• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« הרופא כאֵל. הדרך. פייס. ומינהלות
רגע, איפה שמתי את התיק שלי? »

יש ילדים בתמונה

22 באוקטובר 2010 על-ידי נעמה

זהירות מיוחדת נדרשת מן התקשורת בבואה לצלם ולראיין ילדים. שתי המערכות הנורמטיוויות שאליהן כפופים עיתונאים – המשפטית והאתיקה העיתונאית – קבעו כללים מיוחדים וחמורים במיוחד בכל הקשור לחשיפת ילדים בתקשורת. העיקרון המנחה הוא כי טובתו ושלומו של הילד מועדפים על פני כל עיקרון וערך אחר. “גורלה של הילדה, טובתה ובריאותה הנפשית, עדיפים במקרה זה על זכותם של כלי התקשורת לדעת ולהודיע לציבור” (השופט אלון, בג”צ 243/88). המועצה לשלום הילד יחד עם מועצת העיתונות בישראל הוציאו בזמנו ברושור בנושא חשיפת ילדים בתקשורת, המפרט את ההנחיות הרלוונטיות. ככלל, קיים איסור לפרסם צילום או פרטים מזהים אחרים של מי שטרם מלאו לו 14 שנים, בנסיבות העלולות לפגוע בשמו, בפרטיותו או ברווחתו, אלא בהסכמת הוריו או אפוטרופסו ואם קיים עניין ציבורי בפרסום המזהה ובמידה הראויה (סעיף 10.א לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות).
מעל לכל ההוראות הנ”ל, מרחפת זכות היסוד המוקנית גם לילדים: הזכות לפרטיות.

אך מה קורה כאשר המפירים את זכותם לפרטיות, החושפים אותם לעדשת המצלמה או לכל עין סקרנית בעיתון אינם העיתונאים אלא ההורים עצמם? אלה שכביכול מורשים לעשות זאת?

אינני צופה ב’מחוברים’ ולא קוראת את דנה ספקטור. יש גבול לכמה נמוך אפשר לרדת ולבזבז את הזמן. אבל הבאזזז לא פסח גם עלי. הימנעות מכל פיסת מידע על התכנית המדוברת ועל נישואיה של “העיתונאית” הכוכבנית נהפכה לאחרונה למשימה קשה במיוחד. במיוחד כעת, כשאני מרותקת לבית למשך כמה שבועות. פה איזה אייטם אצל גיא פינס בזמן הכנת ארוחת הערב, שם ראיון בווינט עם “אשתו של”. שיתוף פעולה עם מכונת היחצ”נות המשומנת, והצטלמות בפוזות אה-לה mad man לתמונות שער של ירחונים זה חלק מהמשחק. כשזה נעשה על-ידי מי שמציגה את עצמה כמתנגדת לתכנית (כלומר, להשתתפותו של בן זוגה בה) זה נהפך למגוחך מה, אמנם. כשאחרת מתלוננת על כך שאנשים מרשים לעצמם להעיר לה הערות על חיי הנישואים שלה – אחרי שחשפה כל פינה מוצנעת שלהם קבל עם ועדה מעל המסך הקטן – נו, טוב.

אבל המטריד באמת הוא שיש ילדים בתמונה. תרתי משמע. שהוריהם חושפים אותם כחלק מחייהם, בטור בעיתון או פשוטו כמשמעו אל מול המצלמה. חלקם הרבה מתחת לגיל הסכמה כלשהו. אינני עוסקת כעת בפן המשפטי כלל, אלא בפן הנורמטיווי והמוסרי. לילדים תמיד יש פוטנציאל לסבול מהבחירות של הוריהם. החל מהיכן יגורו וכלה בלאיזה גן יילכו. מה שיותר קשה לקבל הוא את הפיכתם של הילדים האלה לילדי הבאזז. הדריסה של פרטיותם וצנעת חייהם בשם תשוקת הוריהם להיות לסלב. רוצים להתפשט מול פני כל האומה? “ללכת עד הסוף”? be my guest; אעביר ערוץ. את הילדים השאירו מחוץ לפריים.

