הקשרים המסחריים בין רופאים לחברות התרופות מהווים אולי את הבעיה החריפה ביותר באתיקה הרפואית. נקודת התורפה הזאת עולה סוף סוף לדיון קצת יותר רחב מזה המתקיים במעגלים הפנימיים של יודעי הדבר. בטיוטת חוק ההסדרים, כלולה הצעת חוק של האוצר המחייבת דיווח על כל העברת כספים מחברות תרופות וגורמים מסחריים לגופים רפואיים ולרופאים חוקרים. הנהלת משרד הבריאות, יש לציין, תומכת בהצעה.
כבר היום השני ברציפות שהידיעה הראשית של הארץ עוסקת ב”חוק השקיפות” ובסוגיות הסובבות אותו. אתמול דווח על התנגדות הרופאים לחוק ועל כך שהלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית חשפה באופן וולונטרי את סכומי הכסף שקיבלה ההסתדרות ב-2009 מחברות תרופות וגורמים מסחריים, בניסיון למנוע התערבות חקיקתית המפלה, לדעתה, את הרופאים לרעה לעומת מגזרים אחרים. היום – שמבקר המדינה בודק העברות כספים מחברות התרופות לבתי חולים.
בין השאר, מצטטת היום הידיעה מתוך דוח של מבקר משרד הבריאות מ-2009 על קשרים כאלה, שבהתבסס על בדיקות שנערכו ברמב”ם ובאסף הרופא “נמצאו ראיות לקשר בעייתי בין הזמנת ציוד רפואי או תרומה מחברה מסוימת לבין נסיעות רופאים לכנסים במימון אותה חברה”. הדוח המליץ על גילוי נאות של כלל הרופאים בישראל על קשריהם עם חברות תרופות וציוד רפואי ועל מילוי טופס של ניגוד עניינים מצדם.
ועכשיו אתנחתא קלה, לסיפור שגם כך רציתי להקדיש לו פוסט, ולא יכולות היו להיות נסיבות מתאימות יותר.
חבר הלך לרופא לבקש מרשם לתרופות עבור בעיה מסוימת. בכיסו החזיק פתק שבו רשם שם של תרופה שנוטל חבר שלו לאותו צורך פשוט יחסית, וסייעה לו באורח מזדמן. הרופא העיף מבט מהיר בפתק וסינן: “אל תיקח את זה! זאת תרופה ממכרת”. ארשום לך משהו אחר, אמר. וכך עשה. הלך החבר לבית המרקחת ורכש את התרופה במיטב כספו: 88 ש”ח טבין ותקילין. שכן התרופה איננה מסובסדת על ידי קופת החולים שלו. סוף פרק ראשון.
פרק שני. חיפוש קצר בגוגל מעלה שמדובר בדיוק באותה תרופה שהיתה רשומה בפתק, רק בשם גנרי אחר. ליתר ביטחון נשאלת רופאה מומחית בתחום. היא מאשרת: אין הבדל, מלבד לכיסו של היצרן.
ועכשיו נשארנו עם השאלות. פרק שלישי, אם תרצו. מה טעם ראה הרופא לרשום תרופה זהה מבחינת מרכיביה לפציינט שלו? ואיך יתכן שרופא מזהיר את החולה מפני תרופה אחת כממכרת אך רושם לו את אותה תרופה בדיוק, בשם אחר, בלי לומר לו?
Follow the Money
רופאים לא מקבלים כסף באופן ישיר מחברת התרופות, תמורת השירות שהם נותנים לה ברושמם לנו דווקא את התרופה שהיא מייצרת. הם משומנים באופן עקיף ומתוחכם יותר. מימון כנסים מקצועיים, למשל, קרנות מחקר. המחשבה שהרופא שלנו – מי שאנו שמים בו את מבטחנו שידאג לבריאותנו ולה בלבד – רושם לנו תרופה לא ממניעים רפואייים טהורים – מעוררת חלחלה. היא מאיימת לפרום את מאזן האמון העדין בין רופא לחוליו, שהפרקטיקה הרפואית כולה תלויה בו לקיומה.
אבל הבעיות לא מסתכמות בכך, כמובן. איך נקבע תחום הנורמה התקין של מרכיבים מסוימים בגופנו? כולסטרול, נניח, שרק לאחרונה הורדה בו הנורמה? כתוצאה ממחקרים רפואיים, תענו. וכשהמחקרים ממומנים על-ידי חברות התרופות, מה אז? האם אפשר לבטוח בכך שרק הדאגה לבריאותנו מורידה את הנורמה, או שמא גם הדאגה של חברות התרופות לכיסן? כי איך נוריד את הכולסטרול, הרי, אם לא בעזרת תרופות? בקיצור, שימו אצבע בכל תחום בסוגייה הזאת, ותמצאו עצמכם נגועים בשלל בעיות הקשורות לקשרים מסחריים פסולים בין רופאים ומערכת הבריאות לבין חברות מסחריות. שקיפות היא מבורכת והכרחית, אבל היא רק צעד ראשון לטיפול שורש בבעיה. את האצבע שהנחתם, אגב, אל תשכחו לחטא. גם מזה מישהו כבר ירוויח.
ולסיום עוד הערה קטנה, הקשורה לא לאתיקה הרפואית אלא לשיקולים העיתונאיים. יו”ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית זכה אתמול שתמונת ענק שלו תפאר את העמוד הראשון בעיתון. תמונה נוספת, קטנה יותר, הופיעה בעמ’ 2, שבו פורסם המשך הידיעה.
התשובה לשאלה האם זאת היתה צריכה להיות הכותרת הראשית של העיתון היא לעולם יחסית; תלויה בידיעות האפשריות האחרות המתחרות על אותה משבצת. לעומת זאת, תמונת ענק כזאת לא רק מיותרת לחלוטין – אפשר היה להסתפק בתמונה של עמ’ 2 – אלא מעוררת שאלות לגבי השיקול העיתונאי שבפרסומה. העובדה הידועה שאדם מסוים הוא רודף פרסום, עדיין לא צריכה להביא את העיתון לשתף אִתו פעולה. אבל טוב, קשרים כלכליים בין עיתונים לבין נשואי ידיעות עוד אין, כידוע.
אם תרצו לברר אם תרופה מסוימת מופיעה בסל התרופות, תוכלו לעשות זאת כאן.
עוד בנושא: הזכויות בחסות חברת התרופות
קרוא וכתוב 
אמרת בעצמך: חפשו את מקור הכסף ונתיבותיו. זה נכון לא רק לתחום הרפואה, אלא גם לחינוך, ובטח ובטח לביטחון. כמה מההפגזות על עזה נועדו לרוקן מחסנים של חומרי נפץ ישנים לטובת רכישת מלאים חדשים, אני תוהה, וזה בטח לא המשפט הכי ציני (ואמיתי) שאפשר לומר בנושא.
לפני מספר שנים הועבר חוק בארה"ב, לפיו חברות הביטוח אינן רשאיות להתאגד במו"מ. כדי להשיג מחיר זול יותר מחברות התרופות. רוב הסנאטורים שדחפו את החוק עזבו את החיים הפוליטים, ותוך שנתיים (הפלא ופלא), רובם קיבלו משרות יעוץ בחברות התרופות, משרות ששכר של שבע ספרות בצידן.
שום סיפור לגבי השיקולים השונים בהכנסת או הוצאת תרופות מסל התרופות לא יפליא אותי כבר.
וסיפור אישי משלי: לפני מספר שנים בת זוגי דאז נזקקה לבדיקה רפואית, ונקבע לה תור לעוד חודשיים באיכילוב. אחרי שקבענו פגישה פרטית אצל מנהל אותה מחלקה, הפעם במגדל הרופאים מעל לבית החולים, פגישה שעלתה 2000 ש"ח, הוא פסק שיש צורך דחוף באותה בדיקה וזימן אותה למחרת לאיכילוב כדי לבצע את הבדיקה הנ"ל עוד באותו יום.
הסיפור הזה, כפול אלפי מונים, מתרחש כל יום במערכת הרפואית.
הפוסט הזה עשה אותי חולה.
🙂 אין לי תרופה בשבילך (ואולי טוב שכך).
למה מיכאל ז נוסע לארה"ב. כרטיס עולה כסף וגם ג'ט לאג זו בעייה. הכנס לגוגל בעברית דפוק דני נווה. בין שר בריאות לבין חברת יזמות רפואית המרחק פחות מאשר בין "ברוך הבא" ל"מה נשמע".
בעניין הרופא שהחליף תרופה בתרופה זהה בתירוץ של המתכרות. מנסיון אישי הסיכוי הסביר הנו שזה גרוע משוחד זו בורות. ב 2010 אתה אחראי על בריאות עצמך. מחלות איטרוגניות ( שרופא גרמן )הופכות יותר ויותר חשובות מבין סיבות המוות. כל תרופה שנרשמה לך הכנס לרשת שב כמה דקות, רשום שאלות, מנומסות! לרופא שרשמן התייעץ עם חברים ותשאל תשאל תשאל.
העילית הלונטינית מזמן מתרפאת בחו"ל, כמו מובארק כמו עראפת כמו שולמית אלוני. כמו שפתאום מתגלה שהעיתון השמאלני היחיד היום הוא "דימרקר". ראה את שכתבו בנוסף לסיפור חברות התרופות על ההפרטה שיצרה בארץ את מה שיצרה ברוסיה, רק יותר גרוע. ועל הגימלה למי שבני ארבעים ומעלה היום שבכלל לא תהיה שלא לדבר על צעירים מהם.
