לא פחות משמייקל מורלס חב את חייו לעורך הדין שלו, הוא חב אותם לאתיקה הרפואית. מורלס היה אמור להיות מוצא להורג בכלא סן קוונטין בקליפורניה. בקליפורניה מתבצע עונש המוות באמצעות זריקה קטלנית של שלושה חומרים שונים: מרדים, משתק וגורם להתקף לב קטלני. עורך-הדין של מורלס טען כי הוא עלול להיות בהכרה בשלב השני, מה שיגרום לו לכאבים עזים ויהווה עונש אכזרי שאיננו חוקתי. החוקה האמריקנית לא אוסרת על עונש מוות, אבל התיקון השמיני לחוקה אוסר על עונש אכזרי וחריג. משמע, עונש המוות עצמו לא נחשב לעונש "אכזרי" אבל שיטות מסוימות של הוצאה להורג יכולות בהחלט להיחשב ככאלו. ולא רק הן. קיים ויכוח ערני בשאלה האם ההמתנה בתא הנידונים למוות, כשהיא ממושכת מאד, איננה כשלעצמה אכזרית ולא אנושית. בעמדה כזאת קיים קושי שכן היא עשויה להביא לזירוזן של הוצאות להורג. פרדוקסלית, הוצאה להורג לא תיחשב (משפטית) להפרת זכויותיהם של הנידונים, בעוד שהחזקתם בתא הנידונים למוות תיחשב להפרה כזאת.
נחזור למורלס. השופט הפדרלי השתכנע מטענות ההגנה, וקבע כי יש להבטיח באמצעות רופא שמורלס יורדם כהלכה כך שלא יסבול, או לחילופין להרוג אותו באמצעות חומר הרדמה בלבד, שיוזרק על-ידי אנשי רפואה מקצועיים. המדינה בחרה באפשרות הראשונה אך לא יכולה היתה לעמוד בנטל שהטיל עליה בית-המשפט, שכן רופאים מרדימים סירבו להשתתף בהליך הזה מטעמים של אתיקה רפואית. למרות שלכאורה היה באפשרותם להבטיח הליך הומאני, מה שנדרש מהם היה בלתי קביל, אמרו. עירובם בהוצאה להורג מפר את שבועתם להציל חיים וחותר תחת העיקרון הראשון ברפואה: ראשית כל, אל תזיק(י), אמרה יו"ר האגודה הרפואית האמריקנית לאתיקה ומשפט, ד"ר פרסיליה ריי. תפקידם של רופאים בהוצאות להורג מסתכם, בדרך-כלל, בקביעת המוות.
הוצאתו להורג של מורלס, שהורשע בהתעללות, אונס ורצח של נערה בת 17 ב-1981, נדחתה תחילה ב-15 שעות ולאחר-מכן עד להודעה חדשה. אלא שלמקרה הזה עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת הרבה יותר מאשר על חייו הפרטיים של מורלס; עד כדי אפשרות כי עונש המוות עצמו ייבחן שוב בקליפורניה, ובמדינות רבות אחרות שבהן הוא מתבצע באותה שיטה. (מתוך 38 המדינות שבהן עונש מוות הוא חוקי – המדינות הכחולות בתרשים משמאל – 37 משתמשות בין השאר בשיטה הזאת). בינתיים מדובר במורטוריום על עונש המוות בקליפורניה, שכן סביר מאד כי כל הסוגייה של הוצאה להורג בשיטה זו תובא לפני בית המשפט העליון.
רופאים אמורים להציל חיים, לא להוציא להורג אנשים או לסייע לכך. גם לא לתת הכשר לעינויים. מה חבל שמה שהיה ברור כל-כך לרופאים האמריקנים במקרה הזה, לא היה ברור כלל ועיקר לאותם רופאים ישראלים שבמשך שנים בדקו וחתמו על אישורי בריאות של עצירים פלסטינים, שקבעו כי הם כשירים לעמוד ב"שיטות החקירה המיוחדות" של השב"כ, קרי, עינויים.
הצהרת טוקיו: הנחיות לרופאים בנוגע לעינויים ויחס או עונש אכזרי, לא אנושי או משפיל אחר במעצר או במאסר
