Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘Human Rights Watch’

והפעם: גי’האד כהגנה עצמית

בפרק א’ התוודענו להשעייתה של ראש יחידת המגדר באמנסטי, גיטה שנגל, בשל מחאתה נגד שיתוף הפעולה של הארגון עם תומך משטר הטליבאן. כאן.

בינתיים יש פרק ב’. בתשובה לעצומה שיזמו פעילות לזכויות נשים מדרום אסיה, השיב להן קלאודיו קורדונה, מזכיר הפנים של אמנסטי, שהאנשים שבהם מדובר אוחזים גם בדעות נוספות. למשל… לגבי תפקידו של הגי’האד בהגנה עצמית. “האם עמדות אלה עומדות בניגוד לזכויות אדם? תשובתנו שלילית, אף כי יתכן שלא נסכים עמן”, כתב.

נורם, הלא הוא פרופ’ נורמן גארס שדרך הבלוג שלו אני מתעדכנת בפרשה (ובדברים אחרים), קולע כתמיד כשהוא כותב שמכיוון שבאותו מכתב עצמו נטען ש”לעולם לא נשתamnesty candleף פעולה עם מי שדבק בגלוי באידיאולוגיה המבוססת על שנאה והרג אזרחים”,  חייבים להניח שקורדונה מחזיק בתפיסה שעל פיה “ג’יהאד הגנתי” איננו כולל הרג אזרחים או פרקטיקות אחרות “העומדות בניגוד לזכויות אדם”.  העובדה שאחד מהפקידים הבכירים באמנסטי יכול לגלות בורות כזאת בעובדות שחצי העולם יודע ולארגון שלו יש חובה לדעת, מהווה מדד עד כמה אמנסטי תועה בדרכה בעניין.

כזכור, בעקבות פרשת שנגל יצא הסופר סלמן רושדי בהצהרה שאמנסטי הגיעה לפשיטת רגל מוסרית. אני רוצה להמשיך לתת קרדיט לאמנסטי, כמו לארגוני זכויות אדם אחרים, שממלאים תפקיד חיוני. אבל הם מקשים עלי מאד. כמו Human Rights Watch, גם אמנסטי כושלת פעם אחר פעם בעניינים שאסור לה להיכשל בהם. של נטישת עמדות אוניוורסליות המחויבות לזכויות אדם. ולטובת נקיטת עמדה במחלוקות פוליטיות פר-אקסלנס. חבל. העבודה שלהם חשובה מדי.

Read Full Post »

יום הדמוקרטיה: איך היה צריך לציין את זכר רבין / העיוות של הנראוּת: על מה לא עונה קנת רות' / ישראל בחברה טובה / והבהרה ברוח ספורטיווית

יום הדמוקרטיה

אני לא משלה את עצמי שאם היה יום הזיכרון ליצחק רבין מתנהל אחרת לאורך השנים, הימין היה מצטרף ומכה על חטא. אבל אני סבורה שפספסו את המסר בגדול. תעשיית הזיכרון שנוצרה כאן מתנדנדת בין פולחן אישיות מוגזם לבין הנצחה של "מורשת" לא ברורה ("שר הביטחון של סדום", כלשון יוסי שריד באינתיפאדה הראשונה, מי שאוסלו נכפה עליו הר כגיגית, או אדם שפשוט ידע באופן מעורר הערכה לשנות את עמדותיו?). רצח רבין, מלבד רצח נורא של אדם, היה ניסיון פיגוע בדמוקרטיה. ניסיון לשנות הכרעות באמצעים אלימים. אם היו הופכים את היום הזה ליום שהמורשת שלו היא הדמוקרטיה, וסביבה מתפתח דיון, לימוד, ויכוח – זה היה הרבה יותר נכון וגם הרבה יותר מכיל. אפשר היה לשוב ולהסביר ביום כזה, למשל, שדמוקרטיה איננה "שלטון הרוב". אלא, שהכרעת רוב היא מנגנון לקבלת החלטות משותפות, בעוד שבתחום ענייני הפרט שולט העיקרון של זכויות הפרט (שום רוב אינו רשאי להחליט שנשים לא יכולות להצביע בבחירות, נניח, והחלטה כזאת – אף אם תתקבל ברוב עצום – לא תהיה "דמוקרטית"). בבסיסה של הכרעת הרוב באותם עניינים שאותם היא מכוונת, עומד הרעיון שעדיף לספור ראשים מאשר לכרות ראשים. כאן לעומת זאת, כרתו את הראש. לכן אין מתאים מלהקדיש את יום הזיכרון הזה למורשת הדמוקרטיה ולשאלות המעניינות והמורכבות שהיא מעלה. אבל כלום יחמיצו אצלנו הזדמנות לפספס משהו? המשך…

Read Full Post »