• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« תאונה במשפחה
המשט הצליח »

שקרים, שקרים

16 ביולי 2010 על-ידי נעמה

צחי הנגבי הורשע בעבירה של עדות שקר. זהו אחד ההקשרים שבהם שקר אסור בחוק. הם די מעטים. הונאה היא דוגמא נוספת. אבל תודה לאל, עדיין לא מעמידים אנשים לדין כי הם אומרים לחברים שלהם שיש להם מחויבות משפחתית קודמת ולכן לא יוכלו להגיע למסיבה שלהם. או להיפך. ואפילו לא על שקרים הרבה יותר רציניים ומזיקים בעליל.

בכל שאר ההקשרים משאירים את השקר לתחום המוסר, וגם שם מעמדו מורכב. בדרך-כלל אנחנו אוהבים לספר לעצמנו ששקרים לבנים מותרים כי הם נועדו לא לפגוע בזולת. וזאת הרי מטרה חשובה. למה שנגיד לאותם מזמינים מהפסקה הקודמת: “שמע, לא בראש שלי. אני לא סובלת את המסיבות שלך”? אפשר לזרוק הכול על הארוחה המשפחתית שהוזמנו אליה במקביל. ואז לשבת בבית ולראות את סיינפלד בפעם המאה. כל זה נכון, אבל צריך לזכור גם שהרבה פעמים אנחנו מייצרים שקרים לבנים כדי להקל על עצמנו יותר מאשר כדי לחמול על הזולת. ואפשר להשתמש באותה דוגמא עצמה לצורך זה. פשוט לא בראש שלנו שוב לפגוש את ר’ וס’. יש לנו דברים יותר מעניינים לעשות. סיינפלד כבר אמרנו?

ספרה לשקר כותבת סיסלה בוק כי המקרים של שקרים לבנים חושפים את החישוב התועלתני כבלתי הולם. זו אינה ביקורת על יסודותיה של התועלתנות, שכן היא איננה מפריכה את החשיבות של שקילת התוצאות. אלא, מראה שתועלתנים לעיתים קרובות אינם שוקלים די גורמים בהנחה המהירה שלהם כי שקרים לבנים אינם מזיקים. לעיתים קרובות, הם אינם מתבוננים בפרקטיקות של הרמייה ובדרכים שבהן הן מחזקות זו את זו, אלא מסתפקים בהתבוננות במקרה היחיד, מנקודת מבטו של השקרן היחיד.

להצדקה של הימנעות מפגיעה יש גם פוטנציאל להתדרדר למקומות שבהם בסופו של דבר הפגיעה קשה הרבה יותר. כך בשקרים לילדים מאומצים או לחולים הנוטים למות, המוּנעים ברובם ממוטיווציה פטרנליסטית.

אבל יש משהו יותר עמוק בעובדה ששקר איננו אסור תמיד ובכל הקשר מבחינה מוסרית. לפעמים אכן נאמנות חסרת פשרות לאמת מייצרת עוולות קשות יותר. ואת זה אני אומרת בתור מי שיושר ויושרה הן התכונות החשובות לה ביותר. לא סתם אחת הביקורות המרכזיות על תורת המוסר של קאנט היא שהוא אינו מעמיד היררכיה בין חובות כאשר הן מתנגשות. אם אדם שנמלט מרודפיו מוצא אצלכם מסתור, לא ניתן למצוא כלל שעל-פיו תכריעו בין שקר לרודפיו המתדפקים על דלתותיכם שהוא איננו נמצא בביתכם לבין הסגרתו. השקר יהיה אסור אבסולוטית כי החובה לומר אמת היא בלתי מותנת ותקפה בכל הנסיבות. גם אם בכך אתם מסגירים אותו אולי למותו. מסיבות הקשורות לאופייה הפורמליסטי, אין אצל קאנט אפשרות לדרג רעות וכך לאפשר בחירה מוסרית סובסטנטיווית. כזאת שלעיתים קרובות איננה בין שתי אפשרויות טובות אלא בין שתי אפשרויות רעות דווקא.

עדות שקר, בכל אופן, זה דבר אחר. אצל האמריקאים, למשל, זה מה שגמר את הקריירה של ניקסון הרבה יותר מעצם הדברים החמורים ששיקר אודותיהם, בפרשת ווטרגייט.
משונה, לכן, לקרוא שאמנון סטרשנוב – פצ”ר לשעבר ושופט מחוזי בדימוס –
כותב: “מדוע דבר השקר של מר הנגבי ליו"ר ועדת הבחירות של הכנסת חמור יותר מדברי השקר והכזב שמשמיעים מנהיגינו, חדשות לבקרים, ועוד כלפי כל עם ישראל?” הרי “העם איננו בוחר את נבחריו משום שאנשים הגונים הם, דוברי אמת וישרי דרך”. שקריו של הנגבי לבשו כמה גרסאות. הוא הגיש, בהיותו השר לאיכות הסביבה, תצהיר שקר לוועדת הבחירות המרכזית. הוא נחקר אודותיו בידי עו”ד ברק כלב בדיון בפני מי שעמד בראש הוועדה, השופט בדימוס מישאל חשין, ושיקר גם שם. בחקירתו במשטרה הוסיף לטעון שאינו מעורב אישית בפרסום ואין לו קשר אליו, ובבית המשפט העיד שאישר לדוברו לסייע בהכנת המודעה. דבר אחד הוא לא לצפות שפוליטיקאי יהיה ישר; זה באמת (הא!) תרתי דסתרי. דבר אחר הוא לטעון שמותר לפוליטיקאי להעיד עדות שקר ולכתוב כי “הרשעתו  בעבירה של מתן עדות שקר אינה אמורה להפתיע או להרעיד את אמות הספים”. אותי זה מפתיע שחוסר ההבחנה הזה בא מפי שופט לשעבר.

