מטרתו של המשט המפורסם היתה לפרוץ את המצור על עזה.
המטרה הושגה. המצור הוסר.
כך, בהחלטה כמעט מעכשיו לעכשיו; בעקבות משט אחד, תשעה הרוגים ומשבר דיפלומטי מבחינת מעמדה של ישראל בעולם. והכול עובר בדממה ציבורית בישראל.
מה המסקנה? אולי שדי בפעולה צבאית כושלת מבחינת תוצאותיה כדי שישראל תיסוג מאסטרטגיה שדבקה בה בשלוש השנים האחרונות, מאז השתלט החמאס על רצועת עזה.
אני רק שאלה
אבל הרבה יותר מעניינת, וחשובה, היא השאלה שמשום מה לא נשאלת. ועליה חייבת ממשלת ישראל תשובה קודם כל לאזרחיה: מה טעם היה במצור (האזרחי) על עזה, אם הממשלה החליטה להסירו בקלות רבה כזאת? האם לפתע פתאום הוא כבר לא נחוץ? ואם כך – אולי לא היה נחוץ גם קודם?
קרוא וכתוב 
אוף, כמה שאת צודקת ומצד שני אוף, כמה זה לא יישנה כאן כלום
ואולי השאלה הנכונה היא לא האם המצור "נחוץ" או "לא נחוץ" באופן אבסולוטי, אלא האם תועלתו עולה על עלותו. במקרה כזה, יכול להיות שעד המשט העלות ההומניטרית והמדינית של המצור הייתה שווה או פחותה במשקלה ביחס התועלת הביטחונית שלו, אולם לאחר המשט עלה המחיר המדיני עד כדי כך שהוא גבר על השיקולים הביטחוניים.
(דעתי האישית היא שהתועלת ביחס לעלות הייתה נמוכה עוד לפני המשט, אבל אין בזה כדי להשפיע על העובדה שהסיפא שלך קצת דמגוגית.)
ראיתי הסבר מעניין בבלוג של שרין טרדרוס באל ג'זירה
http://blogs.aljazeera.net/middle-east/2010/07/14/israels-boat-problem
היא טוענת שבגלל שהמצרים (כלומר האמריקאים) עומדים להשלים את החומה התת קרקעית שלהם, הממשל בישראל די חיפש תירוץ לפתוח קצת את הסגר, מספיק כדי להמשיך לאפשר חיים-שנושקים-לקו-המשבר-ההומניטרי-על-פי-ההגדרה-המשפטית, ואם אפשר – גם בלי לצאת פראיירים. העיתוי של "סליחה שהרגנו אזרחים" פשוט מתלבש מצויין על הפתיחה המבוקרת של השסתום הזה.
זה לא הסיפור של המשט כל כך הצליח לממשל כמו שקיווה. אם היו מצליחים להשתיק את זה ולהעלים את *כל* הוידאו, אולי היו מאפשרים לקצת פחות סחורות להיכנס (תמיד אפשר לעשות את זה מחר, בדיוק כשיהיה משהו אחר בכותרות), אבל זה עדיין היה נגמר ב"סליחה שהרגנו אזרחים, נפתח לכם קצת בתור פיצוי".
גם אני רק שאלה: מתי בדיוק הוסר המצור? יש לך לינק? האם ידועים לך הפערים בין הצריכה (ייצוא וייבוא) היומיומית בעזה לבין הכמויות שהותרו למעבר? או שמא הבלוג הזה התגייס למערכת התעמולה הרשמית?
מי שמעוניין בעובדות האמיתיות יכול להחליט בעצמו אם "המצור הוסר": http://www.gazagateway.org/hebrew/
יריב תרגיע.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/122/486.html
הסרת המצור היתה גם הכותרת הראשית של הארץ בזמנו, אבל לא מצאתי לינק.
נעמה, את נסחפת. יצאה הודעה ממשלתית, נו יופי. גם יצאו הודעות על הקפאת בנייה ועל הצבא הכי מוסרי בעולם. יש לך כבר מספיק ניסיון כדי לדעת שהודעות כאלה נבחנות במעשה, ולא בהכרזה. לא צריך להכריז עליהן מחדש כאילו הן כבר בוצעו.
הגדרת "חומרי בניין" היא מאד גמישה, וניתן למנוע את הכנסתם בתירוץ שהם מסייעים לביצורים של החמאס.
אין שום שינוי, כרגע, מבחינת כניסה ויציאה של אנשים. מעניין – בשכונה שאת גרה בה לא היתה מותרת יציאה וכניסה של אנשים (למעט "מקרים הומניטריים") – האם היית אומרת שאין מצור על השכונה?
הממשלה יכולה וצריכה להישאל את השאלה הזאת כך או כך. מרגע שהצהירה על הסרת המצור.
מה זה חשוב? מה שחשוב שהם הסירו את המצור המיותר הזה רק בגלל המשט. זה נזק למדינה ולבטחונה בסדרי גודל של מאות אם אל אלפי הרוגים. פשוט אנשים ימותו כי אהוד ברק המשיך את המצור ללא כל מחשבה והסיר אותו ללא כל מחשבה אך ורק משיקולים אישים.
אין צורך במצור. הפצצה סטייל דרזנר הייתה עושה את כל העבודה הרבה יותר טוב.
זה חשוב כי חשוב איך נקבעת "מדיניות" בישראל.
הפצצה סטייל דרזנר?
כן. מה רע? לא מסכן את חילי צהל ודי יעיל למען האמת , עובדה בדרזנר זה עבד.
נעמה, סליחה שאני מציק, אבל לא קיבלתי תשובה.
אם השכונה שלך היתה סגורה לכניסה ויציאה של אנשים , והממשלה היתה מכריזה שהמצור עליה הוסר – בלי לבטל את איסור הכניסה והיציאה. האם היית מכריזה שהמצור על השכונה שלך הוסר?
האם היית מפנה אותי לממשלה, כי "היא צריכה להישאל" את השאלה הזאת?
או שמא היית פשוט אומרת: הממשלה הוציאה הודעה כוזבת. אני עדיין כלואה בשכונה שלי.
ואם כך היית נוהגת ביחס לשכונה שלך, למה כשזה מגיע לעזה את מאמצת את ההודעה הממשלתית? למה הדיון עכשיו הפך להיות "האם המצור היה נחוץ או לא" במקום, עדיין, "למה יש מצור?".
יריב, אתה באמת מציק.
א. התייחסתי למצור על טובין.
ב. מה שכתבתי לגבי השאלה שצריך לשאול את הממשלה היא השאלה שלי. איך זה שאתם מודיעים על הסרת המצור – שהיה מדיניות שלכם במשך שלוש שנים – בעקבות פעולה צבאית כושלת אחת.
את השאלות שלך אתה מוזמן לשאול בעצמך. במקום להגיד לי על מה אני צריכה לכתוב.
למיטב ידיעתי המצור לא הוסר. מאפשרים להכניס סחורה שלא אפשרו קודם לכן. עדיין ישנן הגבלות משמעותיות ביותר הנוגעות בעיקר לסחורות שיש בהן סיכון בטחוני (נגיד מלט). כך, נראה לי שאת צריכה לחדד את השאלה שלך: מה היה הראציונל לאיסור הכנסת סחורה שאין בה סיכון בטחוני (למשל פסטה) אם בקלות רבה כל כך מוותרים עליו. אני מניח שהרעיון היה להכביד על האוכלוסיה כדי שתלחץ על חמאס. אני מניח שהובהר מזמן שהמצור הזה לא משיג את מטרותיו אבל איש לא העז לשנות את המדיניות כל עוד גלעד שליט בשבי. ללא ספק יש פה חלמאות. מצד שני אין לי ספק שאפילו היה המצור כולל סחורות "בטחוניות" בלבד לכתחילה, זה לא היה מונע משטים או תלונות כלפי ישראל.
נכון. לכך התכוונתי כשכתבתי מצור "אזרחי". כוסברה וכו'. בניגוד לסחורות "ביטחוניות". (וגלעד שליט עדיין שם).
שם העיר הנו דרזדן ולא דרזנר. מדינת ישראל מנהלת מלחמת הגנה צודקת נגד ארגון החמאס שלוחם בה עד השמדתה. המלחמה היא בשיטת הסלאמי ויש גם ישראלים "שוטים מועילים" הפורסים נתחים מגוף ישראל. אכן ישראל הפסידה בקרב זה. עבור הפסד נקנסים. ככלל, האמונה התמימה שבמלחמות וקרבות צודקים מנצחים ושאם מפסידים סימן שהייתה זו מלחמה לא צודקת או לא נכונה אין בה ממש. עמים נכחדו כשלחמו מלחמה צודקת ועמים שלחמו מלחמות פושעות יזומות לשלוש שלל ולבוז בז נצחו נצחון גמור. ישראל מפסידה קרבות במלחמה צודקת על קיומה. גם ההתנחלות המטורפת וגירוש ערביים משייך ג'ראח היא קרב שגוי שלא ניתן לנצח בו. לדעתי המצור על עזה הוא קרב צודק שניתן לנצח בו. לא ברור לי ולשכמותי מדוע ישראל לא מכריזה על מצור עד אשר הצלב האדום יבקר את שליט. לדעתי הוא לא מבוקר משום שמצבו הנפשי או הגופני או שניהם רע.
כל סיפור המצור הנו דוגמה לתעמולה מנוהלת היטב שנצחון בסופה. למרות שגם בעיתוני שוקן נכתב על רעב שם עובדה היא שבעזה לא היה בעשרים השנים האחרונות רעב. רעב הנו אוסף סינדרומים קליניים מוגדרים היטב. למרות שעברו שם מאות רופאים רובם לא מאוהדי ישראל ו/או יהודים מעולם לא יצא מעזה ולו דיווח מדעי תקף אחד על רעב. רעב היה שם לפני 1969. ראה למשל לדוגמא היום בהארץ על מצב התזונה הסביר בהחלט ואחוז הילדים הרב שמעל המשקל הרצוי והאחוז הנמוך מאוד של הילדים מתחתיו. משקלם לא עלה פתאום אחרי המשט. גם אין בעזה חוסר בבגדים. חשמל ומים מסופקים על ידי ישראל גם תחת הפגזות קסאמים מעזה. מצב הדיור טוב מבקהיר או דלהי או עשרות ערים באפריקה, איש בעזה לא ישן ברחוב. מצב הרפואה, כמות הרופאים, זמינות התרופות, כל התרופות, גבוהה מבמצרים, לוב אלג'יריה סוריה וכ"ו. אין ולא היה דיווח אחד של אונר"א על תרופות שישראל סירבה להעביר. יש דיווחים על תרופות פגות תוקף שנתרמו או שאבדו מתוך אי סדר.
האמירה על השכונה שטחית דמוגוגית ומשקפת איזה רוע פריטמיטי לא ברור. שכונה בישראל או בארה"ב או שוויץ שהיו יורים משם אלפי פגזים על שכנים הייתה מטופלת בהרבה יותר ממצור.
בשום ארץ בעולם אין כניסה ויציאה חופשית לארץ המצויה עמה במצב מלחמה. ראה צפון ודרום קוריאה. גם מצבי איבה אחרים מונעים מעבר חפשי לבני אדם. ראה ארה"ב וקובה. לישראלים אין כניסה חפשית למצרים וירדן בין היתר. אין סיבה או חוק בעולם שיחייב תנועה חופשית מעזה לישראל ודרך ישראל. אני לא בטוח אבל האם כל ישראלי כך סתם בלי ויזה יכול עכשיו להכנס לאירלנד? הופתעתי כשנדרשתי להראות שם ויזה.
אכן ישראל נכשלת יותר מדי פעמים לאחרונה גם בקרבות צודקים על עצם קיומה נקווה שתהליך ההיטפשטות הנו הפיך.
סליחה שאני מתערבת, לא הצלחתי להתאפק.
ההשוואה לאירלנד מקוממת כל כך.
אירלנד היא מדינה, בעוד שלגבי עזה – ישראל עושה כל שביכולתה על מנת לעכב את הפיכתה למדינה. ישראל היא הריבונות בעזה. ישראל אוחזת ביד איתנה את האשכים של הרשות ומשחררת את הלחץ לפי משב הרוח באותו יום.
הרשה לי להניח שאתה היית מתקומם מאוד אם היית נאלץ לגדל את ילדיך בעזה. גם אם המטבח שלך היה נטול כוסברה לחלוטין ומתוך בחירה.
מה אכפםת לי האם המצב שם עונה או לא עונה להגדרה של "רעב". בוא נשווה את מצב השיניים של ילדי ישראל (בעדיפות לאשכנזים) לעומת מצב השיניים של הילדים בעזה. מה זו ההיתממות הזאת?
ואני כבר לא מדברת על זה שלפני שנה וחצי ישראל כתשה את עזה. לעולם, כך נראה לי, לא יהיה לי יותר חג חנוכה. אני תמיד אזכור את העופרת שישראל יצקה באותה שנה.
ובוא תסביר לי עוד משהו לגבי עמדת הישראלים השבויים בדיברור המתמשך של התקשורת המגוייסת: שנים אנחנו שומעים את הטענה שאין מצור על עזה. אז איך בדיוק יש הקלות במצור הלא קיים הזה?
ולמה, למה בכלל, אסור היה להכניס קטשופ שוקולד, נייר וצעצועים לילדים? אגב, עדיין לא ניתן להכניס לעזה מרגרינה תעשייתית וגלוקוזה. אולי זה כי אנחנו מתעקשים לשמור על בריאותם?
כל עוד ישראל מתעקשת על הגדרתה הציונית אין לה מלחמות צודקות. היא נלחמת על הזכות להיות מדינה גזענית. צדק זה לא משהו שכלול בעיסקה הזאת.
"כל עוד ישראל מתעקשת על הגדרתה הציונית אין לה מלחמות צודקות."
סבבה, כל עוד הפלסטינים מתעקשים על מדינה פלסטינית – אין להם מלחמות צודקות.
אז שנינו לא צודקים, בסדר, מה הלאה?
עבגד, יש הבדל. מדינה ציונית מגדירה את עצמה כמדינה שמעדיפה מכל בחינה את היהודים. היא לא מדינה שמשווה את זכויות כל תושביה, או לפחות אזרחיה. היא מעניקה עדיפות יתר ליהודים. לכן הציונות נחשבת לעמדה גזענית.
הפלסטינים לא רוצים להיות כפופים למדינה שנותנת עדיפות ליהודים. נכון, זה מוזר, לא ברור למה, לכל הרוחות, הם מתעקשים על הקטע הסהרורי הזה שלהם.
כדי שהשוני שהצבעת עליו בין אירלנד לבין עזה יהיה רלוונטי, את צריכה להראות שהוא נוגע לעצם הטיעון. עובדתית את צודקת – באמת יש הבדל. השאלה היא מה בין זה לבין הטיעון שגורס שמותר לישראל להפעיל סנקציות (ובהן הגבלת תנועה) על אזור גאוגרפי שמאיים עליה מבחינה ביטחונית. שאלת הריבונות על עזה אולי מראה שישראל היא מדינה רעה ולא נחמדה, אבל היא לא רלוונטית לעצם העניין ולא פוגעת באנלוגיה של הבחור, שמטרתה הייתה להדגים למה הזכות לתנועה אינה זכות בלתי-מוגבלת, בפרט כאשר שני האזורים שביניהם עוברים מצוים במצב של עימות.
ונדמה לי שהזכות להגנה עצמית היא גם התשובה לפסקה האחרונה שלך. הציונות, כמו כל תנועה לאומית, היא גזענית במובן הזה שהיא מעניקה זכויות לקבוצה אחת ולא לאחרת. אבל: א. היא לא אמורה למנוע מהקבוצה האחרת לקבל זכויות אלה בדרך אחרת (=מדינה פלסטינית לצד ישראל; והעובדה שזה לא קורה היום היא לא בגלל שהציונות סותרת באופן מובנה את הרעיון של מדינה פלסטינית, אלא המציאות מערימה קשיים) ב. הפגיעה בשוויון בין הקבוצות נובעת מהצורך של אחת מהן (=היהודים) לממש את זכותם להגנה עצמית – ואת זה הם לא יכולים לעשות באופן יעיל בלי מדינה לאום.
ליריב – התושבים בשכונה של נעמה הם למיטב ידיעתי ישראלים ותושבי עזה לא ככה שהמשל אינו דומה לנמשל. כל מדינה היא ריבונית להחליט אם לתת לאנשים מבחוץ להיכנס או לא. רובן אפילו עושה שימוש מסיבי בזכות הזו. אין לישראל שום מחוייבות חוקית על פי הדין הבינ"ל לתת לתושבי עזה להיכנס לארץ. אם הם רוצים לצאת מהרצועה שינסו לעשות זאת דרך מצרים. גם למצרים יש כמובן זכות למנוע זאת אבל אולי היא תהיה יותר נדיבה – הרי נגד אזרחיה לא נורות כל יום רקטות ע"י אזרחי עזה ומנהיגי הרצועה לא קוראים להשמדתה שלא לדבר שאין אף חייל מצרי שכבר עצור ארבע שנים בלי שאף אחד יכול לבקר אותו. אז בבקשה – הטענות למצרים.
נעמה –
אבקש לחלק את שאלתך החשובה לשתיים:
האחת – "מה טעם היה במצור (האזרחי) על עזה, אם הממשלה החליטה להסירו בקלות רבה כזאת?"
השנייה – "האם לפתע פתאום הוא כבר לא נחוץ? ואם כך – אולי לא היה נחוץ גם קודם?"
דומני שאת הטעם בהטלת המצור האזרחי יש לבחון לאור התנאים והמטרות שהיו תקפים *בעת הטלתו*.
את הטעם להטלתו (ואולי רק אחד מהם) ניתן להסיק מדברי נועם שליט כשקונן על אבדן מנוף הלחץ האחרון מול החמאס במו"מ לשיחרור בנו.
בהיבט זה דומה שהטעם, לפחות בעת הטלת המצור, הוא ראוי (אם כי את השאלה המוסרית אם נכון למנוע פסטה וכוסברה ממליון וחצי אנשים, נשים וטף למען חירותו של אדם אחד אשאיר לחכמים ולהומניטאריים גדולים ממני).
את הטעם בהמשך נחיצות המצור יש לבחון לאורך הזמן בו הוא היה מוטל:
ראשית השאלה היא לאחר כמה זמן היה נכון להגיע למסקנה כי המשך המצור אינו נחוץ עוד? ארבע שנים? ארבעה חודשים? ארבעה שבועות? ארבעה ימים? צר לי אך לשאלה זו אין לי תשובה. מה שכן, אין ספק כי לאחר ארבע שנים הוכח כי המצור לא השיג את מטרתו ולכן ראוי להסירו. נותרנו אם כך רק עם שאלת התזמון.
– האם להסיר את המצור בעקבות המשט ולהסתכן בפרשנות של כניעה ללחץ?
– אולי להמתין זמן נוסף (ממושך) אחרי המשט ולהסתכן בפשיטות קשות להסברה על משטים נוספים?
– ואולי להסיר את המצור עוד לפני המשט ולהודות בחולשה במו"מ ובויתור חד צדדי – ללא תמורה – על קלף "במשחק"? מה שעלול להקשיח עוד יותר את עמדת הצד השני.
כלומר השאלה החשובה שהצגת מצטמצמת, לדעתי, לשאלה של חוכמה פוליטית גרידא.
שתי הפרוטות שלי.
חבל שכאשר רוצים לדון נתקלים בדמגוגיה אבל נסתגל
1. דימגוגיה חמורה היא "מה איכפת לי אם אין שם רעב". הרי על קיום איכפתיות כזו מתהפך העולם פשוטו כמשמעו. כל האו"ם, כל אירופה, ארצות האיסלם וכ"ו. כתוצאה מטענת כזב זו מתו אנשים שבאו כביכול להביא לשם אוכל. זה שקר, כזב, הונאה, שעדיין משמשת ובהצלחה רבה לדימוניזציה של ישראל. לך לא איכפת? אמירה חמורה, דימגוגית ולא אמינה.
1. אכן מדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי וציונות היא הגדרת לאומיות זו. כך גם מדינות רבות אחרות, הלאום הצרפתי ואזרחיו, למשל. הביטוי "מדינת כל אזרחיה" טומן הרבה הנחות מוסווות. הנה צרפת היום. אזרח צרפתי יכול ללבוש הכל אבל מאזרח לובש בורקה נלקח החופש ללבוש, עבור לובשי בורקה זו אינה מדינת כל אזרחיה. באירלנד הכנסיה הקתולית קובעת תכני לימוד, גם ליהודי ומוסלמי. בכל הארצות המוסלמיות האיסלם הנו החוק. עדיין במדינת ישראל, יחסית לרוב מדינות העולם, החופש ללא יהודים גדול יותר מאשר בהן למיעוטים אתניים ודתיים. כידוע יש גם הרבה יהודים שטוענים שמדינה ישראל היא מדינה אנטי יהודית. ציונות אינה גזע. מה תזרקי מולי עכשיו.
2. האשמתי בהיתממות באה מעמדת התנשאות שחצנית. אני יודע ומבין בתזונה ומוכן לדון בנושא מול כל אחד. יותר מדי דימגוגים ונוכלים עוסקים בתזונה בעזה. איני יודע דבר על מה מצב השיניים של תושבי עזה יחסית למדינות אחרות. מה את יודעת?. אם אראה מספרים השואתיים ומקורם אוכל לומר דבר מה הגיוני. בודאי יש לך מספרים כאלו אם הבעת דעתך בנידון. בכל מקרה אם אכן בעזה יש לילדים בעיות שיניים אזי יבוא מוגזם של סוכר וגלוקוזה לעזה הנו מעשה חבלה מובהק. בקוריאה הצפונית תולים על כך.
3. ישראל כתשה את עזה כי עזה כתשה את ישראל. כך פועל העולם.
4. ישראל אינה הריבון בעזה. זאת משום שהשולטים שם אינם נשמעים לממשלת ישראל בשום דבר ועניין. לכל היותר עזה היא "מחוז מורד".
זכותה המלאה של ישראל להגביל כניסת ויציאת טובין ואנשים אליה !!!! מאתר כזה. כך הוא החוק. כך למשל נהגה ארה"ב נגד הקונפדרציה וחוק זה תקף גם היום.
5. משתקף בבירור מדבריך וסיגנוניך שעמדתך כולה יוצאת מתוך עמדה שמראש מאשימה את ישראל בכל המתחולל בינה לבין עזה ואת מחפשת טיעונים להצדיק האשמה זו.
לישראל ישראלי: שתי מילים – אמן ותודה.
לצור שפי: שתי מילים – מחרה אחרייך.
נעמה-
העובדה שהותרה הכנסת סחורות מסוימות שלא הוכנסו קודם לא אומרת שהמצור הוסר. היא גם לא אומרת שהוא לא נחוץ כעת ואפילו שהוא לא היה נחוץ קודם. ייתכן מאוד שאדם יוותר על דבר מה שהוא חפץ בו כי מחיר החזקתו גבוה מהתועלת שבהחזקתו. לפני המשט התועלת שבאיסורים שהוטלו הייתה גדולה מבחינת ישראל מעלותם והמשט פשוט שינה זאת. ועדיין יש מצור ימי על הרצועה. זה לא השתנה משום שכדי לשנותו יש להשית על ישראל מחיר שהוא גדול בהרבה ממה שיכולים גם אלף משטים לעשות
מה חדש? אני אפילו חושב שאם בוחנים את הרף המוסרי שלנו ("איך הגויים מסתכלים עלינו זה קשקוש בכייני. בטח אם אתה עולה על ספינה בלב ים ורוצח תשעה בני אדם. לא נחמדים ככל שיהיו)לאורך, נגיד, עשר שנים, המשט אפילו לא בולט במיוחד.
עשינו בדיוק מה שאנחנו עושים, כמו במשל על הצפרדע והעקרב, אנחנו עוקצים כי אנחנו כבר לא יודעים לעשות שום דבר אחר.
המשמעות שישראל הצליחה להמשיך במצור כי הוא ממשיך ובשמאל חושבים שהוא הפסיק. זה מה שנקרא הונאה עצמית של השמאל.
שהרי מלכתחילה לא היה ממש מצור אלא מדיניות ישראל שהגבילה את כניסת המוצרים לעזה "שום דבר לא ייכנס מלבד… ". אחרי פלוטילה ישראל שינתה את העקרון ועברה למדיניות "הכל ייכנס מלבד…. ". ההבדל איננו גדול, כי האוניות מגיעות קודם לאשדוד, פורקות ציוד, הציוד נבדק ונשלך במשאיות לעזה. זה לא השתנה.
אז מה החגיגה? דיברי מתיקה ושוק הומה היו בעזה גם לפני 'פלוטילה' וגם לאחריו.
השמאל השתגע ונרגע – זה המוטו של הסיפור.
עמיש, אין ספק שאתה צודק, בהנחה שהמציאות מורכבת משחור ולבן בלבד.
מצד שני, אם אנחנו מוכנים להכיר גם בגוונים של אפור, אז אפשר לראות שקודם כל – אין מדינה שמרשה לייצא או לייבא ממנה הכל, ויש הרבה הגבלות ספציפיות על יבוא ויצוא למדינות מסויימות, במיוחד כשמדובר על יבוא ויצוא בטחוני.
ואפשר גם לראות שממצב שבו אזרחי עזה סבלו ממחסור במזון ובחומרים הכרחיים לקיומם, עברנו למצב שבו יש הגבלות מאוד מצומצמות על העברת סחורות. האם זה לגיטימי? צריך לעבור על הרשימות ולראות (נראה לי לגיטימי שאסור להעביר טילי קסאם לעזה).
התשובה לשאלה שלך היא שפשוט לא היה קיים מצור אזרחי.
ההגבלות על מוצרים אזרחיים גם לפני המשט היו אפסיים..
ובין מה שקרה לפני "הסרת המצור האזרחי" ל"אחרי הסרת המצור האזרחי" יש מעט מאוד הבדל.
המוצרים העיקריים – כלומר מוצרי בנייה שאם יוכנסו ישומשו על ידי חמאס לבניית בונקרים ותעלות..עדיין אסורים כניסה..
וכמעט כל שאר הסחורות נכנסות..
זה היה נכון גם לפני כן..
כלומר, היה אסור למשל כוסברה, אבל היו מותרים אינספור סוגים אחרים של ירקות מכל הסוגים והצורות..
היה אסור ספגטי, אבל היה מותר מאה ואחד סוגים אחרים של פסטה ומאכלים עיקריים..
כך שזה לא באמת שינה אם יש איזה סוג אוכל אחד מסוים שלא הכניסו אותו מאיזה סיבה שרירותית.. הרצועה בכל מקרה הייתה מלאה בסחורות מכל הסוגים והצורות.
ממשלת ישראל פשוט השתמשה בטקטיקה מוכרת שלה – "להצהיר בפומבי ובדרמטיות על משהו שכבר עושים שנים, כדי למשוך אליו תשומת לב".