קרוא וכתוב

ב-2005 כתבתי כאן:

"מה לרפואה ולקביעת מין הילוד?

על-פי הפרסום, נוהל חדש של משרד הבריאות יאפשר לבחור מראש את מין הילוד בהפריה חוץ-גופית. למרות ששמעתי גם טענות שדווקא בנות יועדפו אם תינתן בחירה, ההנחה הרווחת והמבוססת היא כי ההעדפה הברורה של רוב בני-האדם בעולם תהיה להולדת בנים. את הקיצוניות המצמררת אנחנו רואים במדינות שבהן מפילים עוברי בנות או אף הורגים ילודות. גם אם ההחלטה תיפול בשלב המוקדם של טרום ההשרשה, יהיו להתערבות הזאת בטבע השלכות מרחיקות לכת על האיזון הדמוגרפי בעולם. ככל התקדמות טכנולוגית, היא מעלה שאלות מוסריות נוקבות שיש לתת עליהן את הדעת. אבל במקרה הזה, יש שאלה מקדימה שנוגעת להרחבת הפרקטיקה הרפואית לתחומים שכלל אינם נוגעים לה. ההליך הזה אמנם לא יהיה בסל הבריאות, תודה לאל, אבל הוא עדיין ייעשה במתקנים רפואיים ועל-ידי רופאים. השאלה היא מה להעדפותיהם של אנשים לגבי הרכב משפחתם ולרפואה? מדוע רופאים – שאמונים על הצלת חיים ועל שיפור בריאותנו – צריכים להיות מעורבים בכך?".

היום מתפרסם בהארץ שמרבית הזוגות הפונים לוועדה האמונה על בחירת מין הילוד בהפריה חוץ-גופית – מבקשים בנים (ב-2009, פי 3 מאלו שביקשו בנות). הוועדה מאפשרת "רק במקרים חריגים" לזוגות שלהם ארבעה ילדים בני אותו מין לבחור את מין הילוד בלידה הבאה, באמצעות הליך של הפריה חוץ-גופית.

רפואה בשירות העדפות מגדריות. אין מה להוסיף לדברים לעיל. שנכתבו, כאמור, ב-2005, לפני שהתחילה הוועדה לפעול.

Read Full Post »

כשההתנתקות עמדה על סדר היום כתבתי על זה בקצרה. עכשיו, כששוב עולה הטענה מצד המתנחלים ש"לא יעלה על הדעת" שהצבא יפנה אזרחים, כנראה צריך לחזור לזה.
יש שתי סיבות עיקריות לכך שלא רק שלצבא יש סמכות לפנות אזרחים תושבי השטחים, אלא שזה תקין ואפילו מתבקש.  כדי להבין זאת, יש להבין מכוח מה יושבים המתנחלים היכן שהם יושבים, מבחינה משפטית.

השטח שבו יושבים המתנחלים איננו שטח ריבוני של מדינת ישראל אלא שטח הנתון לתפיסה לוחמתית (belligerent occupation). הוויכוח בישראל איננו על המצב המשפטי-העובדתי הזה, שבו הכיר גם בית המשפט העליון, אלא ויכוח פוליטי בשאלה מה צריך להיות מעמדו של השטח בעתיד. דיני התפיסה הלוחמתית מאפשרים תפיסת שטח רק על-פי צווים צבאיים. וכך נעשה גם לגבי תפיסת השטח לצורך הקמת ההתנחלויות. למעשה, אין למפקד צבאי סמכות חוקית לתפוס קרקע בשטחים אלא אם כן השטח כבוש (occupied). כלומר, המתנחלים יושבים היכן שהם יושבים רק בזכות זה שהמפקד הצבאי התיר להם לעשות זאת. מי שבוחר בכל-זאת לטעון שהשטח איננו כבוש, חייב לתת הסבר משפטי מכוח מה נתפסו שם שטחים.

אחת הנפקויות של תפיסת שטחים באמצעות צווים צבאיים מכוח דיני התפיסה הלוחמתית, היא שישיבתם שם היא זמנית. את זה לא אני אמרתי. את זה אמר בית המשפט העליון; בבג"ץ בית-אל, שבו קבע השופט לנדוי כי

"היישוב האזרחי יוכל להתקיים באותו מקום רק כל עוד מחזיק צה"ל בשטח בתוקף צו התפיסה. החְזקה זו עצמה יכולה לבוא לידי גמר באחד הימים, כתוצאה ממשא ומתן בינלאומי העשוי להסתיים בהסדר חדש שיקבל תוקף לפי המשפט הבינלאומי והוא אשר יקבע את גורל היישוב הזה, כמו של ישובים אחרים הקיימים בשטחים המוחזקים".

ולענייננו – מי שהעלה הוא זה שיוריד. זה נכון משפטית ומכל בחינה אחרת.

הסיבה השנייה היא שכאשר בהפרות חוק של אוכלוסייה היושבת באותו שטח מטפלים שני גופים שונים – בפלסטינים הצבא ובישראלים המשטרה, כפי שרוצים המתנחלים – זה מזכיר את המִלה הזאת שאסור להגיד בקול רם. לא שזה תקדים או פעם ראשונה. הם גם כפופים למערכת חוקים שונה; הם גם נוסעים בכבישים נפרדים. זה לא ממש טיעון שישכנע מישהו מאותו גרעין קנאי של המתנחלים, אני חוששת, אבל בכל-זאת צריך לומר זאת.

עוד בנושא:

כשהנוכחות מלכתחילה אינה חוקית
מהי קטסטרופה הומניטרית
במורד האפרטהייד (ב')
כביש נוסף במורד האפרטהייד

Read Full Post »

קורא נאמן אחד דחק בי להתייחס לטענות בדבר מגמתיות פוליטית באוניברסיטת תל-אביב וכתב שהוא מחכה לכך "בקוצר רוח". נו, so many issues so little time…

אוניברסיטת תל-אביב היא האלמה-מאטר שלי. כבר בתחילת דרכי, וזה היה מזמן, האווירה שם היתה מה שנוהגים לכנות 'סמולנית'; לפחות בחצי המערבי של הקמפוס (מדעי הרוח, החברה והאמנויות), שבו הייתי ממוקמת. בחצי המזרחי – של מדעי הטבע והמדעים המדויקים – הסיפור שונה לגמרי, כך היו אומרים. אודה על האמת שכסטודנטית, באופן אישי זה התאים לי לגמרי. אבל שימוש לא הוגן באקס-קתדרה אף פעם לא אהבתי, כבר אז, גם כשהתוכן תאם לעמדותי. היתה לי מרצה אחת בתואר הראשון שכל הדוגמאות והתרגילים במבוא לבלשנות שהיא העבירה ביטאו את עמדותיה הפוליטיות. חשבתי שזה ניצול לרעה של הסמכות שניתנה לה, אף כי הייתי באותו צד. המשך…

Read Full Post »

יש להבחין בין התוכן של מה שסודי לבין מה מקבל את החיסיון. והדיון אודות האחרון חייב להיות פומבי.

איסור פרסום הוא מקל בגלגליו של חופש המידע. לכן אין פלא שצווי איסור פרסום מתסיסים את התקשורת והבלוגוספירה. נגד איסור פרסום נשמעים טיעונים מסוגים שונים, חלקם עקרוניים (בעיקר באשר לזכות הציבור לדעת והאינטרס של פומביות הצדק; אך גם החשש שהמשטרה עושה בו שימוש-יתר כדי לכסות על עצמה ופאשלותיה), וחלקם מעשיים (חוסר התוחלת שבניסיון לעצור מידע בעידן האינטרנט; איסור פרסום מגביר את חרושת השמועות שתמיד גרועות ממידע בדוק).  באין אישור לפרסם, אבל מחוסר יכולת לשלוט על התאווה לעשות כן, מוצא כל כלי תקשורת את דרכו לרמוז על הידוע לו. ועבור עיתונאים מסוימים, הרבה יותר מהאינטרס היסודי לעיסוקם למסור מידע, העיקר הוא לרמוז לקוראיהם שהם עצמם יודעים ואילו הם – הקוראים – לא. ידע הוא כוח. המשך…

Read Full Post »

מחלוקת מעניינת מסתמנת בין ראש הממשלה לשר הביטחון שלו. בראיון לוושינגטון פוסט אמר נתניהו שהוא שוקל להקים ועדת בדיקה שתחקור את התנהגותו של צה"ל בעזה במבצע עופרת יצוקה. שר הביטחון (סליחה, מקורביו) הזדרז לפרסם שהוא מתנגד לכך. יכול להיות שכל ה"מחלוקת" הזאת איננה אלא ריקוד מתוכנן, שבו נתניהו בתפקיד ה"תחזיקו אותי", וברק, גבר גבר, ממהר להחזיק. על העליבות שבטענת נתניהו שאם יקים ועדת בדיקה זה לא קשור לדוח גולדסטון כבר צייצתי היום שכן, והירח עשוי מגבינה.

מניעיו של ברק לא ברורים לי לחלוטין. כלומר, לא שזה מפליא שמי שדקלם ללא הרף שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם "סומך על צה"ל", כדבריו. אבל אם הוא חושב שבהתנגדותו לחקירה חיצונית הוא מגן על הצבא ובעיקר על עצמו – הוא טועה מאוד. למעשה, זה בדיוק ההיפך. ההגנה הטובה ביותר על קציני צה"ל הבכירים – ועל ברק עצמו – היא לקיים חקירה רצינית ובלתי-תלויה. חקירה כזאת יכולה להוות מחסום בפני שיפוט פלילי בינלאומי, שכמו שהסברתי בפוסט קודם, מופעל רק כאשר המדינה עצמה כושלת מלחקור ולמצות את הדין אם צריך. בינתיים הווטו הצפוי במועצת הביטחון יאפשר לברק להמשיך לטוס ללונדון (בסמכות שיפוט אוניוורסלית, שלא כמו בשיפוט בינ"ל, עומדת לו חסינות דיפלומטית); אבל בכל-זאת כדאי לו לשקול שוב את עמדתו.
לא "תחקירים" פנימיים כמו שמספר לנו ברק ולא פרקליטות צבאית שקודם אישרה ועכשיו תחקור. שום גוף לא יכול לחקור את עצמו, וצה"ל בכללו. ולא היה צריך את גולדסטון בשביל זה.

350 ומה הקשר

היום הוא יום הפעולה הבינלאומי למען מודעות למשבר האקלים. בסימן 350, שהוא, כפי שמסבירים לנו, "ריכוז חלקיקי הפחמן הדו-חמצני שהמדענים סבורים שהוא הבטוח ביותר עבור כדור הארץ". הריכוז עומד היום על 387 וצפוי לעלות אם נמשיך להתנהג כאילו אין מחר. אצלנו זה נופל בדיוק בפרשת נח, המתקשרת היטב לסכנות הצפויות לסביבה, אף כי במקור לא ישירות מידי אדם אלא כעונש על שעשה רע. כאן הקשר בין איכות הסביבה למוסר. גם בשבע מצוות בני נח הנגזרות מהפרשה הזאת, שכל באי עולם חייבים בהן. ניסיתי למצוא 350 אישי משלי ולא כל-כך הצלחתי. אבל באתר הזה תמצאו תמונות מוצלחות והרבה מידע.

לברק מהאייטם הקודם אפשר לומר שני דברים: האחד, לא קלו המים. והם לא יֵרדו לבד ולא כל-כך מהר. אפילו אם הפעם זה יקרה, בוא תבוא הפעם הבאה. השני, יש הקושרים בין כפרה ובקשתה לבין "כופר", שמקורו בחומר שבו ציפה נח את התיבה כדי לאוטמה מפני חדירת מים. במילים אחרות, קל מאוד להפוך בקשת כפרה אמיתית, למה שבלשוננו נקרא טיוח. ובזה אתה כל-כך טוב. תחקירים מבצעיים, אה?

Read Full Post »