• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« הצילו!
צבא היש"ע »

מצווה

30 ביולי 2003 על-ידי נעמה

איבריו של ילד פלסטיני שמותו המוחי נקבע לאחר שנפל מן הגג, הושתלו בשלושה ילדים ישראלים. בשולי הידיעה נאמר מפי בני משפחתו של התורם, כי לפני שקיבלו את החלטתם התייעצו עם אנשי דת מוסלמים, שאמרו להם ש"תרומת איברים היא מצווה".

אז אולי יש לנו מה ללמוד גם מהמוסלמים. הכדור עכשיו אצל אנשי הדת שלנו.

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בשונות | מתויג דת, תרומת איברים | 10 תגובות

10 תגובות

  1. ב- 30 ביולי 2003 בשעה 11:36 דרור בורשטיין

    את מתכוונת "כדור: במובן bullet, כמובן


  2. ב- 30 ביולי 2003 בשעה 13:00 אבי

  3. ב- 30 ביולי 2003 בשעה 13:50 נעמה

    אנשי הדת שלנו לא מחייבים אותי. אני נושאת כרטיס אד"י למעלה מ-20 שנה.
    אבל יש להם השפעה על ציבור מאד גדול בארץ. ואם הם ישמיעו את קולם באופן ברור, אולי יש סיכוי שהאחוז של תרומות איברים מן המת – שהוא מן הנמוכים בעולם – יעלה.
    כשרוצים לשנות דפוסים חברתיים, לא מספיק לבחון רק את עצמנו, צריך להתייחס לגורמים שמשפיעים על יצירת הדפוסים האלו.


  4. ב- 30 ביולי 2003 בשעה 14:07 עומר

    מאוד קל כמובן להאשים אותם, אך מה שיעור נושאי הכרטיס בקרב הציבור החילוני?
    אני נתקלתי לראשונה באדי כהשתתפתי ביום התרמה של עמותות באוניברסיטה העברית. במקרה, בדוכן לידי ישבו אנשי אדי ואז גם עשיתי כרטיס. גם במסע השכנוע האחרון לא ניתן היה לראות את אנשי העמותה פותחים דוכנים.
    אני חושב שקיימת מודעות נמוכה לעניין, נקודה. עוד לא הגענו לשלב שאנשי דת יתמכו כן או לא. מבחינתי ההחלטה לא הייתה קלה. אמנם היה ברור לי כי זה הדבר הנכון, אך כשנדרשתי לסמן אילו אברים אני מעוניין לתרום, פתאום התחלתי לדמיין את עצמי בלי איברים והמחשבה לא הייתה נעימה. בסוף חתמתי, אך היה זה בניגוד ליצר ואינני אדם מסורתי או מאמין. זה כמו לתת שם לילד לפני שהוא נולד – הרי ברור כי אין בכך השפעה על הצלחת הלידה, ובכל זאת חלק מכריע מהציבור החילוני והמסורתי לא יעשה זאת מתוך חשש (זו אפילו לא אמונה טפלה, סתם חשש לא מוסבר). כך גם עם כרטיס אדי. בשעות הראשונות לאחר החתימה הסתובבתי עם תהיות האם עכשיו קרב הקץ. זה דומה קצת להסכם נישואים, צוואה וכיוצא באלו דברים שתפקידם לקבוע מה יקרה אחרי שהנורא מכל קרה. לעתים האפשרות הנוחה ביותר היא לקבור את הראש בחול.
    על מנת להעלות את שיעורי התרומה צריך להעלות את העניין למודעות הציבור על ידי מסעות פרסום תמידיים והנגשת תהליך ההצטרפות.
    קל להאשים את הדתיים בכל דבר רע במדינה, אך הם מהווים רק אחוז קטן מאזרחי המדינה היהודים.


  5. ב- 30 ביולי 2003 בשעה 14:26 נעמה

    ואני לא "מאשימה" את הדתיים או כל אחד אחר. יש מגוון גורמים שמשפיעים על ההיענות הנמוכה. אמונות שקשורות לשלמות הגוף לאחר המוות, חשיבה מאגית (מהסוג שאם חתמתי על כרטיס, או הצהרתי שאתרום לאחר מותי, יש לזה השפעה על עולם העובדות כמו עיתוי מותי), חששות שמא רופאים לא עושים הכל להציל תורמים פוטנציאליים וחששות אחרים.

    אלא שההשפעה של הדת היא הרבה מעבר לאותה אוכלוסייה שמוגדרת "דתית". לעמדות דתיות יש השפעה גם על אנשים מסורתיים, שאינם מקיימים אורח-חיים דתי אבל השקפת עולמם נזונה ומושפעת מאמונות דתיות ומעמדות הלכתיות. יש כמובן גם רבנים שתומכים בתרומות איברים. אחד הוויכוחים בין הממסד הדתי למערכת הרפואית נסוב סביב הדרישה של הראשון שנציג דת יהיה שותף בקביעת המוות, מה שהמערכת הרפואית מתנגדת לו בכל תוקף, ובצדק. אם היו מצליחים להגיע להסכמות אחרות, אני בטוחה שהיתה לזה השפעה חיובית. כל זה לא משחרר אותנו מחינוך כלל שכבות האוכלוסייה להעלאת המודעות לחשיבות תרומת האיברים.


  6. ב- 30 ביולי 2003 בשעה 16:56 עומר

    המודעות נמוכה.
    מעניין אם ניתן לספק הסבר סוציולוגי מניח את הדעת לכך שמדינה שכה זקוקה לאיברים אינה משקיעה במודעות.


  7. ב- 30 ביולי 2003 בשעה 17:48 דודי

    מסע פרסום לקידום הנושא שנערך לאחרונה נכשל.


  8. ב- 30 ביולי 2003 בשעה 18:58 עומר

    לא מספיק לפרסם בקרב אנשים. צריך להקים דוכני חתימה במקומות מרכזיים וזה לא נעשה – אני לא נתקלתי באותו השבוע באף קניון באיזשהו מוקד חתימה. לפרסם ולתת לאנשים מספר טלפון לא יביא את הישועה כשהנושא כל כך לא במודעות. מסעות לשינוי מודעות הציבור לא נגמרים במכה אחת של פרסום פעם בשבוע. תחשוב כמה שנים מפרסמים את הנושא של חגורות בטיחות, חסכון במים וכדומה. אם זה צורך לאומי אז שיעשו מסעות פרסום כל השנה.


  9. ב- 1 באוגוסט 2003 בשעה 19:14 רמי

    בעבר נשאתי כרטיס אדי. במשך הזמן הוא התמרטט ואבד. איש מעולם לא ביקש ממני לחדשו. והרי מישהו הזין את נתוני. בכלל, נראה לי שהכרטיס מיותר. חזקה על כל אדם נאור במדינה דמוקרטית שכפי שרוצה הוא להיות מטופל בעת צרה באמצעות השתלת אבר בגופו, כך מסכים הוא שיטלו אבר מגופו שלו לאחר מות, וישתמשו בו לטיפול רפואי באדם אחר. מי – וזו המסקנה מהנחה כה אלמנטרית – מי שאינו מוכן לתרום – ישא כרטיס אנטי-אדי. רצונו יכובד.


  10. ב- 1 באוגוסט 2003 בשעה 22:53 נעמה

    האיברים נחשבים ל"רכוש המדינה". אין צורך בקבלת רשות כדי ליטול איברים לאחר המוות להשתלה.

    טופס הצטרפות לאד"י מופיע כספח בחידוש הרישיון, ככל הזכור לי. ניתן גם להדפיס את הטופס כאן:
    http://www.health.gov.il/transplant/card.htm
    אד"י לא יכולים לדעת, כמובן, שהכרטיס אבד. אבל יותר מזה, העיקרון שמאחורי כרטיס אד"י הוא שמי שמתחרט יכול להשמיד אותו בכל רגע, ובכך לבטל את הסכמתו.



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-645 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
    • מי יגן על החולים?
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie