לפני כמה שבועות כתב שי ניב בדיון בפייס בעקבות מאמרו על שביתת הרופאים בגלובס, על צביעות התקשורת. הוא צפה שעוד נראה איך עובדי הרכבת שעומדים לשבות לא יקבלו תמיכה תקשורתית כמו זאת שקיבלו הרופאים:
בקרוב מאוד צפויים עובדי רכבת ישראל לפתוח בעיצומים בגלל התעקשות המדינה להפריט את מערך התחזוקה בחברה. אני רוצה לראות את יונית לוי מביעה אמפטיה לאותם עובדים, שלא נלחמים על תוספות שכר אלא על הבית, ואת זה אני אומר כי בפעם האחרונה שהם שבתו חצי יום – היא גערה בשר התחבורה ישראל כץ: "אדוני, אתה שר התחבורה, איין לך שליטה על העובדים האלה?"… ככה זה – התקשורת הישראלית מוכנה לקבל בחיבוקים רופאים צעירים שנוטשים מחלקות בניגוד לצוי מניעה, אבל בשום אופן היא לא מקבלת חצי יום שביתה ברכבת, או עיכוב של מזוודות בנתב"ג.
כתב וידע מה כתב. (הדברים מובאים כאן באישורו).
מה ההבדל בין השביתות, שהראשונה נדמה כי זוכה גם לתמיכה ציבורית והשנייה לא? הנה כמה הצעות, שלא מתיימרות למצות.
- אפשר לתלות זאת בהסברה גרועה של עובדי הרכבת, ובחפיפניקיות של העיתונאים המסקרים את שביתתם. כך שהציבור בעצם לא יודע על מה השביתה. הרי רק אתמול הוא צעד ברחובות, הריע למדינת הרווחה ודרש צדק חברתי.
- אפשר לתלות זאת בכך שבעוד שהרופאים לא צייתו לכללי החוק רק בשוליים (רופאים שלא חזרו למחלקות עם מתן צווי המניעה אלא התגודדו בפתח בית החולים), הרי עובדי הרכבת כמעט משתינים מהמקפצה מבחינה זאת. השביתה הקודמת שלהם היתה שביתה פראית שהם פתחו בה באופן פתאומי בלי להכריז על סכסוך עבודה כחוק, ובמשך כמה שעות הם לא חזרו לעבודה למרות צווי המניעה שהוצאו להם. גם היום הם לא מיהרו לחזור.
- אפשר לתלות זאת בסגנון השביתה שנבחר. דבר אחד הוא להגיע לתחנה ולהתבשר שאין רכבות היום, ודבר שני הוא כבר להיות על הרכבת שיוצאת לדרכה, אבל זאת אורכת ארבע שעות. אין פלא שהנוסעים הרגישו כבני ערובה.
- אפשר לתלות זאת במיידיות של הפגיעה: לנוסעת שלא הגיעה לעבודה בגלל השביתה ואולי תפוטר בשל כך, או איחרה לטיסה, נגרם נזק מיידי. למי שהבדיקה או הניתוח שהוגדרו "לא דחופים" נדחו עוד יותר כי נפלו על יום של שביתה, ובשל כך אובחנה בסרטן שלב 2 במקום שלב 1, נניח – הנזק כמובן חמור עוד יותר. אבל הוא לא מתברר מיד ביום השביתה. וכשיתברר – לחולה יהיו דאגות אחרות מאשר לבוא בטענות לרופאים. היא תהיה בעיצומו של המאבק על חייה.
- ואולי, פשוט, זה נתפס כמסוכן להתנגד לרופאים. אתם יודעים, כולנו צריכים אותם בסופו של דבר. הם בעלי כוח עלינו במובן הפשוט והטהור ביותר של כוח. בתחום הרגיש ביותר.
