ה-29 בנובמבר הוא מועד מתאים להביא שוב את הביקורת שפירסמתי לפני חמש שנים בהארץ ספרים על גיליון מס' 11 של מצד שני, שעסק בהחלטה 181 של האו"ם (החלטת החלוקה).
מזה זמן שחלק מסוים של הזירה האינטלקטואלית רוחש מגמות של חזרה מהרעיון של שתי מדינות לרעיון של מדינה אחת, דו-לאומית. קישרתי את המאמרים האלו בסימניה שלי בטור הימני, אבל זה הזמן לרכז אותם:
פתח טוני ג'אדט ב-New York Review of Books עם ישראל: האלטרנטיבה; החרתה החזיקה אחריו וירג'יניה טילי ב-London Review of Books על הפתרון של מדינה אחת; בגיליון הבא של ה-New York Review of Books התפרסמו צרור תגובות לג'אדט ותשובתו למגיבים ונרשמו כמה ביטולים של המנוי על העיתון היוקרתי; מאמר של אדוארד רוטשטיין בניו-יורק טיימס שמציע לנסות את הרעיון הדו-לאומי קודם במקום אחר… וכמובן גם אצלנו פרשו מירון בנבנשתי וחיים הנגבי את משנתם הדו-לאומית, איש איש בדרכו. ואתמול התייחס לכל אלו יואל אסתרון ב-הארץ במאמרו מי בעד חיסול ישראל?
החלטה 181 של האו"ם
מפת החלוקה (מוגדלת)
