קרוא וכתוב

לא אימא שלי, מאת תומס ה' אוגדן. מאנגלית: יואב כ"ץ. עם עובד 2018, 318 עמ'.

זהו כבר ספרו השני של אוגדן שמתחיל במה שנראה הבטחה גדולה ומסתיים באכזבה רבתי מבחינה ספרותית. ועל אף שככלל מאז שאני מפרסמת ביקורות ספרים רק בבלוג אני נהנית מהפריווילגיה לכתוב בעיקר על ספרים שאהבתי, עניין אותי הפעם לנסות לבדוק ולנסח למה. מה מקור האכזבה ולמה בכל זאת רציתי לקרוא בספרו השני. התשובה לשתי השאלות האלה היא כנראה שיש באוגדן משהו מטעה, מתעתע. ספריו מושכים בעיקר בגלל הנושאים שבהם הוא עוסק. נושאים שנראה שהוא שואב מנסיונו כמטפל – אוגדן הוא פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי. אבל על אף שיש קשר בין טיפול לבין בניית נראטיב, ודאי שלא כל מטפל מוצלח (גם אם הוציא ספרי עיון מצליחים בתחום התמחותו), הוא מספר או סופר מוצלח. כך, ספרו הקודם – הפרטים שהושמטו (עם עובד 2016), נקרא בעיני יותר כדוח מקרה מהקליניקה מאשר כספרות. תורם לכך גם הקול שלו, שהוא קול קלינאי יותר מספרותי.

המשך…

Read Full Post »

כאב. כאב. כאב.
כאב כל הזמן.
שישה וחצי שבועות של כאבים קשים. ללא אופק, ללא סוף.
משככי כאבים. כל הזמן. שגם הם לא עוזרים די.
אי אפשר למצוא תנוחה נוחה. לא לשבת. לא לעמוד. לא ללכת.
במיטה כל תזוזה מפיקה זצים של כאבי אימים המפלחים את כל הגוף. לעיתים גם בעמידה. הקימה מהמיטה – כאבי תופת. צרחות של כאב.

מוגבלות. תלות. אובדן עצמאות. החיים שלי מופקעים ממני באחת.

במיטה גם אי אפשר לקרוא. רק לשכב על צד אחד. שבועות. ובכל זאת מנסה לקרוא פה ושם, אפילו בעמידה. כי איך אפשר בלי, כי זאת הנחמה היחידה.

המשך…

Read Full Post »

שמחה מאוד לבשר שספרי השני – זכויות אדם: מבוא תאורטי – יצא לאור בימים אלה בהוצאת רסלינג.
בקרוב בחנויות הספרים, ואפשר גם לרכוש דרך אתר ההוצאה.

על כריכת הספר:

המשך…

Read Full Post »

במזל סרטן: מסע לבלי שוב מאת אילנה המרמן ויורגן ניראד. (מהדורה מחודשת), אחוזת בית 2017, 324 עמ'.

על ספרם של המרמן וניראד שיצא לראשונה ב-2001 (בהוצאת עם עובד), כתבתי בזמנו ב"מעריב", ברשימה שכותרתה "מבט ישיר במוות". עכשיו החליטה המרמן לערוך את הספר ולהוציאו מחדש, בהוצאת אחוזת בית. השינוי העיקרי הוא הפיכת הספר משני סיפורים נפרדים לסיפור אחד, ששני הקולות המספרים – של יורגן ניראד החולה ההולך אל מותו, ושל אילנה המרמן אשתו המלווה אותו במסעו – שזורים בו זה בזה לסירוגין, ב-11 פרקים. זוהי החלטה נכונה המיטיבה עם הספר הנוקב הזה. שכן מדובר אכן בסיפור אחד, המסופר משתי נקודות מבט או זוויות ראייה, ובמסע משותף של בני הזוג בזמן אמת (ככל שאפשר באמת "ללוות" אדם אל מותו במסע הכה בודד הזה). העריכה החדשה משקפת זאת והופכת את הספר ללכיד ושלם יותר. למהדורה המחודשת נוסף גם נספח המביא את עיקרי הפולמוס שהתעורר בעקבות יציאת הספר, בשל הביקורת שמתח על כשלי המערכת הרפואית להתמודד באופן אנושי עם חולים סופניים ובני משפחותיהם. גם ההקדשה בפתח הספר השתנתה, לדאבון הלב. מ"לזיוה, שליוותה אותנו לאורך כל הדרך", ל "לזיוה אחותי, שליוותה אותנו כל הדרך, ובתוך פחות משנה מתה אף היא במחלת הסרטן".

