Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘זכויות אדם’ Category

עוד יום

Posted in זכויות אדם, tagged on 26 ביוני 2005|

שמתם לב שכמעט לא עובר שבוע שלא מציינים בו איזה יום של זכויות אדם? כמעט כמו שלכל קדוש יש יום… ה-26 ביוני הוא היום הבינלאומי לתמיכה בקורבנות עינויים. פוסט בבלוג של Sokwanele (קבוצה הנאבקת ברודנות בזימבבאווה באמצעים לא אלימים), קושר את היום הזה לרשימתי הקודמת על מוגאבה.

כדאי ביום הזה להפנות תשומת לב נוספת גם לכתבה על עינויים מהמוסף של הניו-יורק טיימס מלפני שבוע, שביום ראשון שעבר קישרתי אליה בסימניה שלי.

והערה על תרגום, אבל על יותר מזה: הכתבה פורסמה בתרגום עברי בהארץ ביום חמישי שלאחר מכן. אלא שהכותרת המקורית – "חוקרים את עצמנו" (או 'לחקור את עצמנו') – נהפכה בעברית ל"על עינויים כדאי ללמוד מישראל". אז אולי קוראים ישראלים מתעניינים בעיקר בקשר הישראלי, אבל זאת לא נראית לי סיבה מספקת לשנות כותרת באופן כל-כך משמעותי (ופרובינציאלי). ה"תרגום" הזה הופך אותה לממוקדת במה ש(בכל הכבוד) איננו מרכז הכתבה. את הכתבה כדאי לקרוא ולו בגלל היושר הנדיר שאִתו היא מתמודדת עם מורכבות הנושא, כמעט מבלי לחטוא בפשטנות.

עוד בנושא:
איך הופכים עינויים לחוקיים
הרשאה לענות
"תנועת הידיים המגוננות על הראש"
על עינוּיָם של אחרים

Read Full Post »

כרטיס לכיוון אחד לזימבבוואה

Posted in זכויות אדם, tagged , on 25 ביוני 2005|

רוברט מוגאבה מנהל שלטון אימים בזימבבוואה. לא רק התרת דמם של מעט הלבנים שנותרו שם, אלא דיכוי כל החירויות, רדיפה והרעבה שיטתית של אוכלוסייה המתנגדת לשלטונו, והרס בתים המוני המותיר מאות אלפי אנשים עניים ללא קורת גג. כל זה אחרי שנבחר בשנית לעמוד בראש המדינה, בבחירות שהיו רצופות זיופים. ארה"ב ובריטניה קראו ל-African Union להתערב בזימבבאווה, קריאה שהאיגוד דחה. קריאה נוספת – לעצור את הפינוי הכפוי והרס הבתים – הופנתה לאיגוד ולאו"ם מטעם ארגונים לזכויות אדם. דובר האיגוד הגיב לפניות בטענה האומללה שמדובר ב"עניין פנימי". זוהי בדיוק הטענה ששוב איננה קבילה במשטר הבינלאומי של זכויות האדם מאז 1945.

רוברט מוגאבה

בניגוד לניתוחים מתחכמים, הטוענים כי למערב אכפת במיוחד מהנעשה בזימבבוואה מפני שהטרור שם מופנה כלפי לבנים (כאלו בקושי נותרו שם, ועיקר הזוועות מופנות כיום כלפי שחורים), נדמה שהמערב דווקא עושה פחות מדי. איך ניתן להבין את האדישות היחסית הזאת? בין אם כי לא אכפת לו מה שמעוללים שחורים לשחורים, שאז הוא חוטא בנוסף לכול בגזענות איומה; בין אם כי רגשות אשם על הקולוניאליזם הלבן גורמים לו למלא פיו מים; בין אם משום שהשמאל המערבי מחיל גם כאן סטנדרט כפול: מה שמעורר זעקות אימים כשמדובר במה שמעולל המערב לעולם השלישי, עובר בשקט כשמדובר במה שמעוללים שליטיו המקומיים של עולם זה לעמיהם הם. אבל זכויות אדם הן אוניברסליות ואת הפגיעה בהן צריך לגנות, ולהיאבק בה, תהא זהותו של הפוגע אשר תהא.

בשבוע שבו הצהיר שר החוץ הבריטי כי גל הטרור האחרון של מוגאבה נגד אנשיו שלו הוא עניין ל"דאגה בינלאומית רצינית", מתעקש משרד הפנים הבריטי לשלוח מסורבי מקלט ועצורים בחזרה לזימבבוואה. הטיימס דיווח אתמול כי משרד הפנים טמן מלכודת לזוגות שנדרשו להגיע למשרד הרשם הבריטי כדי להוכיח את כנות נישואיהם, ואז נאסרו על אורחיהם ונשלחו להרארה בתוך שעות, עוד לפני שעורכי-הדין שלהם הצליחו להגיע לבית המשפט כדי לטעון נגד גירושם. האצת החזרתם הכפויה של מבקשי מקלט שבקשתם סורבה ע"י בריטניה הביאה לשביתת רעב של המסורבים במתקני המעצר של משרד הפנים.

בינתיים השהה משרד הפנים הבריטי את כוונתו לגרש מתנגד משטר אחד חזרה לזימבבוואה, שבה הוא עלול להיות צפוי לעינויים או למוות. גירוש כזה עומד בניגוד לעיקרון של non refoulement, שהוא חלק מן המשפט הבינלאומי המנהגי המחייב. וכל זה דווקא בשבוע שבו צוין (ב-20.6) יום הפליט הבינלאומי.

עוד בנושא:

נא לא להחזיר

Read Full Post »

החטא ועונשו – הפרטת בתי כלא

Posted in זכויות אדם, tagged on 16 ביוני 2005|

בימים אלה פירסמה עמותת רופאים לזכויות אדם נייר עמדה שכתבתי עבורם, על הפרטת בתי-כלא (תחקיר: עינת גל). להלן התקציר של נייר העמדה, המופיע בתחילתו. ניתן לקרוא את המסמך המלא כאן או לפנות למשרדי העמותה על-מנת לקבלו בעותק נייר. המשך…

Read Full Post »

הלכת מירנדה

Posted in זכויות אדם, tagged , on 13 ביוני 2005|

שני דברים קרו ב-13 ביוני. הראשון הוא שנולדתי בו. השני (לא באותה שנה) – בית המשפט העליון האמריקני נתן את פסיקתו ב'פרשת מירנדה'. מאז אתם רואים בסדרות המשטרה בטלוויזיה את השוטר שאומר: "הקראתי לו [לחשוד] את זכויותיו". מהי מירנדה?

מירנדה בנוסח המוכר לנו:
1. יש לך הזכות לשמור על שתיקה.
2. כל מה שתאמר/י עלול לשמש נגדך בבית המשפט.
3. יש לך זכות לעורך-דין שיהיה נוכח כעת ובכל חקירה בעתיד.
4. אם אינך יכול/ה להרשות לעצמך עורך-דין, את/ה רשאי/ת שימונה לך כזה חינם אין כסף.

שלושה חודשים לפני שניתנה הפסיקה, נעצר ארנסטו מירנדה בחשד שגנב 8,000 דולר מסניף בנק בפניקס, אריזונה. במהלך החקירה בת השעתיים, שבה לא הוצע לו עורך-דין, הודה מירנדה לא רק בגניבה אלא גם באונס שבוצע 11 ימים קודם לכן. הוא נשפט ונידון לעשרים שנות מאסר. ערעור הביא את המקרה קודם לבית המשפט העליון של אריזונה ואחר-כך לבית המשפט העליון האמריקני. ב-13 ביוני 1966 הפך זה את החלטת בית המשפט קמא, העניק למירנדה משפט חוזר שבו ההודאה שלו לא תתקבל כראיה, וביסס את זכויות מירנדה של נאשמים, שצומחות כולן מן הזכות הבסיסית שלא להפליל את עצמם. הבסיס החוקתי לזכות זו הוא התיקון החמישי לחוקה, שבית המשפט קבע כי הוא חל מרגע שאדם נעצר במשטרה.
תמציתן של זכויות מירנדה היא כי חובה ליידע חשודים בזכויותיהם החוקתיות קודם לחקירה במשטרה. והנפקות היא כי התביעה במשפט איננה יכולה להשתמש בהודאה של החשוד שניתנה בעת היותו במעצר, אלא אם מוכח כי המשטרה פעלה על-פי ביטחונות המספקים הגנה בפני הפללה עצמית של החשוד. במובן מסוים זהו היבט של הדוקטרינה המשפטית האמריקנית של "פירות העץ המורעל", הקובעת כי לא ניתן להשתמש בבית המשפט בראיות שהושגו שלא כדין (למשל, תוך שימוש בהאזנת סתר לא חוקית), גם אם בעזרתן נחשף פשע חמור.

זכויות מירנדה, אליבא דבית המשפט האמריקני, כוללות את זכותו של החשוד להיות מיודע באופן ברור בדבר זכות השתיקה שלו, בליווי הסבר כי כל מה שיאמר עלול לשמש כנגדו בבית המשפט; בדבר הזכות לנוכחות עו"ד בזמן החקירה, וכי אם אינו יכול להרשות זאת לעצמו – ימנו לו עו"ד כזה חינם אין כסף. בשנת 2000 ביסס בית המשפט העליון האמריקני את הלכת מירנדה ככלל חוקתי התקף גם בבתי משפט פדרליים.

מירנדה עצמו, אגב, הורשע גם במשפט החוזר שלו, ישב בכלא ושוחרר לאחר 11 שנים. ב-1976 הוא נדקר למוות בתגרה. החשוד שנעצר בחר בזכות השתיקה ושוחרר לאחר מכן.

הפסיקה: (Miranda v. Arizona, 384 U.S. 436 (1966
האישור מחדש: Charles Dickerson v. United States
המקור לסיפור של מירנדה, שאלות ותשובות וקישורים נוספים

Read Full Post »

האם זו הסתה?

Posted in זכויות אדם on 6 ביוני 2005|

האם יש בקטעים שלהלן הסתה על רקע דתי או גזעי? שפטו בעצמכם.

קטע 1
"קשה להעלות על הדעת שאומה של פליטים שהוקמה בידי עם שהיה נתון לרדיפה הארוכה ביותר בהיסטוריה של האנושות, שסבל את ההשפלה העמוקה ביותר והזלזול הקשה ביותר, יוכל, תוך שני דורות, להפוך את עצמה לעם של אנשים כה בטוחים בעצמם, שולטים באחרים, ולהוציא מיעוט קטן הראוי להערכה, עם שופע בוז השואב סיפוק מהשפלת אחרים".

קטע 2
"היהודים בישראל, צאצאי האפרטהייד המכונה גטו, הכניסו את הפלסטינים לגטו. היהודים שהושפלו, בּוּזו ונרדפו, משפילים, מבזים ורודפים את הפלסטינים. היהודים שהיו קורבנות של משטר חסר רחמים, כופים את המשטר חסר הרחמים שלהם על הפלסטינים. היהודים, שעירים לעזאזל של כל עוולה, הופכים את ערפאת והרשות הפלסטינית לשעיר לעזאזל".

אם אתם סבורים שאין בקטעים האלו הסתה דתית, אתם בדעה אחת עם בית המשפט הצרפתי בערכאה הראשונה, שדחה את תביעת הדיבה שהוגשה נגד העורך הראשי של לה-מונד שבו פורסמו הקטעים, ונגד שלושת כותביהם (אחד מהם יהודי בעצמו). אם אתם סבורים שיש בקטעים האלו הסתה דתית – אתם בדעה אחת עם בית המשפט הצרפתי לערעורים, שקיבל את ערעורם של התובעים וקבע כי היתה בהם הסתה גזעית נגד ישראל והעם היהודי, על-פי החוק הצרפתי. הכותרת, אגב, היתה "ישראל-פלסטין: הסרטן".

קשה לדעת לבטח מן העיתון, הנוקט במונח "השמצה" (defamation), אך יש לשער כי מדובר בחוק הצרפתי המחמיר נגד הסתה גזעית. מלבד זאת, קשה למתוח קו ברור המפריד בין השמצה של קבוצה לבין הסתה נגדה. אין ספק כי לבני-אדם זכות לחיות בחברה שבה לא מסיתים נגד קבוצתם. זוהי גם זכות משפטית מוכרת, המעוגנת בסעיף 20(2) באמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, הקובע: "כל הטפה לשנאה לאומית, גזעית או דתית, המהווה הסתה להפליה, לפעולת איבה או לאלימות תאסר על-ידי החוק". זהו סעיף שלא רק קובע הסתה כנ"ל כפגיעה בזכות אדם אלא מחייב חקיקה האוסרת אותה. השאלה היא ראשית האם מדובר כאן בפגיעה כזאת, ושנית האם ראוי להתמודד אִתה במישור הפלילי.

כשלעצמי, אני סבורה שהקטע השני לעיל הוא בעייתי ואולי גבולי, משום שנשואו הוא "היהודים" ככלל, בעוד שהראשון מדבר על ישראל. אך בעוד שספק אם הוא מגיע לכדי הסתה כאמור, נראה לי כי הקטע הראשון אינו יכול ליפול לגדרה של הסתה. הוא אכן מותח על ישראל ביקורת חריפה, אך לגיטימית, ומסייג את ההכללה שהוא עושה. ביקורתו על מדיניותה של ישראל לא חריפה יותר מזו הנשמעת גם בתוכה פנימה.

הפרשה לא מסתיימת כאן. הפרקליטה שייצגה את לה-מונד, קתרין כהן (איך לא), הודיעה כי תערער לבית המשפט העליון.

הידיעה בגרדיאן

Read Full Post »

הכניסה לישראל: כמה הערות לפולמוס

Posted in זכויות אדם, tagged on 20 במאי 2005|

מאמרים של מו"ל הארץ ושל אחותו, מו"ל הוצאת שוקן, סדרת כתבות שבוודאי קשורה להתעניינותו של המו"ל בנושא, ומאמרים מכל הצדדים המתייחסים לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) בפרט ולמדיניות ההגירה והאזרחות של ישראל בכלל – כל אלו הם עדות לפולמוס לוהט יותר או פחות, המתנהל לפחות מעל-דפיו של העיתון. בנושא לא רק ראוי בהחלט, אלא גם מעניין ובעיקר מורכב, מורכב הרבה יותר מהאופן שבו מבקשים להציגו חלק מן הדוברים, משני צידיו של הפולמוס. המשך…

Read Full Post »

קורטוב של צדק

Posted in זכויות אדם on 13 באפריל 2005|

בניגוד לציפיות, לא הטילה ארה"ב וטו על החלטת מועצת הביטחון מיום 31 במרץ, אלא רק נמנעה. כך יכולה היתה מועצת הביטחון להעביר אל בית הדין הפלילי הבינלאומי – לראשונה מאז נוסד – 51 מקרים לחקירה על פשעים שבוצעו בדרפור, סודאן. זאת כשהיא פועלת על-פי פרק 7 למגילת האו"ם, על-פי הסמכות המוענקת לה בסעיף 13ב' לחוקת בית הדין. יום היסטורי, ציינו פרשנים.

סודאן איננה צד לאמנת רומא, שהיא חוקת בית הדין. גם ישראל וארה"ב לא. סעיף 13 לאמנה מונה שלוש דרכים להפעלת סמכותו של בית הדין: (א) סיטואציה שבה נראה כי פשעים רלוונטיים בוצעו, מופנית לתובע של בית הדין ע"י מדינה שהיא צד לאמנה. (ב) סיטואציה שבה נראה כי פשעים רלוונטיים בוצעו, מופנית לתובע של בית הדין ע"י מועצת הביטחון בפועלה על-פי פרק 7 למגילת האו"ם. (ג) התובע עצמו יוזם חקירה כזאת, בהתאם לסעיף 15.  סעיף 12.2, המונה את התנאים המקדימים להפעלת סמכות השיפוט של בית הדין, קובע כי לצורך א) ו-ג) לעיל, יכול בית הדין להפעיל את סמכותו על-פי האמנה אם אחת או יותר מן המדינות הבאות הן צד לאמנה או הסכימו לסמכות שיפוטו: א) מדינה שעל אדמתה (או על כלי טיס או שיט שבבעלותה) התרחש המעשה הנדון. ב) מדינה שהנאשם בפשע הוא אזרחה.  כלומר, מדינה שאיננה צד לאמנה יכולה להסכים לסמכות בית הדין במקרה שבו פשע לכאורה בוצע על אדמתה או על-ידי אזרח שלה.

היוצא דופן, כמו שאומרת האחיינית שלי, הוא סעיף 13ב. כשמדובר בסיטואציה שאותה מפנה מועצת הביטחון לתובע, לא צריך להתקיים התנאי של סעיף 12, שמדובר במדינה שהיא צד לאמנה או שהסכימה במקרה מסוים לסמכות שיפוטו של בית הדין. החריג הזה חשוב במיוחד לגבי מה שמכונה במשפט הבינלאומי סכסוך מזוין שאיננו בינלאומי. שהרי כאשר מדינה אחת מבצעת פשעים שבסמכותו של בית הדין להעמיד לדין בגינם על אדמתה של מדינה אחרת, קרוב לוודאי כי זו תסכים לשיפוטו של בית הדין גם אם איננה צד לאמנה. לא זה המקרה כאשר מדובר בשלטון של מדינה שאיננה צד לאמנה, המבצע פשעים כאלו כלפי אוכלוסייתו הוא (או כלפי אוכלוסייה כבושה על שטח שאיננו מוכר כמדינה, כמקרה מיוחד של הקטגוריה הזאת). הפתח היחיד לעשיית צדק במקרה כזה הוא העברת החקירה לבית-הדין על-ידי מועצת הביטחון, כמו שקרה עכשיו במקרה של סודאן. סוג נוסף של מקרים שההפניה ע"י מועצת הביטחון חשוב לגביו הוא מקרה תיאורטי של שתי מדינות שאינן צד לאמנה ששתיהן מבצעות פשעים-לכאורה זו על אדמתה של זו, ואף אחת מהן לא תסכים לסמכות השיפוט של בית הדין שכן אז יישפטו גם אזרחיה ע"י הסכמתה של יריבתה.

דא עקא, שמועצת הביטחון היא, כידוע, גוף פוליטי הפועל על-פי אינטרסים פוליטיים ולמעצמות יש בו זכות וטו. הצדק שייעשה בדרך זו הוא מצומצם, אם כן: רק במקרים שבהם המעצמות יבחרו שלא להשתמש בזכות הווטו שלהן. יטילו וטו, למשל, כדי לא לשתף פעולה עם בית משפט שאזרחיהן הן עשויים לעמוד בו לדין. זאת למרות שמדובר בבית דין של המפלט האחרון: לבית הדין סמכות משלימה (קומפלמנטרית), והוא נכנס לפעולה רק כאשר המדינות עצמן אינן יכולות או אינן רוצות לחקור ולהעמיד לדין בגין אותם פשעים.

זאת בשורה קשה לקורבנות הפושעים שלא יגיעו לבית-הדין בשל הסיבות הללו. אמנם, בשורה קשה עוד יותר היא המחדל לפעול בזמן אמת – סמכות המסורה אף היא למועצת הביטחון של האו"ם – כדי לעצור את הפשעים האלה, לא רק כדי לשפוט עליהם בדיעבד. במקרה של סודאן יוזמת ההתערבות נעצרה בעיקר בשל התאגדותן של מדינות אפריקה נגדה. מקרה עגום נוסף המדגים את הצביעות והסטנדרט הכפול של מי שזועקים נגד פשעים כאשר הם מבוצעים על-ידי המערב, בעודם שותקים כאשר הם מבוצעים על-ידי רודני העולם השלישי כלפי בני עמם. במקרה הראשון אפשר לעשות מצעדים מרשימים נגד האימפריאליזם הרצחני. כאשר אפריקנים רוצחים אפריקנים – למי אכפת?

עוד בנושא:
למאן לומר לנגף טוב
מי מפחד משיפוט בינלאומי
אין דין ואין דיין

Read Full Post »

צל כבד

Posted in זכויות אדם, tagged , , on 8 באפריל 2005|

התיתכן תזוזה חיובית באו"ם, בכל הנוגע לפעילותו בתחום של זכויות האדם? קופי אנאן קורא לרפורמה מקיפה בגוף המרכזי שלו בזירה, הנציבות לזכויות אדם, גוף חסר כל אמינות המוּנע מאינטרסים פוליטיים. עכשיו אומר זאת גם מזכ"ל האו"ם בכבודו ובעצמו. בנאום שנשא בפני נציגי המדינות בנציבות אמר אנאן: "הגענו לנקודה שבה אמינותה המתדרדרת של הנציבות מטילה צל כבד על המוניטין של האו"ם כולו". רפורמות הדרגתיות כבר לא יספיקו, הוסיף אנאן. הוא מציע להחליף את הנציבות במועצה לזכויות אדם, שחבריה ייבחרו על-ידי שני-שליש מהמדינות החברות באו"ם, כדי להגביר את הנשיאה באחריות (accountability) והייצוגיות ולאפשר גישה אובייקטיבית יותר. כיום מבקשות המדינות להיות חברות בנציבות לא מתוך דאגתן לזכויות האדם אלא כדי למנוע את גינוי מדינתן על-ידה. כך נמנעה הנציבות במשך שנים לגנות את רוסיה על מעשיה בצ'צ'ניה וכך היו חברות בה מדינות בעלות רקורד מרשים בזכויות אדם כלוב וכסודאן…

אנאן נשא את דבריו לציון אחת-עשרה שנים לרצח-העם ברואנדה, לפני אותו גוף עצמו שהוא מבקש להחליף. הוא הדגיש את כשלונו של האו"ם להגן על מאות אלפי אנשים חסרי הגנה אז, תסריט החוזר על עצמו היום בדרפור שבסודאן (שנבחרה לא מכבר שוב כחברה בנציבות, תודה ששאלתם).
ואם כבר מדברים על נשיאה באחריות, אנאן בחר לדבר על "הכישלון הקולקטיבי שלנו". הוא לא חזר והזכיר, חלילה, את אחריותו האישית לכשלון האו"ם ברואנדה; אחריות שבה נשא גם על-פי דו"ח רשמי של האו"ם, כמי שכיהן אז כראש המחלקה לפעולות של השכנת שלום באו"ם. אנאן קיבל פניות לפעול מראש כוחות האו"ם במקום, רומיאו דלייר, פניות שהשיב ריקם.

Read Full Post »

ערך הדירות בתלפיות

Posted in זכויות אדם, tagged on 21 במרץ 2005|

"אנקדוטה" לציון היום הבינלאומי למאבק בגזענות

זה קרה מזמן אבל איכשהו, למרות שכתבתי על הארוע סמוך להתרחשותו, לא יצא לי להעלות את זה לאתר. היום, כשמציינים את היום הבינלאומי למאבק בגזענות, נזכרתי בפוסט הזה שמעלה אבק באדיטור. לא סטטיסטיקות מפחידות, לא מילים גבוהות, לא הסברים מלומדים. סתם תקרית של חורף ירושלמי, לפני למעלה משנה.

באחד הלילות יצאנו להליכה מהירה עם הכלבה. כשכבר כמעט הגענו בחזרה לבית, עצר אותנו ברחוב הסמוך איש שעמד שם ושאל אם אנחנו יודעים אם התכניות להעברת הקונסוליה האמריקאית לשכונה כבר אושרו. הוא לא ידע כלל, אני קראתי על זה משהו כללי בעיתון. האיש הסביר שהם מתכוונים להעביר את הקונסוליה לבית ממול והוסיף "מה הם השתגעו? הרי כל הערבושים יבואו הנה".

שנינו ננטענו במקומנו. היתה שתיקה של תדהמה. הוא: "מה?!" האיש "הסביר": "הרי הם מתעסקים עם כל הויזות וכל זה… עכשיו יגיעו לכאן כל ה…ערבושים האלה". אני: "אתה מתכוון כמו היהודונים האלה?". הסתכלנו אחד על השנייה ופתחנו בהליכה מהירה עוד יותר, מנסים להתרחק ככל שניתן מן הזוהמה הזאת, אבל יודעים היטב שהיא פשתה בכול.

Read Full Post »

"פצצה מתקתקת"

Posted in זכויות אדם, tagged , , on 18 במרץ 2005|

על-פי הדיווח בערוץ 1 על הארכת מעצרו של צחי יערי בגין הטרדת השדרנית מיקי חיימוביץ', אמר השופט כי החשוד הוא בבחינת "פצצה מתקתקת". זוהי דוגמא נוספת לאופן שבו מושחת השיח הציבורי והמשפטי בכל הקשור לשימוש במושג של "פצצה מתקתקת". מדובר בטיעון המשמש בספרות הפילוסופית בסוגיית העינויים, להדגמת מקרים קיצוניים שבהם השאלה היא האם מותר לחרוג מהאיסור (המוחלט, במשפט הבינלאומי) לענות. פצצה עומדת להתפוצץ במקום ציבורי. תפסנו אדם היודע את מקומה והזמן הולך ואוזל. אם לא נוציא ממנו את מיקומה של הפצצה וננטרל אותה, ייהרגו רבים חפים מפשע. (על הבעייתיות בטיעון של "פצצה מתקתקת" בהקשר של עינויים ראו כאן).

בשלב הבא, נהפך המושג "פצצה מתקתקת" מהתיאור לעיל לתיאור של אדם המהווה סכנה, דוגמת טרוריסט. כך הוא חדר גם לשיח על "סיכולים ממוקדים". אבל אין לבלבל בין העובדה שמדובר בטרוריסטים הנוקטים בשיטה של פעולות התאבדות, כלומר, הפצצה נמצאת על גופם, לבין המצב בדילמה של "הפצצה המתקתקת".
עכשיו, יוּבא המושג גם לשיח האזרחי. חוק המעצרים מתיר עילות מצומצמות להחזקת אדם במעצר לצורך חקירה: אם הוא מהווה סכנה לציבור, אם הוא צפוי לשבש את החקירה או אם הוא עלול לברוח. ובמקרים שבהם ניתן להסתפק במעצר בית יש להעדיף חלופה זו. אינני מתכוונת להמעיט כלל ועיקר בחומרתן של הטרדות, המיוחסות ליערי. המידע שהובא בפני השופט איננו נגיש לי ויש להניח כי בהחלטתו כיוון השופט למסוכנותו. השימוש במושג "פצצה מתקתקת" הוא הבלתי-קביל. וכי למה כיוון השופט הנכבד, כי כעת מותר לחוקריו לענותו?

ובשולי הדברים: לא מובנת הרלוונטיות של "ייחוסו" המשפחתי של צחי יערי, לפרסום. בדיוק כפי שלא מובנת הרלוונטיות של מוצאם הלאומי של הרוגי תאונות דרכים שעליהם מדוּוח. המעשים הרי מיוחסים ליערי הבן, לא לאב. מה יש בכך חוץ מרכילות?

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »