בלוג מודפס?
יש אדוה קלה ומוצדקת בבלוגוספירה, בעקבות דבריו של נחום ברנע במדורו אתמול. מצטטת ולווט:
“בלוג הוא הגיג שמאן-דהו משרבט על גבי מקלדת ומשגר לבלוגוספירה. אין צורך בעריכה, אין צורך בתמצות, אין צורך בשאלות קיטבג ובבדיקת עובדות. כותבים מהר, מהבטן, בדרך כלל על פי סדר כרונולוגי: קמתי, התרחצתי, התלבשתי, שתיתי קפה עם מוישה, נכנסתי למכונית, שמעתי ברדיו ראיון עם חיים, אמרתי לעצמי, איזה אידיוט, סגרתי, חניתי, קפצתי לברית של הבן של יענקל, היו יופי של מעמולים, מחר ארשום לכם את המתכון, פגשתי שם את דובי מהמכולת, אמר לי, אריאנה, הגיע הזמן לצאת מהשטחים.
ההבדל התהומי בין בלוגר לרכילאי הוא שרכילאי מספר על סלבריטאים, בעוד שבלוגר מספר בעיקר על סלבריטאי אחד: הוא עצמו. הבלוג הוא עלוקה עצמית”
כמו שולווט כותבת, ברנע חוטא, פחות או יותר, במה שהוא מאשים. ברנע כותב כאן בלי לבדוק עובדות, מהר ומהבטן. ככל הנראה גם לא עורכים אותו. אולי הוא כותב בכלל בלוג מודפס? במקום להתפלמס אִתו על כך שיש בלוגרים אחרים, שלא כולם כותבים "קמתי התרחצתי התלבשתי" וגו', הנה אנקדוטה אחת על נחום ברנע, הקשורה לסוגייה שהבעירה את חמתו: אי-תיקון טעות (לדעתו) ע"י בלוגרית.
אני אוהבת לקרוא את ברנע, בדרך-כלל. והתרשמתי שהוא גם מתקן טעויות שלו. לכן טרחתי בזמנו להסב את תשומת לִבו לטעות כזאת שנפלה בטורו. מדובר היה בטעות עובדתית גסה בנושא שאני מצויה בו. שאלתי את א', עיתונאי מכר, גם הוא בליגה בכירה, אם יש לו כתובת האי-מייל של ברנע. לא. לא זכור לי אם לברנע אין כזאת או שאין לא' אותה. אבל את מס' הפקס בביתו היה לו. אז שלחתי פקס. לזכותו של ברנע ייאמר כי הוא חזר אלי אחרי כמה ימים. שוחחתי אִתו, העמדתי אותו על טעותו ואפילו שלחתי לו משהו שכתבתי בנושא (בבלוג שלי, רחמנא ליצלן!), שמסביר אותו היטב. עם מראי מקום.
עכשיו, אתם שואלים, האם ברנע פירסם תיקון לטעותו באחד מטוריו לאחר מכן? נו, אם כך היה אתם מתארים לעצמכם שלא הייתי כותבת שורות אלה. ועל כך נאמר: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.
קרוא וכתוב 