What magic is there in the pronoun “my”, that should justify us in overturning the decision of impartial truth?
אמרה זאת של ויליאם גודווין שימשה כמוטו לספרי על זכויות הגירה וגבולותיהן. את הספר הקדשתי לזכרו של אבא שלי [שבחודש הבא ימלאו 20 שנים למותו], שהיה, כפי שכתבתי, “הראשון ללמד אותי שמה ששלי איננו בהכרח חשוב יותר”.
ישנם ללא ספק הקשרים שבהם לא רק נכון אלא חובה להפעיל את אמות המידה האוניוורסליות, החלות על כל אדם באשר הוא אדם. בנסיבות של צדק אין מקום לשיקולים אישיים ולמשוא פנים. עם זאת, אין לכחד שישנם גם הקשרים אנושיים אחרים, שבהם אנו מעדיפים בני-אדם מסוימים. למשל, בקשרי חברות או משפחה. הבעיה איננה בעצם ההעדפה, אלא בשאלה האם היא מופעלת בהקשר הנכון. אם אעדיף את בת משפחתי במכרז או לא אפסול את עצמי כשופטת מלשבת בדין בתביעתה – ודאי שאנהג במשוא פנים ואמעל בתפקידי. אך אם אשב ליד מיטתו של חברי בבית-חולים, אדם זר לא יוכל לטעון כלפי שאני מפלה אותו לרעה בכך שאינני סועדת גם אותו. יש הטוענים שהחובות המיוחדות רק מתוספות על אלו הכלליות, לא באות במקומן. אבל אי-אפשר לטעון שהן לעולם אינן מתנגשות. הפרסקריפציה ”עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין”, מדגימה המלצה אחת כיצד יש להיחלץ מההתנגשות. המלצה אחרת ניתנת בדמותה של אלת הצדק, שעיניה מכוסות כדי להמחיש את עוורונו של הצדק.
ישובן של חובות כלליות עם חובות מיוחדות אפשרי לא רק מנקודת מוצא פרטיקולריסטית, אלא גם מנקודת מוצא אוניוורסליסטית. הטענה תהיה כי קיום קשרים ייחודיים – משפחתיים, חבריים, קהילתיים – הוא בעל משמעות עבור כל בני האדם ולכן מקים חובות מיוחדות עבור כולם.
ועל מה כל ההקדמה הזאת? פגיעה מכוונת באזרחים חפים מפשע היא מתועבת. טבח ושחיטה של אזרחים במיטותיהם – מעוררי פלצות. מכיוון שזכויות אדם הן אוניוורסליות, זוהי אמת התקפה בכל ההקשרים הפוליטיים ובכל הנסיבות. בו בזמן זוהי נטייה אנושית טבעית של אדם להיות קרוב אצל עצמו; ואצל הקרובים לו, במעגלים מתרחבים. לו היתה, חלילה, מתרחשת רעידת אדמה קטלנית בישראל, קרוב לוודאי שהידיעות מהאסון ופרטיו היו נוגעות בנו יותר מאשר התמונות מיפן. לא צריך להיות אדם מחוסר אמפתיה לצורך כך, אלא סתם אנושי. התזכורת המתמדת בדבר אנושיותם של אחרים, גם אם הם רחוקים, אפילו אם הם שייכים למדינת אויב – היא חיונית. אבל אוניוורסליזם אין משמעותו חוסר אכפתיות למי שקרובים אליך. (על אף ההגדרה הסרקסטית, והנכונה פעמים רבות מדי, להומניסט. שהוא, כידוע, מי שאוהב את האנושות ושונא בני אדם). כשמדובר בבני אדם פרטיים, הרי איש איש ורגשותיו וזה עניין אישי לחלוטין. אך אני חוששת שכשמדובר בארגונים פוליטיים וחברתיים, חוסר האמפתיה, הניתוק או אף ההתנכרות לבני עמך יהפכו אותך לבלתי-רלוונטית בזירה שבה את פועלת. הרי ארגונים כאלה מבקשים להביא לשינוי בחברה שלהם. כיצד יעשו זאת אם הם מפגינים התנכרות כלפיה?
מצער, לכן, שכשדימי ריידר כותב רשימה במקומה המסבירה מדוע על השמאל כולו לגנות את הרצח באיתמר, ומתיר כמה וכמה כשלים נפוצים בדרך לשם – יש מי שכותב שדרישת הגינוי משונה בעיניו. נכון, אנחנו לא מכונות להנפקת גינויים; נכון, זה ברור מאליו שכל אדם מתנגד בכל מאודו לרצח נורא שכזה. ולמי יש בכלל מילים נבונות לנוכח הזוועה. אבל כדאי רגע להזכיר שמדובר במי שדווקא משתמשים תכופות במלה “שלי”. למשל, כדי להסביר מדוע יש להם יתר אחריות לפעולות של הממשלה שלהם ולעומת זאת הם לא אחראים להתנהגות הפלסטינים. ולמה הם מתביישים יותר כשהמתנחלים בני עמם מתפרעים מאשר כשאלה של הצד השני מבצעים לינץ’. נכון: הם לא מהאו”ם ולא ארגון בינ”ל של זכויות אדם. אז איך זה שהמלה הזאת “שלי” נעלמת מהשיח, מוקצית מחמת מיאוס כמעט, כשמדובר בהקשרים שבהם הקורבנות הם מהצד שלנו? עצם המלה “שלנו” מעוררת פלצות בחלק מהאנשים. אבל בחבל הזה אי-אפשר לאחוז משני קצותיו. אם את אוניוורסליסטית טהורה ועקבית שלא מוכנה “להתלכלכך” בבוץ הפרטיקולריסטי יהא אשר יהא – so be it. הגינוי יבוא אז מנקודת המבט הזאת, שהרי הרג מכוון של אזרחים אסור באופן אוניוורסלי. והעובדה שאזרחים יושבים במקום מסוים שלא כחוק, איננה הופכת את דמם למותר או מפקיעה את זכותם לחיים ולהגנה עליהם. אבל אם אתה משתמש ב”שלי” רק כשנוח לך (למשל להתבייש), ומתכחש לו כשלא (למשל להזדהות) – יש לזה שם אחר.
הגינוי של בצלם לפיגוע הרצחני באיתמר
עוד בנושא: חוץ לארץ
קרוא וכתוב 
כמובן שאת צודקת, אבל נראה שאת בעמדת מיעוט.
רובו של השמאל עסוק בלהאדיר ולהצדיק את הנראטיב הפלסטיני שעיקרו:
המסכנות כתולדה מאכזריות ישראלית.
כל מה שבאמת אמור לייצג פעילות שמאל קלאסית כמו הומאניות ואמפטיה לסבלו של אדם באשר הוא נאלם דום כשמדובר בציבור שמתקרא בתקשורת מתנחלים.
לאף אחד מהנאורים של השמאל 'המוסרי יותר' לא אכפת ממישהי משדרות עם 2 ילדים שלא גומרת את החודש, או משפחת עולים קשת יום שחוטפת טילים בתוך גבולות ישראל.
זה לא משרת את הנראטיב.זה מחוץ למגרש של הנראטיב פלסטיני. ואף אחד בעולם לא יגנה את ישראל על העניין.
אני משוכנע שרבים מהנאורים בטח מצדקים לעצמם את הדקירות האכזריות בילדים. (נו בטח, גרים מעבר לקו הירוק מה הם מתפלאים…?) לא נשמע הפעם את זהבה גלאון, זועבי טיבי ושאר הנאורים מתייחסים לשחיטת ילדים והוריהם באישון לילה. מישהו שחט אותם. בידיים.
השמאל אטום לסבל אנושי כשלא מדובר על פלסטינים. קונפורמיזם של רוע ידוע מראש.
חלק (גדול) מאנשי השמאל איבדו את הצפון איבדו את המצפן ובטח לא יכולים להרגיש כלום מהתחושות שכל אדם אנושי היה חש מהאירוע הזה. מזל שיש עוד בודדים כמוך שמדי פעם מצביעים על האמת העגומה. וכן, את שייכת לבודדים.
אתה "משוכנע" – יופי לך. אבל בליל הספקולציות המטופשות שכתבת כאן, שלא לדבר על סתם אמירות מטומטמות ("ובטח לא יכולים להרגיש כלום מהתחושות שכל אדם אנושי היה חש מהאירוע הזה"), לא תורמות במאום לשכנע אותי שהשכנוע העמוק שלך מבוסס על כל דבר חוץ מפנטזיות שלך לגבי "מיהו שמאלן?".
ואולי, רק אולי (אני מרשה לעצמי ספקולציה רק לשם האפקט הרטורי), פועל כאן מנגנון השלכה, שבו אתה מרחיק את עצמך מחוסר האכפתיות ל"מישהי משדרות עם 2 ילדים שלא גומרת את החודש, או משפחת עולים קשת יום שחוטפת טילים בתוך גבולות ישראל", על ידי הטלתה על כל אותם "נאורים של השמאל"?
כל כך דחוף לך לתקוף שוב, לחזור על אותן מנטרות עלובות, יום אחרי הטבח ("אירוע" בלשונך)? איך בתגובתך אפילו לא מילה אחת על ילדים שחוטים, רק על שמאלנים צבועים ששכחו מה זה להיות בנאדם.
אכן, מזל שיש עוד בודדים כמוך שמדי פעם מצביעים על האמת העגומה.
נו עידו, אתה מנסה להציג אותי כמטופש, מטומטם וספקולטיבי. רק חבל שלא טרחת לקרוא קצת מהנאורות שנעמה הביאה בפוסט עצמו. אולי תבין על מה מדובר כאן.
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2278
זה נכון שזכותך להשתמש במקפצה בצורה שנראית לך- רק תזכור שרואים לך, בינינו, זה לא כל כך מרשים.
את הפוסט של יוסי קראתי עוד לפני זה של נעמה. אולי תסביר לי איפה בדיוק ראית שם הצדקה של רצח ילדים במיטותיהם?
מסכים מאד.
התלבטתי אם להגיב לסטטוס של גרשון בסקין בפייסבוק שכתב שהוא מגנה את הרצח אבל צריך לזכור שהמתנחלים עושים את המוות לפלסטינאים. אין כאן שום דבר לא נכון עובדתית, וגם הקישור בין הדברים לא מופרך. ובכל זאת, יש אמירות שראוי שיוותרו בלי "אבל". ומה היינו אומרים על מי שאומר ש"אנחנו מגנים מה שהמתנחלים עושים לפלסטינים, אבל צריך לזכור שהפלסטינים רוצחים במתנחלים"?
עוד התניה שמאלנית שלא אהודה עלי היא לנזוף במתנחלים שמותירים את ילדיהם במקומות האלה. אני מודה, אני חושב שגם אלמלא התנגדתי להתנחלויות לא הייתי מגדל את ילדיי במקום עם סטטיסטיקה כל-כל מזעזעת. אבל אז אני שואל איפה עובר הקרו? בשביל אירופאים רבים גידול ילדים בתל-אביב, ודאי בשנים ארוכות של טרור, נראה מעשה מופרע לא פחות מאשר בשבילנו גידול ילדים באיתמר. ולשלוח את ילדינו לצבא זה יותר נורמלי (וזה עוד להיהרג במלחמות שאנחנו לא מאמינים בהן, אנשי איתמר לפחות מאמינים במה שהם עושים). החיים מורכבים. אני גם חושב שהם קדושים, אבל לטעון שאנחנו לא לוקחים בהם סיכונים, ורק מתנחלי איתמר המופקרים עושים זאת, יש בכך צדקנות רבה. אלה הם חייהם, והם חיים אותם עם ילדיהם, כפי שאנו חיים אותם עם ילדינו. נכון, טוב עשו אנשי נגבה ויד-מרדכי שפינו את ילדיהם מהקיבוץ ב-48'. אבל זה מסוג הקווים שכל אחד צריך למתוח לעצמו, לא לאחרים.
ממש ליד הפיסקה שמגנה את הפיגוע ומזדעזעת מהאלימות והאכזריות הבלתי נתפסת של שכנינו לשלום.
מצטער, לא מוצא שם שום הצדקה כזאת. אולי אני פשוט שטוף בשנאה שמעוורת את עיני מראות.
צריך לזכור מאיפה באות הדרישות ל"גינוי": הן באות מאנשים כמו המגיב הראשון כאן, שמטילים ספק באנושיות של השמאל. מדובר, בעצם, בדרישה להוכחת נאמנות: לא מספיק שאנחנו מפגינים נגד אלימות וקוראים כל הזמן להסדר שיביא לסוף הסכסוך בכמה שפחות שפיכות דמים. לא, אנחנו צריכים להוכיח באותות ובמופתים שאנחנו לא חולמים בסתר ליבנו על מותם של כל המתנחלים באלף מיתות מוזרות. במקרה הזה, אני עם יוסי. לא משתתף במשחק הזה.
אפשר וראוי להביע זעזוע מהרצח, סלידה ותיעוב עמוק לאדם שהצליח להתדרדר לתהומות שאפשרו לו לדקור במו ידיו תינוקת זעירה. אפשר להביע השתתפות באבל. אבל "גינוי", בלקסיקון המקובל, הוא משהו ששומעים ממי שאיכשהו אחראי למעשה. לכן נדרשת הרשות הפלסטינית לגנות כל פעם שערבי עושה משהו – כי ההנחה היא שהם רוצים בדברים הללו, והם צריכים להוכיח שהם לא (וגם אז יגידו שהם סתם אומרים, ושעל ראש הגנב בוער הכובע).
לא באנושיות, בישראליות. בין אנשים מקובל למדי להבין שיהודים אינם אנשים (א. היטלר, מצוטט בפתיחה למאוס), ואנשים אינם מזועזעים ממותם של יהודים. עם יד על הלב, מה נראה לך שיהיה היחס – בכמות מילים, בפעילות פוליטית, בהבעת תמיכה – בין זו שהשמאל יפגין במקרה של רצח משפחת פוגל, ובין זה שהופגן בקשר למותם של תשעת פעילי השלום הנחרצים על המרמרה ? אחד למיליון ? עזוב. האם יש מצב שההפגנה ביום שישי הקרוב בבלעין או שיח ג'ארח תבוטל ? ברור שלא. גס לבכם.
כמו שאמרתי – אנחנו צריכים להוכיח נאמנות. לא מוכן לשחק במשחק הזה.
על המרמרה, אם אנחנו לא היינו אומרים שום דבר, אף אחד בישראל לא היה אומר. היינו צריכים להצביע על כך שנעשה דבר מה רע.
לגבי הפיגוע – אני לא חושב שיש מישהו בישראל שלא חשב שקרה דבר רע כשנרצחה משפחה וילדים נותרו יתומים. אני מבטיח לך שכשהנושא עלה בשיחות פרטיות, זעזוע הוא הדבר הראשון שמביעים. דווקא בימין הזעזוע הומר מיד – תוך שניות, לפוליטיקה: בניית התנחלויות, האשמת ארגוני השמאל, ופגיעה בפלסטינים. לי נראה שלא פחות קל לטעון שהדם של משפחת פוגל מעניין את התחת של הימין – מה שמעניין אותם זה איזה רווח פוליטי הם יכולים לעשות מהרצח.
דובי
אכן יש תמיהה לא מבוטלת בקשר לדרך שבה אתה בכלל ממשיג נאמנות כמשהו שאינו תלוי בשום צורה במעשים שנעשים כנגד הדבר שאתה נאמן לו. נאמנות היא לא משהו מיסטי. אתה בפירוש יכול להיות בלתי נאמן לישראל. בעצם, כשאני חושב על זה, יש מישהו בשם סטנלי קאוול שכתב שספקנות היא מרכיב טבעי מאד ביחס למחשבותיהם של אנשים אחרים (הוא די הדגים את זה, בעצם). אז אני ספקני לגביך. הגינוי הוא כה קל, אנושי, אמפאתי, ומבטא מחויבות לחברה שאליה אתה נשבע מיומנות, עד שמרתק לעקוב אחרי אלו שמתנערים ממנו, ולנתק את עצם אי-הגינוי מהלוגיקה שתומכת בו. בנוסף, שים לב שיש משהו שאנחנו מסכימים בו: עצם הגינוי הקל הוא כה קל, עד שהאינפורמטיביות של גינוי היא כמעט שולית. מה שנדרש הוא מעשה, אקטיביזם. הבנתי שבבלעין התקיימו מהלכים שהובילו לצמצום מלא של הטרדה מינית של פעילות, באיום שאם המעשים הללו ישנו לא יהיו יותר הפגנות. ובכן, מה הולכים האקטיביסטים לעשות כדי שלא יבוצעו מעשי רצח נוספים מהסוג שבוצע באיתמר ? התשובה כמובן, היא כלום.
אתה לא רציני, נכון? כל הפעולה של אנשי שייח ג'ראח מכוונת לקידום דו-קיום בין העמים וצמצום השנאה – כלומר, בדיוק פעולות שנועדו כדי למנוע שפיכות דמים בשני הצדדים. איך בדיוק בניית עוד יחידות דיור (התגובה הציונית הגאה של ממשלת ישראל) תמנע את הפיגוע הבא? התשובה, כמובן, היא שהיא לא. איך הפוגרומים של המתנחלים ימנעו את הפיגוע הבא? הם לא – הם רק יגדילו את הסיכוי שיהיה עוד אחד (שבתמורה יגדיל את הסיכוי שיהיו עוד פוגרומים). בגלל זה קוראים לזה מעגל האלימות. מעגל האלימות חייב להפסק. אני פועל בקרב עמי כי זה מה שאני יכול לעשות. אנשי שייח ג'ראח עושים הרבה יותר ממני – הם פועלים גם בקרב העם השני כדי להגיע למצב שבו פיגועים לא יזכו לתמיכה מרוב הציבור. מה עוד אפשר כבר לעשות?
תמיד מפחיד קצת לראות את עמדת ה"אתה בטח לא רציני" בפעולה. כן, אני כן רציני. אין לי מושג מה המטרה של שיח ג'ארח מעבר למימד המיידי והקונקרטי שלה – גירוש רוכשי הדירות – ואני בספק אם מדובר בהכרח בקידום שלום בין "עמים" (מה, אין אף מפגין שתומך ברעיון של שלמה זנד ? ואני הייתי בטוח שמוכרים לי אישית יותר כמה כאלו).
בכל מקרה, מה שהצעתי מבוסס על ההגיון שהופעל לאחר הרצח בבר נוער. הרוצח יצא להפחיד הומואים ולסביות במרחב הציבורי. ואכן, מה שהוא עשה היה די מפחיד, בלשון המעטה. אולם ברם, הממשלה הדגימה לרוצח – שעדיין לא נתפס, כזכור – שהיא תבצע מעין ביצוע מאמרי, חיבוק של ההומואים והלסביות, בתגובה לרצח. באינדוקציה זריזה, הרוצח יושב בבית ואומר לעצמו שנראה שרציחות מהסוג הזה לא בדיוק פוגעות בלגיטימציה של ההומואיות באה"ק תובב"א. כמובן יתכן שהיו מניעים אחרים לרצח, אבל המניע הזה הוא שהוביל להשתתפות הממשלתית בעצרת לאחר הרצח.
עכשיו, יש לנו מצב דומה. בוצע רצח. אני חושב שצריך להבהיר לכל הנוגעים בדבר – והם לוחמי חירות פלסטינים בהסתברות די גבוהה, נדמה לי שנוכל להסכים על זה – שרצח כזה יפגע במטרה שלהם. לכן, בניה בשטחים היא מהלך תגובה סביר. אבל לדעתי, יעיל פי כמה יהיה אם הציבור היהודי האנטי ציוני ידגים שיש לו קוים אדומים. למיטב הערכתי ההפגנות האלו חשובות מאד לפלסטינים – הן מאפשרות להם להוכיח לציבור שלהם שהיהודים עצמם מודים שאין להם שום זכות על פלסטין – ולכן הם יוכלו, אולי אולי, להוציא פתווה שאוסרת על רצח, לצאת במסע תעמולה שאומר שהציונים לא ראויים למוות על אף הרוע האימננטי-קולוניאליסטי-פשיסטו-נאצי שלהם, ומי יודע, אולי אפילו לתפוס את הרוצח.
שלמה זנד אינו טוען שלא קיים עם יהודי, אלא שהעם היהודי, כמו כל עם אחר בעולם, הוא תוצאה של קונסטרוקציה חברתית. אגב, הטענה הזאת נכונה גם אם לא מקבלים את התיאור ההיסטורי של זנד (שיש לי הרבה מאוד השגות עליו) – גם אם מקבלים את ההיסטוריה המקובלת בזרם המרכזי, זה ברור שמה שמוגדר כ"עם" היהודי הוא תוצאה של פרוייקט חברתי ולא משהו אינהרנטי לאנשים שמרכיבים אותו.
הרציונל שאתה מתאר כאן זהה לרציונל שבגלל שהיטלר היה צמחוני, אנחנו צריכים לטבוח יותר חיות, או שבגלל שהוא התנגד לעישון, אנחנו צריכים לחנוק את עצמנו למוות. ההתנגדות להתנחלויות, בניגוד למה שאתה מתאר, אינה נובעת מתוך תועלתנות, אלא מתוך אמונה שההתנחלויות מהוות עוול מוסרי. לא כך מקרה הברנוער – שם הממשלה יצאה כדי להבהיר לגורמים המסוכנים כי לקהילה הלהט"בית יש לגיטימציה מלאה מצד הממשלה ומצד הציבור הישראלי שהיא מייצגת. להתנחלויות לא צריכה להיות לגיטימציה כזו – והפעולה של הממשלה משמעה שהיא עומדת מאחורי המעשים של המתנחלים. לזאת, כמובן, אני וחברי בשמאל מתנגדים. אחרת, מה שאתה מציע הוא מה שהאנגלים מכנים "לחתוך את האף כדי להרגיז את הפרצוף".
דובי
אני לא מסכים איתך בקשר לזנד, ומילא זנד, משנתו ומה שהיתה יכולה להיות משנתו (בזה אני דווקא כן מסכים), ברור לי לגמרי, על סמך היכרות אישית שכזו, שיש חלק ממפגיני שיח ג'ראח שחושבים שזנד הוכיח שאין ולא היה עם יהודי. שנית, אם ניתן היה לבלום את היטלר על ידי טבח של כמה חיות, הייתי מנסה את זה (עניין העישון והחניקה למוות של "עצמנו" – האם כוונתך ליהודים ? – איכשהו נראה לי שהנושא הזה מוצה). הייתי שורף ספרים של שופנהאואר מלוא הכיכר, אם זה היה עובד. במקרה של ההפגנות, נדמה שהרציונאל הפלסטיני ברור – תיארתי אותו למעלה – ולכן אפשר ללחוץ עליהם. כאמור, הלחצים האלו כבר הופעלו בהצלחה: האיום בהפסקת ההפגנות – הפסקת ההודאה היהודית בכך שהיהודים הם קולוניאליסטים ופושעי מלחמה – הובילה לכך שמשהו בלם הטרדה מינית שיטתית שהתקיימה קודם לכן. זו הוכחה לקיומו של כח פוליטי ניכר למדי: נהוג להניח, בדרך כלל, שריסון של הטרדה מינית באופן כל כך גורף הוא משהו שחברות די מתקשות לעשות.
ובכן, מה שאני מצפה הוא להבהיר, כמעשה הממשלה בברנוער, שלחיים של מתנחלים יש לגיטימציה. אברור שמסיבות כלשהן – נדלג על הדבררור שלהן ונגדן – הקבוצה המדוברת לא חושבת שראוי להתנחל, ושזה "לא לגיטימי". מה שלא ברור, זה שההתנחלות מתירה רצח של מתנחלים ללא גבולות, או בהגבלות גיל חלשות כמו ברטוריקה שלך (וראה את ידידיה, למטה). מדהים אותי, ממש כך, שרצח מתנחלים נחשב ללגיטימי מספיק (או לא בלתי לגיטימי במידה שתאפשר) להרוג בהם מבלי להפר את שגרת האקטביזם על ידי אמפתיה אנושית בסיסית, או על ידי ניסוח של מחאה שתבהיר ל"צד השני" שיש גבולות מסויימים לשיתוף הפעולה הזה ולא רק תדבר איתו.
סמולן,
כתבת : "הבנתי שבבלעין התקיימו מהלכים שהובילו לצמצום מלא של הטרדה מינית של פעילות, באיום שאם המעשים הללו ישנו לא יהיו יותר הפגנות. ובכן, מה הולכים האקטיביסטים לעשות כדי שלא יבוצעו מעשי רצח נוספים מהסוג שבוצע באיתמר ?"
מסתתרת כאן הנחה סמוייה שלאיזה סמולני רצה את זה או שיש לו מושג מי עשה את זה, או שיש לו דרך למנוע את זה, או במינימום להוביל לחשודים פוטנציאליים. מבחינת מרבית הימין כנראה שיש לו מה לעשות כדי למנוע כאלה אירועים. כל מה שהסמולני צריך לעשות כדי למנוע פיגועים זה לתמוך בהרחבת מפעל ההתנחלויות, ולתת לצה"ל לנצח.
אז זהו, שזה בדיוק המשחק שאני (ואני מניח שרוב השמאלנים) לא ממש מעוניין להשתתף בו.
איך אתה יכול להשוות בין יכולת של אנשים להשפיע באופן ישיר על אנשים שהם פועלים יחד איתם באופן ישיר, כאשר לכולם יש תחושה של מטרה משותפת, לבין השפעה של איום על אנשים שמעצם הגדרת המצב נמצאים איתך בסכסוך ומוכנים לבצע פשעים איומים כדי לקיים את המטרה שלך? אם התאוריה שלך הייתה נכונה, הרי שהפיגועים כנגד ישראל בשנות ה-90 היו צריכים כבר מזמן לגרום לישראל לסגת מכל השטחים, לתת לפלסטינים את ירושלים ולהוסיף פיצויים על הדרך, רק שיפסיקו להתפוצץ לנו ברחובות. משום מה ההגיון הזה לא תופס לגבי ישראל, אבל איכשהו הוא יתפוס לגבי אנשים שלדידם בין כה וכה אין להם מה להפסיד. איך זה קורה?
כדי להבהיר – ארגוני הטרור אינם הפרטנרים של אנשי שייח ג'ראח. לאנשי ש"ג אין שום השפעה על ארגוני הטרור או פעולותיהם, ולמיטב ידיעתי אם כבר אז הפעולות הללו נוגדות את האינטרס של ארגוני הטרור, שהוא להציג את ישראל כחדלת פרעון ואת הישראלים כולם כאויב. ש"ג פועלים, בין השאר, כדי להשיג סולידריות בין העמים ולהבהיר לשני הצדדים שיש עם מי לדבר, ושאפשר לתת אמון בצד השני כדי להשיג מטרות באופן שאינו משחק סכום אפס.
מדהים. אתה באמת לא חושב שיש משמעות לביטול הפגנה בבלעין או ש"ג, בגלל שהאנשים בצד השני – רמאים חסרי מעצורים לפי בג"ץ, בסדרת פסיקות שאפשר לקרוא – הם פשוט מין אנשים טובי לב שאין להם קשר לפיגועים ? זה ממש רגע מחויך שכזה. הזיופים של מסמכי הבעלות נעשו ברמאללה, במעבדות של עראפת. אם עראפת היה סוג של רוצח-על (אגב, גם של בני אדם), אזי אנשי ש"ג היו קשורים איתו. לא נראה לי שההנהגה של מהלכים פלסטינים בש"ג השתנתה עד כדי כך מאז מותו של הראיס, וכפי שציינתי, היכולת שלהם לבלום באחת הטרדה מינית שיטתית (למעשה, אפילו יותר: הטענה האוריינטליסטית העתיקה והמשוכפלת היא שהפעילות בגופיה נחשבות למשדרות – בקודים הפלסטינים השמרניים וכו' – הזמנה מינית ישירה, איתגור של גבריות וכבוד וכן הלאה והלאה), מדהימה.
כן, אפשר לעשות משהו. אם ההפגנה הקרובה תוכל איכשהו לגרום לאותם גברים פלסטינים צעירים לא רק להמנע מהטרדה מינית, אלא לשאת סרט שחור על היד לזכר משפחת פוגל, יעשה משהו גדול וחשוב נגד רציחות, ובעד שלום. ואם אתם לא יודעים לומר ולעשות שום דבר חוץ פרט להפגנות נגד ישראל ולאמירה שישראל אשמה, אזי, עם כל הכבוד, מידת האינפורמטיביות של כל מה שתעשו ותאמרו היא, אם אני לא טועה, אפס.
בוא נסכם. הדיון שלך נע במעגל השמאלי הידוע (נגד כיוון השעון), של "אנחנו יודעים הכל, ולכן איננו טועים, לא מוסרית, לא טקטית, ולא בכל דרך אחרת, ואם תרמוז שיש לנו טעות אציין לך שאני יודע הכל ולכן איני טועה". נדמה לי שמיצינו. אם כי אני עדיין נדהם מכך מהאדישות לרצח מחד, ומהלהט האפולוגטי מאידך. אתם צודקים. תמיד צדקתם, תמיד תצדקו.
דובי – דימי כתב מאז מאמר בהעוקץ, שבו הוא חוזר בו מהשימוש במילה "גינוי", מאותם טעמים בדיוק.
http://www.haokets.org/2011/03/15/13912/
תודה על ההפניה. באותו הקשר, אני חושב שדוגמא לבעיתיות הזו אפשר לראות בפוסט הזה של משה גולדבלט בתגובה לעידן לנדו, שמציין שלנדו גינה את הרצח ושלל אותו מוסרית ובתגובה אומר "תודה על ההבהרה בלעדיה בהחלט היינו עלולים להתבלבל." כלומר – הדרישה לגינוי היא חלולה, כי ברגע שיהיה גינוי שילווה באיזושהי אמירה שלא מתיישרת עם התפיסה של גולדבלט, הרי שהגינוי עצמו הופך מושא ללעג. ("כל גילוי של הבנה למניעים בנסיבות אלו יש בו יותר משמץ של הצדקה ואי אפשר לפרש זאת אחרת." במילותיו של גולדבלט).
http://mgali55.wordpress.com/2011/03/15/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%A0%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%9D-2-%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F-%D7%9C%D7%A0%D7%93%D7%95/
בראשית היה הניכור-דור שלם בעם חש מנוכר למפעל ההתנחלויות ולמתנחלים זמן רב בטרם חשבו על ההתנחלויות כמשהו הנוגד את המשפט הבינלאומי או שהטענה נחשבה כבדת משקל. הניכור לא היה תולדה של ויכוח עיוני על חובות כובשים או תגובה העל התנהגות כזו או אחרת.הניכור נוצר כי במחילתו מפעל ההתנחלות בלב יהודה ושומרון נכפה על ממשלה שלא רצתה בו ועל ציבור שלא אבה לראות ציבור אחר מנכס לעצמו את עמדת המנהיגות של החזון הציוני. לו היה מפעל ההתנחלות מפעל של ארץ ישראל העובדת בעיקרו היחס אליו היה אחר מראשיתו. עד היום חלקים גדולים בציבור אינם סבורים שיישובי הגולן או הבקעה הם התנחלויות.
כל הטיעונים בעד ונגד, ההסתה המסיבית נגד המתנחלים וההתנחלויות והרצון לעקרם ממקומם באו לאחר מכן. התיחסות הכותבים משמאל לרצח באיתמר [או אי ההתייחסות לגופו של הרצח]אין למדוד אותה רק בשאלה אם היא מוצדקת מבחינה עיונית או מוסרית, או שמא היא מוטעית. היא עובדה!. עובדה הנובעת משנאה וניכור.
אין צורך להצדיק בהקשר של הטבח באיתמר יחס מפלה לקרובים לך כי משפחת פוגל מאיתמר,זו שבאה מנצרים, השייכת בכל מהותה לציבור הלאומי דתי אינה קרובה של יוסי גורביץ למשל. הטבח בה אינו מוצא אותו מתפלץ אלא בעיקר מתקיף במתקפת נגד ע"י נקיבה בעוולות שנעשו מנגד. לכן גם שאלת החכמה בהתנהגות ארגוני השמאל היא נכונה ובלתי רלוונטית כאחד. קיים ציבור שיחס האיבה שלו כלפי המתנחלים וההתנחלויות הוא כה עמוק שאין הוא מסוגל לחישובים מעין אלו.
במילים אחרות וזו טענתי הנוראה מכל-הטבח באיתמר אולי עורר בציבור האמור מבוכה, אולי רצון להצדיק, לאזן בדוגמאות נגדיות, לצאת בהאשמות היסטוריות, אבל הוא לא עורר פלצות ואפילו לא צער וזאת עקב האיבה התהומית למתנחלים ולמפעלם.
נדמה לי ש"אפשר וראוי להביע זעזוע מהרצח, סלידה ותיעוב עמוק לאדם שהצליח להתדרדר לתהומות שאפשרו לו לדקור במו ידיו תינוקת זעירה" הייתה עוברת בתור גינוי לא רע.
והגינוי שלנו הרבה הרבה יותר חשוב מזה של אבו-מאזן. הוא חשוב כדי להבהיר שלא איבדנו את חושינו כלפי אלימות באשר היא אלימות, הוא חשוב כדי לשדר את זה גם לעמיתינו בצד השני – שני הצדדים השניים, אלה של המתנחלים ואלה של הפלסטינים. הוא חשוב גם כי, בניגוד למה שנכתב פה, לא פעם ולא פעמיים זולגת גם אל המחנה שלנו – ולמה לי לומר המחנה שלנו אם אני יכול לומר אליי עצמי – המחשבה שזה באמת מגיע להם. אבל אז אתה נרגע וחושב באופן שקול ומבין שזה לא מגיע לאף אחד.
רועי,
לגבי התגובה הראשונה שלך כאן- אתה צודק, צריך לזכור שהם עושים את המוות.
דובי,
המגיב הראשון כאן (ועוד כמה ישראלים שראו את האור) מעריך שהיקף פעולות טרור מושפע ישירות מכמות ומקורות התמיכה והצידוקים המוסריים שהוא מקבל.
בתרגום לעברית מדוברת: התרועות בעזה והפעילות שלכם משרתות את הטרור.
אם לא נוח לך להבין את העובדה הזאת, בוודאי שלא נוח לך עם הספק שהעליתי לנוכח שתיקת אנשי השמאל בתקשורת לגבי מידת אנושיותם.
עובדה- עצם הדרישה לגינוי ותגובת המתנחלים הם הנושאים העיקריים שבהם המלל שאתם מייצרים מתרכז.
ומשום מה יש לי תחושה שעדיין לא הבנת את הנקודה.
יופי שהוא מעריך. אני מעריך שהוא טועה – לאף חמאסניק לא אכפת לי אם שמאלני בישראל מתנגד להתנחלויות או לא.
לגבי כמות המלל – בשיחות הסלון המלל העיקרי היה זעזוע מהרצח. בזירה הציבורית, מכיוון שתוך שלוש שניות מהרצח כבר הספיק ראש עיריית אריאל לחקור את ארגוני השמאל על אחריותם לרצח, אנחנו הושמנו במגננה, ואין זה מפתיע שעיקר הדיבור שלנו הוא על זה. אגב, משום מה זה שהשיח הימני עסק בעיקר בכמה יחידות דיור אפשר לסחוט מהפיגוע, ואיך הוא יכול לשרת את ההסברה שלנו – זה לא מפריע לך.
אני תוהה למה כשמאל חלה עלי חובה לגנות את הרצח ולקחת אחריות עליו.
ברור שרצח של ילדים הוא מחריד בעיני כמו, ואולי יותר, משמחרידה אותי תאונת דרכים קטלנית, או שמחרידים אותי מעשי אונס והתעללות, או כמו שמחריד אסון טבע. זה אמור להיות מובן מאליו, ומי שדורש ממני במיוחד לגנות את הרצח (ועד כמה שלא נעים יהיה להגיד – לקחת אחריות על אנשים שבוחרים להתיישב היכן שהם מתיישבים, ואגב, לשם הסימטריה, מדוע לא נדרוש מהם לגנות את 'תורת המלך' המכשיר בדיוק את מעשי הרצח האלה – זה, כאשר הם מתיישבים בתוך אוכלוסיה שאת רצח ילדיה ספר זה אינו שולל, הרבה יותר רלוונטי מאשר הדרישה של הימין ש'השמאל יגנה') – רומז, או מנסה ליצור מצג כאילו שזה לא מובן מאליו לגבי, כאילו בוער איזה כובע על ראשי. ולא, שום כובע כזה לא בוער, ואין לי שום כוונה להיכנס לתוך המילכוד ולשחק את המשחק שהם מנסים לאלץ אותי לשחק. דובי אמר את זה כאן טוב לפני.
דובי,
ההערכה שלך לגבי מדיניות החמאס כנראה לוקה בחסר. גם של החיזבאללה. עמדת הציבור בישראל נחשבת מאוד. כולל קולות הפילוג והתמיכה בנראטיב הקדוש.
Radiofoniac
"מצפים ממני לקחת אחריות על אנשים שבוחרים להתיישב היכן שהם מתיישבים…?"
האמירה שלך מחזקת את התגובה הראשונה שלי. ואם אתה חושב שדובי הסביר את הנקודה אז אני משוכנע שאתה משוכנע.
אצבעות שהקלידו את המלל הזה לא ממוקמות על אדמות כבושות ?
למה בחרת להתיישב שם (כנאור כמובן) ?
לגיטימי לרצוח את ילדי מי שהתיישב לידך לצידך ומעליך ?
schmuckupation
האמת לא נעימה, מה? (כמו שגם אמרתי בדיוק לפני המקום שממנו בחרת לצטט אותי).
במקרה, האצבעות שלי לא ממוקמות על אדמות כבושות, בכל אופן לא כאלה שגם ראש הממשלה יודע שבהסדר הסופי של חלוקת הארץ, הן אמורות להיות חלק מפלסטין, ולא בתוך אוכלוסיה שאינני מגנה ספר שקורא לרצוח בה תינוקות (תוך שאני דורש מאחרים שיגנו, כשזה מבוצע בתינוקות שלי).
זה במענה למשפט הדמגוגי האחרון שלך (בוודאי שלא לגיטימי לרצוח ילדים – למרות שלא כל היהודים חושבים כך, מסתבר. לגיטימי לנקוט פעולות נגד מי שמתיישב באדמתך על פי כל מוסכמה והסכמה). אבל נכנסתי לבלוג שלך ולא מצאתי את הדיווח על אשמת השמאל באסון ביפאן ועל תרומת הקרן החדשה לדליפה בכורים. עזוב, אתה לא מעודכן,
איבדת אותי בניסוחים מפותלים מדי.
מה רצית להגיד ?
הוספתי לפוסט קישור שנזכרתי בו באיחור: חוץ לארץ.
חוץ לארץ ועוד איך. ההגליה התקשורתית של המתנחלים כקבוצה ששייכת לארץ "ההיא" (מעבר לכביש 6 שמוביל אותנו לצימרים) גורמת לאנשי השמאל במרכז להאמין שזה באמת "שם". מעבר להרי החושך.
כאילו שמצוריף או אידנא אי אפשר להגיע לתוך יישוב בתוך הקו הירוק בהליכה של שעה.
אני חושבת על כל השמאלנים שמזדעקים על הדרישה לגינוי הרצח ונזכרת בנפילתו של רס"ן אלירז פרץ לפני כשנה. דומני שטרם הובא למנוחות לפני שיריב אופנהיימר טרח להצהיר שמותו איננו סיבה לא להרוס את ביתו ביישוב עלי.
אחרי התבטאויות כאלה, נראה לי מאוד סביר לדרוש מארגוני השמאל להצהיר שהאנושיות שלהם מכוונת גם כלפי יהודים וגם כאלה שגרים מעבר לקו הירוק, רחמנא לצלן.
אה, כן, רק שכחת לציין שהסיבה שאופנהיימר יצא בדברים הללו "עוד טרם הובא למנוחות" היא ש"עוד טרם הובא למנוחות" כבר היו מספיק אנשי ימין שידעו לתרגם את הדם שלו לנדל"ן ולדרוש שצו ההריסה לא יבוצע, ואף שיוחלף באישור בדיעבד של כל הבניה בישוב שלו והרחבתו בחסות החוק.
מעניין יהיה למפות את היחסים בין קבוצת הטוענים שצריך להרוס את ביתו של פרץ, ובין הטוענים שחוסר המדיניות הברורה של ממשלות ישראל הוביל לתופעת העובדים הזרים הבלתי-חוקיים ועל כן יש "להלבין" את אלו שכבר בארץ ולאפשר להם להישאר.
נשארו בבית אלמנה ושני יתומים. הבית לא נותר ריק. בעיני זה מאוד הגיוני לדחות או לבטל הרס של בית כשאין למתגוררים בו שום יכולת כלכלית ורגשית למקם את עצמם מחדש במקום אחר.
מה הצידוק האנושי לזה שכן צריך להרוס את הבית? האנושי, לא המשפטי.
ענת: אם היו מבקשים דחיה של ההריסה עד ל-30, או אפילו לכמה חודשים, אני לא חושב שמישהו היה מתרעם. אבל הם לא ביקשו דחיה, הם דרשו ביטול. ולזה אין שום הצדקה, לא משפטית ולא אנושית. סתם ניצול של האמפטיה למשפחה השכולה למען מטרות שאינן רלוונטיות כלל.
נעמה, ושאר חברים
ברור שאנשי השמאל עסקינן לא באמת אדישים לגורלם המר של המתנחלים – אם וכאשר הם נפגעים – רק בגלל התחושה שמדובר באסון "רחוק" שהתרחש "בחוץ לארץ". הרי אותם אנשי שמאל ממש, עוקבים בדאגה וכסיסת ציפורניים אחר גורלו של כל עץ זית שנטעו הפלסטינים על איזו חלקת מריבה כזו או אחרת בקרבת ג'בל שייח' חטייאר א-שמאלייה, ואחר כל כדור גומי ששרט את קצה בוהנו של פורע פלסטיני בדיר אחוי-אל-בלוע – שלא לדבר על מקרים באמת מצערים שבהם נהרגים אזרחים פלסטינים במהלך פעולות הסיכול והלוחמה בטרור שעורך צה"ל…
לי נראה שחלק ניכר מאנשי השמאל אינו באמת כה רגיש לעוולות מוסריות ולגורלם של בני אדם באשר הם, אלא הוא פשוט אימץ נרטיב פרו-פלסטיני ואנטי-ישראלי/יהודי, והחל מאיזה שלב הוא תומך ב"קבוצה שלו" מה שהיא לא תעשה ומה שהיא לא תהיה – בדיוק כמו אחרון האוהדים המתלהמים של הפועל גבעת אולגה… כנראה בגלל זה גם אפשר לראות אנשים שמצד אחד קוראים לעצמם "הומניסטים" ו"נאורים", ומצד שני מקדשים ומעדיפים את ערך האדמה העצים והאבנים (ובתנאי שהם פלסטינים) על ערך חיי האדם (ובתנאי שהם יהודים) ומצדיקים פעולות טרור, הרג ואלימות, כאשר הם באים לצורך גאולת אדמת פילסטין הקדושה וניקוי המרחב הערבי הטהור מהנוכחות הקולוניאליסטית היהודית…
רשימה יפה, אבל תיקון קטן שכתבתי גם אצל יוסי: לא נכון לומר "זה ברור מאליו שכל אדם מתנגד בכל מאודו לרצח נורא שכזה". לא ברור, בעיקר כשיש רבים בשמאל, כולל גורביץ עצמו, שמצדיקים הריגת מתנחלים, מפורשות. לכן סביר לבקש מאלו שיאמרו בפה מלא "אמנם אנו תומכים בהרג האב והאם, אך היה צריך לחוס על הילדים".
schmuckupation עזוב, לא חשוב. סליחה שייחסתי לך יכולת הבנת נקרא גבוהה יותר, ועדיין אני נדהם ממשפטים מפותלים שנכתבו כאן היום, כמו "אצבעות שהקלידו את המלל הזה לא ממוקמות על אדמות כבושות?".ולא מאמין שניסיתי אפילו לענות עליהם! לילה טוב ושוב סליחה.
Radiofoniac
מאוד משמחת אותי העובדה שהפגנת נאורות אמיתית בעזרה לרפי שכל שכמותי והצלחת סופסוף לאחר ייסורי מצפון נוראיים לשחרר את האמירה המהותית שלך לאוויר העולם . אמנם במסווה של סוגריים וכחלק ממענה ישיר לשאלות, אבל הכוונה ברורה:
"לגיטימי לנקוט פעולות נגד מי שמתיישב באדמתך על פי כל מוסכמה והסכמה."
-ותודה על ההבהרה לציבור הקוראים.
נ.ב.
מאחל לך (בכנות חמימה ואמיתית) שלא תדע לגיטימיות כזאת אף ימי חייך.
אני רק שאלה לדובי:
כתבת: "ההתנגדות להתנחלויות, בניגוד למה שאתה מתאר, אינה נובעת מתוך תועלתנות, אלא מתוך אמונה שההתנחלויות מהוות עוול מוסרי".
תחילה עלי לציין, רק למען הסר ספק ולמען הגילוי הנאות, שאני מאוד מאוד מתנגד להתנחלויות, וזאת מתוך תועלתנות גרידא – אני חושב שהן חותרות תחת הסיכוי להגיע לפתרון של חלוקה במסגרת הנוסחה "שתי מדינות לשני העמים" ולכן גוררות אותנו למצב של "מדינה אחת לשני העמים" (מצב גרוע מאוד שבו היהודים יהיו מיעוט שחי תחת שלטון רוב ערבי בארצם, ולכן גם גרונו של בני היקר יהיה נתון לחסדי אלו שתרבותם מאפשרת ומתירה ואולי אף מעודדת שחיטה של תינוקות נוסח זו שראינו הפעם – וזו לא הפעם הראשונה)…
הנה כי-כן, ברור שאני מבין מדוע יש להתנגד להתנחלויות מטעמי תועלתנות, ואני אפילו מבין שלפעמים (די רחוקות) נעשים מעשים ספציפיים לצורך התנחלות כזו או אחרת שעשויים להיות "עוול מוסרי" כשלעצמם (במקרה של הפקעת קרקעות פרטיות למשל – אך מדובר במקרה נדיר). ברם, לא ברור לי כלל כיצד קורה שעצם ההתישבות של יהודים על גבעות טרשים שוממות או במקומות שבהם חיו יהודים במשך אלפי שנים, כמו בחברון או בירושלים, למשל, היא "עוול מוסרי" כשלעצמה…
מה זאת אומרת "עוול מוסרי" – האם התיישבות של יהודים על איזה גבעה בבקעה או בהר פוגעת בנוף הפלסטיני הטהור ומזהמת את הסביבה? האם נוכחות של יהודים באיזה בית שרכשו בכסף מלא כפר השילוח בואך עיר דוד (סילוואן) או ברובע היהודי העתיק של חברות בואך תל-חברון (תל-רומיידה) מחללת את קדושתו המוסרית של ה"יודנריין" שהחילו הערבים על כל שטחי פלסטין שנפלו בידם מאז הפרעות או הכיבוש הירדני ב-1948?
אנא הסבר ונמק…
שחרור יונים
מה דעתך שאני בא מחר לסלון שלך, מכריז שזאת ירושה שלי מדורי דורות, וזורק אותך משם? או בעצם נעזוב את הסלון, נסתפק בדשא הנחמד שנתנה לך הממשלה.
נכון שזה לגיטימי? נכון שלא תקרא למשטרה, לא תירה בי לפי חוק שי דרומי, לא תנסה בכוחות עצמך לזרוק אותי ואפילו לא תקלל אותי בחירוק שיניים?
כל זה כמובן היפותטי. אבל לפלסטינים שבשטח B-C אין משטרה מגינה ושי דרומי ושאר פריבילגיות שהמתנחלים מקבלים מהמדינה. אז רצח ילדים זה דבר מתועב, אבל הוא לא יכשיר את תועבות המתנחלים-המדינה, ולא ישלול את הלגיטימיות של הצד השני להתנגד להם, שישנה לכל מי שמתיישבים באדמתו.
ועכשיו נניח שהמשטרה, הממשלה וביתי המשפט מסכימים שזאת ירושתו מדורי דורות, מה אז? מה אם יש לאותו הזר את היכולת לגבות את הטענה, והיא מתקבלת על ידי כולם..?
מה שאני לא מבין זה למה אתה מקבל שהקרקע שייכת לפלסטינאים מכוח ישיבתם שם [והם לא שם דורי דורות, סך הכל התיישבו שם בתחילת המאה העשרים], אבל לא מקבל את אותו הדבר בקשר למתנחלים. מה עושה את הקרקע הזאת שייכת לפלסטינאים?
גו' כלום,
– אינך מבין שעובדות לא יכולות לערער על יסודות הנראטיב ?
הרדיו בשידור ראשוני גם דיווח על התפתחויות בנראטיב. מסתבר שחוק שי דרומי הוא מעתה פריבילגיה של מתנחלים.
ואני חשבתי לתומי שהוא נועד להגן על אזרחי המדינה משודדים מסוכנים. כאלה שמתפרצים לסלון שלך עם סכיניםבלי טענות שזה שלהם.
כמובן. הגירסה שלי היא נאראטיב, ואילו הגירסה שלך היא אמת צרופה שנכתבה על ידי אלוהים, שנתן אותה לאבות אבותיך הביולוגים המוכחים.
אני מעולם לא השתמשתי במילה נראטיב, תודה לך. אני שואל שאלה פשוטה – למה אתה מקבל את זכותם של הפלסטינים על הקרקע אבל לא את זכותם של היהודים?
ואגב בקשר לחוק דרומי – "שהוא נועד להגן על אזרחי המדינה משודדים מסוכנים" (איך תבדיל בין 'שודדים מסוכנים' לבין מתפרצים אלימים אחרים?) – כולנו יודעים מה יקרה לאזרחים אזרחים לא יהודים אם ישתמשו בו להגנה מפני מתפרצים אלימים.
כולנו יודעים כמה אזרחים יהודים פורצים לבתיהם של לא יהודים כדי לגאול אותם מרכושם.
חוק שי דרומי לא הגדיר את גזע הפורץ, כמוך.
[…] ה"שלנו" רק מצד אחד. יש לה לגמרי שני צדדים. כמו שכתבתי פעם: "אם אתה משתמש ב”שלי” רק כשנוח לך (למשל להתבייש), […]