הטבע הוא אדיש מבחינה מוסרית. לוע הר געש מתפרץ, אדמה רועדת, שיטפון הסוחף ומחריב כפרים שלמים – על כל אלה לא ניתן לדבר בקטגוריות מוסריות. לא ניתן לומר על הטבע כי הוא "רע" מכיוון שהוא מעולל לנו זאת. "כוח טבע", או כוח עליון, מתייחס למה שהוא מעל לכוחותיו של אדם והוא אינו יכול להשפיע עליו. בדיוק כפי שאני יכולה לתבוע זכויות רק אל מול סמכות אנושית, לא אל מול כוח טבעי: אין שום משמעות להיגד כי יש לי זכות שבֵּיתי לא יימחה בשיטפון או ייחרב ברעידת האדמה.
רק מה שקורה לפני-כן (איך נערכים) ואחר-כך (איך מתמודדים). כיצד "מחולקות" הרעות האלה – זוהי כבר שאלה אנושית. ומוסרית. ופוליטית. האם ואיזו עזרה מוגשת על-ידי הממשלה? האם יש ביכולתה בכלל להגיש עזרה כזאת? האם היא עושה זאת באופן שוויוני או מפלה? לעיתים הממשלה איננה מתפקדת, או שהאסון גדול ממידותיה. אז נדרש סיוע בינלאומי.
לאחר ניו-אורלינס כתבתי כי "אסון הומניטרי הוא מבחן עליון לאופן שבו רשויות השלטון מגינות על הזכויות הבסיסיות של הנתונים לשליטתם. הוא מחדד את חובתן לסייע לפגיעים ביותר, חסרי היכולת והמשאבים להתמודד בעצמם. אלו שגם בימים כתיקונם יש לממשלות חובה מיוחדת להגן עליהם (…) אזורים מוכי אסון הם דוגמא לאופן שבו רעות טבעיות מחוּלקות ומוּסלמות בידי הפעולה או המחדל של הגורמים השלטוניים". הפוסט ההוא – כוחות עליונים ומעשי ידי אדם – שימש אותי כדי להזכיר שלמרות ששיח זכויות האדם מרבה להדגיש את הצורך לרסן את כוחן של ממשלות, אסור לשכוח שהיעדר מדינה מסוכן לזכויות האדם לא פחות ממדינה המדכאת אותן. זה מה שקורה בעת קריסה טוטלית ל'מדינה כושלת' (failed state), או בעת קריסה של תשתיות תומכות בזכויות ושל סדר המגן על בני אדם בפני אלימות זולתם. כשזה מתפורר אף הוא, מגיעות הרעות האנושיות מאוד. "אזורי אסון, הרעות הטבעיות הנופלות בהם על ראשיהם של בני אדם והרעות השלטוניות המיוצרות ומחולקות בהם, הם תזכורת כואבת לחיוניותה של ממשלה מתפקדת כהלכה להגנה יעילה על זכויות אדם." (שם).
כל זה תקף, כמובן, גם למקרה האיטי. דני רבינוביץ מתייחס לנקודה זאת בפוסט האיטי, ידיעות אחרונות וכל הג'אז הזה, בבלוג המומלץ שלו הומו קוֹמְבּוּסְטַאנְס (האדם השורף): "למי שלא שם לב: האסון בהאיטי רק מתחיל. עכשיו צמא אכזרי. ולצידו נובטים רעב כבד ומחלות זיהומיות. וברחובות כבר גואה האלימות, ואבק ההריסות עומד להיות מוחלף באבק שריפה וכאוס. כמו מוגאדישו וקאבול ומקומות אחרים שעריהן הפכו לחורבות. כי המכה המיידית שהורידה את האיטי על ברכיה היא ממקורות סייסמים. אך ההיסטוריה שתימנע ממאות אלפים לשוב לחיים היא אנושית לגמרי. האיטי נשארת למטה בגלל תשתית כלכלית, חברתית ופוליטית של אי שיויון ועוני וניצול שחושפים את פריכות חיי ה'הומו סאקר', האדם הערום של אגאמבן, בכל זוועתם. גם בגלל המורשת הקולוניאלית. וגם בגלל פערים שמקורם במערך הסחר הגלובלי. וגם בגלל ההזדמנויות שהגלובליזציה הדוהרת מעניקה לשליטים רצחניים על חשבון עמיהם".
ה"פגיעים ביותר, חסרי היכולת והמשאבים להתמודד בעצמם", כתבתי אחרי ניו-אורלינס. כך גם בהאיטי, שבעקבות האסון שפקד אותה, מדוּוח, מזהירים מפני חטיפה וסחר בילדים כתוצאה צפויה של האסון. את המחיר תמיד ישלמו החלשים ביותר, המוּעדים ביותר לניצול. אלה שתמיד יימצאו מי שינצלו אותם בשעת הכושר הזאת, כי יש מישהו שחייב תמיד להרוויח.
