Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘חוק ואתיקה’ Category

סימטריה מזויפת

על-פי דיווחו של נדב שרגאי על דיון שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה על השלכת פינוי התנחלויות קיבל ראש המכון, הפרופ' אריק כרמון, את טענתו של ישראל הראל בדבר אי-סימטריה בדיון והבטיח כי המכון ילבן בעתיד גם את התרחיש שביקש הראל – פינוי אוכלוסייה ערבית במסגרת הסדר (הארץ 27.10).

ראשי המתנחלים מנסים להקביל בין החזרתם לגבולותיה של המדינה לבין "פינוי" ערבים מאותם שטחים (או אולי אף מישראל גופא?). זוהי סימטריה מזויפת. החזרת אזרחים לגבולותיה של המדינה במסגרת הסדר מדיני איננה בגדר גירוש או טרנספר והיא בסמכותה הריבונית של כל מדינה.

יישובם של אזרחי מדינת ישראל בגדה המערבית הינו בלתי-חוקי על-פי דעתם של רוב המומחים למשפט בינלאומי. והוא זמני על-פי פסיקתו של בית המשפט העליון בישראל: בבג"ץ בית-אל קבע השופט לנדוי כי "היישוב האזרחי יוכל להתקיים באותו מקום רק כל עוד מחזיק צה"ל בשטח בתוקף צו התפיסה. החזקה זו עצמה יכולה לבוא לידי גמר באחד הימים, כתוצאה ממשא ומתן בינלאומי העשוי להסתיים בהסדר חדש שיקבל תוקף לפי המשפט הבינלאומי והוא אשר יקבע את גורל היישוב הזה, כמו של ישובים אחרים הקיימים בשטחים המוחזקים".

Read Full Post »

חבר הכנסת שאול יהלום נשאל אמש ב"פוליטיקה" מה הפתרון שלו לזכויות הפוליטיות של הפלסטינים שלשיטתו צריכים להישאר תחת הכיבוש הישראלי על-מנת לשמר את ההתנחלויות. תשובתו היתה: "הם יצביעו בירדן". והמשיך: כמו שאני גר בשטחים ומצביע בישראל.

כדאי להזכיר למחוקק הנכבד, שאחד העקרונות הדמוקרטיים הוא שאזרחים בוחרים את מי ששולט עליהם ומשפיע על חייהם, לא את מי ששולט במדינה אחרת. יהלום "שכח" שהוא מצביע למי ששולט במקום מגוריו (במקרה של המתנחלים זה לא ממש עובד מבחינת מרוּת השלטון, אמנם).
ההצעה שלו לגבי הפלסטינים משוּלה להצעה שהישראלים יצביעו לא בבחירות בישראל אלא בבחירות בבוליוויה, נניח.

Read Full Post »

ביציות מופרות תישארנה בהקפאה ולא ייעשה בהן שימוש, בניגוד לרצון הנשים שהן שייכות להן, מאחר שהגברים שהפרו אותן חזרו בהם.

על-פי החוק הבריטי מ-1990 בעניין הפריות מבחנה, דרושה הסכמת שני ההורים כדי להתחיל בתהליך ואם אחד מהם חוזר בו – מה שהוא רשאי לעשות בכל שלב – יש להשמיד את העוברים. הנשים טענו כי זוהי הפרה של זכותן לפרטיות ולחיי משפחה המוגנת בחוק זכויות האדם הבריטי משנת 2000.

הנשים זכו לאהדת בית-המשפט, אך לא בתביעה. גם אם ניתנה הבטחה מצד הגברים כי אפשר יהיה להשתמש בביציות ללא קשר למצב היחסים, אין הבטחה זו גוברת על הוראות החוק, קבע השופט. זכותם של הגברים שלא להיות אבות לילדים מנשים שמהן נפרדו. עם זאת, הורה בית המשפט להשאיר את הביציות בהקפאה בעתיד הנראה לעין ולא להשמידן (הנשים עדיין יכולות לבקש שבית המשפט לערעורים ישמע את עניינן).

במקרה דומה בארץ, העדיף בית המשפט העליון (בדיון נוסף, שבו הפך את ההחלטה הקודמת) את זכותה של האשה להיות לאם על-פני זכותו של הגבר שלא להיות לאב. אצלנו, דומה, לוקחים ברצינות את קריאתה הנואשת של רחל, "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי".

עוד בנושא: אב לאחר מותו

Read Full Post »

יש גם עונש

חוק חדש בבריטניה מטיל עונשים כבדים על מפיצי דואר-זבל (ספאמרים). החל מדצמבר שנה זו , תידרש הסכמה מוקדמת לפני שליחת דואר המוני לכתובות דואר פרטיות (כדוגמת החוק הישראלי לגבי פקס – נ"כ), אך המצב לגבי כתובות דואר של חברות מסחריות יישאר בעינו.

החוק מגדיר דואר-זבל כ"דואר בלתי-מבוקש שנשלח ללא הסכמת הנמענים וללא ניסיון למקד אותו בנמענים שעשויים להיות מעוניינים בו". העונש האפשרי בערכאה הראשונה יגיע ל-5,000 לירות סטרלינג. במקרה שהארגון יועלה למשפט בפני חבר-מושבעים, הקנס יכול להיות בלתי-מוגבל.

התגובות לחוק החדש מעורבות – בצד מתן ברכה למלחמה בדואר-הזבל, יש המביעים ספקות לגבי השינוי שיחול מבחינת המשתמשים היחידים, בעוד שהוא יתן גושפנקה חוקית למשלוח דואר-זבל לחברות מסחריות.

התחזית היא כי בפברואר 2004, 70% מכלל הדואר האלקטרוני יהיה דואר זבל.
על-פי Brightmail, בצמרת הרשימה של דואר-הזבל מצויים חמשת האי-מיילים הבאים: 1. הגדלת הפין   2. ויאגרה  3. תרופות במרשם  4. מוצרי טכנולוגיה 5 . בדיקות רפואיות.

Read Full Post »

העיתונות סוערת: דן מרידור לא נבחר לכהן בוועדה שתמליץ על היועמ"ש הבא.(*) מדובר בוועדה המורכבת מנציגי מערכת המשפט, הממשלה, הכנסת, האקדמיה ולשכת עורכי-הדין, שהקמתה היתה אחת מהמלצות ועדת שמגר לאחר פלופ בר-און.

לדן מרידור – מועמד ראוי ככל שיהיה – אין זכות מוקנית לכהן בוועדה הזאת. ואי-בחירתו איננה "פסילה" ולא פגיעה בשלטון החוק. לממשלה סמכות לבחור את נציגה לוועדה. היא לא בחרה באחד מראשי הפשע המאורגן, אלא במי שהיה שר משפטים. מדוע אסור לראש-הממשלה ולשרים האחרים לקבוע מי יהיה נציגם לוועדה (שיהיה רק אחד מחמישה חברים)? הממשלה לא בחרה עדיין ביועמ"ש, אבל היא בוחרת בנציגה לוועדה, ובדין.

הטענה כי "פסילת" מרידור היא "פגיעה חמורה בשלטון החוק", שהשמיע נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה (שמרידור נמנה על הסגל שלו…) היא זילוּת המושג 'שלטון החוק'. מוטב שהחרדים לשלטון החוק יעסקו באיומים הממשיים עליו.

(*) תיקון והבהרה: הממשלה תבחר ביועמ"ש הבא, מבין המועמדים שיומלצו לה ע"י הוועדה. תפקידה של זו הוא לבחון ולסנן מבין המועמדים (שחבריה, כמו גם רה"מ ושר המשפטים, רשאים להגיש) את המועמדים הראויים לתפקיד.

Read Full Post »

ניתן לאפיין טרור כהרחבת יעדיו של מאבק לאוכלוסייה אזרחית והשלטת אימה כדי להשיג מטרות פוליטיות ואסטרטגיות, ששיטתה העיקרית היא רצח אקראי של אזרחים.[1] בהקשר הישראלי-הפלסטיני, מדובר במאבק צבאי מזוין המופנה ללא הבחנה כלפי אזרחי האויב. מהו מעמדו המוסרי של הטרור, והאם הוא יכול להיות מוצדק? המשך…

Read Full Post »

אחד המנהגים הפחות מוצלחים שסיגל לעצמו אליקים רובינשטיין בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, הוא כתיבת "דוח ציבורי" לגבי מקרים שבהם החליט על סגירת תיק או על אי-פתיחת חקירה. המקרה האחרון הוא החלטתו לא לפתוח בחקירה פלילית נגד שרון בשל מעורבותו בשינוי החלטה 755 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל לגבי שינוי יעוד הקרקעות, החלטה שיש לו בה אינטרס אישי כבעל קרקעות. מקרים קודמים היו של ויצמן (כנשיא) ושל נתניהו (כרה"מ). במקרים אחרים היו אלו סתם קביעות של "הלכות מוסר" לגבי עניינים שעמדו על סדר-היום הציבורי.

אליקים רובינשטיין. יועץ משפטי או מורה מוסר?

ראשית, צריך לברך על עצם פרסום הנימוקים שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש-הממשלה, שכן זהו ללא ספק נושא בעל עניין ציבורי. זאת ללא קשר לשאלה האם ההחלטה מוצדקת אם לאו.

שנית, אני מאד בעד העלאת הסטנדרטים האתיים של הזירה הציבורית ולהטמעת ההכרה בכך שלא כל מה שאיננו פלילי הוא ראוי. יש לי רק שתי בעיות.

האחת היא שהיועץ המשפטי לממשלה כשמו כן הוא: יועץ משפטי ולא מורה מוסר. שתחום ההתמחות שלו הוא משפט ולא אתיקה. במה, אם כן, יש לחוות-דעתו יתרון על-פני חוות-דעת שיתן כל-אחד אחר?

השנייה נוגעת להקשר: כאשר היועץ המשפטי מחליט שלא לנקוט בהליכים, כל השאר נתפס רק כספח להחלטה הזאת, כך שלאמירות מעבר לכך אין השפעה על האווירה הציבורית. אדרבה, זה עלול אפילו להיתפס כמס שפתיים שולי ביחס להחלטה העיקרית.

זאב סגל בהארץ מצביע על תרומתו של בית-המשפט העליון לקושי להעמיד אישי ציבור לדין על העבירה של הפרת אמונים

Read Full Post »

ג'ייסון בלייר. רק קצה קרחון.

הניו-יורק טיימס ממשיך בהפקת הלקחים מפרשת בלייר.

בין השאר, הוא יוצר שלושה תפקידים חדשים: "עורך ציבורי", עורך לסטנדרטים של העבודה העיתונאית ועורך שיפקח על הקריירה המקצועית בעיתון. עורך הסטנדרטים יפקח על יצירת מערכת של סטנדרטים עיתונאיים וניטורם, וידריך בנושאי אתיקה ויושרה. הידד.
הדו"ח המלא של ועדת הבדיקה שמונתה לאחר המקרה הוא בן 95 עמודים. מעניינת במיוחד הקביעה כי בלייר קוּדם למרות עברו המקצועי והאישי הבעייתי, בין השאר בשל מוצאו ("רצון להגביר מגוון"), תקשורת לקויה וחשש שמא מניעת קידומו תתפרש כאפליה.

התקינוּת הפוליטית שמהלכת עלינו אימים היכתה בניו-יורק טיימס והיכתה חזק. אבל לא רק בו. אני מכירה עוד כמה ארגונים שההתיישרות עם הפוליטיקלי קורקט מחליפה בהם את היושרה (האינטגריטי), שקובעת, בין השאר, שעקרונות לא מחילים באופן חד-צדדי, על-פי זהותם של הצדדים הנוגעים בדבר.
כשהנכס היחיד הוא אמינות, כדאי לא לשחק בה.

הידיעה בהארץ (נקווה שהיא מדויקת…)

רשימות קודמות בנושא:
איך נוהג הניו-יורק טיימס בעיתונאי שסרח
הערה על פלגיאריזם

Read Full Post »

בתגובה על מכתב למערכת "כבר יש הצעת חוק" ("הארץ", 9.7)

דובר משרד הבריאות פוטר את השר שלו מפעולה ממשית כדי למצות את תרומות האיברים מן המת, בכך שהוא קורא לכל אזרח ואזרחית לחתום על טופס הצטרפות לאד"י ולשאת עמם כרטיס תורם בכל עת. משרד הבריאות והעומד בראשו מתעלמים מתפקידם לשנות בפועל את התפישה החברתית האחראית למחסור מתרומות מן המת, ובוחרים בדרך הקלה – עידוד תרומות מן החי – שתוצאותיה עלולות להיות קשות.

עידוד אמיתי של תרומות מן המת אינו מתמצה בקריאה לציבור מעל דפי העיתון. יש לקדם הסדר בין הרבנות למערכת הרפואית, שיאפשר לרבנים לקרוא לציבור מאמיניהם לתרום איברים; לקדם תוכניות חינוכיות בבתי הספר התיכוניים, פעולה עם אגודות הסטודנטים ובקרה ופיקוח קפדניים של המערכת הרפואית על תהליכי הביצוע של השתלות מן המת. בעיקר יש להקפיד על ההפרדה, שגם כיום נדרשת, בין הצוות הרפואי הקובע את המוות לבין זה שמבצע את קציר האיברים, כדי להקהות את חששותיהם של רבים שמא כאשר הרופאים יידעו שלפניהם תורמים פוטנציאליים הם יתאמצו פחות להציל את חייהם.

כל אלו משמעם פעולה ארוכת טווח, שאכן תימשך ככל הנראה מעבר לקדנציה של השר הנוכחי. קל יותר לנסח הצעת חוק שמפצה תורמים מן החי ולקצור הופעות מיידיות בטלוויזיה. אינני מקלה ראש לרגע בסבלם הנורא של הממתינים להשתלה. המצוקה במחסור באיברים להשתלה היא אמיתית ותוצאתה המסתברת – מוות – היא בוודאי הנוראה מכל התוצאות האפשריות. אך אסור לחברה נאורה לאפשר את הברירה בין עוני או מצוקה אחרת לבין מכירת הגוף. זו איננה ולא יכולה להיות בחירה חופשית. תרומת איברים מן המת היא מעשה נאצל שמציל חיים, אבל צדה השני הוא איסור על החי למכור את איבריו או את גופו, גם כשקוראים למכירה כזאת "פיצוי".

פורסם במדור מכתבים למערכת הארץ, 14.7.2003

Read Full Post »

כי הקדנציה תיגמר נורא מהר. וצריך לרוץ לטלוויזיה

הוויכוח הציבורי שהתעורר בעקבות הצעת החוק הממשלתית להסדרת תרומת איברים, ובמיוחד מאמר מערכת בהארץ, הביא את דובר משרד הבריאות לשלוח מכתב למערכת הארץ שבו פירט את יתרונות הצעת החוק ובעיקר הילל את השר שלו, שזה כידוע תפקידם של דוברים ממשלתיים.

השורה שהקפיצה אותי היתה:

"שר הבריאות ומשרד הבריאות קוראים לכל אזרח ואזרחית לחתום על טופס הצטרפות לאד"י, ולשאת עמם כרטיס תורם בכל עת. עם זאת, ידוע ומובן כי כל עוד לא תשתנה התפישה החברתית, התרומות מן המת לא ימציאו את הפתרון לתור הממתינים".

אתם הבנתם את זה? השר קורא. מעל מדור המכתבים למערכת של עיתון הארץ. ועכשיו אל תבלבלו לו את המוח. הוא ממהר להופיע בטלוויזיה כדי להסביר למה מוכרחים לעודד (כספית) אנשים חיים לתרום איברים. זה כבר מביא אייטם אצל דן מרגלית. להשקיע בתכנית מקיפה שתעלה משמעותית את מספר האנשים שמוכנים לתרום לאחר מותם? הצחקתם אותו. הקדנציה תיגמר הרבה לפני כן.

הנה התשובה שלי, שהתפרסמה היום במדור המכתבים של הארץ.
רשימה מלאה ומפורטת יותר בעקבות הצעת החוק הממשלתית אפשר לקרוא כאן.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »