Posted in זכויות אדם, חוק ואתיקה, מדיה, tagged ביטחון אישי, גזענות, הסתה, חופש הביטוי, מדיה חברתית, סובלנות, שנאה on 25 ביולי 2014| 7 Comments »
כשיסתיים המבצע בעזה, והוא יסתיים בסופו של דבר, לאיזו חברה ישובו הלוחמים? נשוב כולנו בחיי השגרה שאנו כה מייחלים לכך כי תחזור?
שנאה, הסתה, גזענות ואלימות הרימו כאן את ראשן המכוער בשבועות האחרונים כפי שלא הרימו מעולם, נדמה לי. כלפי ערבים, כלפי שמאלנים. חוסר סובלנות כלפי כל מי שחושב אחרת ואווירה של ציד מכשפות ממש. חופש הביטוי הולך ונעלם, וגם לצאת להפגין נעשה מסוכן.
Posted in חוק ואתיקה, שונות, tagged אתיקה רפואית, ג'ואנה בורק, הזנה בכפייה, זונדה, יופומיזם, כאב, נשים, רופאים on 25 ביוני 2014| 6 Comments »
בשולי הדיון בנושא ההזנה בכפייה, צדה את עיני התבטאות של ד”ר יהודה ברוך, מנהל ביה”ח הפסיכיאטרי אברבנאל.
אני מתנגדת להצעת החוק: את גילוי הדעת של מרצים העוסקים בפילוסופיה של המוסר, פילוסופיה מדינית או אתיקה מקצועית נגד הצעת החוק להזנה בכפייה, שגם אני חתומה עליו, ניתן לקרוא כאן (FB). כאן זאת תהיה מעין הערת שוליים, בעניין אחר.
ובכן, בדיווח על ההתנגדות שעוררה הצעת החוק, צוטט גם ד”ר ברוך, שהדגיש את ההבדל בין הזנה מלאכותית בהסכמה לבין הזנה בכפייה, אשר משנה לחלוטין את התמונה הרפואית והאתית (אכן!). לדברי ברוך (על הראשונה), “זה אמנם לא נעים לחולה אבל גם לא כואב והרבה חולים מבצעים את זה בהסכמה".
Posted in חוק ואתיקה, tagged אייל וינקלר, אלי זהר, בתי חולים, גבולות הכוח, היבריס, זאב רוטשטיין, משרד הבריאות, רגולציה, תל השומר on 2 ביוני 2014| Leave a Comment »
עוד לא יבשה הדיו מהדיון בגבי ברבש ואיכילוב, וגלובס מספר על החגיגה בתל השומר. מדובר בחקירה של נציבות שירות המדינה נגד מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בשיבא, פרופ’ וינקלר. על פי החשד ביצע וינקלר ניתוחים בשעות הבוקר במרפאת האסתטיקה הפרטית השייכת ל”קרן המחקרים” של שיבא כשאותן שעות דווחו ושולמו לכאורה גם כשעות עבודה שלו כמנהל מחלקה בבית החולים הציבורי. (אל דאגה, בנוסף יש לו גם מרפאה פרטית לחלוטין). אשכרה רפואה “אסתטית”.
Posted in חוק ואתיקה, tagged איכילוב, בתי חולים, גבי ברבש, התפוררות, כוח, רגולציה, רופאים, שלומי קונסטנטיני on 30 במאי 2014| 2 Comments »
אדם קורא את הראיון שנתן מנהל איכילוב גבי ברבש ועלול להזדקק לרופאת השיניים. שמא לא יצליח לאסוף את לסתו שנשמטה מהרצפה.
לא שיש הרבה חדש בדברים. זה הריכוז שלהם שמעלה את הצחנה השמימה. שואלת את עצמה הקוראת למה היא נדהמת כל פעם מחדש. וטוב שכך, כי אלמלא היינו נדהמים, סימן היה שהכול באמת הרוס כאן עד בלי תקנה. כשהתגובה נרעשת ומתקוממת, יש תקווה. עד כדי כך בכל זאת מדהימה הקריאה, שלרגע עולה המחשבה שמא ברבש צריך בכלל לקבל ח”ח על הכנות; על כך שאינו מסתתר ומציג את הדברים כפי שהם. מדמנה. ומיד להתעשת ולהבין שהנורא מכול כאן הוא בדיוק זה: חוסר הבושה. בושה היא רגש מוסרי המצביע על מצפון ועל אפשרות תיקון. כשזו נעלמת אנו נזקקים לעיתים למכשירים חיצוניים שאוכפים על אנשים את מה שנעלם ממצפונם. אינני יודעת אם יש בחלק מהדברים עילה לחקירה שמא מדובר בעבירות על החוק. למען האמת, זה פחות מעניין אותי: מדובר בעיוורון מוסרי. כשהדברים מוצגים כ“זוהי דרך העולם, ככה זה, אין מה לעשות” – חוסמים כל אפשרות לשינוי, שתמיד קיימת. תמיד יש מה לעשות! אם משתמע גם ש”ככה זה וזה בסדר” – נותנים לזה גם גושפנקא מוסרית. תוך התעלמות בוטה מכך שצדק משמעו, בין השאר, ארגון של חברה באופן שיפצה על אי-השוויון הטבעי, ולא יקבל אותו כמצוי ורצוי גם יחד.
Posted in חוק ואתיקה, tagged אהוד אולמרט, דוד רוזן, משפט, משפט הולילנד, שחיתות, שמחה on 1 באפריל 2014| 2 Comments »
בשולי הדיון הציבורי אתמול בעקבות הכרעת הדין במשפט הולילנד, ביטאו מגיבים את תחושתם שזה “יום עצוב”, “יום שמח”, ”יום עצוב-שמח” וכיו”ב. היו בהם גם שהתייחסו להתייחסויות האמוטיביות של זולתם והסבירו מדוע הם חולקים עליהן או מסכימים איתן.
ובכן, שמח או עצוב? כמובן ש”עצוב-שמח” (או “שמח-עצוב”) מושך את הלב: הוא מכיל הכול, מורכב ואמביוולנטי. אבל ה”ציון” שלי הוא “שמח”. וזאת למה?
העצב הוא על מה שקרה במציאות. על השחיתות הפושה במסדרונות של רשויות השלטון. על כך ש(חלק מ)נבחרינו, עד לראש הפירמידה, מוכרים אותנו לכל המרבה במחיר. העצב הוא על תמונת המצב שנפרשה במשפט הולילנד ובמשפטים אחרים (שבחלקם היתה הכרעה אחרת) – הרבה קודם להכרעת הדין של דוד רוזן אתמול. והיא היתה כזאת גם בלעדיה. איזו מדינה…
אז לשמחה מה זו עושה? השמחה היא על כך שאותה מדינה עצמה שבה נפרשת לעינינו תמונה כה עגומה, משכילה ומצליחה להביא את נבחריה ושאר פושעים לבית המשפט. ולהרשיעם כשנמצאות הראיות לכך. בלי להדר פני גדול. השמחה היא שיש דין ויש דיין. לפחות במקרה זה, שאין להקל בו ראש. השמחה היא שעל ההתנהלות הלא-מוסרית והעבריינית הזאת יש כיום חותם פלילי של בית משפט. ושלמציאות העצובה הזאת יש גם תג מחיר. איזו מדינה!
זה עדיין לא הסתיים. אבל מותר גם לשמוח ביום כזה.
Posted in חוק ואתיקה, פמיניזם, tagged בית הקלפים, המדריך למתלוננת הטובה, התיישנות, טראומה, עבירות מין, פוליטיקה on 30 במרץ 2014| 2 Comments »
מדד חדש בא לעולם: ‘מדד בית הקלפים’. מעתה בכל פעם כשפוליטיקאי טוען שכל הטענות נגדו אינן אלא מזימה שרקמו יריביו כדי להפילו, שאלו: “כמה זה בסולם בית הקלפים?”. קנוניות ותככים קיימים, כידוע, בשפע בעולם הפוליטי. יש המעדיפים להסתכל רק עליהם. זה יותר מעניין (אותם בכל אופן), וגם פוטר אותם מהתייחסות רצינית לנושא של עבירות מין המיוחסות, על פי החשד, לפוליטיקאים הנהפכים לפתע לקורבנות לכאורה. או חמור יותר, מאפשר להם לבטל את אותם חשדות מראש.
אומר מיד: אין במה שנכתב כאן שום הבעת דעה בשאלה האם היה על היועמ”ש להורות על בדיקה (הליך שאינו פתוח בפני נחשד שהוא אזרח מן השורה, נזכיר), כשמדובר בתלונה על עבירה לכאורה שכבר חלה עליה התיישנות. ההחלטה היא לכל הפחות בעייתית ודורשת הצדקה. שוב, לא זה הדיון כאן. על שאלת ההתיישנות לגופה אומר משהו בחלקו השני של הפוסט.
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אזרחות, חוק השבות, יוסי גורביץ, מרטין ויין, פליטים on 28 בפברואר 2014| 5 Comments »
כשאני נתקלת מדי פעם במאמרים בנושא חוק השבות, אזרחות או פליטים, או שמסבים אליהם את תשומת לבי – אני מסתקרנת לרוב לראות מה נכתב. את הדוקטורט שלי כתבתי על מדיניות הגירה בתורת הצדק הליברלית. הפרק האחרון שלו בחן את חוק השבות. ספרי ‘חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן’, ראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל אביב ב-2003. הספר השתמש בחלקים מהדוקטורט (תוך שהוא משמיט את הפרקים הפילוסופיים הכבדים יותר), והפך את סדר הדברים – פתח בחוק השבות – כדי לעשותו נגיש יותר לקהל הרחב. לאחר מכן פירסמתי כמה מאמרים בנושאים אלה ולימדתי שבע שנים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה את הנושאים של הגירה ואזרחות ושל זכויות של זרים. הנושא, בקיצור, קרוב ללבי ואני מתמצאת בו.
Posted in חוק ואתיקה, tagged הדסה, הזכות לבריאות, יעילות, נחום ברנע, שלמה מור-יוסף, שר"פ on 20 בפברואר 2014| 3 Comments »
"השר"פ, אמרתי, הוא מוסד מושחת. הוא מפלה בין חולה לחולה, בין רפואה לרפואה, הוא יוצר קבוצה של רופאים מיליונרים שגוררת אחריה את כל האחרים". כך נחום ברנע לפרופ' שלמה מור-יוסף, לשעבר מנכ"ל הדסה, בראיון שהתפרסם בידיעות ביום ו' האחרון. ומור-יוסף משיב (משיב?):
Posted in חוק ואתיקה, tagged איכילוב, אתיקה מקצועית, אתיקה רפואית, עובדה, רופאים, שר"פ on 18 בדצמבר 2013| 6 Comments »
תחקיר 'עובדה' – שתיעד כיצד רופאים בכירים באיכילוב דורשים כסף לעצמם ("כולל המסביבים") תמורת ניתוח של תיירים בביה"ח, בנוסף למה שאלה משלמים לשר"פ בביה”ח המכובס בשם "תיירות מרפא" – עורר את ההדים הציבוריים הראויים לו. אמר לי מישהו שהוא לא צפה אבל קרא על זה. אין ספק שהוא קרא על הדברים העיקריים והחשובים שעלו מהתחקיר הזה. מה שמי שלא ראה החמיץ הן ה"זוטות": הניואנסים הקטנים של ההתנהגות, שפת הגוף, המימיקה והלשון הגסה.
Posted in חוק ואתיקה, פמיניזם, tagged בעילה אסורה בהסכמה, דה הומאניזציה, זכויות נשים, ספקים on 14 בנובמבר 2013| 6 Comments »
אולי ההיבט המבחיל ביותר בפרשה האחרונה החוסה תחת צא”פ, הוא התיאור של כלי התקשורת גורם מסוים בה כמי ש”סיפק את הבנות למסיבות”. סיפק. יש ספק משקאות, יש ספק סמים, ויש ספק בנות. ככה מארגנים מסיבות בימינו.
הוויכוחים על הסכמה כן או לא (משפטית המצב ברור, הסעיף הרלוונטי הוא בעילה אסורה בהסכמה), שעורכי הדין והיחצ”נים המעורבים בוודאי חוככים ידיהם בהנאה מכך שהם מתנהלים, מסיטים בעיני את הדיון מהקודה החשובה הזאת. של חברה שבה נשים הן מצרך שיש מי שתפקידו לספק. לשימוש. והדה-הומאניזציה הזאת כבר לא מזעזעת אותנו בכלל. אנחנו עסוקים בלברר לעצמנו מה אנחנו חושבים על יחסי מין של נערות בגיל 15. העובדה שהצד השני רואה בהן מצרך לשימוש במסיבות ויש לו קבלני משנה שמספקים את המצרכים האלה, כאילו היו חטיפים – אפילו לא מחרידה אותנו. זאת החברה שבה אנו חיים. And it makes me sick.
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
קרוא וכתוב 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.