כל מה שלא סיפרתי מאת סלסט אינג. מאנגלית: נעה שביט. תמיר/סנדיק 2016, 277 עמ'.
לידיה מתה. אבל הם עדיין לא יודעים זאת". שורת הפתיחה של רומן הביכורים של סלסט אנג מבהירה מיד שמוקד הרומן הזה יהיה מה שיתגלה, שיוודע, לאחר מותה של לידיה, בתם השנייה והאהובה של ג'יימס ומרילין לי. התעלומה בספר סובבת כביכול סביב השאלה מה קרה ללידיה, כלומר, מה הביא למותה (שכן אודות עצם מותה אנו יודעים מיד, כאמור). אבל המוקד האמיתי של הספר הוא מה שאיננו יודעים. מה שלא יודעים הוריה של לידיה על בתם, ולא פחות מכך על ילדיהם האחרים, ניית והאנה. שכן ג'יימס ומרילין, כל אחד בדרכו ובדרכה, לא רואים באמת את לידיה. ואת שני ילדיהם האחרים כמעט אינם רואים כלל. כמו שקורה לא מעט, הם משליכים על לידיה את ציפיותיהם הנכזבות מחייהם הם. והספר משרטט לפנינו כיצד משא של ציפיות יכול להביא אדם צעיר לקרוס תחתיו. התבגרות אמיתית יכולה לקרות כאשר אדם מוצא את דרכו הוא. זהו סיפור החניכה הקלאסי. במקרה הזה, לא תתקיים חניכה, לפחות לא של הגיבורה המתה. אבל הוריה יזכו לחניכה מאוחרת, ובעיקר לסוג של תיקון. אף כי במחיר כבד מנשוא.
על כריכת הרומן היפה הזה הוא מתואר כ"'מותחן מלודרמטי' מלא עוצמה". זהו אכן ספר מלא עוצמה שקטה, אך הכותרת "מותחן מלודרמטי" עושה לו עוול בעיני. העלילה ללא ספק בונה מתח מסוים, באשר מפתיחת הספר ברור לנו שמשהו נורא קרה, והוא מתגלה אט אט. לכן גם אמנע מספוילרים. אך למעשה הארוע הטראומתי, שטלטל את חייה של הגיבורה, נחשף במלואו בערך בשליש הספר. כשחלקו השני – הנקרא ‘טוב לבם של זרים’ – מוקדש לניסיונה להבין את מה שקרה לה בעקבותיו. 
את המשנה הזאת פורש גאוואנד כרופא וכאדם. האופן המיוחד ומלא החמלה שבו הוא משלב ושוזר את הידע הרפואי שלו וגוף הידע המחקרי בנושא, עם הסיפור האישי של משפחתו, וסיפורם של חוליו – הוא שהופך את הספר הזה לכל-כך אנושי ונוקב. גאוואנד, רופא כירורג ומרצה בביה"ס לרפואה ובביה"ס לבריאות הציבור של הרווארד, שזה לו ספרו הרביעי, כותב באפילוג כי "מעולם לא ציפיתי שההתנסויות המשמעותיות ביותר שיהיו לי כרופא – ולמעשה, כבן אנוש – יגיעו מלסייע לאחרים להתמודד עם מה שהרפואה איננה יכולה לעשות כמו גם עם מה שהיא יכולה". 
בפרולוג לספר מטיילת אילנה המרמן בניו זילנד על אופניה. "לבדה, אלמנה, אלמונית, חופשית." את האופניים ממירה בשאר הספר הפורד פיאסטה האדומה שלה. הלוקחת אותה מרחק קצר מביתה בירושלים, ואל מעבר להררי החושך של התודעה הישראלית, אל הגדה המערבית ורצועת עזה. "ארץ הפלסטינים". שם היא פוגשת אנשים. 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.