קרוא וכתוב

(סיכום שנה אחר)

מאז שהבלוג עבר לפלטפורמה של וורדפרס.קום, בכל סוף שנה אזרחית אני מקבלת דוח על הפעילות באתר. השנה לא הייתי צריכה את הנתונים כדי לדעת שכתבתי פחות. העליתי פוסט פחות מפעם בשבוע (בממוצע), לעומת כתיבה תדירה הרבה יותר בשנים הקודמות (הבלוג קיים מ-2003). זה משהו שהרהרתי בו לאחרונה עוד טרם קבלת הסיכום השנתי. אינני חושבת שמדובר סתם, ודאי לא רק, בעייפות החומר. גם לא רק בסיבות אובייקטיוויות של מחסור בכוח, שהשנה החולפת סיפקה לי בשפע. אלא באיזה שהוא שינוי נרחב יותר, תנועה עמוקה יותר פנימה. ניתן לתארך פחות או יותר את תחילת השינוי הזה, על אף שככל השינויים המשמעותיים (כך נראה לי), הוא איטי ומדורג. שינוי שמקורו בהיסט בפרספקטיבה, בסדרי חשיבות. כך, למשל, אני ממעטת מאוד לצפות בחדשות ואם הרדיו פתוח הרי זה על ערוצי המוזיקה. אני מתעדכנת אמנם באמצעות הרשת, אך דברים רבים מעניינים אותי פחות וחלקם נראים אפילו חסרי חשיבות לעיתים. ומכאן שאני גם פחות מתייחסת אליהם בכתיבתי. הכתיבה עדיין מרכזית עבורי, אבל הדחף הזה לקפוץ אל המחשב כשמשהו שדורש התייחסות קורה – הדחף הזה הצטנן. הבלוג עדיין פוליטי במובן הרחב, אבל אני אולי קצת פחות. הדרך פנימית יותר.

ללא קשר לבלוג, עדיין לא ברור מה ייצא מהתנועה הזאת פנימה. הרבה פעמים צריך קודם לפנות מקום כדי שדבר מה חדש יוכל להיכנס. ולפעמים די בהיסט במבט: הכול כבר נמצא. רק שלא ראינו, כי לא התבוננו בו. כל כך מרוכזים היינו בלהביט החוצה.

2014 היתה שנה קשה מאוד. כשהתחילה תשע”ד, אמרתי שבטוח שהיא תהיה טובה יותר. פשוט לא יכול להיות שלא אחרי ההתרסקות שבה הסתיימה השנה העברית שקדמה לה. אבל למען האמת, היא ארעה קרוב מאוד לתחילת תשע”ד. ובמושגים שבהם מדובר היא פשוט לא יכולה היתה שלא לצבוע את השנה כולה בצבעיה. כך שהשנה כולה עמדה בסימנה ובסימן הניסיון, אט אט, לגרד את עצמי מהרצפה ולהתחיל להתאושש ממנה. המסע שהתחלתי כמה שנים קודם לכן בצעדים מהוססים קיבל טלטלה נוספת. שעדיין לא נהירה לי אחריתה. ואולי גם לא תהיה. אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.

אז הנה הזדמנות נוספת להתחיל.
שתהיה 2015 טובה יותר. הברכה וההתכוונות הזאת תמיד רלוונטית.