מה זה פינקלר מאת הווארד ג'ייקובסון. מאנגלית: יותם בנשלום. כתר, 2012, 354 עמ'
שאלת פינקלר הוא ספר נפלא. מבריק, שנון, משעשע ואנושי. שזיכה בצדק את מחברו בפרס הבּוּקר לשנת 2010. דבר אחד הפריע לקריאת גרסתו העברית ואציין אותו מיד בהתחלה כדי להיפטר ממנו ולהתענג על כל היתר. למעשה, תיקנתי אותו כאן כשקראתי לספר 'שאלת פינקלר'; שכן השם שקיבל הכותר – "מה זה פינקלר" – הוא תרגום לקוי הן ליטראלית הן מהותית. The Finkler Question היא אנגלית פשוטה שתרגומה המדויק והלא מסובך הוא 'שאלת פינקלר'. אך גם מבחינה תוכנית, הספר עוסק למעשה ב"שאלת הפינקלרים"; כאשר "פינקלר" – סאם פינקלר, אחד מידידי המספר ומגיבורי הספר – נהפך לשם נרדף ל"יהודי". השאלה המעסיקה את המספר, אפוא, היא זאת הידועה כ"שאלת היהודים". התרגום שנבחר הוא לא רק לקוי אלא עילג. לבד מזאת התרגום נקרא בשטף אף כי ניתן אולי פה ושם לחלוק על ההגייה שנבחרה.
ג'וליאן טרלאב (Treslove, שם המרפרר ל'אהבה אמיתית' שזה כמובן מה שהוא מחפש), הוא גוי המבקש את היהדות. או נכון יותר את היהודיות. היהודיות היא בעיניו קסם בלתי נדלה שהוא מבקש לרדת לפשרו ולפצח את מסתוריו. מה היא הזהות היהודית? מה המשמעות של היות יהודי? ואיך חודרים לכת המסתורית והמושכת הזאת וחשוב יותר מתקבלים אליה באמת? הכול מתחיל מכך שערב אחד, בדרכו חזרה ממפגש עם שני חבריו היהודים והאלמנים, הוא נשדד ברחוב. ולא רק שהוא נשדד על ידי אשה – אוי לבושה – אלא שהיא אומרת לו משהו. והמלמול הלא ברור מתורגם במוחו הקודח ל"יאודי". יהודי. הייתכן שהגוי שלנו נפל קורבן לתקרית אנטישמית שמקורה בבלבול או בטעות בזיהוי? והיש אפשרות אחרת לבד ממשמעות עמוקה שיש לתת לכך? למעשה, מתן משמעות עמוקה לכל מה שקורה או צפוי לקרות הוא אחד המאפיינים של טרלאב. שלאחר שהתפטר ממשרתו כמפיק זוטר ב-BBC (מוסד המוגחך בקומיות, כמו כל מה שג'ייקובסון נוגע בו בספר הזה), התגלגל בין עבודות והיום מתפרנס מהיותו מחליף למפורסמים. תפקיד המקביל, בעצם, לתפקיד המרכזי שהוא ממלא בחייו. שכן ככל שירצה להיות יהודי, יגלה שאינו יכול להיות אלא תחליף. שבשעת האמת מודר מהדבר האמיתי.
על היהודיות מתבונן הספר מכמה נקודות מבט. נקודת המבט החיצונית של טרלאב, המתדפק על שעריה, ונקודות המבט הפנימיות השונות של חבריה – סאם פינקלר, איתו למד באוניברסיטה; ליבור סבציק שהיה המרצה שלהם, בעברו עיתונאי צ'כי; וחפציבה וייזנבאום, אהובתו החדשה של טרלאב ולמרבה האושר יהודיה למהדרין. פינקלר, פילוסוף תאב פרסום שהוציא סדרת ספרים פופולריים ובעיקר פופוליסטיים, שייך ל'יהודים מתביישים' – יוב"ש – ארגון שהוא מהבולטים בחבריו. הכוללים הן כאלה המתביישים כיהודים רק בציונות, הן כאלה המתביישים כיהודים בהיותם יהודים. אחד מהם, למשל, גילה שהוא יהודי רק במהלך תכנית טלוויזיה: "ביום שני נולד כיהודי, ביום רביעי הצטרף לשורות היהודים המתביישים וביום שבת שלאחריו נצפה מול השגרירות הישראלית כשהוא מריע 'כולנו חזבאללה'". אבל גם פינקלר הוא דמות מורכבת יותר. מה שמתחוור כאשר הוא עצמו נתקל במה שהוא סבור שהיא תקרית אנטישמית; או כשהוא משתתף בפאנל על "הנושא הרגיל" (ישראל. מצד הנגד, כמובן), ומשיב לאשה המפנה אליו שאלה מהקהל:
מהו הטיעון המפותל והמעוות שבשמו את דוחקת אנשים באלימות אל מחוץ לגבולות ארצך ואז מאמינה שיש לך זכות לקבוע תנאים נאצלים בשאלה לאן הם רשאים ללכת, עכשיו משנפטרת מהם, וכיצד הם צריכים לפעול למען רווחתם? אני אנגלי שאוהב את אנגליה, אך האם נדמה לך שאנגליה איננה מדינה גזענית? האם את מכירה מדינה כלשהי שעברה הקרוב אינו מוכתם בשנאה ובדעות קדומות? מה, אם כן, מייפה את כוחם של מי שהם גזענים בעצמם לבלוש אחר גזענות אצל הזולת? רק עולם שלא ייתן ליהודים סיבה לפחד ממנו יוכל לתת להם שיעורים בהתנהגות אנושית. עד אז, נכונותה של המדינה היהודית להעניק ביטחון ליהודים ברחבי העולם – כן, קודם כול ליהודים – אולי אינה הוגנת כלפי כל אחד, אבל אי אפשר לומר עליה בדעה צלולה שהיא גזענית. אני יכול להבין מדוע פלסטיני עלול להרגיש שהיא גזענית כלפיו, אם כי גם הוא נושא על גבו היסטוריה של בוז כלפי בני אדם שאמונותיהם שונות משלו, אבל אותך, גברתי, אינני מסוגל להבין, משום שאת מציגה את עצמך כמי שמדברת בדם לבה, מתוך נקיפות מצפון, בשמו של עולם לא יהודי שממנו נאלצו היהודים להימלט, שלא באשמתם, במשך מאות בשנים.
הסגנון הקומי-טראגי והקול המשעשע השולטים בספר, לא מפריעים, אפוא, לג'ייקובסון – להיפך – לספק תובנות מעמיקות ואף כואבות בנושאים רציניים. כמו האנטישמיות הטבועה עמוק בחברה הבריטית. עמוק מכפי שיכול לשער כל מי שאינו חלק מהחברה הזאת. כזאת המתכסה רק ב"שנאת ישראל" או הציונות וכזאת שהיא לגמרי שנאת היהודים. "לא מבינים פה את הסיבה, ליבור, מוחאים פה כפיים לתוצאה". השנאה העצמית של יהודים מעניינת את ג'ייקובסון באופן מיוחד ותיאוריה צחי הלשון בספר שוברים כמה שיאים של הנאה.
שאלת פינקלר הוא ספר בריטי מאוד. ככזה, המכירים היטב את החברה הבריטית ייהנו ממנו יותר. אלה שפחות ייעזרו, בעניין זה ובעניינים אחרים, בהערותיו המועילות של המתרגם. אבל כמו כל ספרות טובה, גם לשאלת פינקלר אמירות אוניוורסליות הבוקעות מהלוקאליות שלו. הספר ייהנה לא רק יהודים (חלילה), כפי שציינו מספר ביקורות שפורסמו עליו בחו"ל. למעשה, שאלת היהודיות היא רק מפתח שבעזרתו מנסה ג'ייקובסון לפצח את מסתורי הקיום האנושי. אהבה, מוות, התאלמנות, אבהות, חיפוש אחר משמעות ושייכות והרצון להתקבל – כולם נושאים ששאלת פינקלר מתייחס אליהם בדרכו המיוחדת. רוצו לקרוא.
Howard Jacobson, The Finkler Question
אמנם, לא קראתי, אבל רפרפתי יחד עם איזו קוראת שלי (אני עובד בספריה), והיו שם כמה קטעים… משונים, כמו איזה קטע שמשווים אישה למרק עוף טוב, אם אני זוכר נכון.
אי לכך, החלטתי שהספר יידי מדי בשבילי בשלב הזה. 😛
אגב, גם אני התעצבנתי על הכותרת המפגרת.
אי אפשר להתלונן לכתר או משהו כזה?
ספר נפלא, נפלא, ונפלא שוב