לפני זמן מה כתב גדעון לוי בעיתון הארץ: “אם ניוותר עם הדיגיטל לבדו, יבוא הקץ על עיתונות המתנהלת על פי אמות מידה מקצועיות".
כן, אמות מידה מקצועיות, המהמתי בתגובה. כמו, למשל, אלה של העיתון שהוא כותב בו: בפרשת כשר האחרונה, בפרשת הזרחן, בפרשת הטיפול הרפואי לאריק שרון. ואלה רק כמה דוגמיות ששליתי מהזיכרון. באף אחת מהן העיתון לא תיקן; שלא לדבר על התנצל.
גם יושרתו של גדעון לוי עצמו היא לא משהו, וכתבתי על כך יותר מפעם אחת. אבל הוא לא איכזב ומיהר להגיש לנו אותה על מגש מפואר במיוחד. בידיעה שזכתה להבלטה רבה בעיתונו, ככותרת סנסציונית: “רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד בארץ”. הכותרת, אפשר לראות, שונתה לאחר מכן באתר האינטרנט, שגם בו היא כיכבה ככותרת ראשית זמן רב יחסית. טוב, הארץ עורך לאחרונה שינויים יותר משמעותיים בגרסת האינטרנט שלו. למשל מסיר פסקה שלמה ממאמר, כפי שחשפה ולווט. (כנראה שבכל זאת יש חברים, או לפחות עורכי-דין). בעיתונים בעולם שהוא מתיימר להידמות להם נהוג בדרך כלל להוסיף בתחתית המאמר הערה שהגרסה שונתה, אם וכאשר זה קורה. אבל נמשיך.
כבר באותו יום פורסם המאמר “בעיית האפרטהייד של הסקר ההוא” ב-Daily Beast. החתום עליו, המזדהה כמעריץ של גדעון לוי, מראה את האופן הבעייתי שבו בחר להציג את הסקר. וגם את הבעיות הקשות שאכן קיימות בחברה הישראלית, כפי שעולה גם מהסקר הזה, שאין שום צורך או סיבה לטייח. רק שהן מספיק קשות כמו שהן. היום התוודעתי לניתוח משווה של הסקר עצמו מול אופן הצגתו על-ידי לוי והארץ, שביצע מכון פרספקטיבה. ניתוח שמראה את האופן המגמתי – כולל עיוותים, השמטות וסילוף של התוצאות, כך שיתאימו לאג’נדה – שבו הציג לוי את הסקר ואת הסוגייה. ייאמר שגם לפרפסקטיבה יש אג’נדה, מן הסתם. ואין ספק שיהיו מי שינפנפו בכך כדי לנפנף את הניתוח שלהם. אבל אולי עדיף להתייחס לטענות ולא למי שמציג אותן. כן, הצגת נתונים היא גם עניין של פרשנות (להבדיל מעיוות). ונשוב ונדגיש שהממצאים קשים גם כך. אבל יש מי שפחות מאפרטהייד ופשע נגד האנושות לא מספיקים להם.
אכן, אמות מידה מקצועיות. לא רק של הכתב, גם של עורכיו. אלה שבוחרים את הכותרת; ואיזה בולטות לתת לאיזה אייטם; ולא ממש מבצעים בידוק של העובדות. לא פחות מכך – בוחרים לא לתקן ולא להתנצל כשהם שוגים. גם הם מעיתון ממש. לאנשים חושבים. “מגדלור (…) שאורו לא הועם לרגע”, כפי שכתב לוי על עיתונו לפני זמן מה. לרגע! כנראה שחוזים אישיים (ובמקרה הזה אפשר להניח שלא ממש חוזה רע) לא בהכרח עוזרים להצטיין, למרות מה שחושב המו”ל שלו. ומסתמא שלא צריך דיגיטל כדי לנעוץ מסמר נוסף בארון היושרה.
קרוא וכתוב 
מאוד יפה המגדלור… אפשר לדעת היכן הוא?
נעמה, אני חותם על כל מילה שכתבת. כנראה שבישיבת המערכת בהארץ הוחלט להדגיש בכל הזדמנות מתאימה או לא מתאימה את חשיבות העתונות הכתובה.
הנה מה שכותב אמיר אורן, שהוא בד"כ הרבה יותר אמין מגדעון לוי:
"לסיפור נפילתם של אנשים רציניים (וגם אחרים) ברשת של למב יש היבט חיובי אחד: הוא ממחיש את ההבדל בין אמצעי תקשורת מקצועיים לחובבים, בין מי שמחויבים לוודא, לבדוק ולהצליב טרם פרסום לבין מי שמסתפקים במחזור. גם אם לא יהיה בהבדל זה די להציל את העיתונות הישנה, זאת שבאמת עשויה שלא להתקיים בעוד עשור, הוא יוכל לשמש טיוטה להספד עליה."
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1845746
אז נכון שאמיר שם עלה על פאשלה רצינית של שלמה גזית, אבל כאן מדובר דווקא במקצוען, איש מודיעין מאוד וותיק שהיה צריך להיות יותר זהיר. וכמו שאת כותבת אין טעם להתחיל למנות את הטעויות החובבניות של "הארץ" שמיהרו לתפוס כותרת ואח"כ לא היתה להם נכונות לתקן.
ישנו בכל זאת מקרה אחד בוטה של כוכב עולה "בהארץ" בשם עופר אדרת:
http://cafe.themarker.com/post/2567382/
אדרת לא רק שלא היה מוכן לתקן את טעותו, אלא היה מאוד חצוף בתקשורת פרטית וטען שיש לו מומחים גדולים לעניין. התברר בהמשך שאחד מ"המומחים" שלו הוא עורך דין אמריקאי מאוד מפוקפק (הורשה בדין ואיבד את רשיונו) שאינו שולט, למיטב ידיעתי, באף אחת מהשפות הרשמיות השווייציות.
אכן נראה שז הטעייה חמורה, ונראה שהיא עושה נזק חמור לדעת העולם על המדינה. השימוש במילה אפרטייד אינו ברורה בעיקר מכיוון שהשוואה אינה ברורה. מה המכנה המשותך והבסיס להשוואה בין המשטר של דרום אפריקה לשלנו. נקודה אחת יש להבהיר שעלולה להשמע במעט תומכת בדבריו של לוי, והיא הצורך הבסיסי שלנו להגן על אזרחי המדינה, אפילו אם זה אומר הפרדה. הגדר המפרידה בין השטחים הורידה משמעותית את רמת הפגיעות של אזרחי היהודים הגובלים בערבים. האם הגנה בפני גנבות חקלאיות, או אף יותר. לא מצאתי הוכחות לכוון החקריה של הרצח באביחיל, אבל לגבי הרצח באיתמר לדוגמא: " פורסם 17.04.11:
"הפעם, לא היו רמזים מכוונים בבסיסי המידע של השב"כ ושל צה"ל, וצריך היה להפעיל את כוחות צה"ל ואת חוקרי השב"כ בצורה מאסיבית – על מנת לייצר בסיס נתונים שיאפשר להגיע לרוצחים. בסיס הנתונים, שנוצר במהלך מבצעי המעצרים, החיפושים והחקירות בכפר עוורתא, הסמוך לאיתמר, הוביל גם לחשיפת סייענים בקרב אנשי הכפר, והחקירה בנוגע להם עדיין נמשכת. "
לעניין הסקר: ברור שכל סקר שהוא ובמיוחד סקר טלפוני זה עניין מאוד בעייתי וקשה להסתמך עליו ולקחת אותו ברצינות.
אין ספק שבישראל יש בעיה של גזענות חמורה ושנאת ערבים ומבחינה זו אין הסקר מחדש דבר. הייתי מצפה מעיתונאי רציני להכניס אותו בקונטקסט רחב, אם הוא מתייחס לתוצאות בכל זאת ברצינות.
כלומר אני מכיר למשל סקרים דומים שנערכו בקרב פלסטינים ומצביעים על שנאה לא פחותה. הרי זה ידוע וברור שהשנאה וחוסר האמון ההדדי חוגגים ועובדים שעות נוספות ובכך הסקר לא חידש דבר.
סקרים דומים שיערכו באירופה יראו תוצאות די דומות בכל הנוגע לדעות קדומות כלפי יהודים/מוסלמים/זרים וכו'.
מה לעשות ולא חסר בכל העולם דעות קדומות ושנאה. מה שגדעון לוי עשה זה לשפוך שמן על המדורה ולצאת כאילו צדיק בסדום.
אני דווקא הייתי מדגיש לא רק את הסתירות בתשובות (זה די טיפוסי לסקרים מסוג כזה) אלא את שליש הכוס המלאה שדי הפתיעה אותי והיא ש-19% מהנשאלים (אני מניח יהודים) בעד זכות הצבעה לפלסטינים ול-12% אין דיעה בנושא כל כך חשוב. כלומר לפי הסקר הזה 31% מגלים עמדות שאפשר לקרוא להן אנטי-ציוניות וזה מאוד מפתיע.
השנאה שלך להארץ ממשיכה להוביל אותך להתווכח עם הפגז היה הומני או זרחן (אגב בסוף כנראה זרחן), אם ישראל היא מדינה סתם גזענית עם הפרדה או אולי בכל זאת מתאימה למונח אפרטייד לפי מלון אבן-שושן וכו.
מה הנקודה שמדירה את השינה בעינייך? את חוששת ששוקן יוכרז על ידי האפיפיור בתור קדוש? שגדעון לוי יקבל את הנובל לשלום?
הארץ ממש לא מושלם, גדעון לוי אולי לא יקבל (אמירה הס?) אבל בתור הרפש הכללי כן הוא הטוב ביותר שיש וממש אין אף אמצעי תקשורת מסורתי שמתקרב אליו.
אמירה הס בוודאי הרבה הרבה יותר מקצועית ולכן גם כמעט ולא נותנים לה לכתוב. גם מירון רפפופרט היה מעולה ונפטרו ממנו. יש להארץ עיתונאים טובים יותר מלוי, אבל כנראה פחות מקושרים.
[…] 15:21: נעמה כרמי מביאה את כל האחרים שביקרו את הסקר: פרספקטיבה, דיילי ביסט. אציין שנימוקיהם משכנעים יותר […]
כמי שעוקב ושם לב, גם באתר של פרס-פקטיבה, התרגומים של הארץ לאנגלית חמורים עוד יותר מכותרות העברית שלהם, מה שמאפשר לטעון שיש להם כוונה מאד מסויימת בניסוחים האלה. אחרי מספיק פעמים, נוצרת תבנית שמאפשר לטעון שזו מגמה לא מקרית כלל.
אני חושב שזה מאוד קשה לגלות קו עקבי במהדורה לאנגלית. זה כנראה תלוי במתרגם/ת. לפעמים הנוסח העברי חריף יותר ולפעמים להיפך. צריך להביא בחשבון את העובדה שהמתרגמים/ות לא תמיד מקבלים/ות את הנוסח כפי שהתפרסם בעיתון, אלא את זה של הכתב/ת.
הרבה מאמרים/כתבות מאוד ראויים בכלל לא מתורגמים ואילו זבל כן. מאוד קשה לגלות שיטתיות.
[…] האחרות שנפלו בפרשנותו המעוותת והמסלפת של לוי, שכבר כתבתי עליה. נו, אבל הרי אי אפשר להתייחס לכל השגיאות והסילופים […]
שווה לבדוק את האתר של פרספקטיבה, בהחלט מתגלה קו עקבי.
[…] בפסקה שלמה, על כך שמיכאלי היתה בת זוגו. ספר לי עוד על יושרה עיתונאית, גדעון. (ובכלל, זאת לא הפעם הראשונה שכנראה עדיף שלוי לא […]