עוד: שלוש הערות על פרטיות

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם במדיה | מתויג דנה ספקטור, זכויות ילדים, מחוברים, פרטיות, קטינים, תקשורת | 13 תגובות

13 תגובות

  1. ב- 22 באוקטובר 2010 בשעה 11:55 chellig

    אני מסכימה עם כל מילה שלך.


  2. ב- 22 באוקטובר 2010 בשעה 13:03 עדי בן יעקב

    האמת היא שזה לא יאומן. הבעיה גם קיימת בסודיות רפואית , כיוון שאנשים עושים בדרך כלל הכל אבל ממש הכל בכדי להכנס לעיתון / טלויזה / מקומון ובלית בררה גם לבלוג זה משהו( עיני ערך ספקטןר) יש להפוך את החסיון לבלתי הדיר. כלומר הסכמת ההורים לא רק שלא תאפשר פרסום אלא שתחשב לעבירה פלילית.


  3. ב- 22 באוקטובר 2010 בשעה 14:16 itamarzo71

    יפה כתבת
    http://itamarzo71.wordpress.com/2010/10/21/%d7%94%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d/


  4. ב- 22 באוקטובר 2010 בשעה 14:17 דודו פלמה

    מסכים עם כל מילה.
    נדמה לי שזה חלק ממהלך כללי שעוברת החברה בדרך להשלמת טישטוש התחומים בין המציאות (קרי החיים) לבין המדיום. בעוד שפעם הקולנוע והטלויזיה ביקשו לחקות את החיים, היום הגבולות ביניהם כל כך מטושטשים (אם הם קיימים בכלל) עד שהחיים מבקשים היום לחקות את המדיום. לחיים המדומים הללו קוראים 'ריאליטי' והוא הכי אמיתי שיש. לכן גם הורים מרגישים 'שכאילו' לגיטימי לפגוע בפרטיות ילדיהם בלי לשאול את פיהם (עייני ערך 'סופר נני' ודומות לה).

    ועדי קצת נסחפת בסוף, הלא כן?


  5. ב- 22 באוקטובר 2010 בשעה 14:48 דליה פ.

    איך את יודעת שכל פרט מחיי הנישואין שלה נחשף אם את לא צופה בסדרה? איך את יודעת שההיא נרמסת על ידי בעלה, אם את לא צופה בסדרה? איך את יודעת שהילדים בכלל משתתפים בסדרה, אם את לא צופה בה? תני לי לנחש – משיחות המסדרון בהן את משתתפת. אין ספק – מדובר במקור רציני מאוד לגיבוש תיזה.

    בתור ד"ר לפילוסופיה, או איזה תואר אחרת שהדבקת לעצמך, את לא מי יודע כמה חזקה בלוגיקה. מקווה שאין לך סטודנטים, אחרת אלוהים ישמור. לוגיקה היא לא הצד החזק שלך, מסתמן שגם במחקר את לא מצטיינת וגם לא באיסוף עובדות. ועל הכתיבה הטרחנית שלך באמת שאין הרבה מה להוסיף.

    ואם היית צופה בסדרה היית מבינה שחוץ ממך, בערך כל אדם שאינו ניזון רק מדלק השנאה חושב שמדובר בסדרת מופת ישראלית. נכון זה לא קונצרט בארטה ולא סרט דוקומנטרי על מאבקן של בלוגריות מתוסכלות רגשית להשיג תשומת לב, אבל משהו שמתקרב לזה. את אישה פתטית. אם דנה ספקטור היא "כוכבנית" בעינייך, מה את בעיני עצמך? בעיניי את סתם מרשעת.


    • ב- 23 באוקטובר 2010 בשעה 08:27 נדב פרץ

      'כל אדם שאינו ניזון רק מדלק השנאה חושב שמדובר בסדרת מופת ישראלית'
      LOL.
      את אמיתית?


  6. ב- 22 באוקטובר 2010 בשעה 15:47 ג'וסי טרטל

    כמו שכתבתי אצל איתמר, הבעייה שלי היא לא עם הגברת ספקטור – אנשים טיפשים שמוכנים להזנות את עצמם ולהרוס את היקירים להם תמיד יהיו כאן – אלא כלפי ידיעות אחרונות. אין שם צדיק אחד, או סתם אב לילדים, שיכול להפגין רגישות ולהפסיק את הדבר הזה?


    • ב- 22 באוקטובר 2010 בשעה 18:39 רוני

      הכינוי המסוים שבחרת לך מטריד. גורם לי לתהות מי אתה – כי אתה בהחלט מרפרר פה ליודעי רכילות.


  7. ב- 22 באוקטובר 2010 בשעה 18:37 רוני

    זה לא קשור ישירות לספקטור או שריג או מירי חנוך – או להורה אחר שחשף את ילדיו אצל סופר נני או באמא מחליפה – אלוהים יודע שיש כבר הרבה אפשרויות. זה עניין עקרוני, ומובן שאת צודקת.
    צריך להגן על הילדים שלנו מפנינו כי אנחנו חברה ילדותית שלא לוקחת בחשבון השלכות אפשריות של בחירות מטופשות של הורים על הילדים.
    מצד שני, קיים סיכוי מסוים שהעולם הולך לשם – לחשיפה מלאה של כולם כל הזמן. זה די מפחיד.


  8. ב- 23 באוקטובר 2010 בשעה 07:44 יפתח

    תראי: אי אפשר לכתוב:
    אינני צופה ב’מחוברים’ ולא קוראת את דנה ספקטור. יש גבול לכמה נמוך אפשר לרדת ולבזבז את הזמן.

    ובאותה נשימה לכתוב: פה איזה אייטם אצל גיא פינס בזמן הכנת ארוחת הערב, שם ראיון בווינט עם “אשתו של”

    צר לי, זה לא מסתדר. אייטם בגיא פינס זה הדבר הנמוך ביותר, והבזוי ביותר שיש. הרבה יותר מלראות 'מחוברים'.

    (ולעצם העניין: את צודקת).


  9. ב- 24 באוקטובר 2010 בשעה 00:00 סמולן

    מחוברים היא בוודאי הברקה, ועדיין היא יכולה להיות, ובטוח מהווה, גם פגיעה בילדים. למעשה, בהתחשב במה שנראה כמו אישיות גבולית לפחות אצל חלק מהאנשים שם – בלי שמות, אבל נראה שיש קשר בין קיום של שריטה לפומביות ועצם הליהוק לסדרה – אז גם אצל המבוגרים. דווקא מעצם הברק הזה של הסידרהעולה החשש שצברי ושות' הגיעו למקומות שרגל אדם לא דרכה בהם קודם, או לפחות לא עם מצלמה, וכמו בכל תגלית קולוניאליסטית, הילידים המקומיים שילמו איזה מחיר.


  10. ב- 25 באוקטובר 2010 בשעה 18:47 אחד

    מזדהה מאוד עם מה שאמרת. שתי הערות – לדעתי חוק הנוער מדבר על קטינים, כלומר עד גיל 18 ויום ולא עד גיל 14. בנוסף, מה שהיה מביך מאוד הוא ההתחסדות של חלק מהאנשים שמכרו את נשמתם למצלמה ואז התחילו לדאוג ל"פרטיות" שלהם. די נלעג לדעתי.


    • ב- 25 באוקטובר 2010 בשעה 19:06 נעמה

      בסעיף 10 של תקנון האתיקה של העיתונות המוזכר בפוסט, יש הבחנה בין קטינים עד גיל 14 לבין גילאי 14-18 שלא נכנסתי אליה. בפוסט ציטטתי את סעיף 10א', המתייחס לקטינים עד גיל 14. סעיף 10ב' מתייחס לגילאי 14-18, כשההבדל הוא שלא נדרשת הסכמת ההורים. כל שאר התנאים נדרשים. כאן



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-645 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
    • מי יגן על החולים?
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie