עם תחילת שביתת הרופאים פרסמתי כאן רשימה שביקרה אותה די בחריפות. בחילופי הדברים בתגובות שאל אותי ד”ר אסי סיקורל, “האם לדעתך זה בסדר לדחות ניתוחים לא דחופים או בדיקות מתוכננות, ולהמשיך לטפל במטופלים הזקוקים לטיפול?”. הוא המשיך והצדיק את השביתה כך: “מעולם, מעולם לא היתה שביתת רופאים ממש. רוב רובם של הרופאים ממשיכים לעבוד כרגיל וזו החולשה והחוזק של המאבק שלנו. אני חושב שמותר להיות כאן סלקטיביים, שביתה בהחלט יכולה להיות על חשבון דברים שאינם דחופים, ועדיין להיות אתית”.
בתשובה כתבתי:
בשביתה שנמשכת נניח חודשיים, כפי שכבר קרה, כמה בדיקות וניתוחים שנדחים כי הם לא דחופים גורמים בטווח הארוך לנזק בריאותי, גם רציני, לפציינטים?
ללא קשר לשביתה, למערכת הציבורית יש הגדרות משלה ל"דחיפות". אני מכירה מקרים שבהם הניתוח לא הוגדר דחוף ולכן האדם חיכה בתור חודשיים-שלושה, רק כדי לגלות שהגוש שהיה ידוע שיש לו הוא סרטני ולו הניתוח היה מבוצע חודשיים שלושה קודם היו תופסים אותו בשלב מוקדם יותר.
לשאלתי הראשונה לא קיבלתי תשובה מד”ר סיקורל. אבל לעומת זאת קיבלתי תשובה אמש מפרופ’ גבי ברבש. לא ממש מפתיעה, כמובן. פרופ’ ברבש הביא בדיוק את הדוגמא שלי, לבדיקה טרום-ניתוחית או ניתוח שתוצאתו אבחון ממאיר, לכך שבשביתה, לדבריו הוא, “נגרם נזק שקשה לאמוד”. שקשה לאמוד. לא באמת מפתיע, כי לחולה מהדוגמא שלי – שחיכה חודשיים-שלושה לניתוח שאמנם היה בשל “ממצא חשוד” אבל עדיין לא מוגדר כדחוף במערכת הציבורית – נדחה היום הניתוח שוב.
הרופאים כל-כך בעד המערכת הציבורית, שאחד המאבקים העיקריים שלהם הוא נגד הדרישה להחתים שעוני נוכחות. למה? אולי כי הם חוששים שאז יהיה גלוי לכול באיזו שעה מוקדמת הם חותכים מהמחלקה למרפאה הפרטית, משאירים את הרפואה הציבורית למתמחים הצעירים שקורסים תחת שעות עבודה לא-אנושיות. במרפאה הפרטית הם לא שובתים אף פעם, כידוע. אז לשם נגיע גם עם הביקורות הדחופות ועם הניתוחים שעדיף לא לחכות איתם. ממש מאבק להצלת הרפואה הציבורית. אחת מהרעות החולות של תנאי הרופאים הן משמרות המתמחים. האם תוספת שכר היא התשובה? או אולי תוספת רופאים? רק מיעוט שבמיעוט מבין המבקשים ללמוד רפואה בישראל – גם היום ועל אף התנאים – מתקבלים. הביקוש היסטרי. אולי הרפורמה צריכה להתחיל דווקא שם?
אבל בואו נחזור לרגע לשאלה מהו “דחוף”, וככזה מוחרג מהשביתה. כי מעניין במיוחד לקרוא אילו טיפולים כן בוצעו היום. ניתוחים דחופים, כמובן, ובדיקות דחופות למאושפזים. וכן טיפולים אונקולוגיים ודיאליזה. אכן מצילי חיים. אבל לצדם עוד סוג של טיפולים לא נפגע וניתן גם היום: טיפולי פוריות. הצלת חיים? ממש לא. נכון, פספוס של היום הזה אומר דחייה בחודש שלם של האפשרות להרות. אחרי הכנות הכוללות לא רק ציפייה אלא גם פרוצדורות מכאיבות. עוגמת נפש של ממש, ללא ספק. ולמי שנדחה לה ניתוח מתוכנן לא? ולמי שסובל מכאבים לא? ולמי שהסרטן שלה יתגלה בשלב 2 במקום 1 או 3 במקום 2 – לא? טוב, במקרה הזה לא רק עוגמת נפש. בסוגי גידולים מסוימים המשמעות של גילוי בשלב מתקדם היא הרבה יותר הרת אסון מאשר עוגמת נפש. “נזק שקשה לאמוד”, כפי שהגדיר זאת ברבש. השפה הרפואית, כידוע, חובבת במיוחד יופומיזם. גידול סרטני הוא “תהליך תופס מקום” (SOL). הישנות של סרטן שחלות הופכת את החולה ל”כרונית”, כלשונם. כן, כרונית, אבל לזמן מאוד מוגבל.
זהו סדר העדיפויות בישראל. למתן טיפולי פוריות ביום של שביתה כללית אין הצדקה רפואית. יש לו נימוקים חברתיים. והרופאים מתיישרים איתם. הצלת חיים? כמובן; הרי נאמר “הבה לי בנים ואם אין – מתה אנוכי”.
עוד בנושא:
”ושמרתם עד מאוד חיי אדם”
בדרך לפריון
אין לסחור ברחם
קרוא וכתוב 
מתסכל לקבל תשובות והסברים כשמשהו מציק וכואב במקום שמישהו ייקח אחריות ויתקן בהתאם לתפקיד שלו.. אבל יש כאן דילמה אמיתית.
אני לא מתמצא בפרטי השביתה, ומהיכרות עם מספר רופאים – החבר'ה עובדים קשה ולא לכולם יש קליניקה פרטית. לקבל קהל זה לא פשוט, ובטח לא קהל חולים בישראל.
בגלל הצורה שמהדינה שלנו מתנהלת, ללא שביתה אין סיכוי לאף ציבור עובדים לקבל את תשומת הלב ממקבלי ההחלטות שפוטי דעת הקהל והעיתונות. כל שר בריאות (כמעט בכל משרד) מגיע עם המינויים ותכנית רב שנתית שלא מצליחה להתרומם ולגייס את משרד האוצר כדי לתקן משהו זה בכלל נס משמיים.
נראה לי שמקור הבעיה היא בממשלה , ולא ברופאים.
מה היה קורה אם 'מפעילי הרמזורים' או פקחי הטיסה היו מחליטים לשבות- מבחינה חוקית אסור להם ?
רק לעניין טיפולי פוריות – אני לא יודע איך זה בדיוק עובד (רק מסיפורים מחברים ומהערך בוויקיפדיה), אבל יכול להיות שכשמדובר בהפשרת ביציות, או במחזורי הפריה מלאכותית (שאיבה, הפרייה והחזרה לרחם), אי אפשר (כלומר, אפשר, אבל זה יהיה מאוד מאוד בעייתי ויגרום לאובדן ביציות או ביציות מופרות) לעצור את הטיפול באמצע. אני מניח שלא כל טיפול פוריות הוא כזה, אבל לא יודע איזה שיעור מהם הם כאלו.
הבאת ילדים לעולם היא בישראל מטרה שדבר לא עומד בדרכה.
חבל רק שמרגע שהילדים האלה מובאים לעולם המדינה כבר לא כל כך ששה לקחת אחריות.
אבל לא מספיק לבוא לעולם. צריך גם לחיות בכבוד. והילד שיוולד היום לא יאובחן בזמן בשביתת הרופאים הבאה.
זו היתה תגובה לתגובתי? כי אם כן, לא הבנתי למה בתגובתי היא עונה.
לא.
ההעומס על הרפואה הציבורית בישראל – הורג !!!
חלק גדול מהרופאים בארץ אינו מתפרנס מקליניקה פרטית באמת אלה רואה 20 חלוים בשעה עבור קופות החולים ואם מישהו חושב שאפשר לעשות רפואה בכאילו קצבים אז הוא משוגע.
רופאים אינם עובדי נמל ושהם שובתים שובתים הם עושים זאת בשיא האחריות, וכל סכנה, קלושה ביותר, לחיי אדם – מקבלת מענה.
הירידה בתמותה בעת שביתות רופאים היא מובנת: ניתוחים דחופים ומצילי חיים מבוצעים כרגיל. דחיית ניתוחים ופרוצדורות אלקטיביות מורידה את העומס על חדרי הניתוח, על המחלקות הכירורגיות ועל הכירורגים (שאולי מספיקים לצבור קצת שעות שינה לפני שקוראים להם ב 3 בלילה לניתוח דחוף). ואז המנתח ערני יותר בעת הניתוח, הצוות הסיעודי במחלקה מעניק טיפול טוב יותר לחולה, יש סכנה פחותה לזיהומים. לכן בשביתה מתים פחות חולים. לכן הנתון הזה מהווה הוכחה ניצחת לטטרוף בו מתנהלת המערכת.
השאלה היא כמה ימותו אחר-כך. "כל סכנה, קלושה ביותר לחיי אדם – מקבלת מענה" – ספר את זה למי שהסרטן שלה לא יאובחן בזמן בגלל השביתה יותר והיא תמות. לא היום. עוד כמה חודשים. העיקר שאפשר יהיה להיכנס להריון. התינוקת שתיוולד אולי תאובחן באיחור בשביתה הבאה.
אבל באמת ממתי צריך לקרוא לפני שמגיבים.
רק לגבי המשפט
"רק מיעוט שבמיעוט מבין המבקשים ללמוד רפואה בישראל – גם היום ועל אף התנאים – מתקבלים. הביקוש היסטרי. אולי הרפורמה צריכה להתחיל דווקא שם?"
אני מכירה מעט את הנושא מתוך שיחות עם מישהו שנמצא שם – למיטב ידיעתי יש גבול מסויים של רופאים שהמערכת יכולה להכשיר (כדי להכשיר את המתמחים את צריכה להצמיד להם רופא שגם ככה הוא עמוס, למשל). אני יודעת שכרגע יש עבודה שמטרתה להגדיל את כמות המתמחים במחלקות בארץ, אבל זה תהליך שאני מניחה שנראה את הפירות שלו רק עוד שנים ואני גם לא בטוחה עד כמה השינוי הזה מספיק.
את כל כך צודקת ואין כמעט מי שמעז לומר את זה. בגלל שהולדה נחשבת בחברה הישראלית למטרת על אין מערערים גם על הסבסוד שלה שהוא חסר כל פרופורציה לדלות האמצעים שהמדינה משקיעה בילדים מרגע שנולדו.
רפואה זה מקצוע של מומחים שהשקיעו המון זמן ורצון
בלהיות מומחים. בישראל כולם מומחים לכל בין היתר לחוק
ימי, למה עושים נתבים על אוניות, מה המשכורת הנכונה
לעובד נמל, מה זה כיבוש, מה הן זכויות וחובות הכובש
והנכבש. מתי מותר ורצוי להפר חוק. מה הם זכויות וחובות
מיעוט בחברה דימוקראטית, כיצד לחנך ומיליון דברים אחרים
גם כאן נוצר עלי לחץ להחליט ולדבר על דברים שאיני מבין
בהם כלום. מה שאני מבין זה שהולך ומתפתח מחסור
ברופאים ושלוקח זמן רב לתקן מחסור זה. מה שצריך
לדעתי לעשות זה ליצר יותר רופאים עד שישראל תגיע
לכמות רופאים כמו העשרה אחוז העליונים בין כלל המדינות
במספר רופאים לאלף בני אדם. כן צריך להלאים את רוב
מערכת הרפואה. צריך גם לנתק לחלוטין את הרפואה
הפרטית מהרפואה הציבורית.
הרפוא הזה לא יעשה כי
אנו חיים במדינה מבובלת לא יעילה ג
מעניין אותי לדעת, אז מה את מציעה לרופאים?
הרי הם סיימו עכשיו תהליך בוררות. תהליך הבוררות הזה נמשך כעשר שנים, בגלל שהאוצר התעקש למרוח אותו כמה שרק אפשר כדי לא להתחיל לשלם את תוספות השכר. זה קרה, אגב, אחרי שהסכימו לבוררות במקום שביתה בשנת 2000, כדי לא לפגוע בחולים.
משמע, הרופאים למדו על בשרם שעומד מולם בר פלוגתא ציני, שלא מהסס לנצל את הנכונות שלהם לרחם על חולים כדי לדפוק אותם.
מה את היית עושה, לו היית רופאה? איך היית נאבקת על תנאייך, שהם באמת מזעזעים?
התייחסתי לזה בפוסט הקודם. אין לי תשובה נחרצת. אבל כל עוד כששר האוצר מגיע אליהם הם לא משכיבים אותו במסדרון – בעיני אין להם זכות מוסרית לשבות ולפגוע בחולים החלשים. ברצינות לגמרי.
ואני חושדת, ברצינות לגמרי, ששר האוצר הוא לא לקוח של הרפואה הציבורית בארץ.
אם כבר אולי השבתה של מערך הרפואה הפרטית במקביל לזו הציבורית היתה מדגדגת לו.
http://news.walla.co.il/?w=/1/1790889
כל יום לומדים משהו חדש 🙂
יכול להיות שסתם היו להם מיטות פנויות באותו היום, אז לא היה צורך אמיתי להשכיב אותו בין המכונה של הקפה לזו של הקולה, אבל הבנתי מה את אומרת.
את משלבת בין שתי סוגיות שהן בעצם נפרדות:
1) האם בישראל הילודה היא מטרת-על?
2) האם זה מוסרי להפסיק טיפול פוריות באמצע?
אלה הן שתי שאלות שאין ביניהן ממש קשר לוגי.
התשובה על השאלה השניה היא שזה לא מוסרי להפסיק טיפול פוריות באמצע, כי זה טיפול מאוד קשה: האשה מקבלת כל יום זריקות הורמונים + כדורים ויש תופעות לוואי מאוד קשות כולל סיכונים בריאותיים. מקבלים את הזריקות במשך חודש כאשר בסופו של החודש ישנה שאיבת של עד 12 ביציות בהרדמה כללית. הטיפול יכול להיות מאוד קשה. ואם מפסיקים אותו באמצע זה יכול להביא לנפילה הורמונאלית ולבעיות נפשיות קשות, בנוסף לזה שכל הזריקות שהאשה קבלה באותו החודש היו לחינם.
זכותה של כל אשה לרצות ילד. אם מישהי מחליטה שהיא לא רוצה ילד זו גם זכותה.
לגבי השאלה הראשונה – האם בישראל הילודה היא מטרת על? זו סוגיה פילוסופית שלא נראה לי שהיא קשורה לשביתת הרופאים.
השאלות האלה הן שלך ולא שלי.
השאלה לא היתה האם זה מוסרי להפסיק טיפול פוריות באמצע.
השאלה גם לא היתה אם זה פוגע במטופלות אם לא מקיימים טיפול פוריות בגלל השביתה. ברור שזה פוגע בהן. אלא, השאלה היא האם טיפול זה הוא טיפול מציל חיים ולכן צריך להיות מוחרג בשביתה.
את השאלה המוסרית אפשר לשאול לגבי כל מה שנדחה בגלל השביתה.
הזכות לרצות ילד או לא לרצות ילד איננה הנושא. גם השאלה האם הילודה היא מטרת-על לא היתה שאלת הפוסט. מה שקשור לשביתת הרופאים הוא את מה הם מחריגים. והעובדה היא שהם מחריגים טיפול אונקולוגי, דיאליזה וטיפולי פוריות.
אגב, הוועדות להפסקת הריון לא פעלו עד כמה שאני יודעת.
אם כך נגזרת שאלה נוספת: האם רק טיפולים מצילי חיים צריכים להיות מוחרגים בשביתה? אולי יש עוד קריטריונים להחרגה?
זה לגיטימי מאוד להחליט שמה שניצב בראש סדר העדיפויות בחברה ובממסד, יקבל עדיפות גם בשביתה.
את מתנגדת לסדר העדיפויות הזה, התנגדות ראויה אולי, אך זו באמת כבר שאלה לדיון אחר.
לגבי דברייך על כך שהמדינה מעודדת ילודה אך לא גידול ילדים – צודקת במאה אחוז ואני מסכימה. התינוק המקסים שנולד לך אתמול חשוף החל ממחר לטיפול ממסדי בעייתי, תזונה קלוקלת ומסרים חינוכיים שיובילו אותו ליפול על חרבו בצייתנות. אבל מסקנה הפוכה מטענתך זו יכולה גם להיות, שעל המדינה לעודד יתר הטבות והקלות להורים, ולדחוף לכיוון משפחתיזציה גמישה של שוק העבודה, כמו גם לתמוך ולפקח יותר על מסגרות חינוכיות לילדים.
מוזר. הגיון המחאה היה יכול וצריך להיות בדיוק הפוך: פוריות היא מטרה חשובה בישראל, אבל איננה טיפול מציל חיים. על כן זהו בדיוק – בדיוק – אותו סוג של שירות רפואי שאפשר לדחות אותו במהלך של שביתה, מבלי לפגוע בחיי הציבור, ועם זאת לייצר לחץ.
אנחנו כל כך רוצים לעבוד בכמה מקומות עבודה, לרוץ בין מקום למקום —או שלא, תנו יותר כסף למערכת הציבורית ותקבלו יותר. חוכמה גדולה לשבת מול המקלדת ולשפוך "מוסר" צדקני על אנשים שמקריבים שעות על גבי שעות למערכת לא יעילה, חולה. מתי בפעם האחרונה תפסת כוננות מהבית והוזעקת לטפל בחולה ב-2 בלילה? הטלפון שלי כל היום מצלצל וחולים ובני משפחה על הקו—ללא תגמול כלשהו.
אין לי בעיה לחתום על שעון נוכחות, שישולם על שעות נוספות, שישולם על כל דקה שבה אני משקיע מזמני—אולי ככה לא אצטרך ללכת לעבוד במקומות נוספים
ל"רופא" הבלתי מזוהה:
א. אולי כדאי להזכיר שהחולים לא בחרו להיות חולים אבל הרופאים – בחרו להיות רופאים.
ב. אני בעד לתת יותר למערכת הציבורית. ובעד לתת תנאי עבודה הולמים לרופאים. אבל אני לא יושבת במקום שבו מחליטים על כך, mind you. זה בסדר, תמשיכו לתת תנאי VIP למי שכן מקבלים את ההחלטות כשהם מגיעים אליכם. זה בטוח יביא לתוצאות הרצויות.
ג. יש עוד מקצועות שבהם יש פניות טלפוניות ועבודה מחוץ לשעות העבודה שאין עליה תִגמול כספי. מעניין שעדיין כל כך הרבה צובאים על בתיה"ס לרפואה. יכול להיות שיש בחיים עוד תִגמול, לבד מזה הכספי?
ד. אהבתי בעיקר את "מתי הוזעקת לטפל בחולה ב-2 בלילה?" התשובה היא אף פעם, כי לא בחרתי להיות רופאה. אבל בעיקר, זהירות עם הטיעון הזה: אז אסור גם לבקר את הממשלה כי שם יושבים אלו ש"עושים" ואנחנו סתם "יושבים מול המקלדת ושופכים 'מוסר' צדקני על אנשים שמקריבים שעות על גבי שעות למערכת" (ציטוט שלך). נכון? בקיצור, אין מקום לביקורת. דווקא אתכם פחות מבקרים, כי חוששים: כל אחד יודע שהוא עלול ליפול לידיים שלכם בשעת מצוקה. מקצועות הידע/כוח כפי שקרא להם פוקו.
להשתמש בשמו של פוקו זה אולי משהו שמנסה להרשים או לבסס את הטיעונים הכה לא הגונים שלך. מקצוע הרפואה הינו מקצוע מאתגר, מעניין ביותר, משלב אינטרקציה מגוונת עם חולים, בני משפחות ואני צוות ודורש הרבה- הרבה למידה, הרבה השקעה, הרבה הקרבה. לציין בפניי שיכול להיות עוד תגמול מלבד תגמול כספי זה ממש לצחוק בפרצוף ולהגיד שאינך יודעת מאומה על המערכת הציבורית, על האנשים המרכיבים אותה ובכל זאת את מתעקשת להטיף מוסר (כי זהו תפקידך ובזה בחרת). אני מזמין אותך לקרוא את פוקו באמת- את הולדת הקליניקה ולגלות קצת על הדילמות מאחורי המקצוע הנהדר שבחרתי בו (דגש על בחרתי).
יש מקום לביקורת, אבל לא ביקורת פופוליסטית שניזונה מאותם אנשים באוצר שאת מוזמנת לגלות כמה הם דואגים לתגמל את עצמם על כל סמס שהם שולחים.
מי שלא הגון הוא מי שמסתתר מאחורי כינוי "רופא" כדי להטיח במי שמבקרת בשמה – ועדיין תזדקק לרופאים לצערה – שהיא לא הגונה ופופוליסטית. טול קורה מבין עיניך. ובתור התחלה תזדהה בשמך ובפרטיך בדיוק כמוני.
אני מכירה את המערכת הציבורית היטב, כחולה קשה וכמלווה של חולים קשים בעבר. אכן הפרספקטיבה הזאת שונה משלך.
בתור רופא כל כך עמוס יש לך הרבה זמן לטקבק בבלוגים
[…] טיפול או ניתוח שאינו מוגדר כ"מציל חיים". נעמה כרמי הופתעה לגלות שגם טיפולי פוריות נכללים בהגדרה הזאת, ומבוצעים על אף […]
[…] של הפריונאות; קדחת הפריון שהחברה הישראלית נתונה בה. בחודש שעבר כתבתי על היבט אחר: אחד הטיפולים היחידים המאושרים בזמן שביתת […]
[…] לא אחזור על כל הטיעונים הקודמים: ושמרתם עד מאוד חיי אדם מהם טיפולים מצילי חיים חזקים על חלשים רופאים על […]