קרוא וכתוב

הכותבת הפמיניסטית מרילין פרנץ', שבין ספריה הנודעים 'חדר הנשים' (1977)  ו'המלחמה נגד נשים' (1992), הלכה לעולמה בגיל 79.
אני פותחת את העותק בספרייתי של 'המלחמה נגד נשים' ומעיינת בכמה פסקאות שהדגשתי בזמנו.
"הגישות האמיתיות של חברה קבורות לעיתים קרובות הרחק מהעין, וניתן לחלץ אותן רק באמצעות ניתוח מקרוב של התנהגות, שפה ודימויים".

ומעניין לעניין: מדיווח על תביעה די מדהימה שהגישה נעמי לויצקי נגד רשות השידור, עולה כי היא קיבלה תכנית על אתיקה(!) עיתונאית בזכות יחסיה האינטימיים עם יו"ר רשות השידור, משה גביש. תמורת התכנית היתה אמורה לקבל 31,000 ש"ח בחודש. מעניין איך היא גמרה אותו. כעת היא תובעת בבית הדין לעבודה 780,000 ש"ח בגין הורדת התכנית טרם זמנה.
אפשר לומר כאן כמה דברים על "הגישה האמיתית של חברה", כלשונה של פרנץ', המופנמת היטב גם אצל נשים "חזקות" כלויצקי, וכפי שהיא מתבטאת ביחסים שנרקמו בינה לבין גביש ובאתנן שהיא מצפה לקבל תמורתם.  אבל עדיף לשאול: איך מישהי שמודה בפה מלא כי קיבלה תכנית בטלוויזיה בזכות יחסיה האינטימיים עם הבוס, יכולה להעביר ביקורת על אתיקה עיתונאית?

בתחתונים של העליונים: על ספרה של לויצקי על ביהמ"ש העליון כתבתי כאן (אייטם שלישי).