את הלינק לסרטון הבא שלח לי עמיתי למועצה הציבורית להגנת הפרטיות. בבלוג של ד"ר קרין ברזילי-נהון, שאליו הקישור, ניתן למצוא גם את ההרצאה אודות מבט השוואתי על המאגר הביומטרי, שנתנה עם עמיתיה ביום עיון במרכז הבינתחומי. כאן אפשר להתחיל מהסוף, כמוה, כשהיא קובעת: "כיום אין אף מדינה מערבית ודמוקרטית שבה יש מאגר מידע ביומטרי ללא הסכמה של כלל אזרחי המדינה או תושביה. ומצב זה לא נוצר במקרה כפי שנראה בהמשך".
באשר לקליפ החביב, בלי לעשות ספוילר, יש לציין שהגנת הפרטיות תמיד היתה קשורה להתפתחויות טכנולוגיות. אמנם, הזכות לפרטיות היא זכות חדשה יחסית גם מן הטעם המהותי של התפתחות המודעות אליה כחלק ממעבר מחברה קולקטיוויסטית לחברה אינדיווידואליסטית, שהפרט במרכזה, וניתנת הגנה לתחום שהחברה אינה רשאית לחדור אליו. אבל גם משום שההתפתחויות הטכנולוגיות של העת המודרנית מקילות על הפגיעה בפרטיות ומאפשרות דרכים חדשות לפגוע בה, שלא התקיימו בחברה המסורתית (שם צריך היה לנקוט בדרכים דוגמת זאת שמוצגת בסיום הקליפ…). כך, מאמרם הקלאסי של וורן וברנדיס על הזכות לפרטיות, מ-1890, היה בחלקו הגדול תגובה להתפתחות של יכולת ההפצה של עיתונים והדפסת רפרודוקציות של צילומים… כיום מתוספות לכך, כמובן, יכולות מפותחות ומתוחכמות בהרבה. אבל כבר אז ברור היה שתקשורת המונים (עיתונות) מאפשרת פגיעה נרחבה הרבה יותר בפרטיות מאשר איזו רכילות מפה לאוזן.
