החזרתם של מבקשי מקלט סודאנים “מרצונם”(?) לארצם מעוררת שאלות רבות. בעיקר משום שניתן מידע סותר באשר לוידוא רצונם והאם ניתן בהסכמה חופשית, וכן להליך שעברו טרם ההחזרה. אתייחס כאן לשתיים בלבד: שאלת הערבויות שניתנו לישראל; והסיקור התקשורתי שסיכן עוד יותר את המוחזרים. אך לפני זה כמה מילות הקדמה על מעמדם של מי שהמדינה מכנה “מסתננים” ועל עצם החזרתם.
כתבתי רבות על הנושא של מבקשי מקלט ופליטים. בתכלית הקיצור: מי שהגיע לשטחה של מדינה או לתחנת הגבול שלה (טרם כניסה לשטחה) וביקש מקלט מדיני הוא בגדר מבקש מקלט. אם בקשתו מאושרת על-ידי המדינה הוא נהפך לפליט, ובעל זכויות שהיא חייבת בהן על-פי אמנת הפליטים (בהנחה שהיא צד לה. אחת המדינות שמקבלת הכי הרבה מבקשי מקלט ועקורים, אגב, היא פקיסטן, שכלל איננה צד לאמנה). הליך קביעת מעמדו של פליט (RSD) הוא הליך האורך זמן. שכן מעמד של פליט הוא מעמד אינדיווידואלי ויש לבדוק את הסכנות שהוא נתון להן בארץ מוצאו באופן אישי (case by case). ישנן נסיבות שבהן ניתנת הגנה קבוצתית זמנית לנוכח נסיבות כלליות במדינת המוצא. עד לפני כשנתיים התבצע ה-RSD על-ידי הנציגות המקומית של נציבות האו”ם לפליטים. מזה קרוב לשנתיים מתבצע הליך זה בישראל על-ידי שתי יחידות של משרד הפנים. בשני המקרים ההמלצות מועברת לוועדה מייעצת לשר הפנים, שהוא הקובע אם לאמץ אותן. כדי לסבר את האוזן: ב-2008 נבחנו 1,596 בקשות. אדם אחד קיבל מעמד של פליט. ב-2009 נבחנו 1,625 בקשות. שני בני-אדם קיבלו מעמד של פליט. טוב, זאת עלייה של 100%. כמה מאות מבקשי מקלט שהגיעו מדארפור עצמה קיבלו מעמד זמני בישראל לפני שנים מספר. מעמדם של כל השאר כלל לא נבדק.
עיקרון אי-ההחזרה (non-refoulemet) שנקבע בסעיף 33 לאמנת הפליטים, אוסר להחזיר או לגרש פליט למדינה שנשקפת בה סכנה לחייו או לחירותו. עיקרון זה מעוגן בנוגע לעינויים גם באמנה נגד עינויים ובאותו הקשר גם – על דרך פרשנות של בית המשפט האירופי לזכויות אדם – באמנה האירופית לזכויות אדם. הוועדה לזכויות אדם של האו”ם קבעה כי הוא חל בנוגע לעונש מוות באמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות (כלומר, איסור על מדינה שבה לא קיים עונש מוות להחזיר או להסגיר אדם למקום שבו צפוי לו עונש כזה). עיקרון זה נחשב היום לחלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי, כלומר תקף ומחייב את כל מדינות העולם ללא קשר לאמנה מסוימת שהן צד לה.
השאלה המקדימה שצריכה להישאל, אפוא, היא עד כמה – ואיך – נבדקה השאלה האם החוזרים צפויים לסכנה. נאמר לנו שהאו”ם היה שותף לתהליך. אם זה נכון זה מעודד. כי האו”ם בהחלט נמצא במעמד לקבוע האם סכסוך באזור מסוים הסתיים כך שהסכנה חלפה והפליטים ומבקשי המקלט יכולים לשוב אליו. אבל נאמר גם שישראל קיבלה ערבויות שלא תישקף לחוזרים סכנה. אז הנה אנו מגיעים לנקודה הראשונה.
ערבויות
התקדים הבינלאומי המעניין והמאלף ביותר בעניין ערבויות שמקבלת מדינה המבקשת להחזיר מבקש מקלט, נקבע בהקשר של עינויים. סעיף 3 לאמנה נגד עינויים אוסר על החזרת אדם למדינה שיש יסוד מהותי להאמין כי הוא יהיה נתון בה לעינויים. שוודיה ביקשה להחזיר למצרים מבקש מקלט מצרי שבקשתו סורבה. העותר, אגיזה, היה עצור בזמנו במצרים ועונה שם לדבריו. שנים לאחר מכן נשפט שלא בפניו והיה מבוקש במצרים בעוון מעורבות לכאורה בפעילות טרוריסטית. טרם החזרתו קיבלה שוודיה ממצרים ערבויות בכתב כי האיש יועמד למשפט הוגן ולא יעונה. למרות ביקורים של השגריר השוודי בכלא, במסגרת אותן ערבויות דיפלומטיות, התברר לאחר מעשה כי האיש עבר עינויים. ועדת האו"ם המנטרת את האמנה הבינ"ל נגד עינויים (CAT), שהמקרה הגיע לפתחה, קבעה כי בהחזרתו למצרים, הפרה שוודיה את האמנה. בהחלטתה כתבה הוועדה כי לרשויות המדינה היה ידוע, או צריך היה להיות ידוע, כי במצרים נהוג שימוש “נרחב ועקבי” בעינויים נגד עצורים, וכי הסיכון בכך גבוה במיוחד כשמדובר במי שמוחזקים במעצר מסיבות פוליטיות וביטחוניות. במקרה זה, העותר היה נתון לסכנה ממשית של עינויים בעת גירושו. הערבויות הדיפלומטיות לא לוו במנגנון למימושן ולא הספיקו כדי להגן בפני הסיכון הנוכח.
ההחלטה, אגב, התקבלה בשוודיה בתדהמה רבתי. יש מדינות שכאשר גוף של האו”ם קובע כי הן הפירו את חובתן על-פי אמנה שהן חתומות עליה אין זה עניין של מה בכך עבורן.
הלקח החשוב מהמקרה הוא כי עצם קבלת ערבויות אין בה די. לא רק שיש לקבל ערבויות ממשיות שניתן לבטוח בהן ולפקח עליהן, אלא שכאשר יש מידע בדוק שעל-פיו במדינה מסוימת נהוגים עינויים (או במקרים אחרים סכנה לחיים ולחירות על-פי אמנת הפליטים) - אין להחזיר אליהן.
התקשורת חושפת
היבט נוסף במקרה של מבקשי מקלט סודאנים הוא העובדה כי עצם כניסתם לשטח ישראל מכניסה אותם לסכנה בסודאן. בדרכון הסודאני מצוין איסור מפורש על כניסה לישראל. זהו היבט של מה שמכונה פליטים sur place. ומקרה שמעלה שאלות מעניינות באשר למעמד הפליטות. שכן זה נובע מרדיפה (מסוימת) שבשלה ברחו ממדינת המקור. ואילו כאן, כביכול “מכניסים” עצמם אנשים למעמד של פליטות מעצם ה”החלטה” להיכנס למדינה מסוימת. ההחזרה לסודאן, כך דווח, נעשתה באופן חשאי ודרך מדינה שלישית, כדי למזער את הסכנה ששלטונות סודאן יידעו שהחוזרים הגיעו מישראל. רק מה, כל-כך “חשאי” שלא רק דווח בכל כלי התקשורת, אלא גם חזינו בפניהם הלא מטושטשות של המוחזרים, לפחות במהדורת החדשות שאני צפיתי בה שלשום.
הידיעה של ישי הלפר בהארץ היום, על החשש מהתלקחות באזור שאליו הוחזרו מבקשי המקלט, נפתחת במילים הבאות:
אם ייוודע לרשויות סודאן כי הפליטים שהוחזרו שלשום לדרום המדינה באו מישראל, מדינה שאין לה יחסים דיפלומטיים עם חרטום, חייהם יהיו ללא ספק בסכנה.
קשה לחשוב על ניסוח שמבליט יותר את הפרדוקס שבעצם כתיבתו. כי הפרסום הזה עצמו, כשאר הפרסומים בתקשורת, מגביר את הסכנה שרשויות סודאן יידעו שמבקשי המקלט המוחזרים מגיעים מישראל.
