ב-1999, אחרי שבג”צ נתן את פסק דינו נגד שימוש בשיטות חקירה המהוות עינויים, שקל בנימין נתניהו (גם אז ראש הממשלה, בסיבוב ראשון) לחוקק חוק שיאפשר אותן בכל זאת. “כאן זה לא הולנד!” הכריז. רוצה לומר, אנחנו מתמודדים עם מציאות אחרת מזאת של מדינות אירופה. שמחייבת אותנו גם לאמצעים אחרים. למרבית המזל היוזמה לא הגיעה לכלל מימוש, ובכך נמנע מישראל להיות המדינה הראשונה שהעינויים יותרו בה בחוק.
ידיעה מעניינת מספרת שהולנד שוקלת לערוך חקירה שבעקבותיה יוחלט האם חייליה צריכים לשאת באחריות פלילית בגין הטבח בסרברניצה ב-1995. כוח האו”ם שמתחת לאפו נטבחו כ-8,000 גברים ונערים במובלעת שאליה נמלטו אזרחים לאחר שהוכרזה על-ידי האו”ם כ”אזור בטוח” – היה הולנדי. ממשלה בהולנד כבר התפטרה בשל כך, בעקבות דוח שהוכן לבקשתה על-ידי מכון מחקר הולנדי. זאת על אף שההולנדים טענו תמיד שהכוח שלהם הופקר על-ידי האו”ם שלא סיפק לו סיוע אווירי בעת המקרה. כעת, מסתבר, מגיע השלב הבא. הבדיקה הראשונית, שבעקבותיה יוחלט אם לפתוח בחקירה מלאה, נערכת לבקשת קרובי משפחה של הנרצחים. אחריות פלילית אישית היא עניין שונה לחלוטין מחקירה של המדינה אודות הכשלים שגרמו למקרה.
בידיעה המקורית של רויטרס אפשר למצוא מעט מידע נוסף. עורכת הדין ליזבת’ זגבלד, המייצגת את משפחות הקורבנות, אומרת כי הקצינים שבהם מדובר העבירו את הקורבנות לידי הכוחות הסרבים-בוסנים מתוך ידיעה כי זה יביא למותם, מה שמשול לג’נוסייד, פשעי מלחמה או רצח. לעומתה, אומר אלכסנדר קרופס, פרופ’ למשפט בינלאומי באוניברסיטת אוטרכט, כי אין זה בטוח שהתובע הכללי ההולנדי יחליט בסופו של דבר על חקירה: “נראה כי הקריטריון לסיוע לג’נוסייד לא מתמלא כאן. העובדה שאזרחים הועברו לידי הכוחות הסרבים-בוסנים איננה מספיקה כדי להקים אחריות פלילית”. עוד מצוין בידיעה כי במרץ דחה בית משפט אזרחי בהולנד תביעה כנגד חסינות האו”ם, החלטה שנתנה מכה לניסיון להפוך את האו”ם לאחראי בגין הטבח.
בית הדין הבינלאומי בהאג (ICJ) קבע ב-2007 בתביעה של בוסניה הרצגובינה נגד סרביה ומונטנגרו, כי הטבח בסרברניצה היה בבחינת רצח עם ומנוגד לאמנה למניעת והענשת הפשע של רצח עם (ג’נוסייד). בית הדין לא הטיל את האחריות הישירה לכך על סרביה אך קבע כי היא לא מנעה רצח עם ולא הענישה את מבצעיו, ובכך הפרה את האמנה. בית הדין הבינלאומי מכריע בסכסוכים בין מדינות ולא מטיל אחריות פלילית אישית. אבל היתה זאת הפעם הראשונה של פסיקה בינלאומית שקבעה כי האמנה הופרה, מאז שהתקבלה כמעט 50 שנה קודם לכן.
לא יהיה זה מרחיק לכת לשער שההחלטה ההולנדית לפתוח בחקירה נעשית בצל הגלובליזציה של האחריות הפלילית בגין פשעים כאלה. כתבתי כבר בעבר פעמים רבות שחקירה רצינית וממצה נדרשת קודם כל כי צריך לחקור כשיש חשדות לעבירות חמורות על החוק, ודיני המלחמה בכללו. בנוסף, חקירה כזאת גם יכולה לשמש למדינה הגנה בפני הליך משפטי בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC). זה משמש כ”מפלט אחרון”, שכן אמנת רומא שמכוחה הוא פועל קובעת את עיקרון הסמכות המשלימה שלו. קרי, שסמכותו תופעל רק שעה שמדינה “איננה רוצה או איננה יכולה” לחקור ולהעמיד לדין (על פי הצורך) בעצמה. במידה פחותה, ויותר מורכבת, גם נגד תביעות במדינות אחרות מכוח סמכות השיפוט האוניוורסלית. שכן גם על-פי המשפט הבינלאומי, האחריות הראשונית לחקור ולהעמיד אנשים לדין מוטלת על המדינה. והיא גם זאת שיכולה לעשות זאת באופן היעיל ביותר.
אבל כאן, כאמור, זה לא הולנד.
עוד לקרוא:
עכשיו יחקרו
הסגר או העמד לדין
מי מפחד משיפוט בינלאומי?
קרוא וכתוב 
לא מזמן העלה אריה עמיחי בבלוג שלו במחשבה שנייה פוסט בשם "הם לא פינלנדים". יש נטייה בפרובינצייה הים תיכונית שלנו לעשות שימוש מטאפורי רב בדימויים סטריאוטיפיים של האחר, כדי לצאת נקיים במקומות בהם אין צ'אנס שנהיה כאלה.
האם זה יסיים את סאגת הניסיון לא לשמור על החוק הבינלאומי ולצאת נקיים? מסופקני.
בשנים האחרונות התהוותה כאן אווירה שבה כל דרישה לחקור, להתנצל, להודות בטעויות או לקבל אחריות היא מעשה של בגידה במולדת. במובן הזה אני משוכנעת שביבי יסכים אם נראה את עצמנו כצרפת – ונאפשר לו לטעון כי המולדת-זה-אני.
מצטער אך לא הבנתי את האנאלוגיה: האירוע קרה לפני 15 שנים, ההולנדים הפקירו אזרחים למוות, וכלום לא נעשה עד כה. לא ברור מה הקשר בין זה לבין שימוש ב-"לחץ פיזי מתון" בחקירות וכיצד זה מפריך את דבריו של נתניהו כאילו כאן לא הולנד.
האנאלוגיה הטובה ביותר שאני מוצא בין האירוע ההוא לבין ההיסטוריה המקומית הוא הטבח בסברה ושתילה: צה"ל איפשר לנוצרים להיכנס למחנות הפליטים הפלסטינאים בביירות, בכירי הצבא והממשלה היו אמורים לדעת שזה יגמר בטבח, קמה מחאה ציבורית גדולה כאן בארץ, הוקמה ועדת חקירה, ותוך חודשים ספורים שר הבטחון הודח מתפקידו, והרמטכ"ל לא הודח כי בכל מקרה הוא עמד בפני סיום תפקידו..
הקשר ברור: לא אנחנו רצחנו את הפלסטינאים בסברה ושתילה, לא ההולנדים טבחו באזרחים בסרברניצה, אבל גם אנחנו וגם הם יכלו למנוע מעשה טבח שבוצע על ידי צד שלישי.
ההבדל: בארץ קמה מהר מאוד ועדת חקירה שהסיקה מסקנות, ובהולנד עברו חמש עשרה שנים והם "שוקלים".. אכן: כאן זה לא הולנד!
האנלוגיה לא היתה לנושא העינויים. רק השימוש ב"כאן זה לא הולנד"שנולד שם.
ב-2002 התפטר ראש ממשלת הולנד, ואתו נפלה הממשלה כולה, בעקבות דוח החקירה בנושא סרברניצה. מה שכעת הם שוקלים זה לא הקמת ועדת חקירה (לכשלים), אלא חקירה שתוצאותיה עלולות להיות אחריות פלילית אישית של חייליה היא. כדאי לקרוא מה שכתוב בפוסט, ושני הדברים כתובים.
אכן ועדת כהן היתה מספקת לישראל, כך נראה, הגנה מפני העמדה לדין ב-ICC לו היה קיים אז. מאז קרו כמה דברים. חקירות של מקרי מוות של אזרחים (ולא בידי "צד שלישי") אינן בדיוק הצד החזק של ישראל, אם להתבטא בעדינות.
נעמה
כמה מקרים של הרג אזרחים אפגנים בידי כוחות נאטו באפגניסטאן (שהולנד שלחה אליו כוחות ) נחקרו ע"י "צד שלישי", או הוטל עליהם אחריות פלילית אישית?
האו"ם דיווח לאחרונה
http://www.afghanconflictmonitor.org/civilian.html
שכמה מאות אזרחים נהרגים על ידי כוחות נאטו בשנה. זהו מקרה בוחן רלוונטי הרבה יותר ממקרה בן 15 שנה, שאני כמעט בטוח שיגמר בלא כלום. (אולי פיצויים הולנדים למשפחות ההרוגים)
אתה צודק.
אבל אפשר להסתכל על כך גם מהצד השני: האם ישראל תפתח בחקירה על מקרה שקרה לפני 15 שנה? תעמיד לדין את מי שהיו אז חייליה אם יימצא בסיס לכך? תשלם פיצויים למשפחות ההרוגים?
בוא נאמר שהיא לא עשתה זאת 15 שנים לאחר סברה ושתילה.
הטבח באמת לא קרה בהולנד.
במובן זה נתניהו צודק, המציאות הבטחונית של מדינת ישראל עצמה אחרת באופן חריף מזו של הולנד. האיומים שעמם ישראל צריכה להתמודד אקוטיים יותר.
ולראיה – האירוע החריף ביותר שקשור לצבא הולנד אירע בעת שתפקד ככוח מגן בארץ אחרת.
אני רוצה להגיב למשפט "למרבית המזל היוזמה לא הגיעה לכלל מימוש, ובכך נמנע מישראל להיות המדינה הראשונה שהעינויים יותרו בה בחוק"
עם כל ההבנה לדאגה שלך לטוהר ספר החוקים, נראה לי יותר חשוב להזכיר שמאז אותה "רעידת אדמה" ישראל רק עידכנה קלות את נהלי העינויים ותו לא, וממשיכה להיות מהמובילות בעינויים בעולם. אם היית מציינת זאת יכולת לחדד את הנקודה של הפער בין ישראל להולנד שמתעמק כשמדגישים שפה לא רק שלא חוקרים ומעמידים לדין, גם כשיש כבר פסק דין מפורש מתעלמים ממנו.