או: איך התרשל צה"ל בתחקיר הביטחוני שלי
שמחתי לקרוא שגורמים בכירים בצה"ל אמרו (נחשו אפרופו איזו פרשה) שהצבא מנוע על-פי חוק מבדיקת דעותיהם הפוליטיות של חייליו. למי שהתקשה: השאלה עלתה לנוכח הסיווג הביטחוני הגבוה שהיה לענת קם, על אף היותה "שמאלנית" ר"ל (הסנגורים מכחישים. את השמאלנות, זאת אומרת).
שמחתי לקרוא, כי בזמני זה היה אחרת. כשאני עברתי תחקיר ביטחוני לסיווג “סודי ביותר”, לצורך תפקיד דומה לשל קם (לא, לא צילמתי ולא הדלפתי, אפשר להרגיע) – דיווחו לי חברים שהיו רשומים בטופס התחקיר שלי, שהגיעה אליהם משלחת שבדקה וחקרה באילו חוגים פוליטיים הסתובבתי, מה היו דעותי וכן הלאה. ונתנו להם להבין שדברים ידועים להם.
מכיוון שאכן הסתובבתי לפני הגיוס בחוגים שלא נחשבו בעיני הצבא וכוחות הביטחון כידידותיים, אני מודה שקצת נלחצתי. למזלי, תוצאות התחקיר הביטחוני שלי לא הגיעו עד לסיום שירותי, כ-10 חודשים לאחר מכן.
כן כן. 10 חודשים הייתי חשופה לאינספור מסמכים בסיווג הגבוה ביותר, סודי ביותר, שאותם הוצאתי מהכספת בלשכה בבוקר והחזרתי אליה בסוף היום, שנחו על שולחני והועברו לטיפולם של גורמים בפיקוד. וכל זאת ללא שום סיווג ביטחוני whatsoever. למזלם של אנשי ביטחון שדה בצה”ל, בטח כבר יש התיישנות על הרשלנות הזאת.
אני מקווה, זאת אומרת. לא הייתי רוצה על מצפוני שמישהו יוּצא להורג.
קרוא וכתוב 