בעניננו אם רופאים נגד כיבוש ורופאים בהאיטי וקונגו היו עושים דבר מה בעניין הדברים שנזכרו כאן גם מצב השמאל הישראלי היה טוב יותר.
בנושא השקיפות אחת דעתי ודתי. האור זה האקונומיקה של החיים. לחשוף ושלא יבלבלו את המוח. ברם אולם הסטאנדארטים שאוסרים ואו מגבילים רופאים להיות בקשר עם חברות תרופות הם בעייתיים.
במצב הנוכחי אין מחקר רפואי ואין פיתוח חדש של תרופות ללא קשר הדוק וסימביוזי בין הרופאים לחברות. המון פעמים אי אפשר להסביר את כל מורכבות העניין וסיפורים מהסוג הנ"ל יש להם פניים לכאן ולכאן ולכל הסיפורים של תרופות גנריות "זהות" לחלוטין ישנם סיפורים הפוכים . זה עסק סבוך ולא פשוט בכלל.
אבל שקיפות? מלאה….
אינני חושב שהרופא שרשם תרופה אחת במקום השניה עשה זאת בגלל איזה שוחד של חברת תרופות.
אני מאמין – בתמימותי – שהוא פשוט טעה. באמת,
כמה תשלם חברת תרופות כדי שרופא ירשום תרופה שמחירה הכולל 88 ש"ח.
מאידך, אני מזכיר את שפעת החזירים ה"נוראה", שהפכה לכותרות ראשיות בעתונים בכל העולם. כששככה המהומה, התברר שחברות תרופות עמדו מאחורי אירגון הבריאות העולמי שניפח את המחלה הקלה הזאת.
כאן יש כסף גדול.
אני חושב ששפעת החזירים הייתה פחד אמיתי. זכר השפעת של 1919-1922 אבל אני לא יודע בודאות.
כללית מנסיון אישי בארה"ב ברמת עובד נמוך מאוד אבל לא עיוור יש הרבה אמת בדברי עדי בן יעקב. יש המון אנשים טובים בחברות התרופות, כמו שיש פחות טובים גם באקדמיה. יש להם גם כסף. אני לא בטוח שאם האוצר הישראלי יניח יד על כספים אלו התוצאה תהיה הומנית יותר. עד לרגע זה לפי מייטב ידיעתי הקשרים של בכירים האוצר עם 10 המשפחות בועלות ישראל מושחתים יותר מכל דבר שראיתי ושמעתי, ולא ראיתי הכל ולא שמעתי הכל, בין רופאים חולים ובתי חולים בישראל. כולל ניסויים פחות או יותר חוקיים או פסאודו חוקיים. כפי שאמרה עדי בן יעקב, זה לא פשוט ולא כל חגיגות האוצר לתפיסת רופאים "רעים" הן כפי שהן מוצגות לציבור.
אני נתקל בתהיות האלו כל כך הרבה פעמים – על הקשר בין הרופאים לחברות התרופות [תועמלני התרופות] ובאופן פנוראמי יותר – על מי נותר לנו לסמוך? אם לא על אלו שהתחייבו בשבועה לרפא אותנו וגם לשם הגיע הקפיטליזם [או שלוחותיו הקיצוניות יותר..] .
נראה כבר שבכל תחום בחיינו אין שקיפות ותמימות דעים, אין אובייקט, שעליו אנחנו מסתמכים, כלשהו שמשרת אותנו [רופאים, ממשלה וכיו"ב] שלא מונע מתוך אינטרס כלכלי או כספי, באיזשהי צורה.
אני משתדל שלא להיות כזה פסימי, אבל נדמה שזה צץ בכל תחום. לדוג', בהקשר הנ"ל, מביקור קצר אצל פסיכיאטר עמדתי לצאת עם כמה תוויות, שלמזלי, עקב ידיעותיי בתחום הפסיכופתולוגיה, הופרכו לחלוטין ובסוף נותרתי "רק" עם מרשם בודד, לכדור שהרופאה ציינה שהוא בטוח ביותר וחף מכל תופעות לוואי. אחרי בירור מעמיק במיוחד ברשת, גיליתי כמה תופעות לוואי לא סימפטיות בעליל, שכאשר ציינתי אותן בפני הרופאה, היא צחקה ואמרה שאין לי מה לדאוג.
אני תוהה, האם היא עצמה בתור פסיכיאטרית מסתפקת בלקבל את כל האינפורמציה מ"הבחורים" [כפי שהיא קראה להם] שמשווקים לה את התרופה?
האם לה אין האחריות המינימאלית להבין קצת יותר לעומק, על סמך מחקרים ופורומים מסוימים, קצת יותר על תרופה שעלולה להיות מזיקה לפציינטים שלה?