הטריוויאליות של השקר הפוליטי?

אבל בכל זאת אפשר לחזור לספר שהוזכר לעיל כדי ללמוד משהו גם על שקרים פוליטיים במובן הרחב, האמורפי והמובן לכאורה, כביכול. “למען האינטרס הציבורי”, נניח. ובעיקר למען האינטרס של הפוליטיקאי. או סתם כי זה נהפך להרגל. ולראות מתי הפרקטיקה של השקר מחבלת בדמוקרטיה עצמה. בוק אומרת על התזכיר של מחלקת המדינה האמריקנית מ-1964, שנועד להונות את הציבור האמריקני לגבי המצב הצבאי בוויטנאם  ושימש את הנשיא ג’ונסון למצב את עצמו כמועמד של שלום בבחירות מול יריבו גולדווטר, שנחשד כמי שמעוניין בהסלמה במלחמה – שבכך הוא מנע ממצביעיו כל הזדמנות לתת או לסרב לתת הסכמה להסלמת המלחמה בוויטנאם. בהאמינו שהוא מצביע למען מועמד שוחר שלום, מצא עצמו הציבור האמריקני תוך חודשים מסובך עמוקות באחת המלחמות האכזריות ביותר בהיסטוריה שלו. “רמייה מסוג כזה תוקפת את עצם המהות של הממשל הדמוקרטי. היא מאפשרת למי שנמצא בשלטון להביס או לאיין את הזכות הנתונה לאזרחים להצביע באופן מודע בבחירות קריטיות”, כותבת בוק.

שקרים פוליטיים, שנחשבים לעיתים קרובות כטריוויאליים בידי מי שמשמיע אותם, הם רק לעיתים נדירות כאלה. הם אינם יכולים להיות טריוויאליים כאשר הם משפיעים על אנשים רבים כל כך וכאשר באורח מוזר הם נוטים לחיקוי, משמשים לנקמה ומתפשטים מן המעטים אל הרבים. כאשר נציגים פוליטיים או ממשלות שלמות תובעים לעצמם את הזכות לשקר, הם נוטלים מן הציבור סמכות שזה מעולם לא היה נותן להם מרצון”.

באופן דומה להבחנתה בין התוכן של מה שמוסתר לבין הדיון אודות מה צריך להיות מוסתר ומה לא, בספרה סודות, מסקנתה של בוק כאן היא כי רק פרקטיקות מרמה שניתן לדון בהן באופן פתוח ולהסכים עליהן מראש הן בנות-הצדקה בדמוקרטיה.

Bookmark and Share

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בחוק ואתיקה | מתויג אמנון סטרשנוב, דמוקרטיה, מוסר, סיסלה בוק, עדות שקר, צחי הנגבי, קאנט, שקר | 12 תגובות

12 תגובות

  1. ב- 16 ביולי 2010 בשעה 16:00 שאול

    אכן האמירה-מאמר של סטרשנוב משונה ביותר. האיש אינו טיפש וודאי אינו בור והוא יודע היטב שיש הבדל עצום בין המקרים ובכל זאת הוא גוזר גזירה שווה ביניהם. יש לך מושג אם לאיש יש אג'נדה מסוימת שהוא מעונין לקדם? עם אג'נדה ובלי אג'נדה המאמר הזה גורם לי לנשום לרווחה כשאני נזכר שהאיש נדחק מחוץ למערכת המשפטית.


  2. ב- 17 ביולי 2010 בשעה 07:47 דפנה לוי

    ונשאלת השאלה, איך יכול להיות שמישהו בכלל מעלה ספק בדבר הקלון הכרוך בהרשעה בעדות שקר? זה נשמע כל כך הזוי…


    • ב- 17 ביולי 2010 בשעה 10:36 נעמה

      ואיך נקבע שמעשה מגונה של שר בחיילת אינו נושא קלון?..


