קרוא וכתוב

ללכת בשדות הכחולים מאת קלייר קיגן. מאנגלית: ארז וולק. אחרית דבר: עודד וולקשטיין. זיקית, 2015, 224 עמ'.
כנפיים שחורות למלאך שלי מאת אליוט צ'ייז. מאנגלית: עודד וולקשטיין. זיקית, 2014, 300 עמ'.

יד המקרה זימנה לי לקרוא, אחד אחרי השני, שני ספרים מצוינים שיצאו בהוצאת 'זיקית'. כך שהצטערתי להבין שעתידה של ההוצאה הזאת לוט בערפל, לאחר ששני העורכים שהקימו אותה, אוריאל קון ושירה חפר, פרשו איש ואשה לדרכם.

הסופרת האירית קלייר קיגן היתה עבורי תגלית של ממש. אך לאחר שניצתה סקרנותי בעקבות הקריאה, התברר לי כי היא סופרת בעלת שם ועטורת פרסים, שפירסמה עד היום שני קבצי סיפורים קצרים ונובלה. כאן מתורגמת הנובלה שלה Foster, שראתה לאור במקור כספר נפרד, ושלושה סיפורים קצרים מתוך הקובץ הנקרא במקור אף הוא 'ללכת בשדות הכחולים'. Foster, לעומת זאת, מתורגם משום מה לעברית כ'האור השלישי'. ואף כי זוהי בחירה המנומקת בתוך הסיפור עצמו, קשה להבין את הבחירה לשנות את שם הנובלה, כש-Foster מיתרגם במקרה זה בפשטות ובמדויק ל'אומנה'. כך או כך, הנובלה הזאת היא פנינה של ממש, שמזה זמן לא קראתי נפלאה ממנה.
בלשון חסכנית, מדויקת וחודרת לב, מתארת המחברת את שהותה של ילדה אירית ממשפחה כפרית קשת יום ומרובת ילדים, אצל משפחת אומנה. את מה שהיא מגלה שם על הסובב אותה, על המשפחה המקבלת אותה בנדיבות אל תוך חייה, עליה עצמה ועל משפחתה שלה שאליה היא חוזרת אחרי שאמה הביאה לעולם ילד נוסף. הנובלה מסופרת מפי הילדה, במבע משולב עם תובנותיה העדינות של המספרת הבוגרת. זהו ספר שובר לב בדרכו, שעל אף (ואולי בגלל) הקשיים שהוא חושף, העצב, הסודות והגעגוע, חדור כולו באהבה.

הסיפור מתנת הפרידה מתאר מציאות משפחתית קשה מאין כמותה שממנה נפרדת המספרת כשהיא עוזבת לניו-יורק. גם כאן נחשף סוד גדול ושוב הלשון החסכנית של קיגן, וכאן גם המרוחקת כביכול, עושה פלאות. הסיפור ללכת בשדות הכחולים, שעל שמו נקרא הקובץ, רווי עצב והשלמה וחושף אף הוא לאטו סוד, תוך שהוא פורש ויתור כפול. ויתור המעלה את השאלה כיצד להמשיך לחיות מכאן והלאה, משלא התקבל האות המיוחל. ונותרנו אנו, בכוחנו האנושי המוגבל, לפתור את הסבך שיצרנו ונלכדנו בתוכו. הסיפור האחרון בקובץ, ליל החוזררים, הנסמך על אגדה אירית עתיקה, נפרש אל גבול הפנטסטי. ומעלה בדרכו הנועזת שאלות אודות בדידות, משפחה, מגדר, טבע וחברה.

כנפיים שחורות למלאך שלי היא יצירה השייכת בסוגתה לספרות הנואר. וכפי שמציינת כריכת הספר, היא "זוהרת בייחודיותה בשולי הנואר". ברמת הסיפר היא מתארת מסע מבית הכלא וחזרה, אלימות, אהבה ותשוקה. תשוקת בשרים ותשוקה לחופש כאחד, חופש המתגלם כאן בכסף המאפשר לאדם לעשות כרצונו ומשחרר אותו מתלות. לכאורה. זוהי יצירה רבת כוח, המסופרת בתנופה, בלשון מחוספסת ובסגנון מלוטש מאוד. ההזמנה לקרוא בו ב"ישיבה רצופה עם בקבוק ויסקי משובח", כפי שנכתב שוב על העטיפה, נקראת תחילה כפלצנית מה. אך היא מתבררת כמטאפורה די מדויקת להשפעתו של הספר, כמשקה חריף משובח היורד קרביים.

מפתה, אולי, להנגיד בין שתי היצירות כספרות "נשית" (של קיגן) לעומת "ספרות גברית" (של צ'ייז). אך לאמיתו של דבר ההבדל ביניהן הוא בעיקרו בין סיפור חזק המותיר את רישומו (‘כנפיים שחורות למלאך שלי’), לבין מה שהוא לא פחות מיצירת מופת, שמעניקה לנו ב’Foster’ קלייר קיגן.

  Claire Keegan, Walk the Blue Fields.
Elliote Chaze, Black Wings Has My Angel.

כל ביקורות הספרים