הבחירות האלה מעוררות בי קבס מיוחד, כך שסברתי שהפוסט האחרון הוא הראשון והאחרון בעניינן. אבל הנה הערה קצרה נוספת, מכיוון אחר לגמרי. שכן נראה לי שמצהלות החגיגה לא רק מוקדמות (it’s not over till it’s over), אלא פשוט לא קוראות נכון את המפה.
מתחילת המירוץ סברתי שנתניהו יהיה גם ראש הממשלה הבא, אף אם יקשה עליו הפעם הרבה יותר להקים ממשלה. ולצערי כי רב, הערכתי זאת לא השתנתה בהרבה. אמנם המחנ”צ מקבל בסקרים יותר מנדטים מהליכוד, נתניהו לחוץ ובליכוד שוררת אווירת נכאים, אבל הבאזז הזה פסיכולוגי בעיקרו. השינוי באוויר אך פחות על המפה. אם מסתכלים על המספרים, אין לגוש השמאל-מרכז ממשלה אפשרית. יתכן שסופו של נתניהו קרוב, לא בטוח שזה יקרה בבחירות האלה (מישהו אמר בחירות 73 אחרי המלחמה?…).
על פי כל הסקרים עד כה (ואין יותר סקרים עד הבחירות), לשמאל-מרכז אין אפשרות להקים קואליציה. אין לו ממשלה. לנתניהו, לעומת זאת, יש. ופחות משנה על מי ימליצו רוב ראשי הסיעות, אם בפועל הוא לא יצליח להרכיב ממשלה.
וכמובן, מיותר לומר, הלוואי שאתבדה.
יתכן שכל הסקרים לא חוזים נכונה את המציאות כפי שתתברר בבוקר ה-18.3. יתכן שאנשים ישקרו במדגם הטלוויזיוני (יש כאלה שאפילו ממליצים על זה במין טוויסט היפסטרי לא ברור). ובעיקר, הכול עוד יכול להשתנות עד מחרתיים.
אבל אם מסתכלים על המפה, האפשרות הריאלית ביותר לשינוי תלויה באחד, משה כחלון. נראה שהוא זה שיקבע מי ירכיב את הממשלה הבאה. האם הוא יתן למרכז-שמאל את הממשלה הבאה? – Don’t hold your breath.
לא קראתי נכון את המפה? כתבו תרחישים אפשריים אחרים.
לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה (קהלת ב’, ב’).
(התמונה מוויקיפדיה)
קרוא וכתוב 
נעמה,
את צודקת לחלוטין. לצערי לא תהיה ממשלת שמאל – מרכז. התרחיש האופטימי ביותר וגם הוא בעל סיכויים נמוכים הוא ממשלת אחדות בראשות הרצוג. יותר סיכויים יש לרוטציה, ורוב הסיכויים הם לממשלת ימין-חרדים שהסמן השמאלי ביותר בו הוא כחלון.
ובאופן כללי, אני מאוד אוהב את הבלוג שלך ומוצא את עצמי שוב ושוב מהנן בהסכמה עם הדעות המוצגות בו. מתי את תרוצי לכנסת?
לשאלה החותמת: 🙂 אין לי שום תכניות. אני מה-זה לא מתאימה לפוליטיקה…
ותודה לגבי הבלוג.
אני חושב שכחלון יעשה הכל כדי לא להיות בממשלת ימין בראשות נתניהו. גם כי הוא כבר נכווה בממשלה כזאת בעבר, כשהיה חבר ליכוד, וגם כי מי שקורא לרשימה שלו "כולנו" מכוון למרכז ולאחדות לאומית ולא לממשלה צרה.
לגבי התחזית – אני חושב שנתניהו נחלש, אבל ברמה האישית יש בעיה בכך שאין לו מחליף ברור. לכן לדעתי גם נתניהו, גם הרצוג, גם לפיד, גם בנט (וכנראה גם כחלון), יקבלו מעל עשרה מנדטים כל אחד, בלי הכרעה ברורה בין הגושים. המשמעות המובלעת היא שהבוחר אומר: תנסו להסתדר ביחד ולצבור ניסיון, ובבחירות הבאות נכיר אתכם יותר ונוכל לעשות בחירה מושכלת יותר.
אי לכך אני רואה שתי אפשרויות: (א) ממשלת אחדות לאומית בראשות נתניהו (לדעתי הרצוג לא יהיה בראשות הממשלה הזאת כי היא תיפול לפני שהרוטציה תגיע אליו). יכול להיות שאם תהיה ממשלה כזאת יפרשו ממנה הקצה הימני של הליכוד והקצה השמאלי של המחנה הציוני. (ב) פרישה של נתניהו מהכנסת. במקרה כזה יכולה להיות ממשלה שתובל על ידי הרצוג ולפיד.
מבין שני התסריטים הנ"ל, תסריט (א) הוא הסביר יותר בעיניי. בכל מקרה אני לא נותן לשום ממשלה שתקום יותר משנתיים.
מה שכמעט ברור, מתוצאות כל סקר שהוא, שהן נתניהו והן הרצוג ולבני יידרשו לאקרובטיקה מסחררת-ראשים בבואם להרכיב ממשלה צרה, ובבואם לעמוד בראשה בפועל.
אצל נתניהו מדובר על 5-6 מפלגות, שכל אחת מהן יכולה להפילו; הרצוג יצטרך איכשהו לגשר בין לפיד ומרצ לדגל התורה וש"ס, ובין לפיד לבין מרצ, ועוד לזכות ולשמור על תמיכה מבחוץ של הרשימה הערבית.
האם זה ידחוף את המחנה הציוני והליכוד לממשלת אחדות? גם זה יצור לא טבעי בנסיבות רגילות, ועוד יותר מזה לאור התמקדות הקמפיין באישיותו של נתניהו עצמו.
בניסוח קיצוני מעט, אפילו היה לי כדור בדולח שחוזה את תוצאות הבחירות (בהנחה שיהיו בקירוב כמו בסקרים) הייתי מתקשה לנחש מי יעמוד בראשות הממשלה לאחריהן, ומה יהיה הרכבה, ועוד פחות מזה לנחש מי יעמוד בראשות הממשלה בעוד שנתיים.
ספציפית לגביי סיכויי הרצוג, אם לפיד יסרב להצטרף לממשלת ימין צרה, דבר שהוא בגדר האפשר, ייתכן שגם כחלון לא יספיק לנתניהו.
תוצאה סבירה, לפי הסקרים, של 20 מנדטים לליכוד, 12 לבית היהודי, 8 לכולנו ו-20 לש"ס-ג'-יחד (כולל "עצמה לישראל" של מרזל, שנתניהו לא ירצה בממשלה) אינה מספיקה לנתניהו.
אם ניקח ברצינות את כל החרמות והנידויים שהוטלו – נתניהו מסרב לממשלת אחדות, (ודומני שגם הרצוג), כחלון לא יישב בממשלת שמאל הנשענת על הרשימה המשותפת, ש"ס וג' לא יישבו עם לפיד – אז עולה שאף אחד לא יצליח להקים ממשלה.
טוב, האופטימיות הבלתי נלאית שלי לא מרשה לי לפקפק באפשרות למהפך. האכזבה אם לא אצדק תהיה מרה אבל אני לוקחת סיכון. אני נהנית לקרוא את הדברים שלך אבל לגבי הכותרת: למה לא לשמוח בינתיים? ולו למען התקווה. הרי סיבות למצוקה וכאב לא חסרות לנו.
הכותרת מקהלת, כאמור.
שתי תשובות:
1) כגודל הציפייה גודל האכזבה. וכמו שכתבת: היא תהיה מרה.
2) אני חושבת שחשוב בפוליטיקה להישאר מחוברים למציאות…
הניתוח שלך את הסקרים [בהנחה שהם משקפים נכון את יחס הגושים] מדויק ובמידה לא מועטה התמונה נוטה לגוש הימין יותר מאשר בבחירות הקודמות. בבחירות הקודמות מרצ עבודה לבני וקדימה היו 29 מנדטים -היום הם מספר דומה בהנחה שמרצ עוברת את אחוז החסימה או פחות אם לא. יתר מצביעי המרכז מתפצלים באופן שלנתניהו יש שותף מובטח -מפלגתו של כחלון שהיא מפלגת לוויין של הליכוד.
כל ספירה שעשיתי על יסוד הסקרים מלמדת שגוש הימין [כולל כחלון שהוא איש ליכוד ואינו מנסה להסוות זאת] חרדים דתיים מונה 65-67 ח"כ לעומת 61 בכנסת הנוכחית.
מה שקשה יותר הוא להרכיב ממשלה בגלל שצפויות תביעות מופלגות שקשה להיענות להן וזה יכול להוליך לכינון ממשלת ליכוד עבודה כפי שרבים חוזים-בצירוף החרדים בשלב ראשון ולאחר מכן כל מי שיסכים לרדת במחיר.
ייתכן שמי שבכל זאת נוטה לכיוון שמאל מרכז צריך להצביע אסטרטגית למרצ על מנת להבטיח שיעברו את אחוז החסימה-לחשוב שלפני מספר חדשים צפו להם מספר דו ספרתי של חברי כנסת
בנוסף-אורי משגב פרסם אתמול את התחזית הכי אופטימית -כלומר אופטימית יותר מזו של הסקרים האופטימיים
http://www.haaretz.co.il/blogs/misgav/.premium-1.2589389
עיון בתחזית מלמד שגם תחזית ורודה מקנה לימין 64 מנדטים
אני בבלוג שלך לראשונה, קוראת את הפוסט היום, ה- 21.3 ואין לי מילים.
[…] (לא אצלי) והדיכי במחנה השמאל מתוצאות הבחירות מובנים. אבל מעבר […]