  3. ב- 17 ביולי 2010 בשעה 11:08 לחיות את חייה - דבורית שרגל » שששששקר!‏

    […] 17.7 – נעמה כרמי על שקרים באופן הרבה יותר אינטלקטואלי והרבה פחות אמוציונלי […]


  4. ב- 17 ביולי 2010 בשעה 14:45 יאיר דקל

    נעמה, הדוגמא שהבאת מקאנט מוצאת חן בעיני. התלבטות בין שקר אחד לשקר שני – היא התלבטות והפתרון איננו אך ורק באמירת אמת.
    אציג דעה בקשר לצחי הנגבי. אני מדגיש שמדובר בדעה תיאורטית בלבד.
    אם העם יצטרך לבחור בין איש חכם שנתפס בשקר (אריה דרעי, לדוגמא) ובין אידיוט שאומר תמיד אמת (אין לי דוגמא). האם לבחור בטיפש או בחכם?
    אחזור לצחי הנגבי – הביקורות על פסק הדין (לחיוב ולשלילה) נובעות, בדרך כלל, מן הדעה הפוליטית של המבקר. לא משיקול דעת לגבי אמת ושקר.
    מיותר לומר שאני מאד רוצה שנבחריי יגידו אמת וכתבתי על כך לא אחת באתר שלי. אינני מאמין שימות המשיח יגיעו בזמני.
    הגעתי אל הפוסט המעניין שלך באמצעות הפוסט של ולווט.


    • ב- 18 ביולי 2010 בשעה 12:22 נעמה

      הדוגמא מקאנט איננה בין שקר אחד לשקר שני, אלא בין שקר לאמת.


  5. ב- 18 ביולי 2010 בשעה 11:03 18.7.2010 « מה אני קוראת

    […] נעמה כרמי בודקת האם מותר לשקר ובאילו נסיבות, את מעמדם החוקי של שקרים ואת משמעות השקר בהקשר הפוליטי. אהבתי את הסקירה המקיפה שנותנת יסודות רחבים לדיון. […]


  6. ב- 18 ביולי 2010 בשעה 21:14 יאיר דקל

    טעות שלי לגבי הציטוט מקאנט.
    ועם זאת קיימת שאלה של בחירה בין שקר אחד לשקר שני. שאלה שראויה גם היא לדיון בדבר ערכו המוסרי או חוסר ערכו המוסרי של שקר.
    כאילו יש אמת מידה אובייקטיבית.


    • ב- 18 ביולי 2010 בשעה 21:21 נעמה

      בהחלט.


  7. ב- 20 ביולי 2010 בשעה 11:03 איתן לרנר

    הרעיון הכללי שלפיו אסור לשקר נובע מתפסיה נוקשה של המציאות. כל ערך שהופך קדוש בפני עצמו ללא תלות בנסיבותמעיד בעיניי על מערכת נוקשה שאינה יכולה להסתגל למציאות.גם לי שי נטייה חזקה מאוד לאמירת אמת בכל מחיר , זה לא תמיד נכון. כשהדבר נוגע לפוליטיקאי למרות התפיסה שהנחיל לנו מקיאוולי של המוסר הפגאני, אני מצפה לכך שלא ישקר ומשנתפס עושה זאת ובעיקר בפני בית משפט עליו ללכת הביתה ויפה שעה אחת קודם.
    בהקשר של הפוסט הזה כדאי לציין את השלב הנוסף של ההידרדרות של בתי המשפט והאוירה הציבורית בישראל לאחר ההחלטה דאתמול להושיב בכלא ל18 ודשים ערבי שהתחזה ליהודי ונאשם בשל כך באונס במעשה מגונה ונדמה לי שבאינוס במרמה.ברור לכולנו שאילו היה יהודי שמתחזה לכל דבר שהוא ושוכב עם אישה שהסכימה לשכב איתו כבר בערב ההיכרות הראשון , א היה הדר מגיע לבית המשפט. אני מרשה לעצמי ניחוש שהבחורה כל כך נבהלה מעצם העובדה ששכבה עם ערבי ושזה היה הטריגר ולא ההונאה שבדבר.


    • ב- 22 ביולי 2010 בשעה 02:05 סמדר

      למה לא היה מגיע לביהמ"ש? ומה זה משנה אם הסכימה בערב הראשון או לא? הסכמה שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או המעשה אינה הסכמה חופשית, ואם העובדות כפי שנקבעו בבית המשפט הן שהאיש התחזה, וכך השיג את הסכמת האשה, אז זה אינוס במרמה.
      ועם כל שאט הנפש שאנו עשויים לחוש כלפי פסילה של אדם (כפרטנר מיני) בשל מוצאו, מותר לאשה להפעיל גם סלקציה כזאת בבואה לבחור את שותפיה המיניים. זה לא ש"לכולם" מותר א-פריורית לקיים איתה יחסים ורק הערבי המסכן מופלה.


  8. ב- 7 באוגוסט 2010 בשעה 16:31 הזכות להינשא כזכות חוקתית « קרוא וכתוב

    […] אם לקחת דוגמא מנושא שכתבתי עליו לאחרונה, אפשר לבסס בתורת מוסר מסוימת את הטיעון שיהיה […]



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie