קרוא וכתוב

את נתניהו לא יחליף מועמד מהשמאל. במקרה הטוב יחליף אותו מועמד מהמרכז. במקרה הפחות טוב יחליף אותו מועמד מהימין. בשני המקרים התוצאה תהיה טובה יותר מאשר המשך שלטונו של נתניהו.

העובדה שלא השמאל יחליף את נתניהו ברורה מאליה לכל מי שעיניו בראשו, שחיה בארץ הזאת, ושקוראת את המפה הפוליטית. ולכן כל כך משונות בעיני – לא כל שכן קאונטר פרודוקטיביות – המתקפות שמגיעות משמאל על גנץ. כמובן ששום דבר לא בטוח, אבל גנץ הוא כנראה האפשרות הריאלית מזה זמן רב שנתניהו יוחלף. והחלפתו של נתניהו היא המשימה העליונה של הבחירות הקרובות. נתניהו חייב ללכת. עצם החלפתו היא יעד. ישנה נקודה מסוימת – והיא הגיעה – שבה פחות חשוב מי יחליף אותו, ובלבד שיוחלף. לו היה מועמד אפשרי כזה מהליכוד – גדעון סער, נניח, על אף היותו איש ימין קיצוני עם עמדות מסוכנות לטעמי  – גם זה היה פחות גרוע בעיני מהמשך שלטונו של נתניהו. המצב שבו האלטרנטיבה (מי יחליף) מאבדת מחשיבותה, איננו מצב אידיאלי מבחינה דמוקרטית. אבל לכאן הביא אותנו נתניהו. והפוליטיקה, כידוע, היא אמנות האפשרי.

במערכות הבחירות האחרונות, כמעט בכל פעם קמה לה איזו רשימת מרכז שסוחפת בוחרים ואז מתפוגגת, במוקדם או במאוחר. אין לי דעה טובה במיוחד על “מפלגות מצב רוח”. אבל אני סבורה שלתקוף את רשימתו של גנץ היא טעות. אני אמנם לא אצביע לו, ראשית משום שחשובות לי עמדות שמאל מהותיות ושנית משום שחשוב לי לחזק את הגוש משמאל. (ועוד לא דיברנו על תת-יצוג הנשים ב”כחול לבן”). מן הצד השני אני חוששת שבמערכת הבחירות הקרובה יהיה מספר שיא של קולות שיילכו לטמיון, ברשימות שלא יעברו את אחוז החסימה. צריך לתת לרשימתו של גנץ לנגוס בקולות הימין והמרכז, ולחזק את גוש המרכז-שמאל (החלטת העבודה לא ללכת במשותף עם מרצ היא טעות קולוסאלית מבחינה זאת). יש לומר בהזדמנות זאת גם שכן – גוש עם המפלגות הערביות. הפיכת 20% מאזרחי המדינה לבלתי לגיטימיים היא בלתי-קבילה ואנטי-דמוקרטית. כל ראש ממשלה אמור להיות גם ראש הממשלה שלהם, כפי שהוא אמור להיות ראש הממשלה של כל האזרחים, בין אם הצביעו בעדו בין אם לאו. עוד מושכלת יסוד שביבי שכח והשכיח בהתנהלותו וברטוריקה הגזענית ומלאת השנאה והפילוג שלו.

אבל אני גם מבינה את מי שחושבים שצריך להצביע גנץ ויהי מה, כדי להוריד את נתניהו.
כי עם נתניהו אסור להמשיך. הוא מוביל אותנו אל פי התהום.