החוק באירלנד אוסר לבצע הפלה ונדרש משאל עם כדי לשנות זאת. תוצאת המשאל של 1983 היתה תיקון לחוקה המכיר בזכותו לחיים של ילד שלא נולד שיש לכבד את זכויותיו בחוקי המדינה. אלפי נשים איריות (הנתונים מדברים על מעל ל-5,000) נוסעות מדי שנה לבריטניה כדי לבצע הפלה. האם האיסור מהווה פגיעה בזכויות אדם על-פי האמנה האירופית? שלוש נשים איריות הביאו את עניינן בפני בית המשפט האירופי לזכויות אדם שפסק היום (16.12.10) במקרה. בית המשפט לא קבע כי עצם האיסור על הפלות מנוגד לאמנה האירופית. אלא, שבמקרה אחד מתוך השלושה היעדר מסגרת שבה ניתן לממש זכות להפלה מהווה הפרה של סעיף 8 לאמנה, המגן על הזכות לפרטיות וחיי משפחה.
במקרה הראשון מדובר היה באשה אלכוהוליסטית בשיקום שארבעת ילדיה נלקחו לאומנה והיא חששה שילד נוסף יסכן את סיכוייה לקבלם חזרה. במקרה השני מדובר היה באשה לא נשואה שלא רצ
תה להיהפך לאם חד הורית. בשני המקרים קבע בית המשפט כי אירלנד לא הפרה את האמנה. במקרה השלישי מדובר היה באשה שעברה טיפול נגד סרטן נדיר. היא חששה שההריון יהווה זרז להישנות המחלה בזמן ההפוגה וכן כי בדיקות שעברה ישפיעו על התפתחות העובר. במקרה זה קבע בית המשפט כי הופרה זכותה לפרטיות המוגנת בסעיף 8 לאמנה.
ב-1992 פסק בית המשפט העליון באירלנד במקרה של נערה שהיתה קורבן אונס, כי יש קטגוריה של מקרים שבהם קיימת זכות להפסיק הריון: כאשר יש חשש ממשי ואמיתי לחיי האשה ההרה. כפי שמציינת פיונה דה לנדרס בגרדיאן היום, לא רק שאירלנד היא בין קומץ המדינות האירופיות שבהן הפלה מוגבלת במידה כזאת, אלא שהממשלה לא הציעה חקיקה או הציגה הנחיות שיאפשרו לקבוע מתי מדובר במקרה כזה. החלטת בית המשפט בשטרסבורג מהיום תחייב את ממשלת אירלנד לעשות משהו כדי לאפשר לנשים שחייהן בסכנה לעבור הפלה. מה בדיוק עדיין לא ברור.
קרוא וכתוב 
לא שפה המצב מזהיר (הוועדות), אבל אין ספק שהמצב שם בלתי נסבל וגובל בהפרת זכויות אדם של נשים – הזכות על גופן.
ישנה הספינה הורודה (כמדומני) העוגנת לעיתים מחוץ למים הטריטוריליים של אירלנד, ונשים שטות אליה על מנת לבצע בה הפלה ולחזור הביתה.
יש לי קצת בעיה עם התערבות של האיחוד האירופי בחוקי המדינות הלאומיות השונות. בית המשפט האירופי הוא ליברלי במהותו, כלומר שמאל מבחינה תרבותית, דתית וכו', אבל ימין מבחינה כלכלית. זכויות הפרט קודמות לכל, גם למדינת רווחה והגנה על עובדים. כך לדוגמה שבדיה ודנמרק נאבקו קשות כדי לשמר חוקים שנוגעים למדינת הרווחה שלהם נגד החלטות בית המשפט האירופי.
דנמרק רצתה לשמר חוק לפיו בעל אדמה חייב לגור עד רדיוס מסוים מהשטח אותו הוא קונה כדי שלא יווצר מצב של בעלי הון ובעלי אדמות שמשתלטים על שטחי אדמות נרחבים מדי, מה שיצור מצב של שכבה של בעלי אדמות ו"אריסיהם".
שבדיה לעומתה, נאבקה לשמר את החוק לפיו האיגוד המקצועי רשאי להטיל "חרם" על פירמה שלא חותמת על הסכם קולקטיבי עימה (או שמפירה אותו). לפי חוק "החרם", מרגע שהוא הוטל אף עובד מאוגד לא יספק שירותים לפירמה שנמצאית בחרם. מכיוון שכ-80% בשבדיה מאוגדים, חוסר רצון לחתום על הסכם קולקטיבי עם האיגוד בשבדיה משמעותו התאבדות כלכלית. ההגיון של חוק זה הוא שמכיוון שלא נחתם בין הפירמה/ חנות וכו' לבין האיגוד חוזה (או שהוא הופר), אין העובדים באיגוד תחת איזשהיא חובה, יחסים עסקיים או יחסי עבודה כלפי הפירמה/חנות הנ"ל. חברת בנייה לאטבית שבנתה פרוייקט בשבדיה, חתמה על הסכם קולקטיבי עם האיגוד הלטבי, אך לא עם האיגוד השבדי. ההסכם הקולקטיבי השבדי הוא מן הסתם טוב יותר ונותן יותר זכויות ושכר לעובדים. האיגוד הכריז על חברת בנייה זו "חרם", דבר שהכניע אותה, אולם היא תבעה את האיגוד בבית המשפט האירופי שקבע שהאיגוד פגע בחופש התחרות. ממשלת שבדיה (הימנית!) אמרה שאם האיחוד האירופי מפרש כך תחרות אז שבדיה פורשת מהאיחוד והאיחוד מצא פשרה שכמעט כולה ויתור לממשלת שבדיה והאיגוד המקצועי שלה.
אולם מצד שני, השמאל כרגע בנסיגה ובהפסדים, אז לא ממש אכפת לי כשיש לנו נצחון וכשאנו משתמשים בבית המשפט האירופי למען מטרותינו. כל נצחון של השמאל הוא חשוב ולא חשוב באיזו דרך הוא מושג (לא לדאוג, הימין משתמש בדיוק באותם דרכים).
אני שמחה על התגובה שמבהירה יפה כל כך כמה גם משמאל וגם מימין יש כאלה שזכויות הפרט הן רק כלי שרת עבורם למדיניות אחרת.
אמנם לא "זכויות הפרט קודמות לכל" – בהחלט אמורים לאזן אותם גם עם אינטרסים ציבוריים (בכל אמנה בינלאומית שאני מכירה), אבל בהחלט כן במרכז. זה כל הרעיון.
ובית המשפט האירופי לזכויות אדם (שאינו שייך לאיחוד האירופי אלא למועצת אירופה) מתערב משום שהמדינות נתנו לו את הסמכות הזאת. הן ויתרו מרצונן על ריבונותן בתחומים מסוימים. אפרופו הפוסט הקודם שלי. במקרה של הפסיקה הזאת, כמו אחרות, בית המשפט בהחלט לוקח בחשבון את התרבות הלאומית של אירלנד ואת התפיסה הדתית הרווחת. וגם לא אומר למדינה איך לממש. יש תמיד מה שקוראים "מרחב תמרון" לממשלות איך לממש זכות זאת או אחרת.
בהחלט, נעמה. ולא פחות מכך – התגובה של אבי ממחישה שהן משמאל והן מימין (וגם באמצע, מקדימה ומאחור) יש מי שמבחינתם המטרה מקדשת את האמצעים עד כדי כך שבדרך הם שוכחים מה מקדש את המטרה.
לעתים נדמה לי שחסד עשה עמנו הקב"ה שיצר את המין האנושי כך שרוב חבריו יתעניינו יותר ב"אח הגדול", נניח, כמטפורה, ולא בתיקון העולם, לשיטתם.
אנחנו בעיצומו של מאבק בין שמאל לימין והשמאל צריך להשתמש בכל אמצעי ברשותו למען מטרותיו (כל עוד לא מדובר באלימות כמובן). לא מדובר בדיון אקדמי באוניברסיטה גרידא, אלא במציאות הפוליטית הממשית.
זכויות פרט למען הפלות הן ראויות ומוסריות ומתאימות למדיניות השמאל, בעוד שזכויות פרט שמונעות מהאיגוד השבדי לבצע "חרם" או מהמדינה הדנית למנוע את היווצרותן של מעמד בעלי הון ובעלי אדמות ששולטים על חסרי אדמות הן גם רעות מוסרית וגם מתאימות לימין מבחינה פוליטית.
ברור שזכויות הפרט הן לא איזה משהו שמשוטט לו בחלל, אלא נוטלות חלק במציאות הפוליטית הממשית. כבר מארקס אמר שהזכות של הומלס לישון מתחת לגשר היא לא "זכות" ראויה שיש להתייחס אליה ברצינות.
בית המשפט האירופי הוא לא מעין גוף ניטרלי ואובייקטיבי. יש לו אג'נדה פוליטית והוא כלי פוליטי למימוש העקרונות הליברליים לטוב ולרע. לטוב – בנושאי חברה, דת, תרבות וכו'. לרע – בנושאי כלכלה ורווחה. האג'נדה שלו היא זכויות הפרט מעל לכל וזה כולל גם תמיכה במדיניות של ניאו-ליברליזם כלכלי ולכן הוא נקלע לעימותים עם מדינות כמו דנמרק ושבדיה.
אני לא בטוח שנכון לוותר על מדינת רווחה וסוציאל-דמוקרטיה במדינות מסוימות כדי להבטיח ליברליזם דתי, תרבותי וכו' במדינות אחרות. בישראל ניסינו את זה עם "מחנה השלום" בשנות ה-90, אשר במסגרתו השמאל היה מוכן להפריט, לוותר על זכויות עובדים ולפרק את מדינת הרווחה כדי להשיג שלום, ליברליזם תרבותי, מאבק בכפייה דתית וכו'. התוצאה הייתה שהעניים, המובטלים והעובדים בדרגות הנמוכות התנתקו סופית מהשמאל והם לא מוכנים בכלל לחשוב על מר"צ או השמאל בכלל כאופציה בבחירות.
בקיצור, המטרה מקדשת את האמצעים. כשזו המטרה הנכונה. בעיניך.
זה, בקליפת אגוז, בדיוק מה שהרעיון של זכויות אדם מתנגד לו. הרעיון של זכויות אדם אומר שיש אמצעים שאסור לנקוט בהם גם למען המטרה הראויה ביותר. כי יש גרעין שאסור לפגוע בו. אבל אני כבר שנים אומרת שלמרות שהשמאל מנכס לעצמו את שיח זכויות האדם – הרי גם בו יש לא מעטים (ותגובתך היא באמת ראיה מצוינת לכך), שכשמדובר במטרות ראויות בעיניהם הם מוכנים לוותר על זכויות אדם. וגם על שלטון החוק בדרך.
למיטב ידיעתי הציטוט לגבי השינה מתחת לגשר שייך לאנטול פרנס אבל אולי אני טועה. יש ציטוטים שהרבה אבות תובעים עליהם זכויות…
וזו בדיוק הטעות שלך, ושל רבים בשני המחנות.
לא צריך לקדש מחנות – צריך לקדש מטרות.
אם מטרתך היא הפרדת דת ומדינה / הקטנת הפערים / שיפור החינוך והבריאות / מתן יתר חשיבות לשמירה על איכות הסביבה – זה לא קשור לשמאל או לימין.
יש, במיוחד בארץ, אנשים רבים גם בשמאל וגם בימין שיחתמו בשתי הידיים על המטרות הללו.
את המטרות צריך לקדם, ולא את ניצחון השמאל או ניצחון הימין.
הרי מה קורה – בשמאל הרדיקלי, נחרדים מהעובדה שלשתי מדינות לשני עמים מסכים גם ליברמן, ולכן הם מקצינים שמאלה. כי לא יתכן מצב שהם יסכימו בנושא כלשהו עם איש ימין, גם אם זה משהו שהם הטיפו לו השכם והערב בעשרות השנים האחרונות (לו "הגדה השמאלית" לא היו מוחקים את כל הארכיון שלהם על כל תגובותיו, הייתי מביאה מראי מקום).
מצד שני, השמאל הלאומי מלאים חרדה מכך שהם אולי "כבר לא שמאל" וש"לקחו להם את השמאל", שהם נעמדים על שתי הרגליים האחוריות כדי ליצור תנועה שתקרה "שמאל", אפילו שהיא אולי כבר ממש לא "שמאל". העיקר לא להחשב למרכז או לימין. על עקרונות המניפסט שלהם, למעט ההתלהמויות, הייתי אני חותמת, וכמוני מן הסתם אנשים שרבים שנמצאים ימינה ממני.
התגובה היתה, כמובן, לאבי, לא לנעמה.
אני לא חושב שמישהו כאן העמיד ליברליזם דתי, בוודאי לא "ליברליזם" שמאפשר לממסד דתי לכפות עצמו על זכויות נשים ועל רחמן, מעל ערך חברתי כלשהו. טעות בכתובת. ניתן היה להבין ממה שכתבת, אולי בטעות, שסדרי העדיפויות שלך שונים.
שוב, הטקסט של אבי מנוסח בצורה שניתנת גם לפרשנות מקלה 🙂 אבל אפרופו הציטוט, על פניו נראה שהוא בעד זכותה של אישה להישאר בהריון לא רצוי, כמו גם זכותו של גבר.
הפלה זה רצח!
מניעת הפלה זה רצח. הפלה היא הפלה.
איך את רוצחת כשאת מונעת הפלה?
את התינוק אפשר למסור לאימוץ, אם אמו אינה מעוניינת / מסוגלת / יכולה לגדל אותו.
אם ירצחו אותה כי היא בהריון, או יסגרו אותה באיזה מוסד מגדלנה (האירים הנאורים הפסיקו עם זה רק ב-1995), אז אכן מניעת הפלה היא רצח.
וגם בזה צריך לטפל.
וכן, כמובן, אם עצם ההריון מאיים על חייה, או אם העובר הוא כזה שחייו לא יהיו חיים, ולא חיי המטפלים בו, מפאת מומים רבים.
אני לא כל כך מבין את התגובות שלכם, אז אולי תעזרו לי. אני בפירוש כתבתי שאני בעד הזכות להפלות. לא רק שזו זכות מוסרית, אלא שהיא בהחלט תואמת את התפיסה השמאלנית ומטרותיה.
כמו כן כתבתי שאני נגד שימוש באלימות פיזית להשגת המטרות ונגד שימוש באמצעים לא חוקיים להשגת המטרות (לרוב, כי אני לא אהיה נגד כל השביתות שמוגדרות כלא חוקיות).
אני בהחלט בעד עקרון המטרה מקדשת את האמצעים אם הם לא אלימים או לא חוקיים. אני בהחלט בעד ניצול כל ההזמנויות כדי להשיג את המטרות הפוליטיות של השמאל.
הבעיה של השמאל זה שהוא רך מדי ועסוק בנסיונות לשכנע את הימין, בעוד הימין מנסה לקבוע עובדות בשטח בלי להתחשב שבעמדות השמאל. כך לדוגמה, הדמוקרטים בארה"ב מנסים למתן ללא הרף את חוק מערכת הבריאות הציבורית, בעוד הרפובליקנים בכלל לא מנסים להגיע להידברות עם הדמוקרטים אלא לבטל את החוק לחלוטין.
מה שהבעתי בתגובתי הראשונה הייתה הבעת עמדה ספקנית לגבי ההסתמכות על בית המשפט האירופי ולגבי השאיפה שכוחו יגדל ויכריע עבור הממשלות המקומיות השונות. רוב תושבי אירופה לא רוצים שבית המשפט האירופי יוכל לכפות את דעתו עליהם בניגוד לרצונם. לא לחינם תושבי צרפת והולנד הצביעו נגד החוקה של האיחוד האירופי. גם תושבי אירלנד הצביעו בהתחלה נגדו, מהר מאוד נערכה הצבעה שנייה תוך פרופוגנדה מסיבית למען החוקה. ממשלות צרפת והולנד התעלמו מהחלטת תושביהן ושאר המדינות פחדו לערוך משאל עם. אם מדברים על המטרה מקדשת את האמצעים, אז זה בדיוק מה שעשו כדי שיהיה תוקף לבית המשפט בניגוד לרצונם של תושבי אירופה.
אני אישית נגד כפיית חוקים שהתושבים מתנגדים להם. אני גם יכול לראות איך בית המשפט האירופי כופה חוקים ניאו-ליברליים על מדינות שונות באיחוד תחת תירוץ של זכויות אדם. זה כבר נעשה בדנמרק ושבדיה והלחץ לפירוק מדינת הרווחה יגבר ככל שלבית משפט זה יהיה יותר כוח. העקרונות של הסוציאל דמוקרטיה הם אינם תמיד תואמים לעקרונות הליברליזם ועיקרון השוויון לא תמיד תואם לעיקרון זכויות הפרט. זה דבר שיש להבין אותו ולא לנסות לטייח אותו. ליברליזם הוא הרבה פעמים אנטי זכויות עובדים ואנטי מדינת רווחה. לא לחינם התיאוריה הקפיטליסטית נקראית ניאו-ליברליזם. חשוב לזכור את זה ולהבין שבד בבד עם קידום זכויות הפרט בתחום התרבותי, דתי וכו', ככל שלבית משפט זה יהיה יותר כוח הוא יקדם גם את זכויות הפרט בתחום הכלכלי וינסה לפרק את מדינת הרווחה ולפגוע בזכויות העובדים.
מה שטענתי זה שלמרות שיש לי בעייה גדולה עם בית משפט זה, במקרה הנ"ל הוא מקדם את האג'נדה של השמאל ולכן ספציפית במקרה הזה יש לגבות אותו (כמו שיש להתנגד לו לחלוטין במאבקיו נגד שבדיה ודנמרק).
האג'נדה של השמאל נוגעת בהומאניזם וזכויות אדם, ולכן סביר שמי שפונים לבית הדין הזה אינם אנשי ימין. החיבור הפוליטי שאתה עושה הוא נכלולי למדי, שכן הוא מנסה ליצור ספין אקטואלי במקום לדבר על עקרונות. לצערי קשה לי להאמין למי שאומר שהוא ימני ובעד הפלות. בסופו של דבר, תפיסת עולם "ימנית" – היינו ששמה את האידיאולוגיה והעקרונות האמוניים לסוגיהם לפני האדם – מתנה את הזכות, ולכן אינה יכולה להיות בעד מה שהיא מתיימרת להיות במקרים מעין אלו.
יש כאן גם היבט פטריארכאלי, שניכר במקרים בהם גם אנשי שמאל נגועים באותה גישה (ע"ע זכויות אדם של נשים בהפגנות, למשל).
חנה, לא הבנתי את התשובה שלך. ממתי טענתי שאני ימני ובעד הפלות? אני שמאלני ובעקבות הערכים השמאלנים שלי אני בעד הפלות.
אנשי ימין כלכלי רבים פונים לבית המשפט הזה והוא לרוב פוסק לזכותם.
ממשלת דנמרק מתנגדת לכך שבעלי הון ובעלי אדמות ישתלטו על חלק ניכר מהקרקעות במדינתה ושיווצרו מעמדות של בעלי אדמות וחסרי אדמות, משום כך קבעה שאדם שרוצה לקנות שטח אדמה מסויים חייב לגור ברדיוס מסויים מהאדמה שקנה. בעל הון גרמני קנה אדמות בדנמרק ותבע את ממשלת דנמרק שמנעה זאת ממנו. בית המשפט האירופי פסק לטובת בעל ההון הגרמני וממשלת דנמרק נאבקת כעת בהחלטה זו.
ממשלת שבדיה מאפשרת לאיגוד המקצועי לא לספק שירותים לכל פירמה שלא חותמת עימה על הסכם קולקטיבי (או מפירה אותו), מה שנקרא זכות "החרם". חברת בנייה לאטבית שביצעה פרוייקט בנייה בשבדיה אבל לא רצתה לחתום על הסכם כזה עם האיגוד תבעה את האיגוד כשהוא השתמש בזכות "החרם". בית המשפט כמובן פסק למען בעל חברת הבנייה הלאטבית ונגד האיגוד המקצועי ושבדיה איימה לפרוש מהאיחוד.
בשני המקרים התירוצים לפסיקות למען בעלי ההון היו זכויות הפרט: זכות הקניין, זכות התחרות וכו'. האם את ונעמה תומכות בבית המשפט האירופי ב-2 המקרים הנ"ל? האם לא ברור שזכויות הפרט בתחום הכלכלי משמעותן קפיטליזם ניאו-ליברלי, פגיעה במדינת הרווחה ובזכויות העובדים? בית המשפט האירופי מספק לכן דוגמאות שכך המצב במציאות האמיתית.
בקשר לעקרונות – העקרונות הליברלים הן של שוק חופשי וקפיטליזם ומי שלא יודע את זה שיבדוק את ההיסטוריה. לא לחינם המפלגות הליברליות באירופה הן בימין הפוליטי ולא בשמאל ביחד עם הסוציאל-דמוקרטים.
בכלל, למה שאני אתמוך בבית המשפט הנ"ל תמיד ובכל פסיקה שלו? הפעם הפסיקה שלו הייתה טובה וראויה (שמאלנית), אבל במקרה של שבדיה ודנמרק הפסיקות שלו היו רעות ולא ראויות. מה הוא איזה אלוהים שאני צריך לסגוד לו ולהעריץ אותו? כן, גם שופטי בית המשפט האירופי יכולים לטעות, בעיקר אם הם באופן עקבי מראים נטיות קפיטליסטיות ניאו-ליברליות בפסיקותיהם (לא לחינם התיאוריה הקפיטליסטית נקראית גם ניאו-ליברליזם).
לא כל כך הבנתי
זכות האישה על גופה ללא התערבות חיצונית אמור להיות משהו של הימין שמקדש את זכויות הפרט.
ואם מדברים על זכויות אדם האם לכל אדם יש את אותם זכויות? אני מניח שכן ואז גם לחרדים\מתנחלים\הומופובים\אנשי ימין יש זכויות מלאות.
אם לא אז יש פה סתירה.
לכל אישה יש זכות על גופה וזה רע שמישהו אחר מתערב לה.
לגבי זכויות אדם יש בעיה כי מה קורה אם אתה נותן זכות אדם לאנשים שבעצמם לא מאמינים בזה ?
יש כאן מאמר של ד"ר גיא בכור על נסיון הדמוקרטיה במזרח התיכון ואכן זו שאלה קשה
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=1262
נעמה, אני שמח שהעלית את הנושא הזה כי כמי שאיננו מכיר את הספרות הרלבנטית, נושא ההפלות רחוק מלהיות טריוויאלי בעיני. "טיעונים" כמו "הפלה היא רצח" או "מניעת הפלה היא רצח" לא מקדמים את ההבנה שלי לשום מקום. בראיית ההדיוט שלי יש כאן התנגשות של שתי זכויות, זו של האשה על גופה וזו של היצור ברחמה לחיים. אשמח להסבר קצר איך התיאורטיקנים ו/או הפילוסופים מיישבים בין שני הצדדים, אם בכלל. במאמר מוסגר אוסיף שארגומנטים כמו "אני שמאלני ולכן אני תומך בהפלות" מביישים את אומריהם. אני מקווה שזה לא מוגזם לצפות מאנשים לקבוע עמדות לגופו של נושא על סמך בחינה עניינית של טיעונים ולא על פי איזו רשימת תיוג אידאולוגית שיש בה X סעיפים ואם לא עשית וי ליד כולם אתה לא שייך למחנה הזה או למחנה ההוא.
נושא ההפלות הוא ללא ספק מורכב מאוד מבחינה מוסרית. הפוסט הזה כלל לא עסק בו לגופו של עניין. אלא, הוא מה שאני מכנה "פוסט אינפורמטיווי", המעדכן מעת לעת בפסיקות או חקיקה חדשות שנראות לי מעניינות. אבל גם כך ודאי שתגובות כגון אלה שאתה מזכיר אין רציניות. (ועוד יותר מדאיג הוא שאנשים קובעים את עמדתם כלפי זכויות אדם – או תביעות לזכויות כאלה – ע"פ השאלה אם הן מקדמות את האידיאולוגיה הפוליטית שלהם).
אינני יודעת אם יהיה לי זמן להקדיש לנושא הזה פוסט. הנה קישור למאמר שמסכם טיעונים בנושא.
תודה