימשך הגיהנום הזה. אבל אנחנו, כמובן, יודעים כמה זמן זה יימשך ואיך זה יסתיים. כך נוצר פער, או דיסוננס מסוים, באופן הקריאה שלנו. בין ידיעתנו, תמונת-העל ההיסטורית שלנו, לבין ההתבוססות שלנו יחד עם מניה, דף אחרי דף, בגיהנום עלי אדמות. וכוחה המיוחד של היצירה הזאת הוא ביכולת להעביר לנו את העולם המסופר כך שנרגיש כאילו אנו חווים אותו יחד עם גיבוריו. מזמן לא זכור לי ספר שכששקעתי בקריאתו הרגשתי שאני פשוט שם. בתוך העולם ההוא.

כל ביקורות הספרים

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג ביקורות ספרים, השתיקות, יובל ירח, שואה | תגובה אחת

תגובה אחת

  1. ב- 27 באוגוסט 2017 בשעה 11:50 שאלת האשמה | קרוא וכתוב

    […] האימהות' הוא ספר שונה מאוד מ'השתיקות' של יובל ירח, שכתבתי עליו לאחרונה. שני המחברים, עם זאת, מוּנעים מרצון לחקור את הסיפור […]



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-645 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • "משפחה, אני שונא אותך!": כוחה העוצמתי של הספרות
    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
  • סימניה

    חיסונים, התניות ונשיאה בעלויות
    אבישי בן-חיים הוא מנוול
    השורה התחתונה
    ישראל חייבת להבטיח חיסון פלסטינים
    היועמ"ש בלם ניסיון הפיכה
    כבשן האש ושמם הטוב של האנסים
    חושבת מדברת חושבת מדברת
    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie