לפני שלוש שנים פחות חודש פתחתי בלוג פרטי. סגור לקוראים. קראתי לו ‘ולא כמטאפורה’. פראפרזה על ספרה המומלץ של סוזן סונטאג ‘המחלה כמטאפורה’. כותרת המשנה שלו היתה ‘מסע מחלה. משא מחלה.’ והוא נועד לעשות בדיוק את זה: לתעד וללוות את עצמי במחלה קשה שחליתי בה. ציטוט ששימש כמוטו מסוים של הבלוג היה משל איזק דינסן: "אפשר לשאת בכל הייסורים אם הופכים אותם לסיפור או מספרים על אודותיהם סיפור".
תחת הכותרת ‘דרכון’ (כלומר, על אודות הבלוג), הבאתי את הציטוט הבא של סוזן סונטאג מספרה:
המחלה היא הצד החשוך של החיים, האזרחות המעיקה יותר. כל הנבראים מחזיקים באזרחות כפולה – בממלכת הבריאים ובממלכת החולים. אף-על-פי שכולנו מעדיפים להשתמש בדרכון הטוב, במוקדם או במאוחר חייב כל אחד מאתנו – לפחות לזמן מסוים – להזדהות כאזרח של המקום האחר ההוא.
הפוסט הראשון בבלוג נשא את הכותרת ‘הגירה’ (בכל זאת, מומחית לתיאוריה של הגירה ואזרחות…), ובו כתבתי בין השאר: “לפני שבוע עוד הייתי בממלכת הבריאים. היגרתי. בתקווה להגירה קצרה”.
הבלוג שימש כיומן מחלה אישי, אך שובצו בו גם סיפורים ותובנות על מפגשים עם מערכת הבריאות, שאולי חבל במידה מסוימת שלא פורסמו לקהל הרחב. אלא שהפרטיות היתה חשובה לי מאוד. עם הזמן, והחזרה ההדרגתית לממלכת הבריאים, התדלדלה באופן טבעי הכתיבה בבלוג. הפוסט האחרון נושא את התאריך 26.1.13.
לפני כמעט שבועיים נקרעתי בחטף ובאכזריות מתוך חיי וטולטלתי בסכנת חיים. כשהגעתי סו”ס לבית חולים עברתי ניתוח דחוף בלילה, שהיתי בטיפול נמרץ, ורק אתמול שבתי מרוסקת הביתה, להתחיל תהליך ממושך של התאוששות והחלמה.
בשוכבי מביטה דרך החלון – הנוף של הכרמל תמיד יפהפה, גם כשהוא נשקף מבעד חלון אטום וגדר של בית חולים – ראיתי למטה את האנשים המהלכים, בממלכה האחרת. וכמהתי לשוב ולהיות שם. לקבל בחזרה את הדרכון הבריא שלי. אבל גם הבנתי, שוב, שזוהי אשליה שנוח לאזרחים הבריאים להחזיק בה; ולהרחיק את נתיני ממלכת החולים אל הבניין הגדול שממנו במקרה הטוב הם יכולים רק להשקיף החוצה. שהדרכון הבריא לעולם זמני הוא. למעשה, כולנו מחזיקים כל הזמן באזרחות כפולה; בחיינו השבירים כל-כך, שבכל רגע יכולים להתנפץ לרסיסים. לו היינו כולנו מפנימים באמת את התובנה הזאת, היו גם בתוך הבניין הזה ובתוך ממלכת החולים שהוא מסמל, הרבה יותר אנושיות וחמלה.
בלילה האחרון לשהותי בבית החולים, באחת מן הפעמים הרבות שבהן התעוררתי וקמתי מהמיטה, עלה מאחד החדרים במסדרון קול התייפחות ממושכת של אשה. בכי חרישי וקורע לב. היו בבכי הזה כאב, פחד, חוסר אונים, בדידות ותחינה.
ואני התפללתי שקול הבכי הזה יחדור קירות, ירד את כל קומותיו של בית החולים, ויגיע ללבם של אותם כמה (וכמה) כירורגים חסרי רגישות ולב שנתקלתי בהם במחלקה למטה.
ובאותה עת התפללתי שקול הבכי הזה יעלה גם השמיימה. שייפתחו שעריהם, וירעיפו על הכרמל הנראה והאי-נראה, ועל כולנו, את החסד והאהבה בחודש הרחמים והסליחות.
בָּרוּך אַתָּה ה’ אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגוֹמֵל לְחַייָּבִים טוֹבוֹת, שֱׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב.
קרוא וכתוב 
אוי נעמה. לא ידעתי כלום. הרבה בריאות.
החלמה מהירה וטובה עבורך… מרגש לקרוא את מה שאת כותבת…לבריאות…
החלמה מהירה
קיוויתי שפג תוקפו של הדרכון ה"אחר". החלמה מהירה וחידוש תוקפו של הדרכון ה"טוב".
אכן דברים נוגעים ללב, אני מניחה שבעיקר לאלו שחזרו לממלכת החולים אחרי שלתומם חשבו שאכן ניצחו את המחלה. אחרי 17 שנה, המחלה חזרה עם כל האימה המלווה מחלה ארורה. ואולי אני ברת מזל שהרבה שנים הייתי בצד השני?
החוויה שלי מבית החולים שונה משלך ואני חוויתי רופאים עם לב ורצון אמיתי להקשיב ולעזור.
הרבה בריאות וחיזרי מהר.
רפואה שלמה, נעמה. כמה קשה להיות בצד השני.
(כמו שאמרת, כולנו עוברים שם).
מאחלת שתזכי בדרכון הבריא שלך במהרה..
החלמה מהירה.
נעמה שלום
מעבר לתחושות המדויקות (והמרגשות) שהכתיבה המעמיקה והצנועה שלך מעניקה כל הזמן, הפרספקטיבות הפרטיות מעצימות אותה עוד יותר, ועל כך תודה !
מקווה שיעברו ימים קלים ושהדרכון לא רק יחזור אלא יחודש ויחדש J
חיים
שתבריאי מזה ושגופך יתחזק ויחלים
תהיתי לאן נעלמת, והיה לי חשש…
כולנו נושאים שני דרכונים. אני גיליתי שאפשר להשתמש בשניהם בו-זמנית, במינונים כאלה ואחרים, בהרבה פעמים.
החלמה מהירה והרבה בריאות.
זה לא פ. סקוט פיצג'רלד שעשה את ההבדלה בין החולים והבריאים לנחרצת מכולם, יותר מזו שבין העשירים והעניים? קשה לדרוש הבנה מהבריאים (בעיני עצמם). תודה על השיתוף ומצטרף לאיחולים
החלמה שלמה נעמה. היי בטוב.
שולחת לך אהבה – כי יש בה מהנחמה – כי כולנו שבירות ושבירים. ולא בידינו מתי ואיך וכמה.
אהבה, נעמה
השתמשתי פעם, בהקשר אחר, בדמוי של גולה או תייר.
אולי ראית אותי מבעד לחלון ואני לא ידעתי.
בתור אוחזת דרכון כפול מאחל לך את הטוב בשני העולמות.
רפואה שלמה. כמי שהיה חובש בצבא אני יכול להגיד לך שחייבים להקשיח את הלב כדי לתפקד ביעילות תחת לחץ. אם הכירורג יפרוץ בדמעות איתך ביחד הוא לא ייתן לך טיפול טוב. לעומת זאת לא צריך להיות גס רוח או מגעיל .
החלמה מהירה ובריאות שלמה!
מתרגשת ומתעצבת לשמוע מה שאת עוברת. מאחלת לך לשוב במהירות לאיתנך.
אחזיק אצבעות ואאחל רק בריאות!
החלמה מהירה וקלה נעמה, את חלק מאיתנו, שתדעי, ואל תהססי לבקש, באמת.
קצת מוזר לי. כי אינני מכיר אותך אישית כלל ובכל זאת, כשקראתי את השורות שלך, שגם הפעם,כרגיל, מדויקות ומכוונות היטב, נשכתי את השפה באופן השמור לבשורות קשות על אנשים מוכרים לי. שני הדרכונים האלה, המשותף להם, ששניהם נותנים נגישות לכל מיני ארצות של אנושיות. הדרכון הבריא מאפשר להגיע לכל היעדים שמצטלמים יפה, להציג את עצמנו בכל מיני אופנים, ללא קשר לזהות הפרטית שלנו. הדרכון השני, מוביל לארצות החשוכות יותר, שם אנחנו מתמודדים עם כל הפיזיות האינטמית שלנו על שלל מרכיביה….בכל מקרה,כמו כל דרכון, כל אחד מנצל אותו באופן אחר, מבטיח שכעת, לאחר שנתת רמז באילו ארצות קשות טיילת לאחרונה, לא זאת בלבד שלא אחבר את זה לצד המוכר לי, גקורא שאינו-מכיר אישית, אלא אף אזכור שכל הדברים הנפלאים שאת כותבת מגיעים מהמקום האנושי הזה(והאמת, לא צריך לדעת שום דבר על חייך האישיים בשביל להבחין בזאת). מחכה לראות את התמונות שלך מארצות הבריאות.
Dear Naama
As always you write so well, so precise, so real, and so human.
I would love to be in touch again.
. Get your passport back, and soon.
So many wishes of fast recovery , refuah shlema, and just friendly hugs.
Have a better year. Happy New Year.
Avner
כתבת מקסים.
מאחלת לך בריאות איתנה ומשיבה לברכה שברכת בתשובה המקובלת: "אמן, מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב סלה".
מרגש.
רפואה שלמה, נעמה!
החלמה מהירה, שתרגישי טוב במהרה
יתרונם של הוותיקים והמנוסים, שממשיכים לדאוג להם, בודקים אותם, מצלמים אותם, סורקים אותם. אלה 'הבריאים', שלא מעניינים אף רופא, חיים בפחד מתמיד שהנה זה יבוא ואולי יהיה מאוחר מדי…
אינני יודעת על סמך מה את/ה כותב/ת מה שאת/ה כותב/ת, ומבחינתי זה מיותר. אני הגעתי לסכנת חיים כי שלושה ימים לא שלחו אותי למיון במחשבה שזה "וירוס".
גם אני אינני יודעת היכן טופלת ועל ידי מי נערך המעקב אחרייך. בכל מקרה, (לא אוהבת לעשות פרסומת אבל), 'מכבי' של אזור הצפון, טבעון, רמת ישי, עוקבת בהתמדה ובמסירות אחרי המטופלים שלה, עד כדי הטרדה. וכל בעייה הכי קטנה זוכה להתייחסות רבת עוצמה. אולי זה מפני שהם חוששים מהוצאות גדולות לאחר מכן, ואולי מפני שבאמת יש להם רופאים שאכפת להם. קופ"ח כללית באזור זה, עושה זאת פחות. אולי מטעמי מדיניות כל שהיא. מאחלת לך שנה טובה והרבה בריאות לשנים רבות.
תודה רבה לכולכם על המילים החמות והמרגשות ועל האיחולים.
שתהיה לכולנו שנה טובה. יותר.
[…] ד"ר נעמה כרמי בפוסט אישי כואב. […]
דמעתי. התיאור על ממלכת החולים וממלכת הבריאים כל כך הולם. רפואה שלמה. שייגמלך טוב.
החלמה מהירה וקלה ככל שניתן, ושנה טובה.
החלמה מהירה!
[…] המשך אולי יבוא. אבל לא בערוץ של הבלוג. עוד בנושא: רוצה את הדרכון (הבריא) שלי בחזרה […]
ראשית מאחלת החלמה מלאה ומהירה. כל כך מרגש מה שכתבת. כל כך הרבה פעמים נתקלתי בתגובות זהות לשתארת, אבל מכיוון שאני נמצאת בתוך העולם הרפואי אני יכולה להעיד שהרבה פעמים אותם רופאים קשוחים מתגלים בחדרי חדרים כרגישים חסרי אונים (אני לא באה להצדיק, רק לתאר את התופעה) והדרך היחידה שלהם להתמודד עם חוסר אונים שכזה היא על-ידי אטימות. חוסר האונים נובע משתי סיבות הראשונה: הם הרופאים אמורים לדעת הכל.. והנה כאן במקרה הנוכחי אין להם מושג מה קורה בתוך הגוף. הסיבה השניה היא התמודדות עם עצב ואובדן יומיומי, כשאין שום אפשרות לעזור. כך גם אותם רופאים שמשתמשים בשפה גבוהה ולא מובנת להסביר לחולה מה יש לו/ה. העיקרון הוא שאם הסיבה ברורה וקל להסביר, יש אפשרות לפשט את המושגים כך שגם האדם הפשוט יבין, אם הרופא משתמש במילים גבוהות, סימן שהוא לא יכול למצא הסבר. שוב, החלמה מהירה
[…] – כמעט תשעה חודשים סמליים מאז שנעקרתי בפראות מביתי אל בית החולים – פורח במלוא התפרחת הסגולה שלו, המשכרת […]