מעניינת התגובה המשפטית השונה שזוכים לה הרופאים ועובדי הרכבת. היום קבע בית הדין לעבודה כי השביתה פוליטית ולכן אסורה. זאת משום שהיא איננה עוסקת בתנאי העבודה שלהם אלא במחאה נגד צעדי ההפרטה של הממשלה. קביעה שמתכוונים לערער עליה. מעניין, משום שגם הרופאים ניסו להציג את מאבקם כמאבק לא על תנאי שכר ועבודה בלבד אלא על הרפואה הציבורית. חלק מהדרישות שלהם נגעו לסדרי עדיפויות ממשלתיים ולכן לא היו פחות “פוליטיות” מבחינת דיני העבודה. (אמנם הזעם עלה כשההסכם שנחתם דווקא צעד צעד מסוים לכיוון הזה, בתיעדוף הפריפריה ומקצועות במצוקה. מה שמעלה שאלות לגבי אותנטיות ההצגה שלהם את מאבקם כמאבק להצלת הרפואה הציבורית. מעניין מה היה קורה לו היתה נענית הדרישה להכנסת שר"פ לבתי החולים. האם גם אז היו מנהלי המחלקות והרופאים הבכירים נותנים כזאת רוח גבית למתמחיהם במאבקם נגד ההסכם, ואלה יודעים שהם יקלטו אותם בחזרה אחרי שיתפטרו?). אבל בית הדין לא קבע ששביתתם “פוליטית”.
מה יהיה? את הנוסעים שחשו ברע אתמול על הרכבת המתמהמהת אפשר אולי להפנות למתמחים המתפטרים.
ומאחר שגם אצל נתניהו וגם אצל אשכנזי הרופאים-החברים נשלחים לאחרונה לחזית התקשורתית, הרופאים שנואשו ממקצועם יכולים אולי לשקול הסבה מקצועית לדוברות. קריירה שנייה שבה ראש הממשלה יתחשב בהם הרבה יותר, מן הסתם…
תוספת: שי ניב כתב גם מאמר. שביתה ברכבת: מבחן הסולידריות של המחאה
קרוא וכתוב 
1. נכון, הסיקור התקשורתי של שביתת הרופאים מול עובדי הרכבת מוטה וצבוע.
2. בלי קשר לשביתה, רכבת ישראל היא נותן שירות גרוע שאינו משתפר מזה תקופה ארוכה דבר שבעיני מחייב ריענון שורות בכל הדרגים.
3. אני לא בטוח שהפרטה תיטיב עם הציבור במקרה של עובדי הרכבת או במקרה של הרופאים. חברה מסחרית יכולה לספק שירות זוועתי בדיוק כמו חברה ממשלתית.
(איכות זמינות ושירות הלקוחות של חברות הסלולר מול בזק לדוגמא)
-שנגיע בריאים ושלמים..
שנה טובה
יש הבדלים מהותיים באופן ששתי השביתות נתפסות, ואינם זוכים לביטוי בפוסט –
ההכרה הציבורית ששנות לימוד ארוכות ברפואה מצדיקות תנאי שכר אחרים לרופאים, לעומת תנאי שכר נדיבים לעובדי הרכבת שאינם נדרשים לתואר אקדמאי;
ההכרה ששירותי הרפואה הציבוריים הגיעו לסף קריסה בהבדל משירותי הרכבת שאליהם מוזרמים סכומי עתק זה שנים;
הרקע של שביתות פראיות ברכבת לעומת הרקע התעסוקתי השקט יחסית במערכת הרפואה הציבורית;
וכמובן התאונות החוזרות ונשנות ברכבת בשנים האחרונות שאינן מוסיפות סימפטיה ציבורית לעובדים.
הו נעמה, כמה שאת חכמה וצודקת….או שלא
לא עזבנו את מקומות העבודה שלנו, עבדנו יותר קשה בשביתה ואיננו יכולים לעזוב מחלקות
עם הדמגוגיה שאת נוקטת בה עם ההשוואה המופרזת הזו יהיה קשה להתווכח- אבל גם את יודעת שהתזה שלך מופרכת……פשוט היית צריכה למלא לעצמך את מכסת המילים היומית.
מעניין: בכל פעם שאני כותבת על שביתת הרופאים מגיעה תגובה אד-הומינמית בסגנון זה. בעילום שם, כמובן. תגובות שמעידות יותר מכל על כותביהן ורמתם. כשאין טיעונים לגופו של עניין, טוענים לגופה של כותבת. ומתבלים בהרבה מִלות תואר.
בהנחה שהכותבים אכן רופאים, הרי מסתבר ששנות לימוד ארוכות ועבודה קשה הן לא מתכון לכלום. פחות מכל להֵיות אדם הגון. או ענייני. או לפחות בעל האומץ המינימלי לעמוד מאחורי המילים והביקורת שלך. (טוב, אולי לא כל כך משונה שהם מסתתרים, מי רוצה לעמוד מאחורי תגובות נמוכות כאלה? אבל כאן זה לא ווינט). או במקרה הזה אפילו בעל יכולת מינימלית של קריאת והבנת טקסט לא קשה במיוחד.
אז "מתמחה" יקר: put your ass where your words are.
אגב, אין לי מכסות מילים. אני לא עובדת בבלוג.
הנקודה המרכזית שגם מגיבים קודמים עמדו עליה היא השירות הגרוע של (עובדי) הרכבת. זה אירגון שבמשך שנים קידש נפוטיזם מצד אחד וחוסר מקצועיות שגבה חיי אדם מצד שני. עם כל אהדתי לרעיון של עבודה מאורגנת, עובדי הרכבת מוציאים שם רע לרעיון הזה.
עובדי הרכבת מהווים דוגמה ומופת לשחיתות הכי נפוצה במדינת ישראל: שחיתות הג'ובים. חלק ניכר מעובדי הרכבת מורכב או מקרובי משפחה או מחבר'ה שבאו בשיטת חבר-מביא-חבר. מי שמשיג עבודה בחברה זו זוכה למקום עבודה עם דרישות מינימליות בשכר התחלתי מופרז ומופרך, שכמוהו יוכל "לסדר" גם לכל קרוביו ומכריו. משכורת קבועה של 15-20k ש"ח העולה בהתמדה עד הפנסיה תמורת עבודה לא מיומנת של נהג קטר למשל, שגם אותה הם עושים תוך זלזול מוחלט בכללים בסיסיים כמו רמזור אדום (ע"ע אחת התאונות האחרונות), תוך ידיעה שאין עליהם פיקוח של משטרת תנועה כלשהי. זאת ועוד, אחת השביתות האחרונות שלהם עסקה בדיוק בעניין זה – סירובם להקים מנגנוני פיקוח על נהגי הקטרים.
זה לא נקרא זכויות עובדים. זה פשוט ניצול משאב ציבורי, הלא הוא עבודה בחברה ממשלתית, בצורה צינית, תוך זלזול בחיי נוסעים, בטיחות נסיעתם ובשירות הניתן להם.
כמי שנאלץ מדי פעם לנסוע ברכבת בבוקר אעיד כי מדובר ברכבות המהוות בושה למדינת ישראל, פשוט כך. אין אפילו מקום לשבת על הרצפה במעבר בין הקרונות. מאחרות באופן עקבי, תמיד שתי דקות לפני שעוברת חצי השעה, כך שלא ניתן יהיה לבקש החזר כספי. צעקות ויחס גס מפי הסדרנים. בקיצור גועל נפש.
עם כל האיפה ואיפה בה נוהגת התקשורת הישראלית במגוון נושאים, המקרה זה לא התקשורת היא האשמה, אלא חבורת הבריונים ש"חטפה" את רכבת ישראל כבר לפני שנים לצרכיה האישיים והמשפחתיים.
ביום בו נגלה שמנהל אורטופדית ב' הוא בן דוד של המנהל של המיון ושמנהל בית החולים הוא חבר מרכז המפלגה של שר הבריאות- או אז יקבלו הרופאים יחס דומה לעובדי הרכבת.
גם אם נגלה כך, הרי שבכל אופן שוק הרופאים בישראל מורכב מאנשים שלמדו 6 שנים (שגם אליהן מאוד קשה להתקבל), עשו סטאז' ולאחר מכן התמחות (אם הם לא עדיין בעיצומה) האורכת כ-4-7 שנים. גם אם מישהו משיג משהו במערכת כזו בזכות קשריו, אין זה אך ורק בגללם ולא מדובר במשכורות כאלה נחשקות ובתנאים כאלה מפליגים.
ברכבת מדובר פשוט בכסף – תמורה נקייה לקשרים, וזה סיפור אחר לחלוטין.
או שפשוט הציבור חושב שלרופאים מגיע יותר ולעובדי הרכבת לא
המאבק של עובדי הרכבת איננו על "יותר" אלא נגד מיקור חוץ והבאת עובדי קבלן. דרישות של צדק חברתי לעילא, אפרופו מה ש"קרה" כאן בקיץ האחרון. אבל הנה הבורות.
[…] כבר חשבתי שכתבתי כל מה שאפשר על שביתת הרופאים. לא אחזור על כל הטיעונים הקודמים: ושמרתם עד מאוד חיי אדם מהם טיפולים מצילי חיים חזקים על חלשים רופאים על הרכבת […]