מה המשותף בין החשדות שיוחסו לאורן חזן (סגן יו”ר הכנסת וחבר בוועדת חוץ וביטחון), לבין הדוח שקבע כי פקחי האו”ם להאיטי – הקרויים משכיני שלום (peacekeepers) – ניצלו נערות ונשים לקבלת טובות הנאה מיניות תמורת מזון ותרופות שהיו אמורים לחלק להן מתוקף תפקידם שם?
התשובה היא מצב האשה בעולם. היות אשה בעולמנו הוא מצב של פוטנציאל מתמיד לאיום, פגיעה, השפלה, החפצה, שימוש וניצול. מצב שהייתי קוראת לו “קיומי” מבחינת ההרגשה, אך מובן שהוא אינו קיומי במובן המדויק של המלה, ודאי לא טבעי. זהו מצב מותנה חברתית. זוהי הקטגוריה של היות אשה.
ברשימה שכתבתי לפני תשע שנים, אל תלכי לבד ילדה ברחוב, תיארתי מקצת מהפחד המלווה אשה בהליכתה – הליטראלית והמטאפורית כאחת – בעולם. וגם את אי-היכולת של גבר שוחר טוב להבין אותו. חוסר הבנה מוחלט מה פירוש לגדול ולהתהלך כאשה בעולמנו. ואת הקושי להסביר לו את הפחד הראשוני הזה שכל אשה יונקת עם חלב אמה. מהו המצב הבסיסי, הקיומי כמעט (ע”ע), של אשה בעולם.
על אף ההתקדמות העצומה במעמד האשה וזכויותיה בתחומים רבים, לא רק שבמדינות לא מעטות בעולם נשים הן עדיין אזרחיות סוג ג’ ו-ד’, נטולות זכויות שוות ותלויות לחלוטין בגברים לצורך כך; לא רק שהן נחטפות, נאנסות ונסחרות. אלא שגם אצלנו, היכן שיש הסבורים כי המאבק העיקרי צריך להיות שוויון בשכר, חלוקת הנטל המשפחתי ועצמאות כלכלית, מתברר בכל יום שעובר (תקופת האבן כמשל) עד כמה אנחנו עדיין במאבק היסודי – שלמרבית הצער יישאר כזה ככל הנראה עוד זמן רב – של הבטחת ביטחון לנשים. ביטחון מפני הטרדה, מילולית או גופנית; ביטחון מפני אלימות ותקיפה, בבית או ברחוב; ביטחון מפני אונס; ביטחון מפני שימוש בגופך כאילו היה חפץ. וכיוון שהוא חפץ, אפשר לסחור בו. לפורנו, לזנות, למכירה "רכה" או קשה. האלימות המינית נשארה המוקד.
שלומית הברון איבחנה נכון כי "הדבר הכי גרוע בהאשמות כלפי חזן הוא הסחר בנשים. וכן, זנות היא סחר בנשים. אני קונה את השימוש בגופה של אישה. כחפץ". היא כותבת את מה שלדבריה "יודעת כל אישה – כל עוד יש זנות בעולם, גם לך יש פוטנציאל להיות זונה (…) כל זמן שניתן לקנות נשים בכסף, את לא חסינה מהרעיון שניתן לקנות אותך."
זנות תהיה בעולם לא כי "זוהי דרכו של עולם" ולא כי “תמיד יהיה ביקוש" – עצם המלה 'ביקוש' מעידה על שדה משמעות כלכלי של היצע וביקוש לסחורה; שבו גוף האדם, גוף האשה, אינו אלא חפץ סחיר בשוק. זנות תהיה בעולם כל עוד גברים שולטים בו וגופן של נשים הוא אובייקט השליטה הראשוני. יש הבדל של שמיים וארץ בין שימוש בכוח הגוף או תוצרים שמפיקים בעזרתו בשוק העבודה, כפי שיש האוהבים להשוות לעיתים, לבין שימוש בגוף עצמו ככלי לסיפוקם של אחרים, החודרים אליו ומחללים אותו. ההשפעות של השימוש הזה לאורך זמן הן קטלניות. זנות איננה "עיסוק", ודאי לא כזה ה"מכבד את בעליו"; היא מושג שיש עמו קלון. אין מי שהוכיח זאת טוב יותר מאורן חזן עצמו, ששאל למי נאמין – לח"כ שנבחר בבחירות דמוקרטיות או לזונות?… מה שמחדד את המשמעות האמיתית של אשה "מופקרת" – מי שהחברה הפקירה אותה. פורנו, זנות ואונס אין עניינם "מין" כמו שעניינם כוח והפעלתו על גוף האשה לצורך שליטה. תהיה מי שלא ברור איך התגלגל לכנסת או משכין שלום מטעם האו"ם – גופה של אשה תמיד מותר. תמיד אפשרות לשימוש או ניצול. ותמיד, הו תמיד ישנו הכוח.
אך לא הזנות או הפורנוגרפיה הן נושא הרשימה הזאת. אלא היות אשה בעולם שבו הן לא רק מתקיימות אלא שואפות ללגיטימציה מתמדת, מעצם זה שהעולם נשלט על ידי גברים ואלו הן פרקטיקות המעצימות שליטה זאת. עולם שלהלך בו כאשה הוא סכנה מתמשכת, איום מתמיד, פחד כבן לוויה קבוע. בין אם הסכנה, האיום והפחד הם עירומים, חשופים וברוטליים, בין אם הם מוסווים או לובשים צורות מתוחכמות. עולם שבו, בקטנה, את לומדת להיזהר עם חיוכים או חביבות לגברים, שמא יפרשו אותם שלא כהלכה. עולם שבו גוף האשה, מיניותה ורבייתה נתונים לשליטה ראשונית, עליה מצטרפות כל השליטות המתוחכמות של מבנה העל. זוהי המציאות שאליה אנו פוקחות עיניים מדי יום ביומו.
אני מודה שמעל כל אלה הולכת ונערמת מועקה קשה. על שאלה הם פני הדברים במאה ה-21 עבור מי שנולדה אשה.
הערה מנהלתית: אני מבקשת להודות למי שמרימה תרומות לבלוג באופן קבוע, באמצעות כפתור הפייפאל המיועד לכך.
