מקרה האחים עמיר הוא סוג של מבחן רורשאך לאנשי שמאל וזכויות אדם. למרבית הצער, חלק לא קטן מהם נכשלים בו. (אי אפשר “להיכשל” במבחן רורשאך, כמובן, אבל זה רק משל).
יגאל עמיר זכה לחוק פרסונלי המונע ממנו כל חנינה אפשרית, פרי יוזמתו של ח”כ מהשמאל (נניח). חגי עמיר, ששוחרר לאחר קרוב ל-17 שנות מאסר על סיוע לרצח, שאותן ריצה באופן מלא – לקבלת פנים שקראה לרדוף אותו עד יום אחרון, פחות או יותר.
איפה השוויון בפני החוק? להיכן נעלם הרעיון שהעיקרון של גמול ועונש ממוצה כאשר אדם ריצה את עונשו? ולמה זה לא מפתיע אותי?
כי זאת ממש לא הפעם הראשונה שבה מתחוור שלא מדובר בשאלה מהו העיקרון, אלא בשאלה במי מדובר. בזכויותיו של איזה צד, או באינטרסים של מי מבקשים לקדם.
כשאהוד ברק כראש ממשלת מעבר ניהל מו”מ מדיני – זה היה תקין בעיניהם, כי זה נעשה “מהצד הנכון”.
כשמתנחל משוחרר למעצר בית – הזעקה גדולה. מדוע הוא לא נשאר במעצר? כמו שכתבתי פעם, “החלופה של מעצר בית תמיד צריכה להיות מועדפת כשהיא אפשרית. סייגים לה הם סכנה לציבור, חשש מבריחת החשוד או משיבוש הליכי משפט, או הליכי חקירה שניתן לקיים רק במעצר. אלו הן עילות המעצר כפי שנקבעו בחוק המעצרים. אני שותפה מלאה לביקורת על האיפה ואיפה שנוקטים כלפי מתנחלים בתחום אכיפת החוק, אבל יישור הקו צריך להיות עם הנורמה הראויה של זכויות האדם, לא עם הנורמה הפסולה.” ובישראל מרבים מדי במעצר, לעיתים עד תום ההליכים, גם כשאין זה נחוץ.
כשמדובר בהפרת זכויות ההליך ההוגן, יש מי שתמיד מזכירים, בצדק, כשמדובר בעצירים ערבים איש לא מתרגש אם מפירים את זכותם להיפגש עם עורך-דינם או זכויות אחרות. אבל חשובה ככל שתהיה ההצבעה על האפליה, התיקון חייב להיות להתיישר לדרך הנכונה: של הגנה על זכויות הכול, לא של רמיסת זכויות הכול באופן שווה.
בלהט התשוקה לאסור על נישואיו של יגאל עמיר, בזמנו, נקראה לדגל “הדמוקרטיה המתגוננת”, לא פחות. כי כשמדובר בעמיר, המוחזק בבידוד שנים רבות, יש הסבורים שצריך ומותר להפעיל נשק לא קונבנציונלי. ולעזאזל זכויות אדם.
נו טוב, אנחנו יודעים ממי עלינו להתיירא.
עוד בנושא:
הדמוקרטיה המתגוננת נגד הנישואים
קרוא וכתוב 
זה לא מבחן רורשאך, אלא מבחן לקמוס. מי שבעד זכויות חוה ואדם צריך גם להגן זכויותיהם של האחים עמיר, גם אם דיעותיהם או מעשיהם לא מוצאים חן בעיני מישהו/י.
כאן רואים מי צבוע ומי לא.
דווקא בעיני רורשאך מתאים, ולכן השתמשתי בו, כי זה מבחן של השלכה.
אבל בהחלט גם לקמוס…
Hear Hear
שאלה אם התנקשות בחייו של ראש הממשלה היא "עוד רצח".
משפטית התשובה ברורה, אבל המשפט אינו חזות הכל.
כך למשל, ידוע שיגאל עמיר מקבל כמויות של מכתבי הערצה – מה שאומר שהוא אינו "עוד רוצח".
היש עוד רוצח היושב בכלא ומקבל מכתבי הערצה?
הדיפרנציאציה מתחייבת מהנסיבות – גם אם אין לה מענה מתמטי בספר החוקים.
אם כבר אז יש אולי לעצור את שולחי מכתבי ההערצה (☺). גם ואנונו קיבל מכתבי הערצה ויש כאלו המאמינים שהוא בוגד. האם זה הצדיק את החזקתו בתנאי בידוד כה חמורים ורדיפתו עד היום? גם כאשר ברור שאין לו שום סודות לספר וגם אלו שסיפר לא פגעו במה שנקרא "בטחון המדינה".
רצח ראש ממשלה הוא בוודאי רצח כמו כל רצח אחר וכמו כל פשע חמור אחר. האם דמו של ראש ממשלה סמוק יותר?
אני אפילו לא נכנס לוויכוח לגבי טיב ההוכחות בעניינו של עמיר.
הייתי אומר שיש לדמוקרטיה הישראלית אויבים יותר גדולים מהאחים עמיר. האם יש לשלוח אותם למחנה ריכוז, או מחנה השמדה?
כן. דמו של ראש הממשלה (להבדיל מדמו של יצחק רבין האיש) סמוק יותר.
בבית הכלא יושבים לא מעט בריונים גסים ואלימים שגרמו להרבה סבל ושאם ישתחררו יחזרו לסורם. לעומתם יקה מנומס כמו פרופסור מרקוס קלינברג הוא בדיוק השכן שהייתי רוצה שיהיה לי והוא לא היכה אף אחד, לא אנס, לא איים ובוודאי שלא רצח או שדד, בסך הכל ממניעים אידאולוגים (אחר כך הוא טען שגם נסחט ) הוא העביר סודות מדינה לרוסים, זה הכל.
מערכת המשפט היא מערכת המשפט, לא מערכת הצדק.היא לא מתעסקת בעשיית צדק (מה צודק בכך שאחד נולד יפה והשני מכוער? בג"ץ לאלתר שמחייב את המדינה למממן ניתוח פלסטי לכל מי שלא נראה כמו טום קרוז) אלא מבטאת את יחס החברה למעשים מסויימים. אם אהיה בעל מחורבן ואגרום לאשתי שברון לב אין שום חוק נגד זה, אם אכה אותה דווקא כן.
למה? כי יש דברים שהחברה לא יכולה לעסוק בהם (כמו בעל שגורם לאשתו כאב לב) ויש דברים אחרים שהחברה לא יכולה להרשות לעצמה לעבור עליהם לסדר היום (בעל מכה).
מרקוס קלינברג ישב הרבה יותר זמן בכלא מאשר הרבה ביריונים, אנסים, סחטני דמי חסות, שודדים וגנבים כי החברה הישראלית לא יכולה להרשות לעצמה לסלוח למי שחותר תחת קיומה. הופקד בידו מידע והוא מעל באמון ועל זה הוא נשא במלוא העונש. החברה כאן מעבירה מסר – אונס הוא חמור, שוד , גניבה, רמאות ורצח על כולם תיענש . אבל כל אלו חמורים פחות מאשר העובדה שנתנו בך אמון, הפקידו בידיך סודות ואתה מסרת אותם לאויב.
יגאל עמיר ניסה (ואולי הצליח) לשנות את מדיניותה של מדינת ישראל על ידי רצח העומד בראשה, אם הוא ייצא מהכלא אי פעם, אפילו בגיל שמונים, יהיה זה מסר שאפשר לשנות את מדיניותה של ישראל באלימות, שמי שמחליט החלטות לא פופולריות עלול לשלם עליהן בחייו גם אם יש לו מנדט חוקי להחליט אותן. חברה שזה המסר שהיא מעבירה היא חברה מתאבדת, היא חברה שמזמינה כל מטורף וכל קיצוני להכתיב בה את סדר היום לרוב השפוי והיא חברה בדרך לאבדון. לגבי חגי – בית המשפט פסק מה שפסק וחייבים לכבד את הדין, לגבי יגאל עמיר – אסור שייצא אי פעם מהכלא.
מעניין לציין שכמעט אף אחד לא דן בפשע של חגי עמיר . למיטב ידעתי עובדת היותו של אדם אח של רוצח ראש ממשלה לא הופכת אותו לרוצח ראש ממשלה . לאכן כל הדיונים על האם רוצח ראש ממשלה הוא כמו רוצח של אדם רגיל הם פשוט לא במקום . לא מדובר באדם שרצח ראש ממשלה . מדובר באדם שקשר קשר לביצוע פשע וצריך לדון בזה .
הי,
התקשורת הישראלית שוב הוכיחה את ההומוגניות הפוליטית שלה: אמרות אנטי דמוקרטיות בעליל של אנשי השמאל עברו בשתיקה מוחלטת. יחימוביץ למשל, קראה להשאיר את האחים בכלא לכל חייהם.. אותה יחימוביץ התומכת בשחרור ברגותי. בכל מדינה מתוקנת קריאות כאלה היו זוכות להתקפה פרועה מכלבי השמירה, אבל בישראל הם שומרים רק על כוח השליטה שלהם.
יש לקצוב את ענשו של יגאל עמיר על פי החקיקה שבעת העבירה שבגינה הורשע. החוק הפרסונלי שחוקק לאחר מכן הוחל רטרואקטיבית וכל הצבועים והפחדנים , בכלל זה מלומדי המשפט הפלילי, לא הקימו קול זעקה. דינו של התיקון לחוק להתבטל על פי כל קנה מידה משפטי. מבחינה משפטית, בעת ביצוע העבירה לא היה כל הבדל בין רצח ילד, אישה או ראש ממשלה. אותו סעיף בחוק העונשין. יש להחיל את התיקון לחוק רק במקרה של עבירה עתידית.
דה פאקטו רוצח שאמו ערביה עתיד להשתחרר, לעתים לאחר זמן קצר, ורוצח שאיתרע מזלו ואימו יהודיה דינו נחרץ. ביהמ"ש העליון מתיר למנגנון הדורסני של המדינה להבדיל בין דם לדם כך שרצח ערבי בידי ערבי מניב עונש קל בד"כ ולהיפך .
ועוד משהו : חנינה לענת קם ויפה שעה אחת קודם. מדובר ב- WHISTLE BLOWER . היא לא עבריינית אלא חושפת פרצופם של אורגני המשטר, עבריינים ושקרנים המתעתעים בציבור ובבית המשפט כפי שעשו בפרשת קו 300. והכל ללא כוונה להרע או לפגוע בבטחון המדינה .
ישוחררו לכן יגאל עמיר וענת קם ולאלתר !!!
ברור כי האימא שלהם יהודיה. לעומת זאת רוצחי השר זאבי – שגם הם רצחו פוליטיקאי ישראלי בכיר כדי להשפיע על המדיניות של ישראל – לא נכללו ברשימת הקורבנות שנעשה להם עוול ואני די בספק אם הם הולידו ילדים בזמן שהותם בכלא.
[…] את הפגיעה ואקרא להמשיך את שלילתן. אנחנו בהחלט יודעים ממי עלינו להתיירא, כפי שכבר כתבתי […]
[…] עוד בנושא: לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים […]
[…] עוד בנושא: חופש אקדמי נוסח השמאל הצבועים מכים שנית לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים […]