הצעת החוק לשימוע פומבי של מועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת היא הצעה גרועה. גרועה כי היא תגרום לפוליטיזציה של המערכת המשפטית. משמעותה היא העברת הבחירה למעשה מהוועדה לבחירת שופטים אל הכנסת.
יש שופטי בית המשפט העליון בדימוס הטוענים שמכל העולם עולים לרגל לישראל כדי ללמוד מאיתנו את השיטה לבחירת שופטים. אינני יודעת אם השיטה הישראלית היא הטובה בעולם וודאי שאינני שותפה לדעה כי היא נטולת פגמים. כך, למשל, יש לי ביקורת נוקבת על הקרטל, הלכה למעשה, שמפעילים נציגי בית המשפט העליון בוועדה, המצביעים כבלוק אחד. לו היה הסדר כזה בגוף ציבורי מגיע לפני השופטים הנכבדים בשבתם בדין, הרשו לי לנחש כי היה נפסל על-ידם.
אבל בשום פנים ואופן אין להחליף את הבלוק השיפוטי בבלוק פוליטי. אסור אפילו להטות את מרכז הכובד בוועדה לכיוון הפוליטי. ודאי שלא להוציא את ההכרעה החוצה, אל הפוליטיקאים בכנסת. ההרכב הנוכחי של הוועדה נועד למנוע שליטה פוליטית במינויים לתפקידי שיפוט, ובצדק. נכון, יש מדינות שבהן שופטים נבחרים בבחירות, או ממונים על-ידי פוליטיקאים ואז עוברים שימוע. אך שיטות המשטר שלהן מספקות איזונים ובלמים באופן אחר. זה המצב למשל בארה"ב, על השיטה הפוליטית המורכבת מאוד שלה. שיטה היא מערכת שלמה, אי-אפשר לייבא ממנה רק חלק חילוף אחד. מלבד זאת, כלל לא ברור שהמצב שם טוב יותר מאצלנו.
גם שיטת הוותק, שעל-פיה נבחר/ת כיום נשיא/ת ביה"מ העליון, איננה קריטית בעיני. באותה מידה יכלו לבחור נשיא/ה על ידי הטלת מטבע. אם עד כה נבחרו נשיאים ראויים, אין ראיה לכך כי היה זה על שום הוותק שלהם ולא למרות הוותק שלהם, או למצער שיש קשר בין שני הגורמים. בכלל, ותק אינו קריטריון רלוונטי ליכולות. רק בקיבוץ הוא נחשב לאיזו שהיא שיטת חלוקה סבירה והיום גם שם לא (היכן שעוד יש מה לחלק). על כן תמכתי בזמנו בהצעתו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין להפקיד את הבחירה של נשיא בית המשפט העליון בידי השופטים המכהנים שם עצמם. הפוליטיקאים, לעומת זאת, רוצים זאת בידם. לכן הם מנסים גם לקבוע מי יהיה נשיא בית המשפט העליון באמצעות חקיקה מיוחדת, שתפלס את הדרך למועמד ה"נוח" בעיניהם.
נסיונם של פוליטיקאים מסוימים להשתלט על בית המשפט העליון הוא רק חלק מחזית רחבה יותר, המבקשת לבצע סיכול ממוקד בדמוקרטיה הישראלית. המהלך משולש : פגיעה בחופש הביטוי, פגיעה בארגוני החברה האזרחית ועכשיו בבית המשפט. שלושתן פוגעות בדמוקרטיה. בין אם על-ידי הגבלת המרחב שבו מתורגלת אזרחות פעילה; בין אם על ידי הגבלת שכנוע, דיון, ביקורת, מחאה והתנגדות, שהן חלק מאופוזיציה לשלטון שבלעדיה לא ניתן לדבר על דמוקרטיה; בין אם על-ידי סירוס בית המשפט שבין השאר תפקידו לבחון את חוקתיות החוקים ובכך את התאמתם לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה. יש הבדל של שמים וארץ בין ביקורת על בית המשפט העליון – שיכולה וצריכה להמשיך ולהישמע באופן הראוי – לבין ניסיון להשתלט עליו ולהכפיפו לכנסת. המגמה הזאת צריכה להדאיג את כולנו: בית משפט עצמאי וחזק הוא המפלט האחרון להגנה על זכויותינו. במיוחד כאשר נחקקים חוקים הפוגעים בהן. מי שהיום רוב יכול להיהפך מחר למיעוט ולהיפך. לכן לא מדובר “בהם": כולנו נפגעים פוטנציאליים מחקיקה הפוגעת בזכויותינו, מצרה את צעדיו של בית המשפט או כופפת אותו לערכאה פוליטית. דמוקרטיה רעועה, פגועה ומסורסת צריכה להדאיג את כולנו.
קרוא וכתוב 
יש כאן פוליטיזציה של בית המשפט העליון, אבל במידה רבה הוא הביא זאת על עצמו.
משעה שבית המשפט העליון נטל לעצמו שררה (לא לו) במסגרת המהפכה החוקתית של ברק (ושמגר לפניו), והחל להתערב בעניינים שהם מטבעם מסורים להכרעה פוליטית מובהקת, היה זה אך צפוי וצודק שגם הרכבו יושפע ממפתח פוליטי.
כעת זו "מהפכת הנגד". איזונים ובלמים אם תרצי.
שיטת הסניוריטי יוצרת מצב מגוחך, שלפיו ביום ששופט פלוני מתמנה לבית המשפט העליון כבר ידוע, על פי המתמטיקה של גילם של כל השופטים המכהנים באותו זמן, אם הוא יהיה או לא יהיה נשיא בית המשפט העליון, כך שלמעשה מדובר במעין "מינוי נדחה" (הדחייה היא מיום כניסתו לבית המשפט עד ליום שבו הוא יתמנה לנשיא).
כתוצאה מכך נוצר מצב אבסורדי בכך שלמעשה ממנים אדם לנשיא עוד לפני שהוא כתב פסק דין אחד.
כתוצאה מהשיטה הזו התרחש המקרה שבו אהרן ברק דחף בכל הכוח וההשפעה את המינוי של בייניש לבית המשפט העליון, וכך למעשה הוא מינה את יורשתו (בהקשר זה ראוי לציין, ששנתיים קודם לכן הועמדה מועמדותה של בייניש להצבעה בוועדה למינוי שופטים, וכל שלושת שופטי העליון בוועדה, בראשות שמגר, הצביעו נגדה ומנעו כניסתה לבית המשפט העליון – עד שברק נבחר לנשיא וזמן קצר מאד לאחר מכן הצליח להעביר את המינוי שלה).
אבל זו אחת הבעיות הפחות קשות של בית המשפט העליון…
לגבי מימון העמותות:
מדוע שלמישהו שאינו תומך בעמותות לזכויות אדם, או שאינו חושב שיש בהן צורך, יהיה אכפת מהחוק? החוק הרי לא אוסר עליהן לפעול, אלא אוסר מימון ע"י ממשלות אחרות.
האם אין בזה הגיון, למנוע מממשלות זרות לפעול לשינוי דעת הקהל בארץ?
אם לעמותות יש תמיכה בקרב הציבור, מדוע הן זקוקות למימון חיצוני? ואם בעיקר עמותות המשוייכות לשמאל נפגעות מכך, כיצד ממומנות עמותות הימין? אולי אפשר ללמוד מהן איך להשיג תקציב.
אני מתנגד לחוק, אך לא הצלחתי להסביר למישהי מדוע החוק צריך להרגיז גם אותה.
יש בעיה מסוימת בטענה ש" מי שהיום רוב יכול להיהפך מחר למיעוט ולהיפך" כטענת הגנה על עצמאות המערכת המשפטית, בפרט מנקודה של דאגה לזכויות של נשים, מיעוטים ואוכלוסיות מוחלשות אחרות.
הגמישות בין רוב ומיעוט משפיעה אולי על הליכוד, קדימה והעבודה (או מה שנשאר ממנה), או על יחסי חילונים-דתיים.
מיעוטים אחרים (ובכללם מיעוטים של 51%) נשארים, וזו חלק מהבעיה – התרחיש שבו מחר לסביות יאסרו על זוגות התטרוסקסואלים להתחתן ולאמץ ילדים לא באמת ריאלי, וגברים לא יתעוררו בבוקר שאחרי הבחירות הבאות ויגלו שהם לא מצליחים להתקבל למשרות בכירות. יש חשיבות רבה למערכת משפט המגינה על זכויות מיעוטים בדיוק בגלל הקיום של מיעוטים יציבים, מתמשכים ולא משתנים – הדיכוי והחולשה שלהם לא זמניים. הם לא יכולים לצפות שבבחירות הבאות תעלה מפלגה סקטוריאלית שתדאג להם סופסוף. כאן הצורך בהגנה חוקתית.
כולנו אולי נפגעים פוטנציאליים, אבל פוטנציאל הפגיעה בחלקנו גדול הרבה יותר.
יוסי דר: שיטת הסניוריטי היא שיטה מצויינת.
מה שנדרש זו שיטה שמשמרת את אי-התלות של השופטים בעת שהם מכהנים בעליון – שחלילה לא "ירוצו" לנשיאות. כלומר, יש לפסול על סף כל אפשרות שגוף בוחר יבחר בנשיא בשלב מאוחר יותר (אפילו גוף בוחר שמורכב משופטי העליון בלבד!).
אישית, הייתי מעדיף הגרלה ע"פ סניוריטי, אולם לסניוריטי יש כמה יתרונות ובעיקר הבטחת כהונה ארוכה יחסית של הנישא הנכנס.
בכל מקרה, כל שיטה שמאחרת את הבחירה פוגעת באי-התלות של שופטי העליון – קרי של שופטי בג"צ ושל שופטי הערכאה העליונה. אם יש לך הצעה לשיטה חלופי שמצליחה לשמר את אי-התלות של השופטים בעליון – אדרבא. נשמע…
מי שחרד לאי תלותם של השופטים חייב ראשית לכל לצמצם עד למינימום גם את תלותם – המתמשכת – בנשיא.
כיום התלות של השופטים בנשיא היא מעל ומעבר, וזאת בעיקר עקב כוחו של הנשיא לקבוע את ההרכבים בתיקים החשובים ויכולתו לתמרן את התוצאה בתיק פלוני – עם כל החומרה של מצב שכזה.
טול מהנשיא את הסמכות האנטי חוקתית הזו ובכך תצמצם עד למינימום את תלותם – המתמשכת – של השופטים בנשיא.
אח"כ ניתן להשאיר לשופטים לבחור את נשיאם לתפקיד שיהיה בעיקרו טקסי (מחוץ לתפקידו השיפוטי כמובן).
[…] התפנו לשוב להכות בשקי החבטות הקבועים שלהם: התקשורת, בית המשפט העליון וארגוני זכויות אדם […]
ליוסי דר: כוחו של השניא אינו קשור לאי-התלות של שופטי העליון. הללו אינם תלויים בו משום שבחירתם או קידומם אינם תלויים (מהטעם הפשוט שכבר נבחרו ואין להם לאן להתקדם). לכן, הם לא צריכים להתכופף בפניו. זו אי התלות. אפילו אם אתה צדוק, ואפילו אם נהפוך הנשיא לטקסי בלבד, בהרעיון שהשופטים יבחרוהו הוא רעיון רע – כי הוא הופך את כל מי שרוצה בתפקיד ל"מומעד" שלמעשה מנהל קמפיין מול עמיתיו. מיותר ולא רצוי.
לא כל תלות מקורה בקידום פורמלי.
כמו שאמרתי, הנשיא קובע את ההרכבים בתיקים החשובים (שהם, מטבע הדברים, גם התיקים המתוקשרים). אין שופט שלא ירצה להשתבץ כמה שיותר בתיקים חשובים ומתוקשרים ובכך הוא תלוי בנשיא.
במילים אחרות, יכול הנשיא לצ'פר שופט כזה או אחר בתיקים מתוקשרים (למשל תיק קצב או בג"צים חשובים) או לייבש אותו אך ורק בתיקים אפורים שכלל אינם מגיעים לידיעת הציבור.
שופטי בית המשפט העליון לנדוי וויתקון נגעו בבעייה הזו בעבר והתריעו מפני התסכול האוחז בשופטים כאשר אינם משתבצים לתיקים שהיו מאד רוצים לדון בהם.
וכאשר מי שיכול לשחרר את השופטים מהתסכול הזה הוא הנשיא, כי אז נוצרת בנשיא התלות שעליה מדובר כאן.
וכמו שאמרתי, זו תלות מתמשכת.
והתוצאה: שופט שירצה לקבל תיקים חשובים ומתוקשרים ישתדל בכתיבת פסק הדין לכוון – גם אם בתת ההכרה – לדעתו של הנשיא באותו עניין כדי שיוכל לקבל ממנו תיק חשוב גם להבא.
לעניין סמכות נשיא העליון אני מרשה לעצמי להפנות לרשימה שלי בעבר
http://www.news1.co.il/archive/003-D-13795-00.html?tag=18-09-36
הרעיון לא כזה נורא.
הרשות השופטת היא חלק מהמדינה הדמוקרטית ורצון הריבון צריך להשפיע.
יש מדינות בהם השופטים נבחרים על ידי הציבור.
אז מה?
נעמה,
אני מסכים עם דבריך ושותף לפחד כשאני רואה כנסת שמבקשת לצמצם את המרחב הדמוקרטי בארץ. אך הייתי רוצה שתרחיבי מדוע החוק כה נוראי בעיינך.
האם לא נכון לזהות שהחוק מגיע בעקבות מציאות בעייתית, כפי שגם את מזהה ומעבירה ביקורת עליה. האם לשווא חשים רבים שיש בעיה באופן בו נבחרים שופטי בית המשפט העליון? ראי ערך אי בחירתה של פרופ' רות גבינזון.
אלון ה.
אני חושבת שהרשימה מסבירה מדוע פוליטיזציה של בית המשפט העליון היא רעה. האם באמת צריך להסביר מדוע בית משפט צריך להיות עצמאי ולא תלוי בפוליטיקאים?
אשר למציאות שהביאה לכך: כתבתי לא אחת באופן ביקורתי על ביה"מ העליון (קישורים בהמשך), על המשפטיזציה שמזיקה לנו בתחומים רבים ולעניין דנן בכך שהיא תביא ל-backlash שתמיד בא כשגוף מסוים איננו מגביל את עצמו ונוטל סמכויות יתר. ללא הגבלה פנימית תבוא הגבלה חיצונית. יחד עם זאת זאת אינה אשמתו של ביה"מ העליון לבדו אלא גם של חולשת המערכת הפוליטית, שבמקום לפתור בעיות פוליטיות באופן פוליטי מגלגלת כל תפוח אדמה לוהט לפתחו של ביה"מ. צריך להיות כנראה צדיק או מלאך כדי לסרב לסמכות שמבקשים ממך לקחת.
בנוסף, נראה לי שכשמסתכלים על הצעת החוק הזאת במסגרת הצעות החוק הרבות הנוספות שהועלו כאן לאחרונה, מבינים שרצונם של הפוליטיקאים לצמצם את העצמאות של בית המשפט היתה מגיעה ללא קשר.
המועדון הסגור של בית המשפט העליון
כוח בלתי מרוסן בבית המשפט העליון
חולשתה של המערכת הפוליטית. וקלונה
משום מה מתעלמים מכך שבמדינות מתוקנות רבות בית המשפט החוקתי נבחר על ידי הדרג הפוליטי. מתעלמים מכך שלאחר הבחירה שוב אין השופטים כפופים למי שבחר אותם ומתעלמים מכך שבית המשפט העליון במדינת ישראל מרכז בידיו הרבה יותר מאשר עצמה של בית משפט חוקתי. הוא למעשה יוצר המשפט המקובל, הוא המרכז את הביקורת המנהלית, מפרש את החקיקה הפלילית שלא לדבר על סמכויות נוספות השמורות לנשיא העליון, כמו הסמכות לקבוע מי ימעוד בראש ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה על פי חוק ועדות חקירה. במסגרתך העוצמה הנתונה בידיו הוא עלול גם לסכל מהלכים אופרטיביים בעלי חשיבות עליונה של הרשות המבצעת.
אני מתנגד לשימוע הפוליטי ולאישור הכנסת למועמדות מאחר ואני מבקש לצמצם את סמכויות בית המשפט העליון ובמידה רבה לפזרן. אם סבורים שעל העליון להמשיך בקו הנוכחי שלו ובמסגרת הסמכויות הנתונה כיום, הליך בחירת השופטים חייב להיות שונה. אם רוצים להפוך את העליון [כפי ששואפים שופטיו] לערכאת רשות מעל ערכאת הערעורים השגרתיים קל וחומר שחייב להיות שינוי בהליך הבחירה. הדברים קשורים זה בזה ואחוזים זה בזה.
אנקדוטה היסטורית – ב1993 עלתה לראשונה מועמדותה של הנשיאה ביניש לכהונה בעליון. כל ארבעת הפוליטיקאים בוועדה תמכו, שופטי העליון ברשות שמגר בצירוף נציגי לשכת עורכי הדין התנגדו נחרצות-אז אולי תמצא ביניש כמה מילים טובות לומר על הליך הבחירה הפוליטי?