קרוא וכתוב

לפני כשנה, במרץ כמדומני, הצטרפתי ליוזמה של מניפסט השבת (Sabbath Manifesto) ליום התנתקות מהטכנולוגיה (National Day of Unplagging). מניפסט השבת הוא פרוייקט הפועל ברוח התנועה האיטית, כשהרעיון הוא להאיט את הקצב. ברוח השבת כיום מנוחה שבועי. יוזמי המניפסט יצרו 10 עקרונות ליבה המתפרסמים באתר, כהצעה, אבל מעודדים כל אחד ואחת לתת לעקרונות פרשנות משלהם או לאמץ דרכים אחרות ונוספות המתאימות להם, כדי לקחת פסק זמן מהמירוץ השבועי. להירגע. למצוא איזון. להיטען מחדש.

בשנה שעברה יום ההתנתקות נפל על הפרשה של עגל הזהב. לא היה מתאים מכך, לטעמי. ותהיתי אם זה מכוון. מכיוון שפרשת כי תשא תיקרא בשבת הקרובה, בדקתי ומצאתי כי זה לא, כנראה: גם השנה חל היום במרץ. ב-7-8 בו. השנה העברית מעוברת אמנם, אבל היוזמים ככל הנראה מקיימים את היום כל שנה באותו תאריך לועזי. אך מבחינתי עגל הזהב ממשיך להיות הרעיון שעל פיו אני בוחנת ממה אני רוצה להתנתק: למה אני משועבדת? את מה אני עובדת?
הטכנולוגיה המודרנית, שגורמת לרובנו להיות כל הזמן מחוברים, כל הזמן זמינים, כל הזמן ב-alert לקריאה הבאה לתשומת לבנו, מנותקים מהאנשים שאתנו ומולנו – משעבדת אותנו, בעיני. בהתחלה ההתנתקות הזאת קצת קשה, כמו כל גמילה. אבל השבת ההיא היתה כל כך מוצלחת עד שהמשכתי ליישם את הרעיון בכל שבת בשנה האחרונה (מלבד חריג אחד מטעמי בריאות). עם הפרשנות שלי. כך, אני סוגרת את המחשב ואת הטלפון הנייד (בעיקר כדי לא להיות מחוברת לאינטרנט), אבל מדברת בטלפון בבית, שומעת מוזיקה ברדיו ואף צופה בטלוויזיה פה ושם.

מה שחשוב לי ובעיני איננו העניין הדתי אלא הרעיון הפילוסופי העמוק שביסוד השבת היהודית. כפי שכתבתי בהקשר אחר: “השבת נועדה כדי לא להיות לעבדים. עבדים לאחרים (…) עבדים לתקתוק הבלתי פוסק של החולין, ללא עצירה (‘הפסקה’). עבדים לעצמנו.”. הרעיון של הפסקה. מנוחה. הינפשות. מכל מה שאנו רצים אחריו במשך ימות השבוע. יום בשבוע של עשיית דברים אחרת. ושל פחות “עשייה” בכלל. ויותר הוויה. להיות זה דבר נפלא.

עוד בנושא: פתוח-סגור: וביום השביעי שבת ויינפש