פרדוקס ודילמה. כי זרימת מידע ועיתונות חופשית חיוניות לדמוקרטיה ולהגנה על זכויות אדם. במקרה הזה, השאלות החשובות לגבי עצם ההחזרה של מבקשי המקלט ועד כמה היא נעשתה אכן מרצונם – לא היו נשאלות לולא הסיקור התקשורתי וחשיפת הנושא. הנושא לא היה עולה לדיון ציבורי ופעולות מחאה אפשריות לא היו ננקטות. לעומת זאת, צילום פניהם המגולות הוא חוסר אחריות ממדרגה ראשונה, וסיכון מיותר של חייהם. מותר וצריך לצפות מהתקשורת לרסן את עצמה בכל מיני נסיבות. ההקשר הנוכחי הוא אחת מהן.
קרוא וכתוב 
לי יש הסבר חלופי למה ארגוני הזכויות מתנגדים להחזרת הפליטים לסודאן:
ברגע שלא יהיו פה פליטים להרבה פעילים למען הפליטים לא תהיה עבודה ולא תהיה אג'נדה לנגח בה את הממשלה.
גם יהיו להם פחות תרומות.
כניסת פליטים לישראל היא לדעתך תעודת ביטוח עבורם וכך לא צריך להיות כי אחרת נטבע פה באנשים.
בעבר ביקרתי בכמה מדינות במערב אפריקה שמחלק מהם מגיעים הנה הפליטים ואם תבקרי שם תביני למה כל אחד מנסה בכל מחיר לברוח משם.
כניסת פליטים איננה תעודת ביטוח עבורם, בעיני. היא כן מחייבת בדיקה של הנסיבות. אם יתברר שהם אינם עומדים בקריטריונים של פליטים אלא רק מהגרי עבודה, אם לא נשקפת להם סכנה – אין מניעה להחזיר אותם. החובה הזאת של ישראל – לבדוק ולא להחזיר במקרה של סכנה כנ"ל – איננה נובעת מפעילות של ארגוני זכויות אדם. היא נובעת מהתחייבותה של המדינה עצמה, בעת שחתמה על אמנת הפליטים. התחייבות שלקחה על עצמה מרצון. כל דיני זכויות אדם הבינלאומיים שמדינות מתחייבות להם נוגסים במידה זו או אחרת בריבונות המדינה.
ולגבי המצב באפריקה: בוודאי שאני מבינה. ההתמחות שלי היא הגירה ואזרחות. על זה נאמר בספרות: open your borders or open your wallets. פתחו את הגבולות שלכן או פתחו את הארנקים שלכן (וסייעו למדינות האלה בכסף). ומדינות אפריקה עצמן הן בין קולטות המהגרים ומבקשי המקלט הגדולות ביותר. רוב האנשים לא מצליחים לעשות את דרכם לכאן (ולהיות נתונים בדרך להתעללויות, אונס, ושאר מעשי זוועה מחרידים)
מושג ההסכמה בדין הישראלי יצטרך מכל מיני סוגיות לעבור בחינה מחדש. בנתיים מכל מיני סיבות בית המשפט, לפחות שאני טוען את זה הן בדיני חיובים והם בהקשרים אחרים כגון בעלות על מקרקעין והסכמים אחרים נדחות בבוז על ידי בית המשפט "היא הסכימה " הוא הסכים" ובכך הסתיים הגולל. בובכן הפליטים הללו על פי התוכנית בטלויזה הסכימו מרצון לפינוי. מה זה ברצון? אולטרא רצון. ומי שלא הסכים דפקו כנראה עם פטיש על היד עד שהוא הסכים. וככה בסוף כולם הסכימו שבת אחים גם יחד.
מעבר לנושאים שהעלת עוד שתי נקודות בנוסף להסכמה המפוקפקת. האחד זה מעשים של הריבון שמטרתם היא למנוע גישה לבית המשפט ותקפותם .אם ההסכמה היתה כל כך מובהקת מדוע נזקקו להברחה באישון לילה תוך כדי ידוע הציבור על ההסכמה המפוארת רק באיחור? מדוע לא עשו להם מסיבת פרידה בלוד. הנה שב"חים עוזבים מרצונם תוך כדי שהם מודים שאלי ישי צדק והם בעצם סוכנים סמויים של מחלת האידס שבוא לבעול את בתולות ישראל והסכימו לחוזר לסודן עם החידקים שלהם.
הדבר השני שלא יהיו לך שום ספקות מדובר בבלון ניסוי תלת שלבי . קודם אוירון אחד אחר כך שניים שלושה ואחר כך רכבת אווירית.
נתבייש לנו בשקט ביחד.
עדי
במדינה שאפי' לגבי שיויון זכויות לאזרחיה היא אין הסכמה לאומית
ראה ערך ערבים/חרדים וכו'
ואת סבורה שהמדינה צריכה להעסיק עשרות פקידים בכדי לבדוק כל זב חוטם שאין לו עבודה במקום אחר שבמקרה המקום האחר הוא גם מקום שאינו דמוקרטי והשלטון לא בדיוק מתנהג תקין.
כלומר, עצם העובדה שמישהו הגיע ממדינות אלו (שכפי הנראה רוב האנשים בה היו שמחים לברוח) זה כבר נותן לו חסות למגורים, מחיה ועוד
לא נשמע לי סביר
לא נשמע לי דמוקרטי
לא נשמע לי הגיוני
נדמה לי שהתנסחתי ברור אבל אחזור שוב: לא עצם העובדה שמישהו הגיע ממדינות אלו נותנת לו זכות למגורים ומחיה. אלא, אם הוא נתון שם לרדיפה על רקע אחד מהבסיסים המוגדרים באמנת הפליטים, או/ו שנשקפת סכנה לחייו או חירותו או סכנת עינויים אם יוחזר לשם. רק שכדי לבדוק אם נשקפת לו סכנה יש צורך לבדוק. ובדיקה כזאת כרוכה בהליך.
אם מדובר רק ב"זב חוטם שאין לו עבודה במקום אחר" – כהגדרתך הנלבבת – אין לישראל חובה להשאירו בתחומה.
ישראל צריכה להעסיק, נניח, "עשרות פקידים" כדי לבדוק אם האדם זכאי למעמד של פליט בגלל סיבה פשוטה: היא חתמה ואישררה מרצונה את אמנת הפליטים. היא רוצה(?) להיות חלק ממשפחת האומות. אה כן, היא גם נוסדה על האודים העשנים של יהדות אירופה המושמדת. זאת שניסתה להימלט ולא נתנו לה להיכנס לשום מקום. לא שום השוואה היסטורית. אבל כן תזכורת למחויבות מוסרית לנרדפים ופליטים. משום שאמנת הפליטים – ובעיקר ליבתה, עיקרון אי-ההחזרה – נוסחה כלקח מפורש של הניסיון הזה. וישראל לא רק צד לאמנה, היא גם היתה צד פעיל מאד בניסוחה, בדיוק בגלל הסיבה הזאת.
כמה עצוב.
כמה הערות:
אני מבין שישי הלפר (אולי בלופר) נחשב לאורים ותומים בנושאי סודן, אבל האמת היא שדרום סודן היא גוף אוטונומי מאז הסכם הפסקת האש ב2005. בקרוב יתקיים במדינה משאל עם והיא תזכה (כנראה) לעצמאות. לסודנים הדרומיים תינתן הזדמנות (אני מקווה) לבנות מדינה משלהם.
נתבונן במקרה הבוחן הבא: 5 מיליון "פליטים" פלשתינאים מגיעים לשטחה של מדינת ישראל או לתחנת הגבול שלהומבקשים מקלט מדיני, לפי אמנת הפליטים הם בגדר מבקשי מקלט ואי אפשר לגרשם. לי הקטן והדל מצב זה נראה אבסורדי, אמנת הפליטים כמו סעיפים רבים בחוק הבינלאומי מיושנת ולא מותאמת למציאות של גלובליזציה, ולכן לא מיושמת. ישראל לא יכולה להכניס מספר בלתי מוגבל של מבקשי מקלט, הדבר פשוט לא מציאותי, הטענה לגבי בדיקת מעמדם היא סתם זריעת חול בעיניים, מה נשלח חוקרים לסודן? נגייס מאות אנשים שיבדקו את נכונות טענותיהם? אנשים תחזרו למציאות, והמציאות היא שמהגרי עבודה במספרים עצומים הופכים למבקשי מקלט. דבר שגורם לכך שגם מקרים מוצדקים לא נענים.
ה"פליטים" הפלסטינים אינם נחשבים לפליטים על-פי אמנת הפליטים. משתי סיבות מהותיות ואחת פורמלית:
1. הם אינם נרדפים במדינת מוצאם (ישראל), כהגדרת האמנה.
2. הם רוצים לחזור אליה ואילו ע"פ אמנת הפליטים הם לא רוצים לחזור אליה/ברחו ממנה בגלל הרדיפה הנ"ל.
3. הם מקבלים סיוע מאונר"א ולא מנציבות האו"ם לפליטים. האמנה מוציאה מגדרה מי שמקבל סיוע מגופי או"ם אחרים.
הפליטים הפלסטינים הם פליטים לכל דבר ועניין. רק ציוני ישים מונח זה בין מרכאות.
"הם אינם נרדפים במדינת מוצאם (ישראל), כהגדרת האמנה". – שקרים מכוערים. הפלסטינים נרדפים ע"י הריבון הציוני לצלילי מוסיקה קלאסית מיום היווסדה של המדינה הציונית. אבל בזה אף ציוני לא מכיר. לכן כל הרשימה הזו היא צביעות אחת גדולה. גם מצבם של הפליטים בלבנון ובשאר ארצות ערב הוא בכי רע. ומה היה קורה אילו כל תושבי עזה היו חוצים את מחסום ארז ומבקשים מקלט ואזרחות בישראל, בגלל שבארץ המוצא שלהם, אף היא ישראל (הריבון שם הוא ישראל למרות טענותיהם של הציונים כי יצאו משם – גם זה מופיע באמנת האו"ם) הריבון הציוני רודף אותם?
בוודאי קראת את מאמר התגובה של עדי אופיר למאמרה של רות גביזון בקובץ 'היחיד ומצב החירום' (ון ליר). הוא טוען כלפיה כי היא מתייחסת לחומר התיאורטי של אוניברסיטת ייל ואילו הוא מתייחס למציאות בשטח. טענה זו תקפה גם עבור תגובתך זו.
דרור מבל"ד
למה שישובו? ובמה הם נבדלים מקרוב ל120 מליון (או 80 מליון תלוי איך סופרים) אירופאים שנאלצו לעזוב את ביתם במשך מלחמת העולם השניה וספחיה? אתה יודע למה? כי הם לא פליטים יותר באירופה וגם אלה לא פליטים יותר אלא בני ערובה בידי מנוולים כמוך שלא איכפת לך שהם סובלים ואיך הם חיים, ולא אכיפת לך כלום העיקר שיוכלו לגרש כמה יהודים מהבית שלהם ואם אפשר גם לשחוט אותם בהזמנות מה טובו אוהלליך יעקב.
. שזה מה שבעצם מעניין מנוולים מהסוג שלך. הפליטים?מצדך שירקבו במחנות הפליטים בלבנון ובדמשק ובירדן ובגדה וברצועה העיקר שנשמור אותם גרים בתוך הביוב והזבל שאפשר יהה לנגח מדי פעם את ישראל. ועל כן גם לא מענינים אותך בכלל כמה עשרות אלפי אנשים שהגיעו הנה אינם קשורים כלל לשום דבר ורק אתה מציע שלא לעזור להם כי עוד לא נפתרה בעית הפליטים הפלשתינאים …..
אומללים הפלשתינאים שאנשים מסוגך מנצלים אותם . ואני מאד מקווה שלפחות הפליטים הללו ימלטו מנחת זרועך לך להתנדנד על הגדר בעילבין ותעזוב אותם ואת המאבק לזכויות שלהם.
בכל אופן הלוגיקה שלך שהם נרדפים בישראל ובהקשר של הויכוח כאן היא שחייבים לקלוט אותם במצרים כי בישראל רודפים אותם….
פתח מפה, דארפור לא נמצאת בדרום סודן והסכסוך שם חדש בהרבה (אף על פי שיש שיאמרו שמקורותיו דומים: כפיית ההגמוניה הערבית על האוכלוסיה השחורה). הפיסקה הראשונה שלך כלל אינה רלוונטית.
נרדפים כל כך שהם מעדיפים להיות אזרחי ישראל ולא להיות עם חופשי בארץ מצריים על פי ההגיון העקום שלך בעצם אתה מצדיק את בקשות מקלט מדיני של פליטים פלשתיאנים בסוריה לבנון ומצריים….. מרוב שינאה עצמית התבלבלה לך הלוגיקה ואתה בעצם מצדיק את הטרנספר של כהנא….
ובכן אני בעד שיוכרו כנרדפים בפלשתין ועד יעבור זעם שיתנו להם ויזות באירופה מפאת הקלגאס הנאצי יהודי ושלום על ישראל..
הבעיה שאיש כולל אתה לא מתעניין בכלל במצבם של הפליטים הפלשתינאים הם מטרתם שימושם הוא לנגח את הג'ידון היהודי ולא לדאוג להם.
פה זה מצב אחר בכל אוןפן מדובר בפליטים/עבדים/עובדים זרים/אנשים שחיים היום פה וצריך לדאוג להם אם הפלשתינאים ובלעדיהם עם גופיות בשיך ג'ארח ואו עם אונס בעילבין ואו בלי ועם וא בלי מכות במשחק של ביתר ירושלים בכל המקרים הללו ובכל מקרה אחר צריך לדאוג להם כי הם כאן והם אוכלוסיה מוחלשת ואין צורך לגרשם באישון הלילה
לך אתה להיות עם חופשי בארץ מצרים. אתה התבלבת, לא אני. הציונים (ואבו מאזן ביניהם) הם אלה המעוניינים בכך שמדינות ערב תקלוט את הפליטים הפלסטינים כאזרחים. ישנם כמובן הרבה ארגונים המפיקים רווח פוליטי מסבלם של הפליטים הפלסטינים, אבל לא על זה הדיון. הדיון שאני מציג הוא האם הדיון שנעמה כרמי מציגה ושאתה משתתף בו הוא לגיטימי או לא.
אני חושב שהדיון אם לאזרח כאן אדם כלשהו שאינו בעל האדמות המקורי אינו לגיטימי כל עוד הפלסטינים עצמם (כולם) אינם משתתפים בדיון זה. לדעתי זהו מופע צביעות על זכויות אדם כאשר מול עיניי המתדיינים ישנם מליוני פליטים אשר מסורבים לחזור בגלל איומים דמוגרפים כאלה ואחרים – פרי ביאושים של האידאולוגיה הציונית ומדיניות סדורה היטב מיום היווסדה של המדינה הציונית.
מיכאל אני מצטט מגוף הבלוג:
"הידיעה של ישי הלפר בהארץ היום, על החשש מהתלקחות באזור שאליו הוחזרו מבקשי המקלט, נפתחת במילים הבאות:
אם ייוודע לרשויות סודאן כי הפליטים שהוחזרו שלשום לדרום המדינה באו מישראל, מדינה שאין לה יחסים דיפלומטיים עם חרטום, חייהם יהיו ללא ספק בסכנה."
כלומר האנשים בהם מדובר הוסעו לדרום סודן, לגבי מקורם של המדויק של הבאים לכאן מסודן לדעתי אף אחד לא יודע ואין שום אפשרות לברר את המצב לאשורו.
ואני חוזר על טענתי (פלסטינים או סודנים), האינטרפטציה של נעמה לאמנת הפליטים היא לא מעשית ושום מדינה לא יכולה לעמוד בה באופן מעשי.ישראל לא תעמוד בכך, אלא אם כן אנחנו מחליטים להכניס לכאן כמה מאות אלפי או מיליונים של אנשים.
אני לא בהכרח מסכים לפרשנות היורידית שלך נעמה. במובן שאני מבין את החשבונואת המשפטית הזאת אבל בסוף יש כאן כמה עשרות אלפי אנשים שהגיעו הנה. בבקשה שיעשו את המיון בכניסה למדינה שרוכשת 20 חמקנים בטרליון בליון דולרים צריכה להיות האפשרות לשמור על גבולתיה. אבל כאשר האנשים כבר כאן זה לא מעניין אותי יותר וצריך לתת להם את מלא הזכויות האזרחיות כולל האפשרות לעבוד להתפרנס חופש תנועה וכל השאר. מדינת ישראל נולדה מהתורים בקונסליות באירופה בשנות ה30 והארבעים צריכה להיות כאן התיחסות אחרת לפליטים.
כמה לדעתך מבין הפליטים הם מחפשי עבודה וכמה באמת נרדפים?
לפי הבנתי את המצב באפריקה כמעט בכל מדינה יש בעיות ומלחמות וכל אחד יכול להכריז על עצמו כנרדף.
אם מגיע למשל אדם מחוף השנהב (מדינה עם רמת חיים זועתית כפי שראיתי בביקור שם) אייך באמת תוכלי לודא שהוא נרדף שם?
השאלה היא כמה מהם הם בני אדם. זאת השאלה.
חסר אבל דבר אחד לדעתי כאן-הם כלל לא פליטים. הרי ס' 31 (1) לאמנת הפליטים במפורש מדבר על כך שפליט הוא כזה במדינה שאליה הגיע *ישירות* מהארץ ממנה ברח. במקרה שלנו – מצרים.
לכן, מעתה אמור:
במצרים: פליט.
בישראל: מהגר עבודה לא חוקי. מהגר לא חוקי שהוא כמובן אדם שזכאי לזכויות שכל אדם זכאי להן ויחס הומני, אבל מהגר לא חוקי ותו לא.
הגדרת פליט נמצאת בסעיף 1 לאמנה.
סעיף 31 מדבר על משהו אחר.
נכון שחלק ממבקשי המקלט קיבלו מעמד במצרים. אבל זה לא פוטר את ישראל מלבדוק האם (א) יש להם שם הגנה אפקטיווית שזה המבחן. (ב) האם לא נשקפת להם סכנה שם. סכנה כזאת יכולה להיות סכנת עינויים (ע"פ האמנה נגד עינויים כפי שהוסבר בפוסט) או סכנה של החזרה למדינה שבה הם נרדפים. מצרים כבר החזירה בעבר מבקשי מקלט לסודאן. אגב, יש לציין שעיקרון ה-non-refoulement הוכר גם בפסיקת בג"צ בישראל, בבג"צ אל טאיי. וגם שם נאמר במפורש שאיסור ההחזרה חל גם למדינה שלישית שתחזיר למדינת המקור.
אכן דיני הפליטים לא מאפשרים מה שאנו מכנים בז'רגון שלהם "shopping" – הפליט לא יכול לבחור באיזו מדינה הוא רוצה להיות פליט. אם הוא מקבל מעמד והגנה במדינה אחת ואז עובר למדינה אחרת רק כדי לשפר את מצבו הוא אכן בבחינת מהגר לא חוקי ולא בבחינת פליט.
אבל הלוז הוא שסעיף 33 ועיקרון ה-non-refoulement בכלל מחייב את המדינה לבדוק בטרם החזרה.
נעמה, יש לי שאלה על דעתך האישית:
האם את מתכוונת שעל מדינת ישראל לכבד את אמנת הפליט משום שזהו ההסכם עליו ישראל חתמה והסכמים צריך לכבד?
או
שאת חושבת ללא קשר להסכמים, שהמתודולוגיה של אמנת הפליט צודקת במקרה הספציפי הזה. וזה ללא קשר עם העובדה שישראל חתמה על האמנה?
או
שאת מאמינה שביצוע האמנה יועיל למדינת ישראל הן במישור הפנימי והן החיצוני ולכן ראוי לבצעה?
או שישנה סיבה שפיספסתי או קומבינציה של סיבות.
אני מנסה להבין מהו מקור ההצדקה הפנימית (שלך, שלי, של בני אדם) בסיטואציות מהסוג הזה, ובנושאים של זכויות אדם בכלל .
תודה, דודי
[…] בנושא: מוחזרים לסודאן. על “ערבויות” וחשיפה תקשורתית מהי הגנה […]