Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘תקשורת’

“שיתחתנו כבר”, הפטרתי בזעף מבודח לנוכח נפח הסיקור בתקשורת, שהלך וגדל ככל שקרב מועד החתונה המלכותית. הגדיל לעשות ערוץ 10 ששלח שני כתבים לסיקור הארוע החשוב. כנראה שהערוץ, שאך לא מזמן עמד בפני סכנת סגירה, סובל מעודף תקציבים. או לפחות מתִעדוף תמוה שלהם. אז טוב, הם התחתנו כבר (מזל טוב, כן?), אבל בכך לא נפטרנו מעודף העניין התקשורתי. כעת הגיע הזמן לניתוח פוסט-מורטם של כל פריים; לאולפן מוזמנת מומחית כדי לפרשן את בחירת השמלה ומשמעויותיה; מוגשת לנו מצגת תמונות למזכרת (לצירוף לאלבום המשפחתי?); ובכלל אולי האחות יותר יפה.

אז אם כבר קשה להימלט מכל זה, הארוע וסיקורו מזמנים לנו אפשרות להתבונן באופן ביקורתי בקודים התרבותיים שמאחוריהם. אלה המזינים את הפרשנות בה בעת שהיא מחזקת אותם ומסייעת בהשרשתם ובהפצתם.

המשך…

Read Full Post »

האם התקשורת חורגת ממנהגה ולא מנסה לבטל או לעקוף את צו איסור הפרסום על פרשיית חשד לאונס, רק משום שהחשוד הוא עיתונאי? מאמר שלי בעין השביעית

וגם התמונה – אדוני הגילדה של סט.לוק, הארלם (ז'אן דה ברי, 1675) – משם

Read Full Post »

הרשת מדברת על פרשה של תלונה על אונס, שלבקשת החשוד בה הוצא על זהותו צו איסור פרסום. הנושא חשוב. אבל בדרך התערבבו להן כל מיני טענות, אמירות והכללות לגבי איסור פרסום, שאינן מדויקות. לעיתים בתום לב, מתוך אי-ידיעה או אי-הבנה. לעיתים כדי לחזק את הטענה בדבר יד מכוונת ומדיניות העומדת מאחורי כל איסורי הפרסום כולם, כאילו היו זהים ועשויים מקשה אחת.

אני, מה לעשות, מאמינה בחשיבותו של הדיוק. והפסח טרם נגמר רשמית, אז אפשר עוד לעשות סדר.
יש הבדל בין איסור פרסום כללי לבין צו איסור פרסום (צא”פ) ספציפי המוצא על פרשה מסוימת. ויש הבדל בין צא”פים המוצאים לבקשת המשטרה או השב”כ לצרכי חקירה לבין צא”פ המוצא ע”י חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, מתוך מטרה לשמור על פרטיותו. נראה כי בישראל יש שימוש-יתר בראשונים. כתבתי על כך כאן. (אף כי מכיוון שלעיתים מוצא צא”פ על עצם הצא”פ, הנתונים המדויקים לא נמצאים במערכת, כפי שמוסבר שם).

המשך…

Read Full Post »

בדרך-כלל אני גוזרת על עצמי שתיקה בכל הקשור לדברים של פרופ’ אסא כשר. ברוב דעותי התרחקתי ממנו מאוד עם השנים, או הוא ממני. אבל כשר היה המנחה שלי לדוקטורט ועבדתי אִתו מעט לאחר מכן. על אף שזה היה מזמן, כל מה שאומר – לטוב ולרע – עלול להיחשד בהטיה.

אני מתייחסת הפעם לחלק ממה שפורסם מפיו בשל העובדה שהייתי חברה בוועדה לאתיקה באתרים כלכליים של הרשות לניירות ערך שהוא ישב בראשה ולכן יכולה להתייחס למה שנאמר עליה:

עוד ביקר כשר את אתרי החדשות הכלכליות על שאינם מפרסמים גילוי נאות לגבי השקעות בעליהם וכתביהם, בניגוד לכאורה למה שנקבע בוועדה שכינסה הרשות לניירות ערך ושכשר עמד בראשה. ‘אנחנו ברגולציה העצמית, לכן לא הצענו שיהיה חוק שאוסר על אתר כלכלי להיות רכושו של מישהו שסוחר בבורסה, אלא הוא רק יספר לנו על זה. הוא יגיד לנו מה האתיקה של עצמו, בלי שנאמר לו מה היא צריכה להיות בתחום זה. אף אתר כלכלי לא טרח לעשות זאת’, הלין כשר. ‘אנחנו פותחים את האתרים האלה של חורצי הלשון המפורסמים, שיש להם מה להגיד על כל דבר שזז, אבל את הדבר האלמנטרי הזה על עצמם הם לא טורחים להגיד. גם האתרים שנציגיהם היו בוועדה לא טרחו לעשות זאת", אמר והתייחס, על-פי עיתון הסטודנטים ‘אריאלה’, ל’דה-מרקר’ ול’גלובס’.

המשך…

Read Full Post »

כתבה חשובה במוסף הארץ מספרת על מאבקם של ילדים מאומצים והוריהם נגד סעיף בחוק הירושה המבדיל בין ילדים מאומצים לילדים ביולוגיים. הסעיף קובע בין השאר, כי המאומץ אינו יורש את קרוביהם של הוריו המאמצים על פי דין. כלומר, אם אין צוואה הקובעת את חלקו בירושה. המאבק לתקן את החוק עתיד להיתקל בהתנגדות שכן כפי שמוסבר בכתבה, על פי הדין העברי מתן חלק מהירושה לילד מאומץ מהווה עבירה חמורה של גזל.

המשך…

Read Full Post »

כמה פרשות מן השנה האחרונה מעלות את התהייה עד כמה שומרים כלי התקשורת על חסיון מקורותיהם, האם יש מקום להסדיר את האופן שבו הם אמורים לעשות זאת, ומי האידיוט שידליף כל עוד נשמרת המציאות הנוכחית.

מאמר שלי בעין השביעית, במסגרת הסדרה עיתונות 2011.

Read Full Post »

החזרתם של מבקשי מקלט סודאנים “מרצונם”(?) לארצם מעוררת שאלות רבות. בעיקר משום שניתן מידע סותר באשר לוידוא רצונם והאם ניתן בהסכמה חופשית, וכן להליך שעברו טרם ההחזרה. אתייחס כאן לשתיים בלבד: שאלת הערבויות שניתנו לישראל; והסיקור התקשורתי שסיכן עוד יותר את המוחזרים. אך לפני זה כמה מילות הקדמה על מעמדם של מי שהמדינה מכנה “מסתננים” ועל עצם החזרתם.

המשך…

Read Full Post »

ד”ר אורלי אינס היתה מקורבן לגיבורה, הכריזה הכותרת הראשית בעיתון של יום שישי, שלא היתה אלא טור דעה (אנטי-עיתונאות, אך לא לשם כך התכנסנו). באותו יום קרא מאמר המערכת למפכ”ל נקי מכל חשד. אכן, מדובר בעניין של היגיינה ציבורית, ללא קשר לדיני ראיות שבהם מוכחת אשמתו של אדם בפלילים. שני טורים נוספים התפרסמו באותו עיתון באותו יום. אחד במדור הדעות והשני במדור הספרות. שניהם סגורים לתגובות. שמא יזכיר אחד הקוראים לכותב את הטענות הקשות על הטרדות מיניות שהועלו נגדו. מאמריו הם המאמרים היחידים במדור הדעות שסגורים לתגובות באתר העיתון. כך ייעשה לאתרוג שהעיתון חפץ ביקרו. ביום ראשון מאמר מערכת נוסף(!) באותו נושא: א’ יצאה לאור, כותרתו. המשבח את ד”ר אינס. אפילו לא שמו לב שם לאירוניה שבכותרת.

מילים כדרבנות כתב ביום שישי גדעון לוי, פרשננו לענייני פמיניזם. (כולל הערה מתנשאת למחנה הפמיניסטי, "שאין לו די חיילות ומנהיגות", מפי מי שכידוע לא עובר שבוע בלי שהוא כותב על ענייני מגדר וזכויות נשים).  אבל רגע, הכותב הוא לא מי שמילא פיו מים בפרשה אחרת, שגם בה נשמעו האשמות על הטרדות מיניות ותקיפות, מפי יותר מאשה אחת, אבל לפחות אחת מהן נחשפה אף היא? איך זה שאז לא זכינו לטור שקיבל את הכותרת הראשית בעיתון?  יכול להיות שמשום שבמקרה ההוא הנילון חבר לדרך? כותב בעצמו באותו עיתון? והעיתון ממשיך לתת לו את הבמה?

אין גבול לצביעות, לצדקנות ובעיקר לחוצפה. עיתון הנושא על דגל את ההיגיינה הציבורית – ראוי שינקה את המערכת שלו עצמו לפני שהוא יוצא במאמרי מערכת צדקניים. עיתון הקורא למאבק בהטרדות מיניות – ראוי שיבוא למאבק בידיים נקיות. במקרה של האתרוג הפרטי שלו, נשמעו טענות מפי נשים לא מעטות. אחת מהן יצאה אף היא לאור ונחשפה בשמה, ואף הגישה תלונה במשטרה.

לנו, מר שוקן, לקוראים ולקוראות, מגיעה תשובה. הכיצד יוצא עיתון הנאורות בכותרת ראשית המשבחת את אינס – גם שם עדיין לא הוכח דבר בבית משפט, כזכור – ובה בעת ממשיך לתת טורים, ומשכורת, למי שהושמעו נגדו טענות לא פחות חמורות?

הבהרה: יתפרסמו תגובות המתייחסות לעניין עצמו, של האתיקה העיתונאית. לא לעצם בחירת הנושא ולא לשאלה למה שוב אני כותבת על הארץ. מלבד העובדה שבחירת הנושאים בבלוג שלי נתונה לי;  מלבד העובדה שאני כותבת על העיתון שאותו אני קוראת – הארץ מקפיד לאורך כל השנים למתג את עצמו כעיתון איכותי המקדם אג’נדה של זכויות אדם. מי שמפתח בעקביות ובהתנשאות ציפיות גבוהות, שלא יבוא בטענות למי שמחילה את אותם סטנדרטים עליו עצמו. קשוט עצמך תחילה.

עוד בנושא:  ששש… אל תפריעו / הו הצדקנות 

Read Full Post »

גדעון לוי צודק, כמובן, בכותבו היום:

השאלה שתעמוד להכרעת העם היא שאלה לא מוסרית. על הפרק יעמוד המשך הכיבוש, מי בעד ומי נגד, כאילו מותר בכלל לשאול את השאלה הזאת (…) השאלה אם להמשיך את הכיבוש אינה לגיטימית כלל ועיקר.

נכון. שכן דמוקרטיה משמעה שבני אדם משתתפים, לוקחים חלק, בהחלטות על גורלם. שהם יכולים להשפיע על השלטון שהם סרים למרותו.

רק מה, אני זכרתי גדעון לוי אחר בעניין משאל עם והחלטות “דמוקרטיות” על הכיבוש. לפני קצת יותר משנה הוא כתב משהו אחר לגמרי. אז הוא הציע, לא פחות ולא יותר, משאל עם בעניין הכיבוש. ואף הגדיל לומר:

אם יהיה רוב למצדדי הכיבוש, כי אז צריך להסתער על הגדה המערבית, לבנות עוד ועוד התנחלויות ולומר לעולם: זה רצון העם. הוא הריבון.

בתגובה כתבתי אז את הפוסט משאל עם, כיבוש ודמוקרטיה. הסברתי בו ששום משאל עם, אפילו לא שלושה, אינם יכולים להפוך את הכיבוש להחלטה “דמוקרטית”; גם אם כך יכריעו כל אזרחי ישראל פה אחד. כי את מי שלא שואלים כאן לדעתם הם את אלה הכפופים לאותו כיבוש, למרות שהם כפופים למי ששולט בהם.

טוב לדעת שגדעון לוי התפכח ממקסם השווא של ה”דמוקרטיות” שבמשאל העם שדחף אז, רק כי רצה להדגיש שהכיבוש לא נמצא באג’נדה הישראלית ולכן,

הגיעה העת לקיים את משאל העם הראשון של ישראל: בעד או נגד המשך הכיבוש, עם כל מה שמשתמע מכך.

או שאולי הוא פשוט מחליף בתפקיד המזגזג בעמדותיו בין מאמר למאמר את יואל מרקוס, שנעדר ממשמרתו.

משאל עם, כיבוש ודמוקרטיה

Read Full Post »

התפרסם כפוסט אורח בסלונה

זה היה רגע מכונן. הרגע שבו עמדה ד"ר אורלי אינס על הבמה והצהירה מול המיקרופונים והמצלמות: "אני כבר לא א'. אני לא מסתתרת, אני לא מתביישת, אני לא עשיתי שום דבר רע". זהו רגע מכונן ללא קשר לשאלה מה יהיו תוצאות החקירה. רגע שבו הקורבן מחזירה לעצמה את פניה, את שמה ובעיקר את זהותה. ויחד איתם מחזירה את הדברים כולם לסידורם הנכון. מחזירה לנו כחברה את הדיון החשוב בשאלה מדוע נשים שנפלו קורבן לעבירות מין מתביישות ומוסתרות, במקום שיתביישו ויסוו את פניהם הפוגעים בהן. אלה שבאמת עשו רע.

המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »