נמסיס מאת פיליפ רות. מאנגלית: אמיר צוקרמן. זמורה-ביתן 2014, 184 עמ'.
בקיץ 1944, ממש במקביל למלחמה הגדולה שמעבר לים – הספר נפתח בתחילת יוני, סמוך למועד הפלישה של בעלות הברית לנורמנדי – מתחוללת מלחמה מקומית בניוּארק, ניו ג'רסי (עיר הולדתו של רות), שבה מתרחשת עלילת 'נמסיס'. מלחמה נגד נגיף הפוליו, המפיל קורבנות ברחבי העיר. גם בשכונה היהודית ויקוואהיק, שבה מנהל באקי קנטור, גיבור הספר, מורה לחינוך גופני, את מגרש המשחקים בימי חופשת הקיץ. זוהי המלחמה המתוארת ב'נמסיס'. אף כי המלחמה הגדולה שברקע לא נעדרת מן הספר כלל. לא רק כי חבריו של קנטור, שלא גויס לצבא בשל ליקוי הראייה שלו, משתתפים בה. לא רק כי כל נפשו ומצפונו מתקוממים נגד העובדה שהוא אינו נוטל בה חלק. הוא, שחונך על ידי סבו תמיד לעשות את המעשה הנכון; לגלות אחריות ותעוזה ולעמוד על שלו. אלא גם כי השאלות הגדולות שהוא שואל את עצמו, במלחמה הפנימית המתחוללת בו, הן אותן שאלות הנשאלות לנוכח מלחמה, מגפה המפילה חללים, או כל רוע בלתי-מוסבר אחר. שאלות מסוג "למה קורים דברים רעים לאנשים טובים?" ודומותיהן, שהוא מטיח באלוהים. תוהה איזה מין אלוהים הוא. מן הפרספקטיבה הזאת אין הבדל של ממש בין שתי המלחמות וקשרים סמויים נטווים ביניהן.
נופים ממטרופולין המוות הם תמונות ילדותו של קולקה באושוויץ. תוך קפיצות בזמן ובתודעה. זכרונות הילד שבהם מתבונן המבוגר של היום, חוקר האנטישמיות המודרנית. אין מדובר ב’מבט משולב’ אלא במסירת התמונות כפי שהן נחקקו בזכרונו התם של הילד, ובהתבוננות רפלקטיבית, חקרנית, סקרנית, עליהן ועל הזיכרון עצמו; שאף הוא מהווה כאן מושא לחקירה. התוצאה היא לא רק יצירה קשה לקִטלוּג, השוברת כל ז’אנר, אלא כאמור, מקשה על תֵאורה. כל מלה נראית ככזאת שתפחית מעוצמתה. 
קרוא וכתוב 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.