פוסט קודם: אסון החברה השקופה
קרוא וכתוב 
האיטי הייתה מפגרת ונתונה לעריצות הרבה לפני הגלובליזציה. מדוע המורשת הקולוניאלית אחראית למצוקה בהאיטי . כמה שנים היה להאיטי להשתחרר ממצוקה זו ומה היא עשתה בהן?
מדוע סינגפור הצליחה כל כך למרות המורשת הקולוניאלית?
מדוע ארצות שלא הייתה בהן מורשת קולוניאלית אינן מצליחות בכלל להתרומם? אתיופיה למשל
מדוע מדינה כמו יפאו הצליחה לעבור ממשק פאודלי למאה ה20 בתוך זמן קצר כל כך ולאחר מכן להתאושש מחורבן כמעט מלא שהותירה המלחמה ולהפוך למעצמה-למרות שאין לה חומרי גלם בכלל?
נדמה לי שאפשר להתחיל לוותר על קלישאות ולתת תשובות אמיתיות יותר-כמה מהן עלולות להיות ממש לא תקינות מבחינה פוליטית
באמת אין לך תשובה טובה מה מתרחש שם. בכל אופן ברפובליקה הדומניקנית השכנה באותו אי הנזקים היו הרבה יותר קטנים.
גם הודו היתה תחת שלטון קולוניאלי יותר ממאתיים שנה, והיא היום מתחרה עם סין על תואר מעצמת העל הבאה. אי אפשר לזרוק הכל על הקולוניאליזם. ובאשר לגלובליזציה, הרי ברור שכל העולם חשוף לה, ועובדה שיש מדינות שמסתדרות יותר, גם בעולם השלישי.
לא נעים לומר, אבל ניתן לראות שיש בעיה לעמי אפריקה למשול בעצמם בצורה יעילה. במקום שההודים והיפנים ועמי ערב למיניהם הצליחו, הם לא מצליחים.
בלי כל קשר, ברור שצריך לעזור לאנשים בהאייטי.
לא נעים להגיד אבל בין 1915-1934 האיטי נשלטה על ידי ארצות הברית ואז חל בה שיפור עצום. עם קבלת העצמאות מחדש המדינה החלה להידרדר שוב. האיטי זכתה בעצמאות בראשית המאה ה וובסך הכל היו לה יותר מ200 שנה להשתחרר מהנטל הקולוניאליסטי-אם בכלל ניתן לדבר על נטל כזה.19
הדגש שלך נכון – אנרכיה אינה חופש אלא אדישות הרוב ועריצות בעלי הזרוע.
הבעייה עם האיטי, כמו של מדינות עולם שלישי רבות אינה אירועים כלשהו בעברן או בהווה, שאותם ניתן לקשור לאדם הלבן. הרי ישנן חברות רבות שסבלו וקמו מתוך תנאים קשים הרבה יותר והעניקו לעצמן את החירות והרווחה לה הן ראויות ואחרות נמצאות בדרך לשם.
הבעייה של אלו שטרם החלו להראות צעידה איתנה בכיוון זה היא *אך ורק* היעדר זרעים של ערכים אנושיים וקהילתיים בסיסיים כמו ערבות הדדית, שיוויון בפני החוק, חופש הביטוי וכו' בתרבותן, או היעדר יכולת לאמץ כאלו מן החוץ. הדגש על "אך ורק" ומשום שעצם איזכור מה שנעשה ומה שיכול היה להיעשות ע"י האדם הלבן בהקשרים אלו, השפעתו על אפשרות התיקון קטסטרופאלית בנטיית איזכור כזה להסיט אליו את הדיון והאשמה. התוצאה הבלתי נמנעת היא הסתגרות/התמסכנות התרבויות הסובלות, תוך דריכה במקום ואף התדרדרות (כי הטובים עוזבים).
הפניתי לפוסט של דני רבינוביץ כדי לקבל תקן, מענקי מחקר ובעיקר טובות הנאה מיניות (שומע, דני?)
עד כאן באשר לי. באשר לדבריך על עידן לנדוי: הם גובלים בהוצאת דיבה. לכן אני מבקשת ממך לחזור בך מהם, וָלא – תגובתך תימחק. מה גם שאין לך אומץ הלב המינימלי לעמוד מאחורי דבריך בשמך המלא.
הבלוג שלי לא ישמש בימה להשמצות בכלל, ובעילום שם בפרט. מי שבעיניו אלה זוטות של "סגנון" לא חייב להיכנס לכאן.
