קרוא וכתוב

בפרשת קדושים נאמר לנו: "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט,טו). בדין הישראלי אנו מכירים את המצווה השיפוטית הזאת בתור 'מבחן בוזגלו'. זוהי התביעה לשוויון בפני החוק, שאמור שלא להבחין בין חשודים או נאשמים על-פי כוחם או מעמדם החברתי והכלכלי. דין שווה לראשון הבכירים כלאחרון האזרחים.

המשך…

Read Full Post »

בחוגים פמיניסטיים העלו לאחרונה לבחינה את הרעיון להחליף תביעות פליליות על עבירות מין בתביעות אזרחיות. בין הנימוקים: הרצון שהעבריינים ישלמו מכספם ושהנשים יקבלו קול בהליך, בין השאר יבחרו את באי-כוחן במקום שהמדינה תייצג אותן. לכך מתוספות מחשבות על תכלית הענישה ושאלות קרימינולוגיות הנוגעות לאו דווקא לעבירות מין.

אין בכוונתי להיכנס כאן לדיון מפורט בסוגייה, על שלל קשייה. אלא רק להצביע על הבעיות העקרוניות ביותר שעולות מההצעה הזאת, שבשלה יש לדעתי לדחות אותה על הסף. שלושתן קשורות לרעיון היסודי של הסכם חברתי.

המשך…

Read Full Post »

בחודש שעבר התקבל בכנסת חוק הקובע כי מחבר כנסת המסרב להתייצב לחקירה משטרתית בגין חשדות חמורים תישלל הפנסיה. אמש אישרה המליאה את החלטת ועדת הכנסת לשלול את תשלומי הפנסיה לעזמי בשארה ובכך הושלם ההליך שלשמו נחקק החוק. החוק קיבל את הכינוי “חוק עזמי בשארה”, מה שמדגיש את היותו חוק פרסונלי, ה”תפור” למידותיו של אדם אחד מסוים. זאת בעוד הדרישה מחוקים היא שיהיו כלליים (בניסוחם) ואוניוורסליים (בתחולתם). נכון שלעיתים מקרה פרטי מאיר לקונה בחוק שיש למלא. אך לא זה העניין הפעם. שכן החוק פסול גם לו היה כללי ואוניוורסלי. פנסיה היא זכות, הנגזרת מן הזכות לביטחון סוציאלי.* היא חלק מפרי עבודתו של אדם. זאת גם אם מדובר בפנסיה תקציבית, שבה העובד איננו מפריש ישירות משכרו לצורך כך אלא הפנסיה משולמת מתקציבו השוטף של הגוף המעסיק או מהתחייבותו לעשות כן. קרוב לוודאי שאפשר לטעון גם שזוהי ממש זכות קניינית.   
אחד הח”כים שיזמו את החוק אמר:

אישור החוק שם סוף להפקרות ולמצב האבסורדי שבו אדם אשר בגד במדינה, עשה שימוש ציני בזכויותיו כחבר כנסת וזלזל ברשויות, ממשיך לקבל ממדינת ישראל אלפי שקלים מדי חודש.

אכן, נחת רבה אין מהתנהגותו של בשארה; אף כי עדיין לא הוכח בשום ערכאה משפטית כי הוא בגד במדינה, כפי שממהר לקבוע חה”כ לוין. הימלטותו ואי-חזרתו לישראל לחקירה שהוא מבוקש בה עבורה אינן מצביעות על תום לב, אך הכנסת עדיין איננה בית משפט. ובעיקר, טיבן של זכויות הוא שהן מוקנות גם למי שאנו מתנגדים מאוד להתנהגותו ולמעשיו. לעומתן, ישנן זכאויות, פריווילגיות והטבות שניתן ללא ספק לשלול. כך, נשללו ממשה קצב כל ההטבות שקיבל כנשיא לשעבר, מרגע שבית המשפט קבע כי בעבירות שביצע יש קלון. הפנסיה שלו לא נשללה, וכך צריך להיות. ואם זכויות הפנסיה נשמרות למי שהורשע באונס – קל וחומר שהן אמורות להישמר למי שעדיין לא הורשע בדבר.
כדאי להדגיש שגם ממי שהורשע, אפילו באונס, אין ליטול את הפנסיה, לנוכח יותר ויותר קולות הקוראים לעשות כן למשה קצב, או למצער קובלים על העוול בכך שזה לא נעשה. טוב שזה לא נעשה במקרה של קצב ואין לעשות זאת גם במקרה של בשארה או בכל מקרה אחר.

* סעיף 9 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.

Read Full Post »

What magic is there in the pronoun “my”, that should justify us in overturning the decision of impartial truth?

אמרה זאת של ויליאם גודווין שימשה כמוטו לספרי על זכויות הגירה וגבולותיהן. את הספר הקדשתי לזכרו של אבא שלי [שבחודש הבא ימלאו 20 שנים למותו], שהיה, כפי שכתבתי, “הראשון ללמד אותי שמה ששלי איננו בהכרח חשוב יותר”.

ישנם ללא ספק הקשרים שבהם לא רק נכון אלא חובה להפעיל את אמות המידה האוניוורסליות, החלות על כל אדם באשר הוא אדם. בנסיבות של צדק אין מקום לשיקולים אישיים ולמשוא פנים. עם זאת, אין לכחד שישנם גם הקשרים אנושיים אחרים, שבהם אנו מעדיפים בני-אדם מסוימים. למשל, בקשרי חברות או משפחה. הבעיה איננה בעצם ההעדפה, אלא בשאלה האם היא מופעלת בהקשר הנכון. אם אעדיף את בת משפחתי במכרז או לא אפסול את עצמי כשופטת מלשבת בדין בתביעתה – ודאי שאנהג במשוא פנים ואמעל בתפקידי. אך אם אשב ליד מיטתו של חברי בבית-חולים, אדם זר לא יוכל לטעון כלפי שאני מפלה אותו לרעה בכך שאינני סועדת גם אותו. יש הטוענים שהחובות המיוחדות רק מתוספות על אלו הכלליות, לא באות במקומן. אבל אי-אפשר לטעון שהן לעולם אינן מתנגשות. הפרסקריפציה ”עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין”, מדגימה המלצה אחת כיצד יש להיחלץ מההתנגשות. המלצה אחרת ניתנת בדמותה של אלת הצדק, שעיניה מכוסות כדי להמחיש את עוורונו של הצדק.

המשך…

Read Full Post »

הרעיון לקצץ בקצבאות הילדים של מי שלא מחסנים את ילדיהם עורר בי מלכתחילה אי-נוחות רבה. ראשית, משום שחיסונים אינם חובה על פי דין בישראל. כך שיש קושי בהטלת סנקציה על מי שבוחרים לא להישמע למה שהוא בגדר המלצה בלבד. התיקון המוצע בחוק הוא תיקון לחוק קצבאות ילדים המאפשר את הקיזוז, לא חוק המחייב חיסון. שנית, משום שקצבאות הילדים ניתנות להורים בגין ילדיהם ויש בכך פגיעה בילדים שאינם אחראים לבחירת הוריהם. עתירה נגד ההחלטה, הטוענת בעיקרה כי מדובר באפליה, תלויה ועומדת בבג”צ.
בואו נתבונן על זה רגע יותר מקרוב.

המשך…

Read Full Post »

מתן הרשאה לרופאי המשפחה לרשום ריטלין גם ללא צורך רפואי הוא עניין שיש להתייחס אליו באופן חברתי רחב יותר. השאלות הקשורות לכך הן מהי בריאות ומהי תכלית הרפואה. בריאות לא מוגדרת רק כהיעדר מחלה אלא כרווחה כללית, גופנית ונפשית, של האדם. הזכות לבריאות מבחינה זאת היא מה שמכונה זכות בעלת סוף פתוח, שכן תמיד ניתן להיות יותר בריאים. חשבו, לעומת זאת, על הזכות לא להיעצר בשרירות. כאשר אדם מוחזק במעצר לא חוקי הזכות מתוחמת והסעד ברור: יש לשחררו ממעצר. אם תכלית הרפואה היא לשפר את בריאותנו, אז לא תמיד הגבולות ברורים.

המשך…

Read Full Post »

בספרו סרטן כנקודת מפנה, כותב ד”ר לורנס לה-שאן (LeShan), פסיכולוג שמאחוריו עשרות שנות עבודה עם חולי סרטן:

אחד הסימנים אשר לפיהם יכולתי לשפוט את מידת ההתקדמות שלי עם מטופלים מאושפזים היה תגובת אחיות המחלקה אלי בעת ביקורי. כל עוד הן שמחו לקראתי, ידעתי שהמטופל עדיין מתנהג ‘יפה’ (בהתאם לכללי בית החולים) ולפיכך פחותים הסיכויים לשיפור במצבו. אבל כשאחיות המחלקה הפגינו אי שביעות רצון ברורה כלפי בעת ביקורי, ידעתי שהמטופל מוטרד פחות מן הדעות והדרישות של אנשים אחרים, ומתרכז בצמיחה של נשמתו הוא. כלומר, השגתי התקדמות! המטופל נלחם על חייו! מחקרים שערכו לאחרונה גריר ועמיתיו מראים שמטופלים ‘לוחמנים’ או ‘חצופים’ שורדים את אבחנת הסרטן ואת הטיפולים הרפואיים במחלה זמן רב יותר ממטופלים ‘סבלנים’ או ‘אדישים’.

כשמדובר במחלת הסרטן, לעיתים ההבדל הוא אכן של חיים ומוות. אך גם כשמדובר בהיתקלויות פעוטות יותר עם מערכת הבריאות, הרצון להיות ‘חולה טוב’ מביא אותנו לעיתים קרובות להיות חולה הרבה יותר. כי במקום לשאול שאלות, לעמוד על כך שנקבל מידע מלא כולל חלופות, לא לשתוק על יחס לא נאות – אנחנו עסוקים בלרַצות את המערכת ולהיות מנומסים. במקום להתרכז בעצמנו ובבריאותנו. התוצאה היא הרבה פעמים חוסר אכפתיות ואף רשלנות, הנובעת מכך שאיש אינו עומד על המשמר על זכויותינו. כי אין מי שיעשה זאת אם אנו לא נעשה זאת.

המשך…

Read Full Post »

כולם פתאום מומחים למשפט בינלאומי. כך לפחות נראה הפיד שלי בפייס אמש. דוח ועדת טירקל נקרע לגזרים. נו ברור, אם יצא דוח שישראל היתה בסדר אז סימן שהדוח לא בסדר וכותביו לא מבינים כלום או מהווים מומחים מטעם. בשוליים אין בעיה לאנשים שכותבים על עצמם שזכויות אדם וצדק הם בראש מעייניהם ללקות באייג’יזם מכוער ולהריץ דאחקות על גילם המופלג של חברי הוועדה. כאילו קשישים לא יכולים להיות צלולים וידענים. מה יעשו אם הוועדה של מזכ”ל האו"ם תאשר את הדו"ח של ישראל או חלקים ממנו? אסון.

כמובן, העובדה שמשהו חוקי על-פי המשפט הבינלאומי (או הפנימי באותה מידה) – עדיין לא עושה אותו לראוי, מוסרי או אנושי. מזמן אנחנו יודעים שמשפט איננו ממצה צדק וודאי לא מוסר. אבל ממה נפשך:
אי אפשר מצד אחד לפנות אל המשפט הבינלאומי כאל אסמכתא כשזה נוח, ואחר כך לא לקבל אותו כשהוא מאשר משהו. מה לעשות, שגוף המשפט הנקרא משפט הומניטרי בינלאומי, למשל, מתיר דברים מאד לא הומניטריים כמו הרג של אנשים, אפילו אם הם אזרחים (בכפוף לעיקרון הפרופורציונליות)? מה הומניטרי בזה, באמת?

המשך…

Read Full Post »

כמו מדי שנה (לפחות פעם אחת), מגיע האי-מייל מהאגודה לזכויות האזרח שמציע למרצים בתחומים קרובים לשלב בקורס שלהם “הרצאת אורח בתחום המשפט ההומניטרי הבינלאומי”. הטקסט חוזר על עצמו כל שנה. גם היהירות. אבל למעלה, כמנהגן של תוכנות מסוימות, מתנוסס שמי כאילו היתה זאת פנייה אישית. “ד"ר נעמי כרמי שלום רב”.

קשה, נכון? קשה לעשות עוד מאמץ קטן כשכבר מנסים לשוות לפנייה אופי אישי ולדאוג שתאייתו את שמי נכון. או במקרים אחרים שתהיה התאמה בין השם לבין המין בגוף המכתב (“כבלוגר בעל השפעה”). במיוחד למי שאמורים להבין ששם הוא זהות ולאדם יש זכות לזהות, למשל. כמו גם את חובתם, בנסיבות אחרות, למחוק ממאגרי המידע שלהם את מי שכבר אינם חברים בארגון ולהפסיק לדוור אליהם. פרטיות, אתם יודעים. נלחמים עליה שם כשלא מדובר בהם עצמם.

המשך…

Read Full Post »

“במדור הדעות של ‘ידיעות אחרונות’ מציע ירון לונדון כי מדינת ישראל תהפוך את החייל השבוי גלעד שליט ‘מבן-ערובה לערב’, על-ידי כך שתוציא להורג את ראשי חמאס, אחד-אחד, עד שישוחרר.”

לרעיון הלא-ייאמן הזה התוודעתי היום באמצעות סקירת העיתונות של העין השביעית, טור יומי שימושי ומומלץ.
ועכשיו, שואלת את עצמה הקוראת (והכותבת), איך מגיבים למין הצעה שכזאת, המגיעה מפי הרואה עצמו אינטלקטואל, איש ספר ודעת?

אפשר, כמובן, להסביר שהמשפט ההומניטרי הבינלאומי אינו פועל על-פי עיקרון ההדדיות. העובדה שהצד השני מפר את הדינים אינה מהווה הרשאה גם לך לעשות זאת. כך, החזקת בני ערובה היא עבירה חמורה על המשפט הבינלאומי. אחת מהיחידות האסורות באופן מוחלט; קרי, בכל הנסיבות. אף שככלל מדינות הן צד לגוף משפט זה, גם על גופים שאינם מדינתיים (כמו החמאס) חל סעיף 3 המשותף לאמנות ז’נווה. סעיף זה מונה בין הפעולות האסורות נטילת בני ערובה. (אעיר כי מדובר בפעולות אסורות כלפי אנשים שאינם נוטלים חלק בפעולות איבה, וזה כולל את הנמנים עם כוחות צבא שהניחו את נשקם ומי שנמצא מחוץ למעגל הלחימה בגלל מחלה, פציעה, מעצר או סיבה אחרת).
זה המקום גם להעיר שגלעד שליט איננו שבוי מלחמה, שכן מעמד משפטי זה ניתן רק למי שנשבה על ידי כוחות אויב בסכסוך בינלאומי. זה עדיין לא מתיר להחזיק אותו ללא ביקורים של הצלב האדום. החזקת אדם במנותק מן העולם (incommunicado) אף היא מהווה עבירה.

איכשהו, נראה לי שזאת לא הנקודה העיקרית. עצם ההידרשות להסברים משפטיים דווקניים נוכח הצעה כזאת מעידה על משהו בעייתי. כי צריך להירעש ממנה קודם כל במישור המוסרי והאנושי. ולשאול את ירון לונדון האם החמאס נהפך לקנה המידה שלו, שאת דרכו הוא מבקש לחקות?

לירון לונדון, זה ניחוש, אולי כבר בכלל לא אכפת לא ממוסר ולא מהומניות כשמדובר בחמאס. התיזו את ראשם! הוא צועק, ממש כמו מלכת הלבבות באליס בארץ הפלאות. דא עקא, שהוא לא יכול לומר “במלחמה כמו במלחמה” (הוא בטח היה משתמש בביטוי הצרפתי. זה היה ערב יותר לאזניו, יותר קוסמופוליטי כזה). כי במלחמה יש דיני מלחמה. המצוטטים לעיל. אבל לטובת הירון לונדונים ככלל, אלה ששוקלים כל דבר בשיקולי תועלת, כדאי להזכיר מה עלה בגורלם של משטרים קולוניאליים שנקטו בשיטה הזאת, של הוצאות להורג שיטתיות כאמצעי לחץ. ירון לונדון איש ספר הוא, אז מומלץ לו לפתוח אחד. אולי הוא ימצא כזה אפילו בצרפתית.

במובן מסוים ירון לונדון הוא רק סמן. העובדה שההצעה הזאת באה ממי שרואה עצמו אינטלקטואל היא עוד אינדיקציה להתדרדרות שאנו חוזים בה בזמן האחרון. ממש כמעט בכל מקום שנביט בו. ומכיוון שירון לונדון איש ספר הוא, לא נותר אלא להמליץ לו על ספרו המשובח של מרק לילה, הנפש הנמהרת. אולי הוא ילמד דבר או שניים על אחריות אינטלקטואלית.

Read Full Post »