ניצב כל הלילות מאת הרפר לי. מאנגלית: מיכל אלפון. ידיעות אחרונות/עם עובד, 2016, 277 עמ'.
יציאתו של ספר זה לוותה ברעש אדיר בכל העולם. שכן מדובר בספר שני למי שהיתה ידועה כ"סופרת של ספר אחד": הרפר לי פירסמה את 'אל תיגע בזמיר', ספר שנחשב לאחת הקלאסיקות האמריקניות האהובות ביותר, ב-1960, ומאז נדמה.
'ניצב כל הלילות' (ומיד משהו על שמו), הוא כתב היד הראשוני של 'אל תיגע בזמיר'. כתב היד, שהוגש להוצאת הספרים ב-1957, עבר עריכה ושכתוב מאסיביים ונהפך למעשה לספר אחר. כעת רואה אור כתב היד הגנוז במתכונתו המקורית. הסיפור מתרחש עשרים שנים לאחר 'אל תיגע בזמיר', וארועי האחרון משמשים לו נקודת משען ורפרור.
אל לפלנד שבצפון פינלנד מגיע מדרום הארץ גוּנָר הוּטוֹנֶן, שקונה את טחנת הקמח הישנה בסוּקוֹסְקִי, מתיישב בה ומשפץ אותה בידי הזהב שלו. הרקע של הטוחן אינו ברור ואנשי הכפר, המכנים אותו קוּנָרִי, אינם מצליחים להתחקות אחר קורותיו. הוטונן הוא בעל אישיות מורכבת שהניגודים בה בולטים. עליצות רבה יכולה להתפרץ מקרבו, כשהוא נהפך למוקד תשומת הלב בארועים חברתיים, לצד תקופות של דיכאון עגמומי שבהן הוא מתייסר. מנהגו להשמיע מדי פעם יללות כחיית פרא, יללות הנותנות מוצא וביטוי לתחושותיו טוב יותר מכל מילים, מקנה לו סופית את התואר משוגע בעיני שכניו אנשי הכפר. 
ספרה הראשון של ג’ניפר איגן, רואה אור בעברית 20 שנים לאחר צאתו ב-1995. ההתעניינות הזאת נובעת מההצלחה לה זכה ספרה ‘
ספרה של אורית סן גופטה הוא שקוף לאימון. ללא כל שכבה החוצצת בין המילים שעל הדף לבין התרגול היומיומי בבית. זהו הישג נדיר בפני עצמו, משום שטבען של מילים הוא שהן חוצצות. מתווכות. המלה הרי היא ייצוג של המציאות. ואילו כאן מצליחות המילים להביא את האימון עצמו, ברכות, וללא תיווך, אל תוך חיינו. כמו כף יד שמונחת בתוך ידה של המתאמנת, מובילה אותה בין התנוחות, הישיבה, הנשימות וההרהורים על אודות כל אלה. וכשצריך לדבר, מדברת בגובה העינים. זהו ספר מקרב. 
על מיטת ברזל בבית אמו שוכב דאי ווי, המצוי שנים בתרדמת מאז נורה בראשו בכיכר טיינאנמן בדיכוי האלים של מחאת הסטודנטים שארע שם בארבעה ביוני 1989. הוא אינו יכול לתקשר עם סביבתו, אך קולט הכול. שרוי כביכול בתרדמת, אך תודעתו ערה לחלוטין. והתודעה הזאת נזכרת. ומספרת. דרך תודעתו אנו מתוודעים לסיפור חיייו, לסיפור המחאה בטיינאנמן, ובעיקר לאימי המשטר הסיני. קשה לתפוס מה הם החיים תחת משטר דיכוי כזה. מבלי לזלזל בזעקות השבר הנשמעות אצלנו לבקרים, עלינו לברך בכל בוקר שאיננו חיים שם. יחד עם לתקן אצלנו את הטעון תיקון, יש בעיקר לשאול את עצמנו מה ואיך עושים מול משטרים דכאניים ואכזריים כדוגמת זה הסיני. ואיך מאפשרים לבני אדם בעולם כולו חיים של חופש וכבוד. 
קרוא וכתוב 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.