• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« העיתונאים והחוק 2
בדיוק מה שחשבתם »

ילוד אשה

8 ביוני 2012 על-ידי נעמה

כְּשֶׁהלילה. מאת כריסטינה קומֶנצ'יני. מאיטלקית: אלון אלטרס. הספריה החדשה 2011, 236 עמ'

לא קל לקרוא את כשהלילה. היו כמה פעמים במהלך הקריאה שזה היה אפילו ממש קשה. שנאת נשים צרופה והיולית. לא זאת הפוליטית, זאת האישית לגמרי. יש האומרים, באופן מקסים לחלוטין, כי כל שנאה היא אהבה שנבגדה. סיפורו של מנפרד – שאמו נטשה אותו בילדותו והוא גדל להיות שונא נשים – הוא ללא ספק ההוכחה האולטימטיווית. אבל זה לא כל כך פשוט. It’s complicated. זה נכון לכדורגל, שבו הכול מסובך בגלל נוכחותה של הקבוצה השנייה. ובאנלוגיה, כנראה, לכל מערכת יחסים. לא רק כשהיא מתוארת בפייסבוקית.

יש בכשהלילה שני סיפורים הנשזרים ונארגים יחד. ושני קולות הדוברים ומספרים אותם. סיפורה של מרינה המגיעה עם בנה הפעוט לחודש להרים, במצוות הרופא. וסיפורו של מנפרד, איש ההרים הקשוח, שממנו היא שוכרת דירה והוא מתגורר מתחתיה. כל אחד מהם נושא את סיפורו ואת כאבו. נישואי הבוסר של מרינה ומאבקה ברגשות המעורבים שהיא חשה כלפי בנה. נישואיו הכושלים של מנפרד שאשתו קמה ועזבה אותו, ממש כאמו, בשכפול שכמו יצא מה-textbooks של לימודי הפסיכולוגיה. בניגוד לאם, לקחה לונה את שני ילדיהם איתה.

הדמיון לפסיכולוגיה אינו מסתכם בכך. סיפורם של מרינה ומנפרד כולל את רוב הרכיבים המוכרים מטיפול פסיכולוגי: יש בו סוד שנחשף והחשיפה הזאת, על תחושת ההתערטלות והבלעדיות הנלווית אליה נתפסת על-ידי שני צדדיו כמכוננת. יש בו תשוקה, השלכה, העברה והעברה נגדית, נניח. ויש בו ניסיון של בנייה מחדש. אבל אין בו את רמת המטא הנדרשת לטיפול מוצלח. זאת שיש בה איזה סוד כמוס שאיש עדיין לא הצליח לחשוף במובן של לתת לו שם, להניח עליו את האצבע. וכנראה שהמסתורין הזה קשור לסוד הצלחתו, כשהוא מצליח. בסופו של דבר זהו לא טיפול אלא ספר. יפה. ואם יש כאן תובנה, היא איננה נחלת הדמויות אלא נחלתנו, הקוראים.

המוטו לספר (אחד מהם, ליתר דיוק) לקוח מבראשית. בין היתר, "עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". הטקסט על הכריכה האחורית מצביע יפה על הפירוק שעושה הספר לטקסט הזה. "איש אינו עוזב באמת את אביו ואת אמו, אלא הוא גורר אותם, ואת ילדותו, אל האשה ואל חייו". לא רק מנפרד ומרינה; כל גבר ואשה, כנראה, רוקמים את מערכת היחסים שלהם לא רק זה עם זו אלא עם כל האחרים המשמעותיים שלהם. ראש וראשונה הוריהם. ומשליכים מאלה שלהם על בן או בת הזוג שלפניהם.

מערכת היחסים הנרקמת בין מרינה למנפרד היא של יחסי שנאה-אהבה או רתיעה-משיכה. כל אחד מהם יציל את חייו של זולתו. כל אחד באופן אחר. האחת פשוטו כמשמעו, השני – במובן המקומם אותם, המחזיר את השפיות והביטחון באופן ההתנהלות בתוכם. אבל שניהם במובן המאפשר להמשיך לחיותם. ואיך התאפשרו לאחר מכן החיים הלאה הם גם שבים לבחון. יש שיבה בספר – כך נקרא גם חלקו השני – והיא לא אחת אלא שיבה כפולה אם לא משולשת ומרובעת. יחסים מתפרקים אך גם משוקמים. אף כי בקושי רב ובמובן מוגבל. אולי בגלל ה(אין) תובנה. וגם כשיש זה לא תמיד מצליח.

גם ברובד העיקרי, שבו פתחתי, מזינים שני הסיפורים זה את זה. השנאה אף היא חוליה בשלשלת. לא רק שנאת-אהבת האשה יש כאן, גם שנאת-אהבת הילד. על-ידי האשה. קומנצ'יני קוראת כאן תגר על מיתוס שאמנם מפורק היום מעט יותר מפעם, אך עדיין יותר בלחישה בחדרי-חדרים מבראש חוצות. ככל מלבוש ספרותי-אסתטי, גם כשהלילה מאפשר לאמירה הזאת להיות נוקבת הרבה יותר מכל מאמר בעיתון. כל גבר היה פעם בן. ילוד אשה.

Cristina Comencini, Quando la note.

כל ביקורות הספרים

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בספרים | מתויג אמהות, ביקורות ספרים, טיפול פסיכולוגי, כריסטינה קומנצ'יני, כשהלילה | 5 תגובות

5 תגובות

  1. ב- 8 ביוני 2012 בשעה 17:03 goolash

    תודה על הביקורת הרגישה.
    קצת אוף טופיק: נדמה לי שהמיתוס על אהבת האם כבר מאותגר בראש חוצות, גם בעקבות הפולמוס של אריאס וגם באחרונה מעל דפי העיתונים (האופנה של נשים מודרניות שמתלוננות על מכאובי ההורות בסגנון מתפנק ואגוצנטרי).
    אלו כמובן אינם מאיימים על מעמדה המקודש של אהבת האם, אבל הם לפחות פומביים.


    • ב- 8 ביוני 2012 בשעה 17:45 נעמה

      את צודקת שיש דיבור יותר מבעבר. על חלק מההיבטים. אבל – אולי אני טועה – לדעתי לא ממש במה ובאופן שמדובר בו כאן.


  2. ב- 9 ביוני 2012 בשעה 10:57 שירלי

    ראשית תודה, במקריות נחמדה סיימתי הבוקר לקרוא את הספר ונהניתי מאד לקרוא את הביקורת שלך שנוגעת בלב הדברים.

    ברשותך אוסיף עוד כמה הארות קטנות שעלו אצלי.

    – כפי שכתבת, וגם העירו לפני, הקשיים באימהות מדוברים יותר כיום, ומוכרים יותר, ואולי מקלים במשהו על הבדידות הקשה מאד של אימהות צעירות. מבחינה זו יש אנכרוניזם מסוים בספר – אבל גם פער תרבותי. עד כמה שזה נראה בלתי אפשרי תפישת האימהות באיטליה עוד יותר נוקשה מאשר בארץ, לא רק הסביבה, אלא גם האימהות דורשות מעצמן שלמות קשה להשגה. יש מי מונה באופן פרדוקסלי את תפישת האימהות המושלמת כאחד הגורמים למאזן הדמוגרפי השלילי באיטליה. תגובה קיצונית ההפוכה לקדחת הפריון אצלנו.
    – נדמה לי שחבוי שם גם קונפליקט אתני. הדברים לא נאמרים במפורש אבל ניתן להבין שמדובר בדולומיטים, אלטו אדיג'ה או זודטירול, חבל ארץ שרוב האוכלוסייה בו אוסטרית במקורה, דוברת גרמנית. האזור נמצא בשליטת איטליה מסוף מלחמת העולם הראשונה, תושביו נקרעו במלחמת העולם השנייה ובשנות השבעים סבל מטרור על רקע הרצון להשתחרר מאיטליה. הטענה היא שתיירות הסקי הביאה לרגיעה על פני השטח בעשרות השנים האחרונות, האזור שהיה דל מאד הפך בזכותה לאזור שבע ושוחר שקט. על פי שמותיהם, מנפרד ומשפחתו ממוצא אוסטרי והנשים, ומרינה בתוכן, ממוצא איטלקי. קל לזהות את הקונפליקט בין הדימוי הגרמני הנוקשה לבין הדימוי האיטלקי הנהנתן. אפשר גם לראות את המרדנות של מנפרד כמייצגת את השאיפה לעצמאות לאומית ואת ההתרככות והכניעה לתיירים בהקבלה למצב כיום, אבל אני חייבת להודות שהספר מהנה יותר ללא עומס פוליטי.

    ושאלה אליך כקוראת רגישה: הדיאלוגים בתרגום לעברית כתובים בגוף שלישי. ההקפדה המופרזת על פניית הנימוס מאד משמעותית ליחסים בין הדמויות ולכן מאד ברור הצורך להעביר את הרובד הזה לעברית, אבל הבחירה בגוף שלישי בתרגום לעברית אינה נפוצה כיום. אני תוהה האם הדיאלוגים נקראו בטבעיות או צרמו לך?


    • ב- 9 ביוני 2012 בשעה 11:33 נעמה

      הקריאה לא היתה טבעית, מהסיבה שאת מזכירה. אבל אני לא רואה פתרון לשוני אחר.


      • ב- 9 ביוני 2012 בשעה 11:48 שירלי

        תודה. יש כל מיני פתרונות פיצוי אחרים, לדוגמא לציין במפורש (מדי פעם) שהפניה בגוף נימוס, להוסיף מילות פניה רשמיות (גבירתי, אדוני), להגביה באופן חריג את המשלב (כפי שדוברי עברית עושים לעיתים כדי להביע ריחוק וזלזול בו זמנית). הבעיה נפוצה בתרגום מרוב השפות האירופאיות וכיום לא נוטים לבחור בפתרון של גוף שלישי בעברית, אבל כל מקרה לגופו ואני לא יודעת מה היו השיקולים של המתרגם כאן.



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie