ב-10 במרץ נפטר בריאן בארי. פילוסוף פוליטי בריטי שקיבל את הדוקטורט מאוקספורד, לימד ב-LSE ובאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, והיה חבר באקדמיה הבריטית ובאגודה האמריקנית לאמנויות ומדעים. בין השנים 1979-1982 ערך את כתב-העת החשוב Ethics.
בארי התמחה בין השאר בתורות של צדק, נושא שהקדיש לו שני ספרים מתוך טרילוגיה שלא השלים (Theories of Justice ו-Justice as Impartiality). אחת הסיבות לכך שהטרילוגיה הזאת לא הושלמה הוא ספר שפנה לכתוֹב באמצע הפרוייקט הזה: Culture and Equality. ספר שמהווה בעיני את ההגנה החשובה ביותר על שוויון ליברלי בפני רב-תרבותיות (כותרת המשנה שלו היא אכן An Egalitarian Critique of Multiculturalism). ספרו האחרון, Why Social Justice Matters, יצא ב-2005.
הנה קטע מ-Culture and Equality, בתרגום חופשי:
"הטענה החזקה המושמעת ע"י הוגים של רב-תרבותיות היא כי הצדק דורש הסדרים מיוחדים שיותאמו לאמונות דתיות ולפרקטיקות תרבותיות. הטיעון הוא כי כישלון להציע יחס מיוחד בנסיבות מסוימות הוא כשלעצמו סוג של יחס לא-שווה. משום שלאותו חוק, כך נאמר, תהיה השפעה שונה על אנשים שונים כתוצאה מאמונתם הדתית או הפרקטיקה התרבותית שלהם. לכן, הטענה הליברלית כי יחס שווה נוצר ע"י מערכת של חוקים אחידים איננה תקפה. מה ניתן לאמר על טיעון זה? אין ספק כי לכל חוק כללי תהיה השפעה שונה על אנשים שונים. אך האם יש משהו אינהרנטי לא-הוגן בכך? מהות החוק היא הגנה על אינטרסים מסוימים במחיר של אחרים כאשר הם מתנגשים. כך, אינטרסים של נשים שאינן רוצות להיאנס מקבלים עדיפות על-פני אינטרס של אנסים פוטנציאליים בדמות חוק האוסר על אונס. אינטרסים של ילדים לא להיות מעורבים מינית מקבלים עדיפות על-פני אינטרסים של פדופילים פוטנציאליים בדמות חוק האוסר על פעולה מתוך נטיותיהם. לחוקים אלה יש בבירור השפעה גדולה יותר על מי שנמשך לאונס ולפדופיליה מאשר על אלו שלא ירצו להיות מעורבים בכך גם לולא היה חוק האוסר על כך. אך יהיה זה אבסורד לטעון כי החוקים האוסרים על כך אינם הוגנים. הם יוצרים הקצאה הוגנת של זכויות בין האנס או הפדופיל לעתיד לבין הקורבן העתידי שלהם.
זוהי נקודה כללית לחלוטין. אם נבחן כל חוק, נמצא כי הוא מטיל נטל כבד יותר על אנשים מסוימים מאשר על אחרים. מגבלות על מהירות מעכבות רק את מי שרוצה לנהוג מהר. לחוקים האוסרים על נהיגה בשכרות אין שום השפעה על המתנזרים מאלכוהול. רק מעשנים מוגבלים ע"י האיסור לעשן במקומות ציבוריים. רק מי שרוצה להחזיק באקדח מושפע מאיסור על כך. וכך הלאה עד אינסוף. כך פשוט הם פני הדברים. הרעיון כי השפעה לא-שוויונית היא סימן לאי-הוגנות איננה תובנה הנגזרת מקונספציית צדק מתוחכמת יותר מ(קונספציה) קודמת שניתן למצוא בפילוסופיה פוליטית. היא פשוט טעות. בכך אין להכחיש, כמובן, כי השפעה לא-שוויונית של חוק יכולה במקרים מסוימים להוות אינדיקציה לאי-הוגנות. אלא, שיהיה צורך לבסס את האישום הזה בכל מקרה ומקרה, בכך שיראו במה בדיוק החוק אינו הוגן. לעולם אין זה מספיק להראות רק שיש לו השפעה שונה על אנשים שונים."
ונורמן גארס נזכר באנקדוטה מדיון בלונדון שבו השתתף בארי.
יהי זכרו ברוך.
