הארץ ממשיך לשתוק. העיר לא.
אז מה היה לנו? –
- כשפוליטיקאי דוגמת אולמרט או קצב מכנסים “מסיבת עיתונאים”, נושאים נאום ארוך המועבר פעמים רבות בשידור ישיר ואז אומרים: “בלי שאלות” – התקשורת מתרעמת. ובצדק. השתמשו בה כשופר ולא נתנו לה לעשות את מלאכתה. שהיא בין השאר לשאול שאלות קשות.
- העיר מעמיד בימה חופשית ליצחק לאור לפרסם בו טקסט ארוך מאוד מפרי עטו שבו הוא מביא את גרסתו. לא כתבה עיתונאית, לא ראיון שבו שואלים גם שאלות.
- העיר והארץ שייכים לאותו מו”ל. שמו עמוס שוקן. מערכת העיר יושבת היום בבניין עיתון הארץ, רח’ שוקן 21 בתל-אביב.
- יצחק לאור עובד שנים רבות בהארץ. בעבר בדסק והיום ככותב במדור הספרות ופובליציסט לעת מצוא.
- על-פי עדויות שהובאו בתכנית המקור, מערכת הארץ עצמה היתה זירה להתנהגות לא נאותה של לאור.
- עורך העיר, אלון עידן, כתב בהארץ ביקורת טלוויזיה על תכנית המקור, שהובילה את האפולוגיטיקה הצדקנית של הארץ על לאור.
ומה יוצא כשמחברים את כל אלה יחד?
אני לא דוגלת בתורות קונספירציה. ואין צורך לשער שידו של מו”ל הארץ מעורבת כאן. היא לא, לדעתי. אבל אני כן מכירה – וממקומות רבים ושונים – את ה”התיישרות מלמטה” שקורית אצל עובדים זוטרים יותר, עם מה שהם מאמינים שהממונים עליהם חושבים או רוצים. מין קליטה מלמטה של “דעת הארגון”, שאף פעם לא יורדת בצורה של הבהרה או בקשה ישירה. כי אין בה צורך. כפי שאין צורך בצנזורה כשאנשים מפעילים על עצמם צנזורה פנימית. אבל כרגע המהלך של העיר נראה בעיקר כאיוולת ורדיפת רייטינג, שלא מוציאות אותו טוב במיוחד מבחינה מקצועית.
ב-26.4 פורסם אייטם במסגרת סקירת העיתונות של העין השביעית, בכותרת 'הארץ ממשיך לשתוק'. בין השאר כתב שם שוקי טאוסיג:
התלונות נגד לאור אמנם לא נגעו רק למעשים שהתרחשו לכאורה במסגרת עבודתו ב"הארץ", אולם "הארץ" כמקום עבודה שבו אירעו לכאורה הטרדות מיניות המיוחסות ללאור בלט מסיבות שונות: השנים הארוכות (מאז 1985) שבהן לאור מועסק ב"הארץ", התדמית של "הארץ" כמי שמזוהה עם ערכים הומניסטיים, האופן שבו היה נראה ש"הארץ" טיפל בנושא, ואולי בעיקר – העובדה ש"הארץ", בניגוד למקומות העבודה האחרים של לאור, הוא כנראה היחיד שממשיך להעסיק אותו.
ההתנהלות של "הארץ" בלטה גם מסיבה נוספת: הוא מעולם לא מסר דין וחשבון כלשהו על העניין. בעיתון פורסם, באיחור, דיווח על תחקיר ערוץ 10, אולם למעט מאמרו של העורך הראשי לשעבר, חנוך מרמרי, כאן ב"עין השביעית", לא זכורה לי התייחסות, מעל דפי העיתון או בבימה אחרת, של פרנסי "הארץ" לכך שהם ממשיכים להעסיק מי שכמה נשים העידו בפני המצלמה כי הוא הטריד אותן מינית ואף חמור מזה. האם עורכי ובעלי "הארץ" סבורים שאין בכך פגם? האם הם בטוחים בחפותו של לאור? האם הם מחזיקים בדעה שמי שמחזיק בדעות הנכונות מותר לו להיות עבריין מין? אין איש יודע.
ההשערה האחרונה, הנראית מגוחכת ומופרכת על פניה, מצטיירת באופן מבהיל כאפשרות קבילה אם זוכרים את שתי ההתייחסויות הביקורתיות שהיו ב"הארץ" לפרשה – בטור ביקורת הטלוויזיה ובבלוג של עורך "תרבות וספרות" המתפרסם באתר "הארץ". כך כתב אלון עידן במדור הטלוויזיה ב"הארץ": ערוץ 10 פירסם תחקיר על לאור כיוון שכך נוצר "מתח סינתטי" על רקע היותו "איש שמאל שמתנגד לכיבוש"; ואילו בני ציפר כתב כי ההטרדות המיניות הן כנראה "פנטזיה" של המוטרדות.
בחזרה להעיר. צריך לזכור גם את הנראוּת של דברים. וכפי שזה מצטייר, זה דבר שבהעיר לא מבינים כלל. אז בואו אספר לכם איך זה נראה: העיר של שוקן – קבלן המשנה של הארץ לעבודות מלוכלכות – העמיד לרשות מועסק של הארץ, גם הוא של שוקן, בימה לפרסם טקסט חופשי, בלי שאלות קשות או מביכות. כלומר, בלי לעבוד כעיתונאים. היישר ממרתפי הארץ (literally), מוגש טקסט שעיתון האֵם, בגלל כסותו המכובדת לפחות בעיני עצמו – על אף התנהלותו השערורייתית בפרשה – לא יכול להרשות לעצמו לפרסם. אבל בשביל זה יש מסלקה ששמה העיר. שעורכה כבר עשה לנו פעם את העבודה בשמשו כקול אדוניו.
(ואיך זה ששוקן ומנכ”ל קבוצת הארץ מוכנים לוותר על התשלום שבדרך-כלל גובים עבור מודעה? מִלה טובה בכל זאת מגיעה להם. לא הכול כסף, מסתבר).
מספרים לי שפעם זה היה עיתון.
- ששש… אל תפריעו (אנחנו עם הדעות הנכונות. נאורות בפעולה)
- הו הצדקנות (אלון עידן טוען שהכול נועד לנגח את השמאלנים)
- הכיבוש כהצדקה להטרדה מינית (בני ציפר, עורך ישיר, רומז שהנשים מפנטזות ובכלל מה מתעסקים בשטויות האלה)
- השגיאה של חנוך מרמרי
וגם רביב דרוקר כותב מכתב לעורך העיר (שמגיב לו שם אחרי שכבר כתבתי את הפוסט ורק מחזק את דברי. כן, לאור מרגיש בטוח יותר בלכתוב טקסט משל עצמו. בטח, מי לא ירגיש יותר בטוח כשהוא יכול לכתוב את גרסתו ולא להישאל או להיות מעומת? אז זה הופך את מה שעשיתם ללגיטימי? ל”עיתונאות”? השאלה היתה רטורית, אם לא הבנתם).
קרוא וכתוב 
[…] נעמה כרמי בנושא 0.000000 0.000000 מאת Yulie Cohen ב5 במאי 2010 בשעה 8:20, קטגוריות: שוברת שתיקה. . 3 תגובות פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL. « אֵלֶּה הַדְּבָרִים […]
גם שמי השתרבב לרשימה
כך כתב לאור
"ואחד שאול סלע ,ממש לא מרפה . שלושה חודשים מטייל בכל הבלוגים,בפייסבוק,נראה כאילו האובססיה שלו היא הרבה מעבר לענייני סקס,ואפילו אל המשוררת חדוה הרכבי פנה בטלפון בגללי. "
תגובה לעניין הפניה לחדוה הרכבי בטלפון
ב אמצע אפריל התקיימה השקת ספר שירים של חדוה הרכבי בבית ביאליק בתל אביב. לארוע הוזמן יצחק לאור. את ההודעה ראיתי מספר שעות לפני הארוע והזדעזעתי מעצם העובדה שיצחק לאור הוזמן לארוע פומבי וציבורי. כתבתי דברי מחאה בבלוג של דרור בורשטיין והוא מחק את תגובותי. לחדוה הרכבי השארתי הודעה בבלוג vthah akv וההודעה עדיין רשומה בבלוג. דרך 144 איתרתי את מספר הטלפון של חדוה הרכבי . התקשרתי לחדוה הרכבי פעם אחת ויחידה לפני הארוע והשארתי הודעה במשיבון. תוכן ההודעה היה שאין זה ראוי לכבד את יצחק לאור בהשתתפות בהשקת הספר.
אני עמדתי ועומד מאחורי הדברים שסיגל בן יאיר,הילה להב ,מאיה קופרמן ,חדוה הרכבי ודרור בורשטיין ראויים להוקעה וגינוי. מאיה קופרמן ,הילה להב וסיגל בן יאיר ממשיכות ליטול חלק ברבעון מטעם אותו עורך יצחק לאור. לחדוה הרכבי ודרור בורשטיין פניתי לפני הארוע ,מחיתי בפניהם ולמרות זאת הם השתתפו בו. אכזבתי היא מכך שאני הייתי היחיד שפנה לחדוה הרכבי בטלפון . היה ראוי שעשרות אנשים יפנו אליה ויעמידו אותה על טעותה.
עיתון העיר פנה אלי לקבלת תגובה וידע את מספר הטלפון שלי כנראה משום שהשיחה זוהתה ע"י חדוה הרכבי. למרות שלאור מתאר במאמר שביצעתי "פניה טלפונית" לחדוה הרכבי נשאלתי בשיחת הטלפון עם התחקירנית של העיר אם איימתי על חדוה הרכבי וסיגל בן יאיר. המילה איום לא הוזכרה בעיתון.
מסכים איתך. ובכל זאת, אי אפשר לא להתפעל מיכולת הביטוי והאבחנה של לאור וכשהוא צודק, הוא צודק. הוא מדבר על הפסיכוזה שנתקפו כמה אושיות בעקבות המקרה שלו. הוא מזכיר שמות, אני אמנע. אמנם, עושה רושם שלא מעט טיפוסים בעלי אישיות גבולית השוהים ברשת תפסו שלא בטובתם טרמפ על המקרה שלו.
לא ידוע לי שללאור יש גם הכשרה פסיכיאטרית.
ובכל מקרה נושא הפוסט איננו לאור אלא הנורמות העיתונאיות של העיר, לתשומת לב המגיבים.
שככל הידוע לי עדיין לא שינה סיווג מעיתון לבלוג.
נעמה יקרה..
אין טעם להיתמם. "העיר" הוא סרח עודף של "הארץ". זו לא הפעם הראשונה שעושים בו שימוש… זה לגיטימי לחלוטין להשתמש בתנאים מסייעים כשאין ברירה אחרת…
רשת "הארץ" תומכת שיטתית בעברינות כספית ומוסרית
1. היום ב"הארץ" מאמר משולם בשבח הכנסה לא חוקית של שבחי"ם לישראל. ההצגה היא של הבאת ילדות פלשתיניות לים. מחר כל סוחר עבדים יספר סיפור זה למשטרה.
2. "הארץ" משלם את השהות בלונדון של מי שמחזיק ברכוש גנוב. היום "הארץ" מחר כל אבירי הפשע המאורגן. הרעיון שתעודת עיתונאי מאשרת החזקת רכוש גנוב עשוי לעורר מחשבות אצל כל פושע.
3. עיתוני "הארץ" תומכים בלאור. הרי ברור שהוא קיבל כסף עבור המאמר ב"העיר".
כל זמן שאין התארגנות לפעילות מתמשכת נגד תופעה זו שההבדל בינה לבין כל פשע מאורגן אחר קטן מאוד ימשיכו שוקן ועבדיו במעשים אלו.
[…] כאן […]
לעובר אורח: הדבר השלילי היחיד שמצאתי בכתבה של המרמן בה היה ההתעכבות הכל כך מוזרה על ניצני השדיים של אחת הנערות. הרי סביר שהילדה ומשפחתה יתקלו יום אחד בכתבה הזו (או בתרגום שלה), אז למה להביך אותם? אני ממש מתקשה לחשוב על הצדקה לכך שבכתבה על קטינה מוסלמית שהתלבשה חשוף כדי שתוכל לראות ים לראשונה בחייה, יש התעכבות שכזו על ניצני השדיים שלה. עם כל חיבתי ארוכת השניים לשדיים, נדמה לי שזה היה מיותר מאוד.
ביקורת ראויה וחשובה. אני מקווה שמר אלון עידן וחבר עורכיו הצעירים ישכילו וישאלו, לפחות את עצמם, שאלות קשות. מן הסוג ששכחו לשאול את לאור.
[…] היטב ונוקב) על הטקסט של לאור בהעיר: נעמה כרמי כתבה את קבלן משנה לעבודות מלוכלכות, אורית קמיר כתבה כאן באתר את טכניקה משומשת של רצח אופי, […]
[…] שלי על הביקורת ראו כאן. אחר כך המשיך והפך את עיתונו לקבלן המשנה לעבודות מלוכלכות, כמו שקראתי לזה. בינתיים סגרו לו את העיר ועשו ממנו עכבר. […]
הגעתי לפוסט הזה בעקבות הפוסט על אלון עוזיאל. מידע נוסף שקשור לסיפור יצחק לאור והעיר, הוא שבזמנו נכדו של לאור היה כותב בהעיר, וכי למעשה, הרבה לפני שהתחקיר של ערוץ 10 התפרסם, הגיע לאחת מכתבות העיר בזמנו הידיעה אודות מעשיו של לאור, אבל היא שוכנעה על ידי קולגה שלה, שלא כדאי לפרסם זאת, כי זה יפגע בנכדו של לאור.
ללאור אין נכד ככל הידוע לי.
אבל כנראה שקרוב שלו אכן עובד בהעיר.
[…] מעניק חופש עיתונות שאין כמוהו בארץ). מספיקים החשש או נמיכות הרוח הרוצה כל כך לשאת חן, להשביע רצון. זוהי ההתיישרות מלמטה […]