המשך…

Read Full Post »

אלינור אוליפנט ממש בסדר מאת גייל האנימן. מאנגלית: הדסה הנדלר. כתר 2017, 350 עמ'.

גייל האנימן כתבה ספר יפהפה, אנושי ונוגע ללב. ספר בעל רובד משעשע, שבה בעת חדור בעצבות גדולה. הקלילות שבה מספרת אלינור אוליפנט על חייה איננה מסווה באמת את הכאב הנמצא עמוק בפנים. כה עמוק, עד כי היא לא תצליח להגיע למקורותיו לבדה. אף כי הרמזים הפזורים בספר מאפשרים להבין בשלב מוקדם יחסית שמשהו נורא קרה לה בילדותה, ולפענח כבר במהלך הקריאה מה בדיוק ארע אי אז בעברה הרחוק.

המשך…

Read Full Post »

הפטריוטים מאת סאנה קרסיקוב. מאנגלית: אמיר צוקרמן. מחברות לספרות / כנרת, זמורה-ביתן, דביר 2017, 592 עמ'.

תוך כדי קריאת הספר הזה התלבטתי ביני לבין עצמי איך נכון יהיה לכנות אותו. מרשים? חזק? גדוש? ספר שקשה להאמין שהוא רומן הביכורים של המחברת? (קדמו לו סיפורים שפירסמה). אך לא פחות מכך נאבקתי למצוא את הרגש המתאים מתוך שלל הרגשות שמעוררת הקריאה בו. ככל שהתקדמתי בקריאה התבהרה לי לפחות השאלה האחרונה: הרגש העיקרי שהתעורר בי בעקבות הפטריוטים הוא עצב עמוק. עצב על דור שהלך שבי אחרי אוטופיה שלא היתה אלא שלטון טוטליטרי אכזרי, הרומס את האדם ואת כל היקר לו.

המשך…

Read Full Post »

חוצָה את הקו מאת נֵלָה לַרסֶן. תרגום מאנגלית ואחרית דבר: תמר משמר. עם עובד 2017, 167 עמ'.

ברוח סוכות, הנה ספר שעוסק במעבר או בחציה (שמו במקור האנגלי הוא Passing, והתרגום העברי לכותר לוקה בהסבר-יתר וקישוטיות מיותרת, ולא בפעם הראשונה). המעבר הוא נושא שעסקתי בו ברשימתי הקודמת, שבה הצעתי כי סוכות כחג שאנו מציינים בו מעבר, יכול לשמש "תרגול" של מעבר מן הקבוע-יציב לארעי-רעוע באופן מבוקר ומוגן; בעוד שבחיים מעבר כזה נופל עלינו פעמים רבות בחטף מטלטל.

המשך…

Read Full Post »

ילד משלָךְ: מאחורי הפרגוד של טיפולי ההפריה בישראל מאת שרית מגן. כנרת זמורה-ביתן, 2017, 222 עמ'.

ספרה של שרית מגן הוא ספר חשוב ופוקח עיניים. מטריד במובן הטוב של המלה. אחד הקשיים הגדולים שעומדים בפני ניסיון להציג באופן מפוכח את תעשיית הפריון ולשאול עליה שאלות קשות, הוא ההסטה המיידית אל התחום האמוציונלי. כפי שאומר לה רופא כששאלה אותו למה לבצע טיפולים חסרי סיכוי: "קל מאוד לדאוג שילדים של אחרים לא יוולדו". מגן, שעברה על בשרה טיפולי הפריה, חסינה כביכול בפני האישום המוטח במי שמעיזים לבקר את התעשייה הזאת. אבל בצדק היא כותבת:

המשך…

Read Full Post »