אולי ההיבט המבחיל ביותר בפרשה האחרונה החוסה תחת צא”פ, הוא התיאור של כלי התקשורת גורם מסוים בה כמי ש”סיפק את הבנות למסיבות”. סיפק. יש ספק משקאות, יש ספק סמים, ויש ספק בנות. ככה מארגנים מסיבות בימינו.
הוויכוחים על הסכמה כן או לא (משפטית המצב ברור, הסעיף הרלוונטי הוא בעילה אסורה בהסכמה), שעורכי הדין והיחצ”נים המעורבים בוודאי חוככים ידיהם בהנאה מכך שהם מתנהלים, מסיטים בעיני את הדיון מהקודה החשובה הזאת. של חברה שבה נשים הן מצרך שיש מי שתפקידו לספק. לשימוש. והדה-הומאניזציה הזאת כבר לא מזעזעת אותנו בכלל. אנחנו עסוקים בלברר לעצמנו מה אנחנו חושבים על יחסי מין של נערות בגיל 15. העובדה שהצד השני רואה בהן מצרך לשימוש במסיבות ויש לו קבלני משנה שמספקים את המצרכים האלה, כאילו היו חטיפים – אפילו לא מחרידה אותנו. זאת החברה שבה אנו חיים. And it makes me sick.
קרוא וכתוב 
את טועה, אנחנו אפילו לא מעסיקים את עצמנו במה אנו חושבים על יחסי מין של נערות בגיל 15. את מי זה מעניין? מי בחדשות דיבר על כך? דיברו רק אם זה פלילי או לא. מה שמעסיק את האנשים זה – – מיהו / מיהם הזמר /ים הללו, ולמה באינטרנט כן פרסמו ובעיתונות הממוסדת זה אסור.
זה הפרצוף האמיתי של ישראל. אבל זה לא מתמיה. זה רק מצטרף לשורה ארוכה, ארוכה מידי, של דממות רועמות מול עוולות ופשעים שנעשים במדינה הזו, ושכל חברה נאורה היתה מגדירה אותם "פשעים נגד האנושות." אז מה הן נערות בנות 15 שסופקו למסיבות לצורך יחסי מין?
מסכים איתך ! וזה גם מוכיח שלא כל מה שמסריח, לא מוסרי (ואפילו מזעזע)
הוא בהכרח גם לא חוקי…. חברה פטריאכלית… עדיין.
רק לשם הדיון, אולי מה הגועל כאן לא נובע רק מה'תופעה' אלא גם ממי שבוחר להגדיר אותה כ'אספקת בנות'? התקשורת בוחרת את המושג הזה כאילו כדי להציג תופעה נפשעת באופן 'אובייקטיבי', אבל בעצם משתמשת כדי ליצור חזיון של משהו צהוב ומעורר תשומת לב. האם בהכרח יש כאן הבדל מהותי בין גרופיות שמבלות עם כוכבי רוק? האם שנות השישים באות לנו טוב ואילו זמרים מזרחיים נתפסים כיצורים שוביניסטיים? האם מישהו בכלל יטרח באיזשהו שלב להתעניין באמת בבחורות, איך הן מרגישות, מה הביא אותן לזה, אולי עבור חלקן החוויה היתה של התעללות ועבור חלקן היתה של העצמה (ואם זה מפריע לנו שבת 15 יכולה להנות ממין עם אליל שלה אז אולי את שינוי הערכים לא צריך לעשות על חשבון הגב של הצעירות ולהמנע מלהכניס אותן למכבש הפוסט טראומה)?
[…] כרמי: ספקי הבנות. יונתן הללי מנסה לעשות סדר בחרושת השמועות ופטריות הרעל […]
אני כל כך מסכים איתך בדעה.
עם זאת, אני גם זוכר את הכמיהה המזויפת שאליה מחנכים את אותן בנות. ואת ההרואיות המונצחת בה החברה מציגה את האנשים הללו, את הררי כסף שנישפכים והמתנות שהבנות הללו מקבלות. הן לא ממש סובלות, כי הן חונכו לא לסבול, אלא לקבל, ובמובן מה, "לתת".
לכל מטבע יש שני צדדים, ולא תמיד השני הוא צד אפל…
[…] החפצון, של נשים, הוא המשותף גם למה שכתבתי בפוסט הקצר האחרון, על נשים כמצרך שאותו יש מי שמספק לשימוש. בנשים כאלה […]