Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘מדיה’ Category

1. סבירות נוסח בג”צ

לפי רוב שופטי בג”צ, בפסק דין שניתן זמן קצר לפני הבחירות המוניציפליות, סביר לאפשר למועמד לראשות עיר שהם מדיחים להתמודד שוב בבחירות; אך אם ייבחר שוב – יוכלו לשוב ולהדיח אותו אם מועצת העיר לא תעשה כן. אין ספק, סבירות במיטבה. אולי תחליטו שם: אם אתם מאפשרים מראש לבוחר לתת את פסק דינו הדמוקרטי בנסיבות אלה, מי אתם שתתערבו בו לאחר מעשה?

המשך…

Read Full Post »

גדעון לוי צודק בביקורתו (נדרש רישום) על ה"התיישבות" בבקעת הירדן. זוהי התנחלות אסורה בשטח כבוש, בדיוק כמו שאר ההתנחלויות. אבל ההתייחסות לארוע כ"רצח החוואי הלבן" בלב מחוז האפרטהייד, אפעס, קצת יוצרת את הרושם שהוא ממלא בתסריט הזה (שבינתיים גוברת ההערכה שמדובר בכלל בארוע פלילי ולא בפיגוע), את אותו קול ב'חרפה' של קוטזי שראה באונס הלבנה בחווה בדרום-אפריקה התקוממות לגיטימית או חצי לגיטימית של השחורים.

ואורן פרסיקו מזכיר לנו היום בסקירת העיתונות של העין השביעית, שהמו”ל של אותו עיתון, עמוס שוקן, אמר בישיבתה האחרונה של מועצת העיתונות לדורון גלעזר, עורך “מעריב” לשעבר: “גם את האידיאולוגיה משווקים. אתה נבהל, שיווק זה לא רק מה שאתה חושב". (את הפרוטוקול המלא של הישיבה ניתן למצוא כאן).
נכון. בואו נזכיר מהו שיווק נוסח הארץ. איך העיתון לאנשים חושבים בוחר לשווק את האידיאולוגיה שלו. הם אמרו.
גם זה סוג של חוואות לבנה, אם תרצו.

ובאופן רק חצי קשור (אבל מסוג הקישורים הרופפים שהארץ דווקא מתמחה בהם): בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע (PDF) (במקרה של Delfi AS v. Estonia), כי הטלת אחריות משפטית על אתר חדשות בגין טוקבקים פוגעניים איננה מהווה הפרה של סעיף 10 לאמנה האירופית לזכויות אדם, המגן על חופש הביטוי. בית המשפט פסק כי החבות שהוטלה על האתר על ידי בתיה”מ באסטוניה היוותה הגבלה מידתית ומוצדקת על חופש הביטוי של האתר.
לתשומת לבם של החוואים הלבנים, המתירים גידולי פרא בערוגתם.
”… I had a farm in Africa”

Read Full Post »

ברשימה קודמת שיבחתי בין השאר את בחירתה של אנג’לינה ג’ולי לתת פומבי להחלטתה לכרות כריתה מניעתית את שדיה (ובהמשך את שחלותיה). זאת בשל העלאת המודעות למחלות והעברת מסר חשוב לנשים אחרות בדבר אפשרויות הבחירה שיש לנשים נשאיות של BRCA1-2. אפילו השפעה אפשרית על פסיקת בית המשפט העליון בארה”ב נגד רישום פטנט על הגנים המדוברים איננה סברה מופרכת.  ג’ולי ניצלה את יתרונותיה – הידוענות והיופי – כדי להרבות טוב בעולם. זה לא מעט. זה הרבה מאוד בעולמנו. אנשים תמיד יכולים לבחור לעשות שימוש רק למען עצמם ביופיים, בכספם, בפרסום שזכו לו. ג’ולי בחרה לוותר על פרטיותה ואולי אף לסכן את הקריירה שלה בפעולה שהיא סוג של אקטיביזם חברתי. לכן אין להקל ראש בבחירה כזאת, לא להמעיט בערכה וודאי לא לזלזל בה.

המשך…

Read Full Post »

כתבתי כבר פעמיים על הקושי האתי שמולו ניצבות גאולה אבן ורשות השידור. בפוסט שני גוונים של אפור (מתי גילוי נאות אינו מספיק), שנכתב אחרי שהיא נאלצה לעשות גילוי נאות בשידור חי על הקשר העז והאישי שלה, במילותיה, עם גדעון סער. ולפני כן בפוסט בשביל זה יש כללים, שהתייחס לתגובה הלא מספקת של רשות השידור בתחילת הפרשה, כשמדובר היה בהגשת משדר הבחירות על-ידי אבן. ולכך שבדיוק בשביל מקרים כאלה יש כללי אתיקה ואין זה נכון "לסמוך" (על אבן) או "לחכות" שתתעורר בעיה.

המשך…

Read Full Post »

1. (א) כפי שכתבתי מיד עם תחילת הפרשה, אין שום חובה להתלונן במשטרה על הטרדה מינית כדי שהיא תטופל על-ידי המעסיק. החוק קובע את חובתו לעשות זאת באופן נפרד. למעשה ערוץ 2 טיפל בכך כאשר פיטר את עמנואל רוזן בעבר, עוד מידע שמשום מה מתגלה לעיני הציבור רק בעקבות התפוצצות הפרשה. ערוץ 2 לא עשה זאת על סמך "שמועות" אלא על סמך מידע, תוך קיום הליך שבו נמסרה הן גרסה של הנפגעת הן של רוזן (כך על פי הדיווח בידיעות של שבת). לו רוזן היה סבור שההליך לא היה תקין או שנעשה לו עוול – הוא היה מן הסתם תובע את הערוץ. השופטת בדימוס דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות, ציינה אף היא בתוכנית 'תיק תקשורת' שהחוק אינו מחייב תלונה במשטרה. ועוד דברים חשובים. רוזן נמצא כיום בחופשה או השעיה מתוך אותה חובה בדיוק של המעביד לברר מידע המגיע אליו. תא העיתונאיות פנה למנהליו של רוזן בערוץ 10 עם החומר הרב שברשותו, בדיוק כפי שהיה עליו לעשות, כמו גם מאוחר יותר לראש אגף החקירות במשטרה, בבקשה שזאת תפתח בחקירה. המשטרה גם לא צריכה לקבל תלונה כדי לפתוח בחקירה במקרה של חשד לעבירה פלילית אם יש. בסופו של דבר, כידוע, היא נפתחה. 
   (ב) יצירת סביבת עבודה נקייה מהטרדות איננה עניין למשטרה! למרות שחובתו  של המעביד ליצור אותה מעוגנת כיום בחוק והוא חשוף לתביעה (אזרחית) היה ומעל בה. ניתוב הכול לתלונה במשטרה ימקד את השיח בשאלות אחרות, אבל לא יביא לסביבת עבודה כזאת. אנחנו מוכרחים לחזור ולהבין שיש גם נורמות שאינן משפטיות. ושצדק אינו נעשה רק בבית משפט (הציניקנים יאמרו ששם הוא בדרך-כלל לא נעשה). כאילו מדובר בעניין בינארי: או פלילי או צח כשלג. המשפט הוא סף מינימום, לא חזות הכול. אפשר לצטט את מי שאמר: נו, אני אף פעם לא יצאתי זכאי…
  נניח שכל מה שעשה רוזן לא היה פלילי. האם זה תקין בעינינו? האם גברים היו רוצים שנשותיהם, בנותיהם, אחיותיהם או אמהותיהם (לא, לא מטרידים רק נשים צעירות) יעבדו בסביבה כזאת?

המשך…

Read Full Post »

“לכו למשטרה” – יש המפנים את הנשים שהעידו בפני תא העיתונאיות על הטרדות לכאורה מצד העיתונאי עמנואל רוזן. עד אז תשתקו. אתן והעיתונאיות. אני בהחלט בעד לפנות גם למשטרה כשמדובר בעבירות פליליות לכאורה. לפעמים זה גם נדרש כדי שאפשר יהיה לפרסם את שמו של הנילון בלי חשש לתביעת דיבה. אבל הנה, הוא פורסם גם בלי תלונה, על סמך תחקיר (חשיפה על אחרים תמיד קלה יותר מטיפול ראוי במה שקרה אצלך במערכת וכמובן אין קשר בין השניים…). ומה, בכל התחקירים שמכינה התקשורת היא מחכה טרם פרסומם לתלונה במשטרה?….

המשך…

Read Full Post »

ייאמר מייד: אין במאמרה של עמירה הס משום הסתה לאלימות במובנה המשפטי, בעיני. אין כאן שום ודאות קרובה, אפילו לא חשש, שנער פלסטיני יתחיל ליידות אבנים לאחר קריאתו (אם יעבור את חומת התשלום. גם הארץ בונים חומה).[1] לכן אין כאן מקום לטיפול משפטי. בוודאי בהינתן המשקל הכבד שנותנים לחופש הביטוי, ובצדק, האמונים על אכיפת החוק. כך גם התלונה שהוגשה נגדה ונגד עיתונה (על-ידי מועצת יש"ע) היא בעיקרה פוליטית. זה לא אומר שמאמרה אינו בעייתי. הבעיות במאמרה הן קודם כל מן הסוג המוסרי ואליהן בעיקר אתייחס.

המשך…

Read Full Post »

על פי רוב, עיתונאים מתנגדים לאיסורי פרסום. עקרונית, הם בעד חופש המידע וזכות הציבור לדעת. קונקרטית, הם בעד חופש הפרנסה (שלהם). הכול בסדר. ולפעמים המניע הקונקרטי מתחפש לטעם עקרוני. 

לכן מה משונה לקרוא ששני עיתונאים – רונן ברגמן ודן מרגלית – מבקשים דיון בדלתיים סגורות בתביעת דיבה שהגיש נגדם בועז הרפז, בעניין הספר שפירסמו אודות הפרשה שעמד במרכזה. הבקשה מנומקת בטעמים… ביטחוניים. לפחות ברגמן (אחרי מרגלית אני לא כל כך עוקבת) הוא מהקולות הרמים שנשמעים תדיר נגד איסור פרסום. אבל זה כשאחרים מעלים נימוקים ביטחוניים. אז הוא מן הראשונים לקפוץ נגדם.

כמובן שייתכן שהכול ענייני והכול מתוך אחריות. מקצועית. ועוד יותר מכך אחריות לביטחונה של ישראל וסודותיה. על פי הפרסום, הספר עבר צנזורה אבל “חלק מהראיות והעדויות מהן למדו הנתבעים על הסיכון הביטחוני החמור שגרם הרפז לא פורטו בהרחבה בספר, בין היתר בשל פסילת הצנזורה”. לא יהיה זה מרחיק לכת לשער שהתביעה נסובה על מה שנכנס לספר ופורסם, לא על מה שהושמט… אבל מן הסתם הנתבעים יבקשו לחזק את עמדתם באמצעות החומרים שברשותם, שלא בהכרח פירסמו.

אז מסתבר שכמו שקורה הרבה פעמים, גם ברגמן ומרגלית מדברים לא מהעיקרון אלא מהפוזיציה. טעמים ביטחוניים לאיסור פרסום הם משוקצים כאשר הם מונעים מהם לפרסם, ומקודשים כאשר אפשר באמצעותם להתגונן מתביעת דיבה המוגשת על מה שפירסמו. נזכור את זה בפעם הבאה שהשניים יתקפו איסור פרסום שהוטל מטעמים ביטחוניים.

————
הערה מנהלתית: לבלוג נוסף בימים האחרונים כפתור המאפשר תרומות לאחזקתו דרך PayPal. התקבלו מספר תרומות וברצוני להודות לתורמים.

Read Full Post »

מסמך דיסקין הוא מסמך טורד מנוחה.

השאלות החשובות העיקריות הן כמובן דמותה המצטיירת של ה"הנהגה" שיש לנו, שהיא מעוררת חלחלה.
אבל יש עוד כמה שאלות העולות בשוליו. הנה שלוש.

המשך…

Read Full Post »

ועדת האתיקה של רשות השידור דנה בשיבוצה של המגישה גאולה אבן להגשת משדר הבחירות המרכזי (יחד עם אילה חסון), אך התפזרה ללא המלצה בשל דעות חלוקות בנושא. כך הדיווח היום, המביא מן הדעות השונות של חברי הוועדה.
הבעיה שבלב המחלוקת היא הקשר הרומנטי שמקיימת אבן עם מועמד מרכזי ברשימת הליכוד ביתנו, אחד גדעון סער.

שווה בעיקר להתעכב על תגובתה של רשות השידור, המובאת בסוף הידיעה:

רשות השידור אינה עוסקת בחייהם האישיים של עובדיה. הנהלת הרשות סומכת על שיקול הדעת, יושרתה והבחנתה המקצועית של העיתונאית גאולה אבן ובמידה שתתעורר בעיה כלשהי, הרשות תידרש אליה.

המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »