Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ביקורות ספרים’

לעולם אל תיתן לי ללכת מאת קאזואו אישיגורו. מאנגלית: אלינוער ברגר. הספריה החדשה, 2019, 295 עמ'.

Ishiguroהאם "לעולם אל תיתן לי ללכת" הוא דיסטופיה? תוך כדי קריאה בו הרהרתי אם נכון יהיה לכנות כך את ספרו של אישיגורו. התשובה חיובית, אך זוהי בעיני דיסטופיה מרומזת ומתוחכמת. לא רק משום שהיא "נחבאת" בתוך רומן קולח שעומד בפני עצמו, הכתוב בעט בוטחת של אמן. גם משום שהיא איננה מתרחשת באיזה עתיד (רחוק יותר או פחות) ולאחר איזו קטסטרופה, טבעית או מעשי ידי אדם. לא מדובר בתת-הסוגה של הישרדות בעולם אחרי שהציוויליזציה הושמדה (כמו 'הדרך' של קורמק מקארתי או 'המגפה הסמוקה' של ג'ק לונדון) ולא בציוויליזציה המתפתחת לכלל מפלצת, או שמשליטים עליה עקרונות רודניים. (כמו, נאמר, '1984' של ג'ורג' אורוול, 'עולם חדש אמיץ' של אלדוס הקסלי, 'פרנהייט 451' של ריי בראדבורי, ו'מעשה השפחה' של מרגרט אטווד). הדיסטופיה של אישיגורו מתרחשת באנגליה בסוף המאה ה-20, והיא "מושתלת" בתוך העולם המוכר שלנו, כשכל שאר הפרמטרים ידועים ומוכרים לקוראים. בניכוי עיוות אחד, המביא לקיצוניות מצמררת את רעיון התכנון החברתי וממחיש מה עלול לקרות כאשר אנו זונחים את עקרונות היסוד המחייבים אותנו להוקיר את הכבוד האנושי של כל אדם ולהתייחס אל כל אדם כאל תכלית בפני עצמה ולעולם לא כאמצעי גרידא.

המשך…

Read Full Post »

רחוב מזרח מערב מאת פיליפ סנדס. מאנגלית: עודד פלד. כנרת זמורה דביר, 528 עמ'.

סנדסשלושה קודקודיו האנושיים של משולש מצטלבים במשפטי נירנברג: שני משפטנים ממוצא פולני שטבעו קטגוריות חדשות במשפט הבינלאומי ופושע נאצי המועמד לדין בגינן, ואחראי גם לרצח משפחותיהם של השניים וכן של משפחת המחבר. פיליפ סנדס, עורך-דין בריטי שעוסק במשפט בינלאומי של זכויות אדם ופרופסור למשפטים ביוניבריסטי קולג', היוצא לחקור את הפשעים האלה – כותרת המשנה של הספר היא "על המקורות של ג'נוסייד ופשעים נגד האנושית" – מרחיב את המשולש למרובע: סבו, לאון בוכהלץ, נולד וגדל בלבוב (למברג), שבאוניברסיטה שלה למדו שני המשפטנים. הרש לאוטרפכט – שהיה לפרופסור למשפטים באוניברסיטת קיימברידג' ולימים שופט בית הדין הבינלאומי בהאג, מהאבות המייסדים של המשפט הבינלאומי של זכויות האדם, אשר טבע את הקטגוריה של "פשעים נגד האנושות"; ורפאל למקין – משפטן שברח מפולין דרך שוודיה לארה"ב, טבע את הקטגוריה של "ג'נוסייד", ניסח את האמנה הבינלאומית נגד ג'נוסייד והביא לקבלתה ב-1948. אמנה שלדברי סמנתה פאואר בספרה "בעיה מן הגיהנום" ראה בה למקין מצבה על קבר אמו שנספתה בשואה, כמו רוב בני משפחתו. הפושע הנאצי היה משפטן אף הוא. מבכירי המשפטנים של המשטר הנאצי. זהו הנס פרנק, שהיה עורך דינו האישי של היטלר, שר המשפטים של בוואריה, מי שסייע לנסח את חוקי נירנברג והמושל הכללי של פולין. פרנק הוצא להורג בתלייה באוקטובר 1946, לאחר שנידון למוות במשפטי נירנברג.

המשך…

Read Full Post »

רעב: הסיפור של הגוף (שלי) מאת רוקסן גיי. מאנגלית: דבי אילון. הוצאת בבל, 2019, 266 עמ'.

הממואר של רוקסן גיי הוא כלשון כותרת המשנה של הספר, על הגוף שלה. אבל הוא על הרבה יותר מזה. הוא על האופן שבו מגיבות נשים לטראומה מינית, לריסוק הטוטלי שעברו, בלי שתהיה להן דרך להרכיב את עצמן בחזרה ולהירפא. הדרך של גיי היה למלא את הריקנות האדירה שנשארה בה ("רוקנו לי את הפנים עד שנהייתי חלולה") באכילה אינסופית. בתקווה שהגוף הגדול והלא מושך יגן עליה. (קלינית, מוגדר משקלה של רוקסן כ"השמנת יתר חולנית קיצונית ביותר" – Super morbid obesity, עם BMI הגבוה מ-50).

באופן פרדוקסלי, כפי שהיא מתארת בספרה, הגוף התופס כל-כך הרבה מקום במרחב הוא פעמים רבות גם גוף שקוף שמתעלמים ממנו כאילו לא היה קיים.

המשך…

Read Full Post »

חייהן של שתי חתולות מאת פייר לוֹטי. מצרפתית: מיכל אילן. הוצאת נהר, 2018, 94 עמ’.

הספר הזה היה לי כמים קרים על נפש עייפה. פנינה נדירה של יופי ואהבה. יופיים של החיים, ועצבותם, מתוארים בעט דקה הפורשת בפנינו את כל יפעתה של הספרות. ולא פלא שהיופי והעצבות, וגם מתיקותו של האושר הפשוט, מתוארים כה היטב כאשר המבט הוא על בעלי החיים המלווים אותנו במסע הזה בעמק הבכא. ומלמדים אותנו את השיעור האנושי הגדול מכול, את שיעור החמלה. שהרי “כל כך מהר מקדירים ימינו, כל כך מהר נופל עלינו הלילה”.

המשך…

Read Full Post »

חיים קטנים מאת האניה ינגיהארה. מאנגלית: אמיר צוקרמן. מחברות לספרות 2018, 638 עמ’.

הספר הזה נכנס מתחת לעור, אל מחזור הדם, רודף את קוראיו. כן, אפשר לומר שזהו רומן ש"יהלום בכם" כפי שנכתב מפי הניו-יורקר על כריכתו. והתחושה שגיבוריו נהפכים לחלק מחייה של הקוראת, מלווים אותה גם מחוץ לדפיו כאילו היו גם חבריה שלה, ודאי מעידה על עוצמתו.

המשך…

Read Full Post »

Daniel Mendelsohn, An Odyssey: A Father, a Son, and an Epic. Alfred A. Knopf, 2017, 322 pp. (Kindle edition).

odyssey mendelshon

שבחים רבים הרעפתי על ספרו של דניאל מנדלסון ‘האבודים – שישה מתוך שישה מיליון’ בביקורת שכתבתי עליו לפני עשור. למעשה, סיימתי אותה בקביעה: "זוהי הצלחה ספרותית נדירה. אני מרשה לעצמי לומר ש'האבודים' הוא אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי בעשור האחרון, אם לא למעלה מכך". ל’אודיסאה של אב ובן’ כפי שאקרא בקיצור ל-An Odyssey: A Father, A Son, and an Epic, ניגשתי אפוא בציפייה, סקרנות והשתוקקות.

המשך…

Read Full Post »

לא אימא שלי, מאת תומס ה' אוגדן. מאנגלית: יואב כ"ץ. עם עובד 2018, 318 עמ'.

אוגדןזהו כבר ספרו השני של אוגדן שמתחיל במה שנראה הבטחה גדולה ומסתיים באכזבה רבתי מבחינה ספרותית. ועל אף שככלל מאז שאני מפרסמת ביקורות ספרים רק בבלוג אני נהנית מהפריווילגיה לכתוב בעיקר על ספרים שאהבתי, עניין אותי הפעם לנסות לבדוק ולנסח למה. מה מקור האכזבה ולמה בכל זאת רציתי לקרוא בספרו השני. התשובה לשתי השאלות האלה היא כנראה שיש באוגדן משהו מטעה, מתעתע. ספריו מושכים בעיקר בגלל הנושאים שבהם הוא עוסק. נושאים שנראה שהוא שואב מנסיונו כמטפל – אוגדן הוא פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי. אבל על אף שיש קשר בין טיפול לבין בניית נראטיב, ודאי שלא כל מטפל מוצלח (גם אם הוציא ספרי עיון מצליחים בתחום התמחותו), הוא מספר או סופר מוצלח. כך, ספרו הקודם – הפרטים שהושמטו (עם עובד 2016), נקרא בעיני יותר כדוח מקרה מהקליניקה מאשר כספרות. תורם לכך גם הקול שלו, שהוא קול קלינאי יותר מספרותי.

המשך…

Read Full Post »

Older Posts »