מועצת העיתונות לא קיימה אמש דיון על ערוץ 10 כפי שהתבקשה לעשות והופיע בסדר היום של הישיבה. מכל אנשי ערוץ 10 הגיעה רק רותי יובל, כדי לומר… שהיא לא יכולה לדבר. היא כבולה בהסכם סודיות שלא את כל פרטיו היא יודעת אפילו.
הסכם הסודיות הוא חלק מההסדר שבמסגרתו נעשתה ההתנצלות. יובל כן אמרה שהיא לא מהעיתונאים שחושבים שלא צריך להתנצל כשהם טועים. רמז לכך שאם היא התפטרה בעקבות ההתנצלות הכפויה – הדברים חמורים.
ללא תשתית עובדתית לא ניתן יהיה לקיים דיון, פסקה נשיאת המועצה, השופטת בדימוס דליה דורנר. אכן, אי אפשר לקיים דיון בלי שיודעים את העובדות. ומאז שהעניין פרץ לסדר היום הציבורי, הן לא הוצגו באופן ברור, אם בכלל. האם היה מקום להתנצלות בשל אי-דיוק או התרשלות, או לא היה? האם הוויכוח הוא על הנוסח המשפיל והגורף של ההתנצלות שהוכתב לערוץ, שבו מערכת עיתונאית הטילה בעצמה דופי מרחיק לכת שלא היה כמותו, שהיא לא עושה עבודתה נאמנה בכך שהיא איננה בודקת כלל את העובדות לפני שידורן וכי שידרה האשמות “כוזבות לחלוטין”? או גם על עצם ההתנצלות, שנעשית רק כאשר טייקונים מאיימים בתביעות דיבה אימתניות באמצעות פרקליטי צמרת, בעוד שמם הטוב של אזרחים מהשורה מופקר? או, האם המערכת עומדת מאחורי הכתבה והיא כוּפפה לחלוטין בכך שנכפתה עליה התנצלות שלא היה לה מקום?
קיוויתי לאפשרות לשמוע את דבריהם של הצדדים כולם, כדי שמועצת העיתונות תוכל לקיים דיון בנושא החשוב הזה. שכן אם אכן לאודר, המחזיק כרגע את ברז המימון של ערוץ 10, איים לסגור את הברז אם זה לא יקבל את התכתיב של הטייקון האח – יש כאן פגיעה חמורה בחופש העיתונות, שצריכה להדאיג את כולנו. בוודאי את מועצת העיתונות, האמונה על שמירת האינטרס הציבורי בתקשורת הוגנת וחופשית. והטייקון המאיים, יש לזכור, הוא גם בעל כלי תקשורת משלו.
רותי יובל אמרה עוד למועצה: יש אמנם הסכם סודיות, אבל גם עיתונאים שכבר מנסים לעשות את מלאכתם: לברר מה בדיוק קרה. יושבים כאן עיתונאים. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לבדוק את העובדות. ובכן, אני חברה במועצת העיתונות אך אינני עיתונאית. אני נציגת ציבור. הציבור זכאי למידע על כל השתלשלות הארועים שהובילה להתנצלות הזאת. זאת מתחילה להיות פארסה, אמרתי לרותי יובל, שהסכימה.
אינני חושבת שבמועצת העיתונות צריכים לקבל מידע מכתבות עיתונאיות שיתפרסמו או לא (ואולי גם עליהן יידרשו כותביהם להתנצל…), אלא ממקור ראשון. מהצדדים שיציגו את המחלוקות ביניהם. הסכם הסודיות הזה, הסוכר את פיהם של עיתונאי ערוץ 10 (גם את של מי שהתפטר לחלוטין?), איננו עניין פרטי בין מעסיקיהם לבין מאיים בתביעה או בסגירת הערוץ הלכה למעשה. אפילו תקשורת השייכת לבעלים פרטיים נחשבת לגוף דו-מהותי, על קו התפר בין הפרטי לציבורי. תפקידה הציבורי מצדיק את קריאת כללי המשפט המינהלי לתוכה. על אחת כמה וכמה בערוץ שידור המשתמש במשאב ציבורי. לראיה, ראשי הערוץ הוזמנו לשימוע במועצת הערוץ השנייה. ולשם לפחות חלקם דווקא הגיעו. לא רק עצם הסכם השתיקה הזה הוא בעייתי ואינו עניין פרטי בין החתומים עליו. אלא כמובן מה ששותקים אודותיו. והוא מה שהציבור זכאי לדעת.
עוד בנושא: מהמביכות ביותר אם לא ה…
דיווחים על הדיון במועצת העיתונות:
דה-מרקר
העין השביעית
וואלה! ברנז'ה
קרוא וכתוב 
המידע שפורסם בערוץ 10 על עסקיו של שלדון אדלסון במיוחד בקשר לקזינו עלול היה לגרום לו נזק אדיר ותביעת לשון הרע אם היתה מוגשת הייתה עלולה לקבור את כל השקעתו של לאודר בערוץ 10,שגם כך נראית כפילנטרופית, ולהביא להתמוטטות הערוץ כלכלית. אני לא מצליח להבין כיצד ההתנצלות פגעה בחופש העיתונות אם היא הצילה את הערוץ מתביעת ענק אמיתית.כמה מהפרימדונות המככבות בסיפור הזה היו מתנצלים התנצלות משפילה יותר ובמשך תקופה ארוכה לו הם היו אמורים לממן מכיסם את הוצאות התביעה.
ייתכן שמלבד פיצוי עונשי סמלי בחוק איסור לשון הרע יש מקום לקבוע פיצוי עונשי בזיקה לנזק שהפרסום עלול היה לגרום לו היה נתפס כאמיתי. במשרה של שלדון אדלסון מדובר באובדן אפשרי של הפעלת בתי הקזינו בלאס וגס. לו זה היה המבחן -התוצאות היו באמת מעניינות מבחינת היקף התביעה.
מדהים. אני הייתי בעד אידלסון, וחשבתי שכנראה באמת נעשה לו עוול. כנראה שלא.
בפועל מדובר בניטרול כוחה של מועצת העיתונות (שגם כך הוא לא משהו וקיים רק ברצות הצדדים ועל פי עומק התודעה הדמוקרטית שיצרה את המועצה) – כלומר בסופה של העיתונות החופשית בישראל.
אני מרגישה בעיקר מבוכה לאור האירוע המתגלגל הזה. מחד גיסא נעשתה כאן כתבה שכפי הנראה לא היתה נכונה, או היו בה פרטים לא נכונים, מה שהכעיס מאד את מושא הכתבה, אידלמן.
אני מניחה בזהירות שאלה שאמרו את הדברים הלא נכונים, ידעו בבירור שהם אומרים דברים לא מדוייקים (זה ניסוח מאד זהיר) אבל היה בהם הרצון להשתלח, "להראות" לו, למושא הכתבה, למי יש יותר כח בזירה הזו.
נושא אי הדיוקים בתקשורת שמפעם לפעם אני נחשפת אליו מאד מקומם. הטעות היא בדרך כלל בעמוד הראשון, ההתנצלות אם בכלל, תופיע בעמוד אחרון,במקום זניח. אז בא מישהו וסוף סוף מראה לעיתונאים שעל טעויות משלמים, ועל חטא הגאוה משלמים, ועל הזכות להיות מעל כולם משלמים גם משלמים.
מאידך גיסא, האופן שבו נעשתה ההתנצלות היה בה משום טקס השפלה פומבי, מאד לא נח. הקשבתי וקראתי שוב ושוב את נוסח ההתנצלות.
אז ככה- אם הדברים אכן נכונים, וכל דבר שנאמר בהתנצלות הוא אמת ויציב למה בדיוק קשה להם עם ההתנצלות?? מפני שהם לא רגילים להתנצל באופן מפורש ומפורט אלא רק באופן כללי "התנצלות עננים"? מפני שהתנצלות היא מתחת לכבודם?
ואם הדברים הנאמרים בהתנצלות לא מדוייקים אזי אכן יש כאן התקפלות מביכה וממש מטופשת.
המסקנה של פלוני מן הישוב בעל המחשבה החופשית (חלקית, לכל הפחות), בעקבות הנ"ל וכל השאר, היא פשוטה – אל תאמין לשום דבר שכותבים בעיתון או מדברים בטמבלוויזיה. הם פשוט לא אמינים, וזהו. הלאה, לעידן החדש שבו כל אחד צריך להפעיל את חושיו המחודדים, תחושות הבטן, כוח הבחנתו ושכלו, להצליב מידע ממקורות שונים ולהתבונן במציאות תכלס, כדי להבין מה באמת ובדיוק קורה כאן.
שיהיה בהצלחה.
יפה שנדרשים פה לשאלה מה היה או לא היה. רק היה נחמד אם הייתם טורחים לאיית נכון את שמו של בעל ההון, בעיקר כשכותבים סרה בעיתונאים. (רמז: לא אידלמן ולא אידלסון, אבל קרוב רחוק)
כתבת לגבי האפשרות שרון לאודר איים לסגור את הברז :
"יש כאן פגיעה חמורה בחופש העיתונות, שצריכה להדאיג את כולנו".
בואי נודה על האמת, חופש העיתונות לא קיים באמת…ולדעתי זה מה שצריך להדאיג.
בחירת הידיעות שנכנסת לסיקור, ידיעות חשובות שמתעלמים מהם, דיווחי שקר ללא בסיס עובדתי, תיאום עמדות עם עיתונאים אחרים והכל מקודם (ולפעמים תמורת אתנן) על ידי יחצנים שעובדים תמורת כסף. אז על איזה סוג חופש מדובר כאן…יצירת מצגי שווא כדי למלא את הרווחים בין חללי הפרסום ?
אם תתפרסם על מאין דהוא ידיעה מכפישה כבכותרות ענק את מצפה ממנו להחריש למען חופש העיתונות ? במה שונה רון לאודר ?
ל'דעתי, בגל זילות המקצוע ואיכות החדשות והסיקור שאנחנו מקבלים כדאי לסגור את הגולל על המקצוע הזה. כך לפחות כשהידיעות והסיקורים יגיעו ישירות מהמקורבים, משרדי הפרסום והיחצנים נדע לזהות מה המקור.