לעניין עצמו: אני מעריכה מאד את פרופ' רבינוביץ, אף כי אינני מסכימה עם כל דבריו. לדידי טעם כתיבתה של הרשימה היא הסחר בילדים שמתחיל להתפתח שם (כלשון יוניצ"ף: סוחרים דגים בבריכות של פגיעוּת). ההפניה לרבינוביץ היתה בשל כך שגם הוא מדגיש כי לעומת האסון הטבעי, "ההיסטוריה שתימנע ממאות אלפים לשוב לחיים היא אנושית לגמרי." וזאת בדיוק הנקודה שהעליתי בפוסט על ניו-אורלינס.
המורשת הקולוניאליסטית איננה העיקר אפילו אצל רבינוביץ, ולפניה מופיעה המלה "גם". מלה קטנה שכדאי לפעמים לשים לב אליה. ומכל מקום זה בסדר גמור לחלוק על רבינוביץ. סחר בילדים, אם לחזור לנקודה הראשונית, פורח בעולם השלישי. לא רק באשמת המערב, כמו שאכן שום דבר שקורה שם הוא לא *רק* באשמת המערב. בקונגו לא המערב גייס ילדים לצבא. לעומת זאת ניצול מצוקות כדי לאמץ או לקבל תרומות איברים ותרומות ביציות – בזה אנחנו די טובים.
שבוע טוב.
רק על ידי הפניה לפוסט? למה אף אחד לא גילה לי את זה עד היום?.
אף אחד לא יחשוד בי באהדת יתר לעידן לנדו]למרות שהעימות שלי אתו גם הוא סוג של הפניה לפוסט-אי אפשר להימלט מזה] אבל ההערה של דוד היא ממש לא לעניין ונראה לי שיש למחוק אותה
אבל בטווח הארוך. אני מודה שהניתוח הנוכחי איננו לרוחך ולכן אני מבין את הלעג שאת לועגת.
באשר לעידן לנדאו, אם תשימי לב הוספתי את המילים "סביר להניח" לפני ההשערה שלי. אינני מכיר אותו, ובתקווה, גם לא אכיר אותו בעתיד. עם זאת לאור יחסו לגלי ויינשטיין לא נראה לי שחיפוש האמת עומד בראש מעייניו. במקרה הזה סביר להניח שדברים אחרים עומדים בראש מעייניו (היה זה גיל גרינגוז נראה לי שהעיר באחד הפוסטים שלו איזה דברים מניעים גברים מבוגרים להתפרסם).
נראה לי שברור לכולם שההיסטוריה שמונעת את שובם לחיים של אלפים היא אנושית לגמרי, אבל הטעמים שאת מביאה לא ממש מקדמים את הקוראים (אני ממליץ לך על ספרו של ג'ארד דיימונד התמוטטות שאחד מפרקיו עוסק באי, ובהבדלים ההיסטוריים בין האיטי לרפובליקה הדומינקאנית).
כלומר, גם רעידה של 7-8 בסולם ריכטר היא לא משהו שתקני הבניה המודרנים לא יודעים לעמוד בו.
לינק: http://bit.ly/738eor
התקנים האלו מודרנים בגלל שהם התחילו בליסבון, במאה ה 18, ברעידת האדמה שהשפיעה מאד על וולטיר. בעקבות ההרס והמוות, ראש הממשלה הפורטוגזי לקח על עצמו לקבור את המתים ולהאכיל את החיים, וגם לנסות לוודא שבפעם הבאה לא תהיה לו כמות הרוגים כזאת. ליסבון, כמו האיטי, יושבת על מקום בעייתי מבחינה גיאולוגית, ולשתיהן יש עבר של רעידות אדמה, לפעמים עם צונאמי.
אני מניח שמישהו הרוויח את הכסף הזה, ושם אותו בצד. השחיתות היא הדבר שלתושבי האיטי היתה זכות (ובעצם חובה) לוודא שלא תהיה בהיקפים כאלו, שהופכים את בתיהם למלכודות.
זה הדבר שארגוני זכויות אדם (במובן הרחב יותר, כארגונים למען האדם) היו יכולים לבצע, ובקלות רבה. סקר הנדסי מדגמי של בניה באיזורים שמועדים לרעידות אדמה ובנוסף חשודים בשחיתות. אני משער שהרעיון הזה לא הוא לא בדיוק מה שידבר אליהם.
התגובה של דוד שאליה מתייחסת תגובתי – נמחקה
[…] מתפלל בשלומה של מלכות”. שאלמלא מוראה וגו’. וכבר כתבתי לא אחת על חשיבות קיומה של מדינה להבטחת זכויות האדם של היחיד. […]