כהרגלו בכל פעם שמסתמן איום על ההרכב הרצוי בעיניו של בית המשפט העליון או על יחסי הכוחות בתוכו, פותח עיתון הארץ בקמפיין. הפעם לא בקמפיין מלוכלך וחסר מעצורים כפי שניהל בזמנו נגד פרופ' רות גביזון. בכל זאת, מדובר בגבר. אבל הוא מספק לנו בסוף השבוע כתבה רכילותית צהובה, חסרת כל ערך משפטי ונחותה מבחינה עיתונאית, על השופט אשר גרוניס, המועמד להיות נשיא בית המשפט העליון.
אין שום רע בכתבת דיוקן על מועמד כזה. להיפך. יש בה היגיון וצורך: טוב שהציבור יכיר את המועמדים, גם לפני היכנסם לבית המשפט. אבל כתבתה של דליה קרפל לא הביאה שום מידע רלוונטי או ניתוח משפטי ענייני של פסיקותיו של גרוניס. בסיומה הובא מקבץ לא מייצג של ציטוטים מכמה פסיקות שלו, שליקט הכתב המשפטי תומר זרחין.
הפסקתי לקרוא אחרי המשפט הזה כי הפרקטיקה של כתבה המתבססת על השמצות של מקורות עלומי שם נלוזה בעיני. העיתונאי עוזי בנזימן כינה אותה "הפקרות עיתונאית מהסוג הנחות ביותר". המשכתי לקרוא רק לאחר שהבנתי מחברים שיש שם עוד כמה פנינים שאין להחמיץ. כך, למשל, שהנשיא המיועד של בית המשפט העליון הוא בכלל בובה של אשתו, או "תחת מרותה":
גם אם שקל לוותר על כס הנשיאות, לא היה ולו בדל של סיכוי שרעייתו רנה משל, שופטת בדימוס, תאשר זאת. 'מאז שהוא תחת מרותה של רנה חייו השתנו. מה, היא תוותר על המעמד?..'.
הסטריאוטיפים המינניים שמבטאת האמירה הזאת הם כלפי שני המינים, אגב. ואולי לא כל-כך מפליא שגם ההוגים שלה לא מזוהים. אשתו של גרוניס מוסיפה לככב בכתבה לא מפיה אלא בתיאורים של צדים שלישיים: "בסצנה החברתית של עולם המשפט, אומרים על רנה משל שהיא ביקורתית מאוד לגבי הזולת, ולהבדיל שהיא דואגת מאוד למראה החיצוני שלה". אכן מידע רב חשיבות וגם רלוונטי מאוד לשאלת דמותו של הנשיא הבא, כנראה, של בית המשפט העליון.
אז מי צריך את הוועדה למינוי שופטים? היא מתכנסת כל יום בשוקן 21, בישיבת הנהלת המערכת, מיד אחרי שמסיימים להרכיב שם את הממשלה הבאה.
תיקון -במקרה זה לא מדובר בכלל במינוי כי אם יעבור התיקון לחוק המינוי של גרוניס מובטח מכוח עיקרון הסניוריטי ולכן זו כתבה מאיימת במסווה של כתבה רכילותית שבאה להבהיר לגרוניס שאם ילך בדרכו הנלוזה ולא בדרכם של ברק-ביניש הוא יזכה לכתבות דומות בעתיד או גרועות יותר.
אבל נכון שהארץ כבר מינה מזמן את עצמו כחבר נוסף ומכריע בוועדה לבחירת שופטים [כך קוראים לה אם כי השד יודע היכן הבחירות] מסע הצלב שניהל נגד בחירת השופט סולברג לעליון ובעבר נגד אחרים מראה שהעיתון הזה מתנגד בהחלט לזכות שימוע לפני סיכול ממוקד למועמד לא רצוי-שימוע הוא באמת הליך אנטי דמוקרטי.
הבעיה אינה עיתונות צהובה במסווה ואינה אפילו היומרה לקבוע מי ראוי ומי לא ראוי-הארץ הוא בטאונה הלא רשמי של האוליגרכיה המשפטית זו שלעלום לא תוותר על עמדות הכוח שרכשה. שופט כמו גרוניס עלול מאד להשיב את הגלגל לאחור לימים בהם האוליגרכיה המשפטית לא התיימרה להכתיב את סדר היום ולא תבעה לעצמה נתח בשלטון-מכאן היחס אליו.
גרוניס אינו רק שמרן- הוא תלמידו הנאמן של שלמה לוין מי שכתב בעבר מאמר חשוב "זכות עמידה לזכות העמידה" בה הביע עמדות אנטי דמוקרטיות ריאקציוניות וחתרניות בזכות הדרישה לזכות עמידה-עמדות המקובלות על גרוניס. האם יעלה על דעתך שמה שלא מאפשרים לחברי כנסת לחוקק בדרך המלך יתנו לגרוניס להכניס דרך הכניסה האחורית ועוד במגבלות קשות מאלו שהכנסת מבקשת לעצב?
עיתון הארץ שווה ….
עוד מעט הוא יעלם, כי כל העם מתחיל לחשוב שהוא יותר חכם ממה שהארץ מנסה להראות.
אולי צריך לשנות את חוקי הדמוקרטיה הישראלית ובמקום לבחור חברי כנסת , לבחור את עורך "הארץ" , הוא כבר יעשה הכל.
הביקורת על הארץ מוצדקת, אבל משתמע מדברי המגיבים וגם מחלק מהדברים שנעמה כתבה שלהארץ יש כוחות-על, ובידי המערכת שלו למנות שופטים או להדיחם, ונראה לי שזה כבר קצת מוגזם. מדובר בעיתון הכי פחות נקרא מבין ארבעת הגדולים, והפחות מעליב-אינטיליגנציה מביניהם. לא הייתי ממהר לשרוף את המועדון.
אם זה השתמע מדברי – זה היה על דרך האירוניה בלבד. יותר לכיוון שהעיתון סבור שיש לו כוחות העל האלה.
אני אוהב את גרוניס – גם כי הוא היה מתרגל שלי באוניברסיטה לפני הרבה שנים כשהוא היה עדיין עורך דין בשוק הפרטי, ונהניתי מהשיעורים שלו.
אבל האם הכתבה בהארץ אינה נמצאת בליבת חופש הביטוי?
מה הקשר לחופש הביטוי? וכי מישהו קרא לאסור על פרסום הכתבה? ..
חופש הביטוי הוא גם החופש לבקר את הביטוי.
לא צריך לקרוא מפורשות לאסור על פרסום הכתבה.
הפוסט הזה שלך – במיוחד הכותרת והסיפא שלו – עלול לעורר רושם שהכתבה נמצאת על גבול הלגיטימיות.
לדאבוני הרב יש להארץ הרבה יותר השפעה ממשקלו היחסי בעיתונות הכתובה ובתקשורת-הארץ הוא העיתון שנקרא על ידי האוליגרכחיה המשפטית-בסך הכל הוא הביטאון היחיד המיועד לקהל היעד הרלוונטי. הארץ הוא העיתון המשמש את עילית המשפט במאבקיה ואסור להיות תמים ולחשוב שהכתבות הללו הן רק פרי יזמה של העיתון
התזכורת ביחס למסע נגד רות גביזון היא במקומה אבל זהו העיתון שלחם נגד מינוי דרורי ונגד מינוי שנלר וכעת נגד סולברג וכל יהיה ביחס לכל מועמד שלא יהיה מקובל עליו ועל גורמים מסוימים במערכת המשפט. העיתון בהחלט פועל בשיטות מקארתיסטיות מובהקות אבל להם מותר.
קראתי את הכתבה בעקבות הפוסט שלך. אין ספק שיש כמה הערות מיותרות ("איש ללא צל") והביקורת שלך על כך מוצדקת. יחד עם זאת, מצאתי שרוח הדברים שעולה מהכתבה בכללותה לא מציגה את גרוניס באור רע, ולמרות מגרעותיה, הכתבה סה"כ מאוזנת.
והנה תוספת שהיתה לאותה כתבה, שלא ראיתי בסוף השבוע אלא רק עכשיו. הנשים בחייו של אשר גרוניס.
[…] SLAPP ולא בקריאה למיצוי אמצעים חוקיים נגדם. הנה, למשל, ביקורת שכתבתי לא מזמן על כתבה מסוימת. אחת התגובות התריסה: האם הכתבה […]