Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘זכויות אדם’ Category

מתקן 1391

תזכורת: הקטע הבא פורסם כאן ב-2.7.03. למיטב ידיעתי, היה זה פרסום ראשון בעברית ברשת. בעקבות פנייתי לח"כ זהבה גלאון (ר' בתגובות), היא העלתה את הנושא בוועדת החוקה של הכנסת ומשם הוא הגיע לעקיבא אלדר ב"הארץ". היום מתפרסמת כתבה נרחבת בנושא במוסף "הארץ". ר' גם את תגובתה של תמי, מהיום, בנושא.
הידיעה המקורית של AP כבר איננה מקושרת ברשת אבל אפשר למצוא אותה באתרים אחרים, למשל כאן.

פורסם ב-2.7.2003:

בדיוק באותו יום שבו מתפרסמת בהארץ ידיעה לגבי ועדת הבדיקה לנעדרי ארגנטינה שהקימה ישראל (באיחור של אי אלו שנים), קיבלתי אי-מייל עם ידיעה מסוכנות הידיעות AP, הטוענת כי ישראל הפעילה מחנה מעצר סודי, שמיקומו וזהות העצורים בו לא היו ידועים. לא מצאתי ידיעה על כך אפילו ב-BBC "האנטי-ישראלית". אבל חיפוש בגוגל כן מאפשר למצוא את הידיעה עצמה באינטרנט. 

אינני יודעת עד כמה הידיעה אמינה. אם אכן פרקליטות המדינה אישרה את קיומו של המחנה – המכונה "מתקן 1391" ושפורק בינתיים – בתשובה לעתירה לבג"ץ מה-9 ביוני, איך זה שלא שמענו על זה?

אם כל זה נכון, קשה למצוא מלים. ואולי גם לא צריך. כשמתחילים במעצרים סודיים…

Read Full Post »

קבוצה של טרנס-סקסואלים נזרקה מפאב בריטי כי אחד/ת מהם/ן השתמש/ה בשירותי הנשים. הם הפסידו בתביעה שהגישו נגד בעל-הבית בשל אפליה מינית.

השופט קבע כי בזמן התקרית הם נחשבו ל"גברים ביולוגיים על-פי החוק", שכן רק אחד מהם עבר ניתוח לשינוי מין, והתנהגותם יכולה היתה להוות מטרד לשאר הלקוחות. רצונו של אדם, להיחשב לאשה במקרה הזה, "איננו קובע מי הוא". השופט הוסיף וקבע כי הפרשנות לחוק נגד אפליה מינית מ-1975 איננה יכולה להיעשות ברוח אליס בארץ הפלאות, שם מי שמשתמש במלה קובע מה משמעותה.

Read Full Post »

בית-משפט במנצ'סטר, בריטניה, הוציא צו נגד אדם האוסר עליו לבטא את המלה "פאקי", כינוי גנאי גזעני לבני-אדם ממוצא פקיסטני. ביטוי פומבי כזה עלול להשית עליו עד 5 שנות מאסר, עד סוף ימיו. כמו-כן אוסר עליו הצו להתנהג באופן "אנטי-חברתי" או להשתמש בפומבי בשפה מאיימת, פוגעת או הומופובית.

המורשע שוקל לפנות לבית-הדין האירופי לזכויות האדם. יהיה מעניין. במקביל להגנה על חופש הביטוי, אוסרת האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות (בסעיף 20) על הסתה גזענית וחייבה מדינות לחוקק חוקים האוסרים עליה. לעומתה, האמנה האירופית לזכויות אדם לא כוללת ניסוח מפורש כזה אלא קובעת בסעיף 10, הדן בחופש הביטוי, כי הוא יהיה נתון להגבלות החיוניות לחברה דמוקרטית, בין השאר להגנה על זכויותיהם של אחרים. אם אכן יגיע המקרה לבית-המשפט, יהיה עליו לבחון האם פגיעה זאת בחופש-הביטוי היא בגדר הגבלה לגיטימית.

הידיעה בגרדיאן

Read Full Post »

הטלוויזיה היתה פתוחה כשאורי אליצור שחרר את הפנינה הזאת ב"דעת יחיד", הפינה שסוגרת את חדשות ערוץ 10. הוא הגיב לאמירה שאמנם יש זכות ליהודים לעלות להר-הבית, אבל אין לממש אותה דווקא עכשיו ולעשות פרובוקציות. "זכות שלא משתמשים בה – מאבדים אותה", קבע אליצור.

מפת הר הבית. בידינו או לא, זכות הפולחן נשמרת

ובכן, איך נגיד בעדינות? פשוט נגיד שאם החלטנו מעתה ועד הודעה חדשה להסתגר בבית, לא איבדנו את הזכות לחופש התנועה. ואם נתנזר מהפגנות ביולי-אוגוסט, כי נורא לח, לא נאבד את הזכות להפגין. וגם אם חמש-עשרה שנים לא נרצה להיות חברים בשום ארגון, עדיין נוכל לממש את זכות ההתאגדות אפילו עם רגל אחת בקבר (על ההתאגדות באמת אפשר להגיד שממנה משחרר רק המוות, שהרי על-פי המנהג היהודי פוטרים את המת, בעת הקבורה, מחברויותיו בכל האגודות…).

לעניין עצמו, אני דווקא חושבת שליהודים, בדיוק כמו לבני כל הדתות, צריכה להיות שמורה זכות הפולחן במקומות הקדושים להם. ואני גם בהחלט רואה בעיה בכך שלא מאפשרים לקבוצה דתית לממש את זכותה זו רק משום שהצד השני מאיים באלימות, גם אם אישית להר-הבית אין משמעות עבורי (וכן, אני מכירה את פסק ההלכה שאוסר דווקא על יהודים להיכנס להר-הבית). יתכן כי התבונה הפוליטית מחייבת הימנעות ממימושה דווקא עכשיו, וגם לא כל המקומות הקדושים חייבים בעתיד להיות בריבונות ישראלית. ועדיין הזכות שמורה, ואני מצפה שכל הסדר מדיני יבטיח אותה.

יתכן כי החשש הפוליטי של אליצור מוויתור מבוסס, אבל להיגד התיאורטי שלו אין על מה לסמוך. אפשר להירגע: מה שלא משתמשים בו לא נופל, ולא מאבדים זכות שלא מממשים אותה.

Read Full Post »

ישראל: הערות מסכמות

כל מדינה שהיא צד לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, מחויבת להגיש אחת לארבע שנים דוח לוועדה לזכויות אדם של האו"ם, המפקחת מתוקף האמנה עצמה על יישומה (והפרשנית המוסמכת שלה). הוועדה מורכבת מ-18 מומחים בתחום זכויות-האדם, המשמשים בוועדה בזכות עצמם ואינם מייצגים בה את מדינתם. השנה הגישה ישראל את הדוח הארבע-שנתי. אלו הן ההערות המסכמות של הוועדה לגבי ישראל, שהיא מגישה לאחר שהיא בוחנת את הדוח הרשמי, מקבלת דוחות צללים של ארגוני זכויות-אדם ומנהלת דיאלוג עם נציגי המדינה המגישים את הדוח.

Read Full Post »

אחת הבעיות הסבוכות בתיאוריה ובפרקטיקה של זכויות-אדם, היא מתי מותר להגביל זכויות-אדם כאשר הן מתנגשות עם זכויות של אחרים או עם אינטרסים חברתיים יסודיים. הבעיה מחריפה במיוחד בשעת חירום ועוד יותר בעת מאבק נגד טרור, או אז אנו ניצבים מול השאלה כיצד לאזן בין אינטרסים לגיטימיים של ביטחון לבין חירויות יסוד.

כרזה לכבוד 50 שנה להכרזה האוניוורסלית לזכויות האדם

המשפט הבינלאומי הנוהג לא ערוך להתמודד עם המצב הזה, שכן הוא מתייחס למצב הקלאסי שבו מדינות בעלות צבא סדיר נלחמות זו בזו, לא למצב שבו אנו נמצאים כיום. יש טעם רב בטענה שבשל כך חייב לבוא שינוי גם בו וגם בתיאוריה של הגנה על זכויות-האדם.

בינתיים, האו"ם לא עושה את זה אלא מוציא מסמך שדן בשאלה איך מגינים על זכויות-אדם שעה שמגיבים לטרור, בדמות הפניה לעקרונות הקיימים ולאוסף פסיקות והחלטות רלוונטיות של גופים שיפוטיים וכמו-שיפוטיים, אזוריים ובינלאומיים. המסמך נועד לסייע לביסוס של אסטרטגיות מאבק בטרור תוך כיבוד זכויות-אדם. ניתן להוריד אותו בקישור המצורף. ראו הוזהרתם: מדובר בכ-100 עמודים…

Read Full Post »

צבא היש"ע

אחד מכל חמישה פלסטינים הרוגים הוא ילד. רבע מהם מתחת לגיל 12. והילדים ממשיכים להיהרג, גם לאחר הפסקת האש. הגרדיאן הבריטי על סדרת מקרים של הרג ילדים, בידי הצבא שהרב הראשי של בריטניה הילל לאחרונה כהומניטרי ביותר בעולם, אבל הרקורד שלו לא ממש מאפשר להכתיר אותו כ"צבא הישע". אולי צבא יש"ע.

לקרוא בזהירות המתבקשת. גם לגרדיאן רקורד מפוקפק-מה בכל הקשור לדיווחים על ישראל, למשל לגבי ארועי ג'נין. 

Read Full Post »

הכנסת דנה אחה"צ במאחזים לא מורשים

אל תאמר(י): "מאחזים לא-חוקיים". כל ההתנחלויות אינן חוקיות על-פי המשפט הבינלאומי.
אמר(י): מאחזים לא-מורשים, או מאחזים לא-מאושרים, בהתייחסך אל אותן התנחלויות שגם ממשלת ישראל לא אישרה את הקמתן.

Read Full Post »

מזמן לא קראתי כתבה כל-כך מבולבלת, בכל הנוגע לסרבנות, כמו הכתבה במוסף הארץ על ועדת המצפון של צה"ל. היה בה המון "מה לא" (מה לא לשאול כדי לאבחן פציפיזם, למשל) אבל "מה כן" (מהו פציפיזם ואיך מאבחנים אותו, מה ההבדל בין סוגי סרבנות שונים) – ללקט בפינצטה, וגם אז, כמובן, לא יוצא מזה שום דבר קוהרנטי.

אז הנה כמה הבחנות נחוצות. זהו שילוב של קטע ממאמר שלי שטרם פורסם, עם קטע מחוות-דעת שהגשתי לוועדת המצפון המדוברת לגבי אחד מן הסרבנים המבקשים להשתחרר משירות סדיר.

שלוש הבחנות נדרשות לדיון בסירוב אזרחי (civil disobedience). הראשונה נוגעת להבדלים בינו לבין סרבנות מצפון; השנייה – להבדלים בין סרבנות טוטלית לבין סרבנות סלקטיבית. ואילו ההבחנה האחרונה היא בין הצדקת הסירוב לבין תגובתן הראויה של הרשויות כלפיו. המשך…

Read Full Post »

משפט אייכמן עמד בעיצומו בשנה שבה נולדתי. ספרו של חיים גורי מול תא הזכוכית, במהדורתו המקורית, עדיין מונח על מדף הספרים שלי, ירושה משפחתית. גורי סיקר את המשפט ל"למרחב", העיתון עליו גדלתי בבית של אחדות העבודה. 37 שנים לקח למו"ל עברי להרהיב עוז ולהוציא תרגום לספרה של חנה ארנדט, שסיקרה את המשפט באותם ימים עבור הניו-יורקר. אייכמן בירושלים איננו ספרה החשוב ביותר, אם כי הראשון שמתורגם לעברית, אבל לבטח הוא זה שהוציא לה את השם הרע ביותר בין היהודים. לחלוטין שלא בצדק, גם אם הצדק שמחפשים בו הוא צדק ליהודים, לא צדק אוניוורסלי. המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »